ביאור:בבלי יומא דף טו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת יומא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

בעידן הטבה תהא מקטר קטורת; דאי לא תימא הכי, בין הערבים דכתיב (שמות ל ח) וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה [קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי ה' לְדֹרֹתֵיכֶם] - הכי נמי דברישא מדליק נרות והדר מקטיר קטורת של בין הערבים? וכי תימא הכי נמי – והתניא: '^[1] (ויקרא כד, ג) [מִחוּץ לְפָרֹכֶת הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן] מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר [לִפְנֵי ה' תָּמִיד חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם] - תן לה ^[2] מדתה ^[3] שתהא דולקת והולכת כל הלילה מערב ועד בקר ^[4];

דבר אחר מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר: אין לך עבודה שכשרה מערב עד בקר אלא זו בלבד ^[5]'! אלא מאי קאמר רחמנא - בעידן הדלקה תהא מקטר קטורת! הכא נמי בעידן הטבה תהא מקטר קטורת.

ואבא שאול אמר לך: שאני התם דכתיב [יַעֲרֹךְ] אֹתוֹ ^[6]!

רב פפא אמר: לא קשיא ^[7]: הא ^[8] – רבנן, הא ^[9] - אבא שאול; במאי אוקימתא למתניתין דהכא ^[10]? – כרבנן, פייס ^[11] - כאבא שאול; אימא סיפא ^[12]: 'הביאו לו את התמיד ^[13], קרצו ^[14] ומרק [כהן] אֲחֵר שחיטה על ידו [בשבילו]; נכנס להקטיר את הקטורת ולהיטיב את הנרות ^[15]' - אתאן לרבנן; רישא וסיפא ^[16] רבנן ומציעתא אבא שאול ^[17]?

אמר לך רב פפא: אִין, רישא וסיפא רבנן ומציעתא אבא שאול.

בשלמא אביי לא אמר כרב פפא: רישא וסיפא רבנן ומציעתא אבא שאול לא מוקים לה; אלא רב פפא מאי טעמא לא אמר כאביי?

אמר לך: תנא ברישא הטבת שתי נרות והדר הטבת חמש נרות ^[18]?

ואביי אמר לך: ^[19] אורויי בעלמא הוא דקא מורי ^[20] וסדרא ^[21] - הא הדר תני ליה ^[22].

גופא: [תמיד פ"ד מ"א] בא לו לקרן מזרחית צפונית - נותן מזרחית צפונית; מערבית דרומית - נותן מערבית דרומית, ותני עלה רבי שמעון איש המצפה מְשַׁנֶּה בתמיד: בא לו לקרן מזרחית צפונית - נותן מזרחית צפונית; מערבית דרומית - נותן מערבה ואחר כך נותן דרומה.; מאי טעמא דרבי שמעון איש המצפה?

אמר רבי יוחנן משום חד דבי רבי ינאי: אמר קרא: (במדבר כח טו) וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת לַה' עַל עֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה וְנִסְכּוֹ: עולה היא ואמר רחמנא עביד בה מעשה חטאת? הא כיצד? - נותן אחת שהיא שתים כמעשה עולה, שתים שהן שתים כמעשה חטאת ^[23].

וליתן שתים שהן ארבע כמעשה עולה, וארבע שהן ארבע ^[24] כמעשה חטאת?

לא מצינו דמים שמכפרין ^[25] וחוזרין ומכפרין ^[26].

וכי מצינו דמים שחציין חטאת וחציין עולה? אלא על כרחך הקישן הכתוב - הכא נמי בעל כרחן הקישן הכתוב!

התם - פיסוק מתנות בעלמא היא ^[27]!

וניתיב אחת שהיא שתים למטה כמעשה עולה, שתים שהן שתים למעלה כמעשה חטאת? ^[28]

לא מצינו דמים שחציין למעלה וחציין למטה.

ולא? והתנן ^[29]: 'הזה ממנו אחת למעלה ושבע למטה ^[30]';

^[31] כמצליף ^[32].

מאי כמצליף?

מחוי רב יהודה: כמנַגְדְנָא ^[33].

ולא? והתנן [יומא פ"ה מ"ו]: 'הזה ממנו על טהרו של מזבח ^[34] שבע פעמים ^[35]' מאי לאו אפלגיה דמזבח ^[36], כדאמרי אינשי: 'טהר טיהרא ^[37] הוא פלגא דיומא' ^[38]?

