ביאור:בבלי יומא דף עא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת יומא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
| שכל הפרשה | כולה נאמרה על הסדר חוץ מפסוק זה |
מאי טעמא?
אמר רב חסדא: גמירי: חמש טבילות ועשרה קידושין טובל כהן גדול ומקדש בו ביום, ואי אמרת כסדרן כתיבי [1] - לא משכחת לה אלא שלש טבילות וששה קידושין. [2]
מתקיף לה רבי זירא: ודילמא מפסיק ליה בשעיר הנעשה בחוץ [3]?
אמר אביי: אמר קרא: (ויקרא טז כד) [וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַמַּיִם בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ וְלָבַשׁ אֶת בְּגָדָיו] וְיָצָא וְעָשָׂה אֶת עֹלָתוֹ [וְאֶת עֹלַת הָעָם וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד הָעָם]: מיציאה ראשונה עביד אֵילוֹ ואֵיל העם [4]. [לא הבנתי: יציאה ראשונה בפרשה בפסוק יח: וְיָצָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לִפְנֵי ה' וְכִפֶּר עָלָיו וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר וְנָתַן עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב]
רבא אמר [5]: אמר קרא: (ויקרא טז כג) [וּבָא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד] וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי הַבָּד אֲשֶׁר לָבַשׁ [בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ וְהִנִּיחָם שָׁם] שאין תלמוד לומר אֲשֶׁר לָבַשׁ: כלום אדם פושט אלא מה שלובש? אלא מה תלמוד לומר אֲשֶׁר לָבַשׁ? - שלבש כבר [6].
מתקיף לה רבה בר רב שילא: ואימא דמפסיק ליה בשעיר הנעשה בחוץ?
הכתיב וְיָצָא וְעָשָׂה [לפי הסדר הזה].
וכל הפרשה כולה נאמרה על הסדר? והא קראי [7] כתיבי: (ויקרא טז כה) וְאֵת חֵלֶב הַחַטָּאת יַקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה, והדר (ויקרא טז כז) וְאֵת פַּר הַחַטָּאת וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת [אֲשֶׁר הוּבָא אֶת דָּמָם לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ יוֹצִיא אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְשָׂרְפוּ בָאֵשׁ אֶת עֹרֹתָם וְאֶת בְּשָׂרָם וְאֶת פִּרְשָׁם], ואילו אנן תנן הרואה את כהן גדול כשהוא קורא אינו רואה פר ושעיר הנשרפין [8], ואילו אמורי חטאת [9] בתר הכי מקטיר להו [10]!?
אימא 'חוץ מפסוק זה ואילך [11]'.
ומאי חזית דמשבשת קראי? שביש מתניתא [12]!?
אמר אביי: אמר קרא: (ויקרא טז כו) וְהַמְשַׁלֵּחַ [אֶת הַשָּׂעִיר לַעֲזָאזֵל יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם וְאַחֲרֵי כֵן יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה] (ויקרא טז כח) וְהַשֹּׂרֵף [אֹתָם יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם וְאַחֲרֵי כֵן יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה] [13]; מה משלח [14] דמעיקרא - אף שורף [15] דמעיקרא.
אדרבה מה שורף דהשתא [16] אף משלח דהשתא [17]! והמשלח דמעיקרא משמע [18]!
רבא אמר [19]: אמר קרא (ויקרא טז י) [וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל] יָעֳמַד חַי [לִפְנֵי ה' לְכַפֵּר עָלָיו לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל הַמִּדְבָּרָה]; עד מתי יהא זקוק לעמוד חי? - עד שעת כפרה, ואימתי שעת כפרה? - בשעת מתן דמים ותו לא. [תוספתא יומא פרק ג הלכה יב [ליברמן]: יעמד חי עד מתי יהא זקוק להיות חי עד וכלה מכפר את הקדש וגו' דברי רבי יהודה; ר' שמעון אומ' עד שעת וידוי]
אתי משלח [20], מצאו בשוק לכהן גדול, [21]אומר לו: "אישי כהן גדול, עשינו שליחותך; מצאו בביתו - אומר לו "מחיה חיים [22] - עשינו שליחותו".
אמר רבה כי מיפטרי רבנן מהדדי בפומבדיתא, אמרי הכי [23]: "מחיה חיים יתן לך חיים ארוכים וטובים ומתוקנין".
[24] (תהלים קטז ט) אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי ה' בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים; אמר רב יהודה: זה מקום שווקים [25].
