ביאור:בבלי יומא דף סא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת יומא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

בקטורת לא קא מיירי [1].

אמר עולא: שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר - לא עשה ולא כלום.

תנן: הקדים דם השעיר לדם הפר יחזור ויזה מדם השעיר אחר דם הפר [2], ואם איתא 'יחזור וישחוט' מבעי ליה?

תרגמא עולא: במתנות שבהיכל [3];

וכן אמר רבי אפס: במתנות שבהיכל.

וכן בהיכל וכן במזבח [הזהב, שכולן כפרה בפני עצמן]:

תנו רבנן [ספרא אחרי מות פרשתא ה פרק ח הלכה ח]: ’[וְכִפֶּר אֶת מִקְדַּשׁ הַקֹּדֶשׁ וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ יְכַפֵּר וְעַל הַכֹּהֲנִים וְעַל כָּל עַם הַקָּהָל יְכַפֵּר]

וְכִפֶּר אֶת מִקְדַּשׁ הַקֹּדֶשׁ - זה לפני ולפנים [4];

אֹהֶל מוֹעֵד - זה היכל [5];

הַמִּזְבֵּחַ – כמשמעו [6];

יְכַפֵּר - אלו עזרות;

הַכֹּהֲנִים – כמשמען;

עַם הַקָּהָל - אלו ישראל;

יְכַפֵּר - אלו הלוים;

הושוו [7] כולן [8] לכפרה אחת [9] שכולן מתכפרין בשעיר המשתלח [10] בשאר עבירות, דברי רבי יהודה;

רבי שמעון אומר: כשם שדם השעיר הנעשה בפנים מכפר על ישראל בטומאת מקדש וקדשיו [11] - כך דם הפר [12] מכפר על הכהנים בטומאת מקדש וקדשיו; וכשם שוידוי של שעיר המשתלח מכפר על ישראל בשאר עבירות - כך וידוי של פר מכפר על הכהנים בשאר עבירות [13].'

תנו רבנן [ספרא אחרי מות פרשתא ד הלכה א]: '(ויקרא טז כ) [וְכִלָּה מִכַּפֵּר אֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְהִקְרִיב אֶת הַשָּׂעִיר הֶחָי]

וְכִלָּה מִכַּפֵּר אֶת הַקֹּדֶשׁ - זה לפני ולפנים [14];

אֹהֶל מוֹעֵד - זה היכל [15];

הַמִּזְבֵּחַ – כמשמעו; מלמד שכולן כפרה כפרה בפני עצמן;

[דומה לספרא אחרי מות פרשתא ד הלכה ב] מכאן אמרו: נתן מקצת מתנות שבפנים ונשפך הדם - יביא דם אחר ויתחיל בתחלה במתנות שבפנים;

רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים: אינו מתחיל אלא ממקום שפסק;

גמר את המתנות שבפנים ונשפך הדם - יביא דם אחר ויתחיל בתחילה במתנות שבהיכל;

[16]

נתן מקצת מתנות שבהיכל ונשפך הדם - יביא דם אחר ויתחיל בתחילה בהיכל;

רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים: אינו מתחיל אלא ממקום שפסק;

גמר מתנות שבהיכל ונשפך הדם - יביא דם אחר ויתחיל בתחילה במתנות המזבח;

נתן מקצת מתנות שבמזבח ונשפך הדם - יביא דם אחר ויתחיל בתחילה במתנות המזבח;

רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים: ממקום שפסק הוא מתחיל;

גמר מתנות שבמזבח ונשפך הדם - דברי הכל לא מעכבי.'

אמר רבי יוחנן: ושניהם - מקרא אחד דרשו (שמות ל י) [וְכִפֶּר אַהֲרֹן עַל קַרְנֹתָיו אַחַת בַּשָּׁנָה] מִדַּם חַטַּאת הַכִּפֻּרִים אַחַת בַּשָּׁנָה [יְכַפֵּר עָלָיו לְדֹרֹתֵיכֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לַה’]: רבי מאיר סבר: חטאת אחת אמרתי לך [17] ולא שתי חטאות [18]; רבי אלעזר ורבי שמעון סברי: חטוי אחד אמרתי לך, ולא שני חטויין [19].