אמר רבה בר שילא: לא!

עמוד ב

אגופיה דמזבח ^[39], דכתיב (שמות כד י) וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר] וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר ^[40].

מאי שנא דיהיב עולה ברישא והדר יהיב דחטאת? ניתיב ברישא דחטאת והדר ניתיב דעולה?

כיון דעולה היא - היא קדמה ברישא;

ומאי שנא דיהיב מזרחית צפונית ומערבית דרומית? ניתיב דרומית מזרחית והדר צפונית מערבית?

אמרי: עולה טעונה יסוד ^[41], וקרן דרומית מזרחית לא הוה ליה יסוד ^[42].

מאי שנא דיהיב ברישא מזרחית צפונית, והדר מערבית דרומית? ניתיב ברישא מערבית דרומית והדר מזרחית צפונית?

כיון דאמר מר ^[43] 'כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין, [למזרח] ^[44]' - ברישא בההוא פגע ^[45].

תוספות ד"ה ניתיב ברישא מערבית דרומית - דכיון דבעיא מעשה חטאת, נהי דלא מצי למיתב דרומית מזרחית כחטאת משום דעולה טעונה יסוד - מכל מקום ניתיב ברישא מערבית דרומית שהיא קרן הסמוכה לכבש, שהיה בדרום שהיה עולה בו לתת מתנות דחטאת וקרובה לו טפי ממזרחית צפונית; ומשני: כיון דאמר מר כל פונות כו' ואף על גב דאי שחיט על ירך המזבח צפונה פגע ברישא דרך ימין לקרן מערבית דרומית מקמי קרן מזרחית צפונית – סבירא ליה לרבי שמעון איש המצפה כמאן דאמר דכל חצי העזרה עד הפתח הויא צפון, והיה שוחט להלן מן המזבח כנגד הפתח, וכי מקיף תו דרך ימין - פגע מיד בקרן מזרחית צפונית, שהיא קרובה לקרן מזרחית דרומית, שהיא קרן שנותנין בה תחלה מתנות חטאת טפי מלקרן מערבית דרומית, וניחא נמי דנקט דרך ימין למזרח.

וממאי דבעולה הוא דקאמר רחמנא עביד בה מעשה חטאת? ודילמא בחטאת ^[46] הוא דקאמר רחמנא עביד בה מעשה עולה?

לא סלקא דעתא, דכתיב (במדבר כח טו) [וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד] לְחַטָּאת [לַה’] עַל עֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה וְנִסְכּוֹ; מאי קאמר רחמנא? - מידי דחטאת שדי אעולה.

תנן התם ^[47]: 'אמר להם הממונה ^[48]: צאו והביאו טלה ^[49] מלשכת בית הטלאים ^[50]; והלא לשכת הטלאים היתה ^[51] במקצוע צפונית מערבית ^[52], וארבע לשכות היו שם: אחת לשכת הטלאים, ואחת לשכת החותמות ^[53], ואחת לשכת בית המוקד ^[54], ואחת לשכה שעושין בה לחם הפנים ^[55]', ורמינהו [מדות פ"א מ"ו]: 'ארבע לשכות היו לבית המוקד ^[56] כקטוניות הפתוחות לטרקלין: שתים בקודש ושתים בחול ^[57], וראשי פספסין ^[58] מבדילין ^[59] בין קודש לחול; ומה היו משמשות? - מערבית דרומית היא היתה לשכת טלי קרבן,