(משלי ג ח) כִּי אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ; וכי יש שנים של חיים ויש שנים שאינן של חיים? - אמר רבי אלעזר: אלו שנותיו של אדם המתהפכות עליו מרעה לטובה [26];
(משלי ח ד) אֲלֵיכֶם אִישִׁים אֶקְרָא [וְקוֹלִי אֶל בְּנֵי אָדָם] [27] - אמר רבי ברכיה: אלו תלמידי חכמים שדומין לנשים [28] ועושין גבורה כאנשים [29];
ואמר רבי ברכיה: הרוצה לנסך יין על גבי המזבח - ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין, שנאמר אֲלֵיכֶם אִישִׁים אֶקְרָא [30];
ואמר רבי ברכיה: אם רואה אדם שתורה פוסקת מזרעו - ישא בת תלמיד חכם, שנאמר (איוב יד ח) אִם יַזְקִין בָּאָרֶץ שָׁרְשׁוֹ וּבֶעָפָר יָמוּת גִּזְעוֹ;
[פסוק ט] מֵרֵיחַ מַיִם [31] יַפְרִחַ וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָטַע.
ויום טוב היה עושה לאוהביו:
תנו רבנן: 'מעשה בכהן גדול אחד שיצא מבית המקדש והוו אזלי כולי עלמא בתריה כיון דחזיונהו לשמעיה ואבטליון - שבקוהו לדידיה ואזלי בתר שמעיה ואבטליון; לסוף אתו שמעיה ואבטליון לאיפטורי מיניה דכהן גדול [32], אמר להן: ייתון בני עממין [33] לשלם! אמרו ליה ייתון בני עממין לשלם דעבדין עובדא דאהרן [34], ולא ייתי בר אהרן לשלם דלא עביד עובדא דאהרן [35].
משנה:
כהן גדול משמש בשמונה כלים, וההדיוט בארבעה: בכתונת ומכנסים ומצנפת ואבנט [36];
מוסיף עליו כהן גדול: חשן ואפוד ומעיל וציץ;
באלו נשאלין באורים ותומים [37];
ואין נשאלין אלא למלך ולאב בית דין ולמי שהציבור צריך בו.
גמרא:
תנו רבנן [38]: 'דברים שנאמר בהן 'שֵׁש' - חוטן כפול ששה [39]; 'משזר' [40] – שמונה [41]; [42] מעיל [43] - שנים עשר [44]; פרוכת [45] - עשרים וארבעה [46]; חושן ואפוד - עשרים ושמונה.'
חוטן כפול ששה מנא לן?
דאמר קרא: (שמות לט כז) וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַכָּתְנֹת שֵׁשׁ [מַעֲשֵׂה אֹרֵג לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו] [פסוק כח] וְאֵת הַמִּצְנֶפֶת שֵׁשׁ וְאֶת פַּאֲרֵי הַמִּגְבָּעֹת שֵׁשׁ וְאֶת מִכְנְסֵי הַבָּד שֵׁשׁ מָשְׁזָר [47]; חמשה קראי כתיבי [48], חד לגופיה דכיתנא ניהוו, וחד שיהא חוטן כפול ששה, וחד שיהיו שזורין [49], וחד לשאר בגדים שלא נאמר בהן 'שש' [50], וחד לעכב.
מאי משמע דהאי 'שש' - כיתנא הוא?
אמר רבי יוסי ברבי חנינא: דאמר קרא: [מִכְנְסֵי הַ]בָּד - דבר העולה מן הקרקע בד בד [51];
ואימא עמרא עמרא?
איפצולי מיפצלא [52].
כיתנא נמי איפצולי מפציל [53]!?
כיתנא אגב לקותיה [54] מפציל.
רבינא אמר מהכא: (יחזקאל מד יח) פַּאֲרֵי פִשְׁתִּים יִהְיוּ עַל רֹאשָׁם [55] וּמִכְנְסֵי פִשְׁתִּים יִהְיוּ עַל מָתְנֵיהֶם [לֹא יַחְגְּרוּ בַּיָּזַע].
אמר ליה רב אשי: הא מקמי דאתי יחזקאל מאן אמרה?
ולטעמיך, הא דאמר רב חסדא 'דבר זה מתורת משה רבינו לא למדנו, מדברי יחזקאל בן בוזי למדנו: (יחזקאל מד ט) [כֹּה אָמַר ד' ה’] כָּל בֶּן נֵכָר עֶרֶל לֵב [56] וְעֶרֶל בָּשָׂר [57] לֹא יָבוֹא אֶל מִקְדָּשִׁי [לְכָל בֶּן נֵכָר אֲשֶׁר בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל] - הא מקמי דאתי יחזקאל מאן אמרה [58]? אלא גמרא גמירי לה ואתא יחזקאל ואסמכה אקרא - הכא נמי גמרא גמירי לה ואתא יחזקאל ואסמכה אקרא.
משזר - שמונה מנא לן?