תניא: אמר רבי: לי חלק רבי יעקב בלוגין [20].

ולא? והתניא [תוספתא נגעים פ"ט ה"ו [צוקרמנדל], בשנויים]: 'נתן מקצת מתנות שבפנים [21] ונשפך הלוג - יביא לוג אחר, ויתחיל בתחילה במתנות שבהיכל;

רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים: ממקום שפסק הוא מתחיל;

גמר מתנות שבהיכל ונשפך הלוג - יביא לוג אחר ויתחיל בתחילה במתנות שבבהונות [22];

נתן מקצת מתנות בבהונות ונשפך הלוג - יביא לוג [אחר] ויתחיל בתחילה במתנות שבבהונות;

רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים: ממקום שפסק הוא מתחיל;

גמר מתנות שבבהונות ונשפך הלוג - דברי הכל מתנות הראש [23] לא מעכבות.'!?

אימא 'לי שנה רבי יעקב [24] בלוגין [25]'.

אמר מר: מתנות הראש אין מעכבות - מאי טעמא?: אילימא משום דכתיב (ויקרא יד כט) וְהַנּוֹתָר מִן הַשֶּׁמֶן [אֲשֶׁר עַל כַּף הַכֹּהֵן יִתֵּן עַל רֹאשׁ הַמִּטַּהֵר לְכַפֵּר עָלָיו לִפְנֵי ה’] [26], אלא מעתה (ויקרא ב ג) וְהַנּוֹתֶרֶת מִן הַמִּנְחָה [לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו קֹדֶשׁ קָדָשִׁים מֵאִשֵּׁי ה’] - הכי נמי דלא מעכבי [27]!?

שאני התם דכתיב (ויקרא יד יז) וּמִיֶּתֶר [הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּפּוֹ יִתֵּן הַכֹּהֵן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית עַל דַּם הָאָשָׁם]

(ויקרא יד כט) וְהַנּוֹתָר [מִן הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּף הַכֹּהֵן יִתֵּן עַל רֹאשׁ הַמִּטַּהֵר לְכַפֵּר עָלָיו לִפְנֵי ה’] [28].

אמר רבי יוחנן:

עמוד ב

אשם מצורע ששחטו שלא לשמו [29] - באנו למחלוקת [30] רבי מאיר ורבי אלעזר ורבי שמעון [31]:

רבי מאיר - דאמר יביא אחר ויתחיל בתחילה [32] - הכא נמי יביא אחר וישחוט [33];

ולרבי אלעזר ורבי שמעון שאומרים 'ממקום שפסק משם הוא מתחיל' [34] - הכא אין לו תקנה [35]. [36]

מתקיף ליה רב חסדא: והא (ויקרא יד יב) [וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד וְהִקְרִיב] אֹתוֹ [לְאָשָׁם וְאֶת לֹג הַשָּׁמֶן וְהֵנִיף אֹתָם תְּנוּפָה לִפְנֵי ה’] כתיב [37]?

קשיא.

תניא כוותיה דרבי יוחנן [38]: 'אשם מצורע ששחטו שלא לשמו או שלא נתן מדמו לגבי בהונות - הרי זה עולה לגבי מזבח, וטעון נסכים, וצריך אשם אחר להכשירו [39]';

ורב חסדא?

אמר לך: מאי צריך? - צריך ואין לו תקנה.

ותני תנא 'צריך ואין לו תקנה' [40]?