הערות

^ בנרות כתיב
^ למנורה
^ מדת שמן כדי
^ ושיערו חכמים חצי לוג לכל נר ונר, ויש בו כדי להדליק כל הלילה של תקופת טבת, ואם יותיר בקצרה - יותיר
^ כלומר: אין לך עבודת יום כשירה אחר הדלקתן, דדריש הכי: אותו מערב ועד בקר, ולא אחר מערב עד בקר
^ כדפרישית; ועל כרחך בעידן הדלקה תהא מיקטרא קטורת קאמר; אבל שחרית, בסדר משמעו של מקרא סדר העבודה: (שמות ל ז) בְּהֵיטִיבוֹ - והדר יַקְטִירֶנָּה
^ סדר יומא אסדר יומא בהטבת שתי נרות
^ דתנן קטרת ברישא
^ דתנן נרות ברישא
^ דפירקא קמא (יומא יד א)
^ דמתניתין דפייסות, השנויה בפרק שני (יומא כה א), דקתני קטרת לבסוף
^ דסדר יומא: קתני בפרק שלישי [יומא פ"ג מ"ד, בבלי לא,ב]
^ לכהן גדול ביום הכפורים
^ חתכו: חתך בו הכשר שחיטה ברוב שנָים, ולא כולן, לפי שצריך הוא עצמו למהר וליטול מזרק לקבל הדם: שכל עבודת יום הכפורים אינה כשירה אלא בו
^ ועל כרחך בשתים האחרונות קאמר, דליכא למאן דאמר קטורת קודמת לחמש הנרות
^ דסדר יומא
^ בתמיה, [דכל מסכת זו כמשנה אחת, שעסוקה כולה בסדר כמות שהן הפסוקים סדורין והולכין]
^ בתמיה: דאוקי אביי מתניתין דפרק קמא בהטבת שתי נרות, ודפרק שני בהטבת חמש נרות!
^ האי דפרק קמא, דקתני כל שבעת הימים הוא זורק כו' - לאו ביום הכפורים קאי, ולא קפיד אסידרא, אלא
^ ומלמדנו שצריך כהן גדול להיות עסוק בעבודה כל שבעה כדי שיהא רגיל ומזומן בה ביום הכפורים
^ דיומא
^ לכך שנה בפרק שני הטבת חמש ובפרק שלישי שנה הטבת שתים
^ מעשה חטאת על עולת התמיד: והחטאת טעונה פיסוק מתנות, שהרי דמה ניתן על ארבע קרנות - אף עולת התמיד יש בה פיסוק מתנות, לא שביטלו ממנו מעשה עולה - שהרי עולה היא - אלא שניהן נוהגין בה
^ על ארבע קרנות
^ כפרה אחת שלהן
^ כפרה אחרת
^ הואיל ושתיהן בקרן אחת - אין כאן הוכחת מעשה חטאת
^ דם עולה ניתן למטה מחוט הסיקרא, ודם החטאת למעלה; וכיון דהך מתנה בתרייתא המפסקת משום מעשה חטאת עבידא - תהוי למעלה, כחטאת!?
^ לקמן בפרק חמישי [משנה ג, בבלי נג,ב] כשהוא מזה מדם הפר כנגד עובי של כפורת
^ וקא סלקא דעתך אחת מאמצע עוביה למעלה, ושבע מאמצעיתה ולמטה
^ ומשני:
^ האי 'למטה' ו'למעלה' דתני - לא אאמצעית קאי, אלא: ראשונה נתן תחילה כלפי מעלה, והשבע תחתיה: זו למטה מזו, כמצליף
^ כשליח בית דין המכה ברצועה זו למטה מזו, שאינו מכה במקום אחד; ולשון 'מצליף' לא נודע לי
^ הפנימי
^ כמו שנאמר וְהִזָּה עָלָיו מִן הַדָּם בְּאֶצְבָּעוֹ שֶׁבַע פְּעָמִים וְטִהֲרוֹ וְקִדְּשׁוֹ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (ויקרא טז יט)
^ נגד אמצע גובה קירו
^ צהרים
^ וכיון דשבע הזאות הזה המזה - אי אפשר לצמצם שלא יהא מהן לא למעלה ולא למטה
^ על גגו, ומאי לשון 'טהרו' - על שם שמטהר ומפנה הקטורת שנשרף עליו בבקר וחותיהו אילך ואילך, ומזה על מקום הגילוי
^ כמו לטהר
^ שיהא דמה ניתן במקום שיהא יסוד למטה הימנו, דהכי אמרינן בזבחים (נא,א): אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה [אף שפסוק זה עוסקת בחטאת, וכן שאר הפסוקים בהם מופיע בטוי זה] - לזבחה של עולה יהא יסוד למטה הימנו