דכתיב (שמות לט כד) וַיַּעֲשׂוּ עַל שׁוּלֵי הַמְּעִיל רִמּוֹנֵי תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי מָשְׁזָר, ויליף משזר משזר מפרוכת: מה להלן עשרים וארבעה [59] - אף כאן עשרים וארבעה [60], דהוה כל חד וחד תמני.
ונילף מחשן ואפוד: מה להלן עשרים ושמונה אף כאן עשרים ושמונה?
דנין דבר שלא נאמר בו זהב מדבר שלא נאמר בו זהב, לאפוקי חשן ואפוד שנאמר בהן זהב.
אדרבה: דנין בגד מבגד לאפוקי פרוכת דאהל הוא!?
אלא דנין מאבנט [61], ודנין בגד ודבר שלא נאמר בו זהב מבגד ודבר שלא נאמר בו זהב, ואין דנין דבר שאין בו זהב מדבר שיש בו זהב.
רב מרי אמר: תַּעֲשֶׂנּוּ כתיב [62]: תעשנו לזה ולא לאחר.
רב אשי אמר: וְעָשִׂיתָ כתיב [63]: שיהיו כל עשיות שוות [64]; והיכי נעביד?: נעביד תלתא דעשרה עשרה הוו להו תלתין! נעביד תרי דתשעה תשעה וחד דעשרה - אמר קרא וְעָשִׂיתָ: שיהיו כל עשיותיו שוות.
מעיל - שנים עשר מנא לן?
דכתיב (שמות כח לא) וְעָשִׂיתָ אֶת מְעִיל הָאֵפוֹד
הערות[עריכה]
- ^ וכן הסדר: שמוציאן בלבישה ראשונה, ואין עבודה חיצונה של בגדי זהב מפסקת בין עבודת היום להוצאת כף ומחתה
- ^ כבר פרשתיה בפרק 'אמר להם הממונה' (לעיל דף לב,ב)
- ^ כדכתיב (במדבר כט י) [שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד חַטָּאת] מִלְּבַד חַטַּאת הַכִּפֻּרִים , והוא אינו כתוב כאן, אבל אילו ואיל העם דווקא כתבינהו קרא אחר הוצאת כף ומחתה, ולא איצטריך לן לשבש סדרא דקראי
- ^ וְזוֹ יציאה ראשונה האמורה בפרשה, הילכך על כרחך מקמי הוצאת כף ומחתה עביד להו, בהפסקה שביניהם לעבודת היום
- ^ ורבא - לא אאתקפתיה דרבי זירא קאי, אלא לפרושי טעמא דמתניתא דמשבשא קראי
- ^ אלמא זו היא פשיטה שניה; שמע מינה יש הפסקת חילוף בגדים בין עבודת היום להוצאת כף ומחתה
- ^ ולא גרס 'תרי'
- ^ אלמא שריפתן בעוד שכהן גדול לבוש בגדי בוץ היא
- ^ לדברי הכל
- ^ בטבילה שלישית עם אילו ואיל העם
- ^ לא נכתבה על הסדר
- ^ ואימא: שריפת הפר והשעיר אחר טבילה שלישית
- ^ אמר קרא וְהַמְשַׁלֵּחַ אֶת הַשָּׂעִיר ובאותו לשון עצמו נאמר וְהַשֹּׂרֵף אֹתָם, דמשתעי בשריפת הפר ושעיר, ושניהן כתובין אחר (ויקרא טז כה) וְאֵת חֵלֶב הַחַטָּאת, ועל כרחך שילוח השעיר מקמי הקטרת אימורים הוה, כדכתיב (ויקרא טז כב) וְשִׁלַּח אֶת הַשָּׂעִיר בַּמִּדְבָּר והדר (ויקרא טז כה) וְאֵת חֵלֶב הַחַטָּאת; על כרחך וְהַמְשַׁלֵּחַ דכתיב בתריה - כאדם שהפסיק הענין שהיה מדבר בו וחוזר ומסיימו ואומר: ואותו שילוח שאמרתי לך למעלה, המשלחו מטמא בגדים, ובאותו לשון עצמו נאמר וְהַשֹּׂרֵף
- ^ אף על פי שנכתב אחר אימורי חטאת
- ^ אף על פי שנכתב אחריהן
- ^ שהרי צווי עיקר שריפתן אחר אימורי חטאת נאמר, כדכתיב (ויקרא טז כה) וְאֵת חֵלֶב הַחַטָּאת יַקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה והדר (ויקרא טז כז) וְאֵת פַּר הַחַטָּאת וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת ... יוֹצִיא [אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה] וְשָׂרְפוּ
- ^ דווקא כתב אחר אימורין ושילוח שעיר האמור למעלה מהם; הכי קאמר: (ויקרא טז כב) וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹתָם ... וְשִׁלַּח אֶת הַשָּׂעִיר בַּמִּדְבָּר - כשיגיע זמן שילוחו