אִין, והתניא: 'נזיר ממורט: בית שמאי אומרים: צריך העברת תער [41], ובית הלל אומרים: אין צריך העברת תער' ואמר רבי אבינא: כשאומרים בית שמאי 'צריך' - צריך ואין לו תקנה;

ופליגא [42] דרבי פדת, דאמר רבי פדת [43]: בית שמאי ורבי אלעזר אמרו דבר אחד: בית שמאי - הא דאמרן; רבי אלעזר – דתנן [ספרא מצורע פרשתא ג פרק ג הלכה יא; משנה נגעים פ"ד מ"ט]: 'אין לו בוהן יד ובוהן רגל - אין לו טהרה עולמית [44]; רבי אלעזר [בספרא ובמשנה: אליעזר, וכן בנזיר מו,ב] אומר נותן על מקומו ויוצא; רבי שמעון אומר: אם נתן על של שמאל – יצא'.

תנו רבנן [ספרא מצורע פרשתא ג פרק ג הלכה ג]: '[45] (ויקרא יד יג: וְשָׁחַט אֶת הַכֶּבֶשׂ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחַט אֶת הַחַטָּאת וְאֶת הָעֹלָה בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ כִּי כַּחַטָּאת הָאָשָׁם הוּא לַכֹּהֵן קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא) (ויקרא יד יד) וְלָקַח [הַכֹּהֵן] מִדַּם הָאָשָׁם [וְנָתַן הַכֹּהֵן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית] [46]; יכול בכלי? תלמוד לומר: וְנָתַן: מה נתינה בעצמו של כהן - אף לקיחה בעצמו של כהן [47];

יכול אף למזבח כן [48]? [49]

תלמוד לומר (ויקרא יד יג: וְשָׁחַט אֶת הַכֶּבֶשׂ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחַט אֶת הַחַטָּאת וְאֶת הָעֹלָה בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ) כִּי כַּחַטָּאת הָאָשָׁם הוּא [לַכֹּהֵן קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא]: מה חטאת טעונה כלי [50] - אף אשם טעון כלי [51]; נמצאת אתה אומר: אשם מצורע - שני כהנים מקבלים את דמו, אחד ביד ואחד בכלי: זה שקבל בכלי - בא לו אצל מזבח, וזה שקיבל ביד - בא לו אצל מצורע!'

תנן התם תנו רבנן [ספרא אחרי מות פרשתא ד הלכה ג]: 'וכולן [52] מטמאים בגדים [53] ונשרפין [54] אבית הדשן, דברי רבי אלעזר ורבי שמעון וחכמים אומרים [בספרא: ורבי שמעון ורבי מאיר אומרים]: אין מטמאין בגדים ואין נשרפין אבית הדשן אלא האחרון, הואיל וגמר בו כפרה.'

בעא מיניה רבא מרב נחמן: [55] כמה שעירים משלח?

אמר ליה: וכי עדרו משלח? [56]

אמר לו:

הערות[עריכה]