^ כדאמרינן במסכת מדות (פ"ג מ"א): היסוד היה מהלך על פני כל הצפון ועל פני כל המערב, אוכל במזרח אמה אחת, כשהצפון כלה למזרח ובדרום אמה אחת כשהמערב כלה לדרום, אלמא לא היה יסוד למזרחית דרומית, ואמרינן בזבחים (נג,ב) לפי שלא היתה אמה היסוד של כל המזרח ושל כל דרום בחלקו של בנימין, כדמתרגמינן באחסנתיה יִתבני מדבחא (בראשית מט כז) - לפיכך לא היה יסוד לה
^ ממתניתין דרמי בר יחזקאל היא [לקמן יומא נח,ב]
^ הכא לא שייך 'למזרח', אבל בזבחים שייך למיתנייה, דאיירי התם בנתינת כבשׁ המזבח לדרום, ויליף לה מן וּמַעֲלֹתֵהוּ פְּנוֹת קָדִים (יחזקאל מג יז) - תן מעלותיו לדרום כדי שתהא תחילת פינותיו לקָדים, כשתפנה לדרך ימין, דכל פינות דרך ימין הן, דתני רמי בר יחזקאל: 'עומד על שנים עשר בקר וגו', ואגב ההיא גירסא נקט בכל דוכתי 'למזרח', ולא שייך למימר אלא 'דרך ימין' ותו לא
^ כשעלה בכבש ופונה לימין - פוגע בקרן מזרחית דרומית תחילה, ושם אי אפשר ליתן משום דאין לה יסוד, ומקיף ובא עד מזרחית צפונית ונותן; ואף על גב דמתן דם אינו עולה בכבש - דהא על הרצפה עומד והכלי בידו וזורק למרחוק, דכתיב וְזָרְקוּ (ויקרא א ה; א,יא; ג,ב; ג,יג) דהא למטה מן החוט הוא נותן - אפילו הכי, כיון שבחטאת שניתנה בעליונה של קרן צריך לעלות בכבש דרך הדרום ופונה למזרח - הכי נמי בכל הדמים: אף על פי שנותנן למטה - מתחיל להקיף מדרך הדרום שהוא פניו של מזבח כפתח כניסת הבית, ומשם פונה לימין
^ דראש חודש
^ במסכת תמיד[פ"ג מ"ג]; ולא שייך למיקבעיה בגמרא דיומא אלא משום דמיירי לעיל בשינוי כהאי גוונא: מאן תנא סדר יומא - רבי שמעון איש המצפה היא, לא שמעינן ליה דאמר הכי! אלא משום דשמעינן ליה דפליג אסדר תמיד מוקמי לסתמיה דפליגי אתמיד אליביה, ואין שיטה כזאת מצויה בגמרא - קבעה נמי להך גביה, דמתוקמא נמי בהך שיטתא
^ הוא הסגן
^ לתמיד
^ שהיו הטלאים שם מבוקרין, כדתנן (ערכין פ"ב מ"ה; יג,א): אין פוחתין מששה טלאים המבוקרין בלשכת הטלאים
^ כמו: והרי היא במקום פלוני
^ של בית המוקד, שהיה טרקלין גדול והיו מסיקין בו מדורות גדולות להתחמם שם הכהנים שהולכים יחפים על רצפת עֲזָרָה שהיא של שַׁיִּש, והיו במקצעותיה לשכות פתוחות כקטוניות פתוחות לטרקלין, כדקתני לקמן
^ שמניחין שם חותמות של לוקח סלתות ונסכים מן ההקדש בדמים, כדתנן במסכת שקלים (ז,ב): ארבע חותמות היו במקדש, והיה כתוב עליהן עגל גדי זכר חוטא, והן סימני כבש ואיל ופר ושלש בהמות של מצורע; כל מי שמבקש נסכים - בא לו אצל הממונה על החותמות, ונותן לו מעות כפי נסכים שהוא צריך, ומקבל ממנו חותם של אותם נסכים, ובא לו אצל הממונה על הנסכים ומראה לו החותם ומקבל ממנו נסכים וכו', כדמפרש התם
^ לשכה קטנה שקרויה בית המוקד, ופתוחה לבית המוקד הגדול
^ של בית גרמו עושין שם מעשה לחם הפנים שהיו שם
^ פתוחות לה
^ של בית המוקד מקצתה בנויה בתוך עזרה מקודשת, ומקצתה בחול
^ חתיכות עצים לסימן
^ במקום המפסיק בין