- ^ כאדם שחוזר לענין שהפסיק בו, וכמו שפירשתי, ושילוח שעיר במקומו נכתב מדלא הדר וכתב אחר אימורין 'ושלח השעיר והמשלחו יכבס בגדיו'
- ^ לא מצית אמרת דשילוח שעיר לא במקומו נאמר, דהא לא הזקיקו לעמוד שם אלא עד שעת כפרה, והיא עבודת היום דמתן דמים
- ^ ליום המחרת
- ^ מכבדו לפני הבריות, ו
- ^ הוא הקדוש ברוך הוא
- ^ שהיה אחד נוטל רשות מחבירו לשוב לביתו
- ^ איידי דאיירי בחיים מתוקנים נקט לה:
- ^ שאדם מוצא לקנות מזונותיו; ולפי שהיה דוד מטלטל נע ונד - היה מתפלל על הדבר
- ^ מי שהיה עני בילדותו ונעשה עשיר לעת זקנותו - דומה לו כאילו עכשיו נעשה חי מתוך מיתה
- ^ בראש פרשת ושנות חיים הוא, להכי נקט ליה [עיין חידושי אגדות – מהרש"א]
- ^ ענותנין ותשושי כח
- ^ אִישִׁים לשון אשה, מדלא כתיב 'אנשים'
- ^ אִישִׁים - לשון קרבן אִשֶּׁה
- ^ בני תורה
- ^ ליטול רשות ממנו ולפרוש לצד ביתן
- ^ לשון גנאי הוא לפי שבאו מבני בניו של סנחריב, כדאמרינן במסכת גיטין (דף נז,ב)
- ^ רורפי שלום
- ^ שהוניתנו אונאת דברים, ואמר מר ([ספרא בהר פרשתא ד פרק ד הלכה א] בבא מציעא נח,ב) וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ (ויקרא כה יז) באונאת דברים הכתוב מדבר: אם היה בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך
- ^ אהדיוט קאי
- ^ כהן הנשאל באורים ותומים צריך ללבוש שמונה בגדים
- ^ כולה מפרש לקמן
- ^ ששה כל מין ומין שבו
- ^ בלא 'שש', ואין זאת אלא רמונים
- ^ כל חוט של כל מין שבו כפול שמונה
- ^ ועל פי חשבון זה:
- ^ שכולו מין אחד
- ^ חוטו כפול י"ב
- ^ חוטו כפול
- ^ שכל מינין שבה כפולין יחד
- ^ וההיא דאבנט צריך למיכתב על כרחך, דאיכא מיני אחריני בהדיה
- ^ גבי הדדי, והוה סגי ליה בחד ונכתביה לבסוף; ובד [מִכְנְסֵי הַבָּד] הוא שש - הרי חמשה
- ^ יחד כולן ששה
- ^ שיהא אף הן חוטן כפול ששה; ולקמן מפרש מאי נינהו
- ^ הפשתן והקנבוס אין להן בדים וענפים כעצים, אלא עלין, ואין הפשתן בא אלא מן הקנה האמצעי
- ^ יש בו נימא מתחלקת לשתים, ואל תתמה שאף בשער זקן התחתון מצוי כן
- ^ כשכותשין אותו נחלק לכמה פיצולין
- ^ שמקישין עליו
- ^ ובתורה כתיב (שמות לט כח) וְאֶת פַּאֲרֵי הַמִּגְבָּעֹת שֵׁשׁ
- ^ שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים, שהוא ערל לב
- ^ שמתו אחיו מחמת מילה
- ^ מאין למדו דבר זה ששנינו בפרק שני דזבחים (דף טו,ב) שהכהן ערל עבודתו פסולה
- ^ שהרי ארבעה מינין יש בה, וכל מין ומין כפול שש
- ^ וכאן שלשה מינין יש
- ^ דיש בו נמי ארבע מינין, וכל אחד כפול ששה וכששוֹזְרָן יחד הוו להו כ"ד
- ^ בחשן (שמות כח טו: וְעָשִׂיתָ חֹשֶׁן מִשְׁפָּט מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב כְּמַעֲשֵׂה אֵפֹד תַּעֲשֶׂנּוּ זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ) לפיכך אין למידין ממנו
- ^ כתיב ברמונים (שמות כח לג: וְעָשִׂיתָ עַל שׁוּלָיו רִמֹּנֵי תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי עַל שׁוּלָיו סָבִיב וּפַעֲמֹנֵי זָהָב בְּתוֹכָם סָבִיב)
- ^ שיהו עשויות כל המינין שבו שוות, הלכך לא אפשר בכ"ח