  1. ^ ומיהו ודאי צריך להקטיר קטורת אחרת אחר שחיטת פר זה
  2. ^ קא סלקא דעתך במתנות שבפנים קאמר, דהוה ליה שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר
  3. ^ אבל שחיטת השעיר במקומה היתה לאחר מתן דם הפר בפנים
  4. ^ כפר בדמים הללו על טומאה שאירעה לפני ולפנים אם נכנס אדם שם בטומאה ואין בה ידיעה בסוף אבל הוה ידיעה בתחילה, וילפינן מקראי בפרק קמא דשבועות (דף ז,ב) ששעיר זה תולה עליה להגין מן היסורין עד שיודע לו ויביא בעולה ויורד
  5. ^ על טומאה שאירעה בהיכל
  6. ^ על טומאה שאירעה לאדם במזבח ושהה כדי השתחויה, שזהו שיעור שהייה למי שנטמא בעזרה
  7. ^ בהאי יכפר בתרא
  8. ^ כהנים לוים וישראלים
  9. ^ ובטומאת מקדש וקדשיו אי אפשר להשוותן, שהרי הפר מכפר על הכהנים, והשעיר הנעשה בפנים על ישראל, ובאיזה כפרה הושוו? - מלמד
  10. ^ בוידוי של שעיר המשתלח
  11. ^ ואין עמו וידוי
  12. ^ בלא וידוי
  13. ^ ובמסכת שבועות (דף יג,ב) פרכינן: ולרבי שמעון, הא ודאי הושוו? ומשנינן: הושוו דבני כפרה נינהו, מיהו כל חד מכפר בדידיה
  14. ^ אלו הזאות של בין הבדים
  15. ^ הזאות שעל הפרוכת
  16. ^ מכאן אמרו - לאו אנתן מקצת מתנות קאי, אלא אגמר מתנות שבפנים ונשפך הדם, דאמר: מכאן דאין צריך לחזור ולעשות את זאת שגמר, שהרי כפרה בפני עצמה היא
  17. ^ להתכפר הכפרה בה
  18. ^ ולא לעשות כפרה אחת משתי בהמות
  19. ^ לשנות ההזאה שתי פעמים
  20. ^ לי נתן רבי יעקב חילוק בלוג שמן של מצורע שלא הושוו למתן דמים של יה"כ, ושנה לי: לא נחלקו רבי מאיר ורבי אלעזר ורבי שמעון בעבודות החלוקות בו שבע הזאות שבפנים ומתן בהונות: דלא אמרינן ממקום שפסק משם הוא מתחיל, דכתיב וְלֹג אֶחָד שָׁמֶן (ויקרא יד י): לוג אחד אמרתי לך להיות הכפרה בו, ולא שני לוגין, דהתם הוא דאיכא למידרש 'חיטוי אחד אמרתי לך', אבל הכא ליכא למימר הכי
  21. ^ דכתיב (ויקרא יד טז) וְהִזָּה מִן הַשֶּׁמֶן בְּאֶצְבָּעוֹ שֶׁבַע פְּעָמִים לִפְנֵי ה'
  22. ^ שהיא עבודה שניה כדכתיב (ויקרא יד יז) וּמִיֶּתֶר הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּפּוֹ יִתֵּן הַכֹּהֵן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית
  23. ^ וְהַנּוֹתָר בַּשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּף הַכֹּהֵן יִתֵּן עַל רֹאשׁ הַמִּטַּהֵר וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי ה' (ויקרא יד יח)
  24. ^ את המחלוקת הזה שבמשנתנו
  25. ^ של מצורע
  26. ^ וְהַנּוֹתָר דקרי להו שיריים
  27. ^ והאמר מר (מנחות דף ט,א) שיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה - אין מקטירין את הקומץ עלייהו
  28. ^ מתנות בהונות קרויין 'שיריים' דכתיב בהו וּמִיֶּתֶר הַשֶּׁמֶן וגו' ומתנות הראש קרויין שירי שיריים דכתיב בהו וְהַנּוֹתָר : [הנותר] בשיריים הראשונים יתן על ראש המטהר
  29. ^ כגון לשם עולה או לשם שלמים, ואמר מר (זבחים פ"א מ"א, דף ב,א) כל הזבחים שנשחטו שלא לשמן כשרין אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה
  30. ^ באנו לדבר זה לתוך מחלוקתן של
  31. ^ יש לנו ללמוד שכשם שחולקין בזה כך חולקין בזה
  32. ^ דאמר: עבודה שלא נגמרה הרי היא כמי שאינה
  33. ^ אף זו הואיל ולא נגמרה - שהרי לא עלתה לשם חובה - אף על פי שנתן ממנו לבהונות הרי היא כמי שאינה, ויביא אשם אחר
  34. ^ אלמא לא אמר כמאן דליתא דמיא
  35. ^ הכא נמי חשיבא היא, ואי אפשר לגומרה באחר, דהא כתיב (ויקרא יד כא) כֶּבֶשׂ אֶחָד אָשָׁם: אשם אחד אמרתי לך, ולא שתי אשמות!
  36. ^ והכא ליכא לדחויי כדאמרינן לעיל 'חטוי אחד אמרתי לך כו' - הלכך אין לו תקנה
  37. ^ אֹתוֹ שהונף עם הלוג ולא אחר, ואפילו לרבי מאיר נמי אין לו תקנה
  38. ^ דאיכא למאן דאמר 'יביא אחר'
  39. ^ למצורע זה לטהרו לאכול בקדשים
  40. ^ בתמיה: וכי יש תנאים שונים 'צריך' בדבר שאין לו תקנה
  41. ^ ביום מלאת ימי נזרו כדכתיב (במדבר ו ה) תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ עַד מְלֹאת, אבל ביום מלאת - יגלח בתער, וזה אין לו שיער, וקתני צריך
  42. ^ הא דרבי אבינא
  43. ^ דאלו רבי פדת – 'צריך' ויש לו תקנה קאמר: שיעבירנו על מקום השיער, דאף על גב דכתיב וְגִלַּח הַנָּזִיר (במדבר ו יח) - לא בעינן קרא כדכתיב היכא דלא אפשר
  44. ^ דבעינן קרא כדכתיב, ופליגי בסנהדרין בפרק 'נגמר הדין'
  45. ^ באשם מצורע כתיב
  46. ^ וכל לקיחה האמורה בדם תכף לשחיטה - לשון קבלה הוא
  47. ^ וזה 'דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש והחזירו לך הכתוב לכללו בפירוש' בפרק קמא דיבמות (דף ז,א), לכך נאמר בו (ויקרא יד יג) כַּחַטָּאת הָאָשָׁם הוּא לַכֹּהֵן: מה חטאת טעונה מתן דמים ואימורים - אף זה טעון מתן דמים ואימורים
  48. ^ יכול אף דם הניתן על המזבח לא יתקבל בכלי
  49. ^ דקיימא לן: אשם מצורע טעון מתן דמים לגבי מזבח כשאר אשמות;
  50. ^ לקבלת דמה
  51. ^ דכל הקרבנות נפקי לן בהיקישא (זבחים דף צז,ב) דזֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם [וְלַמִּלּוּאִים וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים [ויקרא ז,לז]], ובעולה ובשלמים כתיב (שמות כד ו: וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם) וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת [וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל הַמִּזְבֵּחַ], ואשם נמי מהיכא דגמר חטאת גמר איהו, אלא אשם מצורע - משום דיצא לידון בדבר החדש: בבהן יד ובהן רגל ואזן ימנית - הוצרך להחזירו לכללו בהיקישא דכַּחַטָּאת הָאָשָׁם
  52. ^ כל הפרים והשעירים השנויים במשנתנו גבי נשפך הדם לאחר כפרה זו והביא פר שני לפרכת וגמר מתנות הפרכת ונשפך הדם והביא שלישי למתנות המזבח
  53. ^ העסוקין בשריפתן, כדכתיב (ויקרא טז כז-כח) וְאֵת פַּר הַחַטָּאת וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר הוּבָא אֶת דָּמָם [לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ יוֹצִיא אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְשָׂרְפוּ בָאֵשׁ אֶת עֹרֹתָם וְאֶת בְּשָׂרָם וְאֶת פִּרְשָׁם] (פסוק כח) וְהַשֹּׂרֵף אֹתָם יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם [וְאַחֲרֵי כֵן יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה]
  54. ^ חוץ לשלש מחנות
  55. ^ אם נשפך דם השעיר לאחר שגמר מתנות פנים והוצרך להביא שנים ולהגריל עליהן ושחט את של שם ונתן מתנות הפרוכת ונשפך הדם והוצרך עוד להביא שנים ולהגריל עליהן ושחט את של שם למתנות המזבח - הרי כאן שלשה שעירי עזאזל משלשה זוגות -
  56. ^ לא הזקיק הכתוב לשלח אלא אחד!