[1] בנרות כתיב

[2] למנורה

[3] מדת שמן כדי

[4] ושיערו חכמים חצי לוג לכל נר ונר, ויש בו כדי להדליק כל הלילה של תקופת טבת, ואם יותיר בקצרה - יותיר

[5] כלומר: אין לך עבודת יום כשירה אחר הדלקתן, דדריש הכי: אותו מערב ועד בקר, ולא אחר מערב עד בקר

[6] כדפרישית; ועל כרחך בעידן הדלקה תהא מיקטרא קטורת קאמר; אבל שחרית, בסדר משמעו של מקרא סדר העבודה: (שמות ל ז) בְּהֵיטִיבוֹ - והדר יַקְטִירֶנָּה

[7] סדר יומא אסדר יומא בהטבת שתי נרות

[8] דתנן קטרת ברישא

[9] דתנן נרות ברישא

[10] דפירקא קמא (יומא יד א)

[11] דמתניתין דפייסות, השנויה בפרק שני (יומא כה א), דקתני קטרת לבסוף

[12] דסדר יומא: קתני בפרק שלישי [יומא פ"ג מ"ד, בבלי לא,ב]

[13] לכהן גדול ביום הכפורים

[14] חתכו: חתך בו הכשר שחיטה ברוב שנָים, ולא כולן, לפי שצריך הוא עצמו למהר וליטול מזרק לקבל הדם: שכל עבודת יום הכפורים אינה כשירה אלא בו

[15] ועל כרחך בשתים האחרונות קאמר, דליכא למאן דאמר קטורת קודמת לחמש הנרות

[16] דסדר יומא

[17] בתמיה, [דכל מסכת זו כמשנה אחת, שעסוקה כולה בסדר כמות שהן הפסוקים סדורין והולכין]

[18] בתמיה: דאוקי אביי מתניתין דפרק קמא בהטבת שתי נרות, ודפרק שני בהטבת חמש נרות!

[19] האי דפרק קמא, דקתני כל שבעת הימים הוא זורק כו' - לאו ביום הכפורים קאי, ולא קפיד אסידרא, אלא

[20] ומלמדנו שצריך כהן גדול להיות עסוק בעבודה כל שבעה כדי שיהא רגיל ומזומן בה ביום הכפורים

[21] דיומא

[22] לכך שנה בפרק שני הטבת חמש ובפרק שלישי שנה הטבת שתים

[23] מעשה חטאת על עולת התמיד: והחטאת טעונה פיסוק מתנות, שהרי דמה ניתן על ארבע קרנות - אף עולת התמיד יש בה פיסוק מתנות, לא שביטלו ממנו מעשה עולה - שהרי עולה היא - אלא שניהן נוהגין בה

[24] על ארבע קרנות

[25] כפרה אחת שלהן

[26] כפרה אחרת

[27] הואיל ושתיהן בקרן אחת - אין כאן הוכחת מעשה חטאת

[28] דם עולה ניתן למטה מחוט הסיקרא, ודם החטאת למעלה; וכיון דהך מתנה בתרייתא המפסקת משום מעשה חטאת עבידא - תהוי למעלה, כחטאת!?

[29] לקמן בפרק חמישי [משנה ג, בבלי נג,ב] כשהוא מזה מדם הפר כנגד עובי של כפורת

[30] וקא סלקא דעתך אחת מאמצע עוביה למעלה, ושבע מאמצעיתה ולמטה

[31] ומשני:

[32] האי 'למטה' ו'למעלה' דתני - לא אאמצעית קאי, אלא: ראשונה נתן תחילה כלפי מעלה, והשבע תחתיה: זו למטה מזו, כמצליף

[33] כשליח בית דין המכה ברצועה זו למטה מזו, שאינו מכה במקום אחד; ולשון 'מצליף' לא נודע לי

[34] הפנימי

[35] כמו שנאמר וְהִזָּה עָלָיו מִן הַדָּם בְּאֶצְבָּעוֹ שֶׁבַע פְּעָמִים וְטִהֲרוֹ וְקִדְּשׁוֹ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (ויקרא טז יט)

[36] נגד אמצע גובה קירו

[37] צהרים

[38] וכיון דשבע הזאות הזה המזה - אי אפשר לצמצם שלא יהא מהן לא למעלה ולא למטה

[39] על גגו, ומאי לשון 'טהרו' - על שם שמטהר ומפנה הקטורת שנשרף עליו בבקר וחותיהו אילך ואילך, ומזה על מקום הגילוי

[40] כמו לטהר

[41] שיהא דמה ניתן במקום שיהא יסוד למטה הימנו, דהכי אמרינן בזבחים (נא,א): אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה [אף שפסוק זה עוסקת בחטאת, וכן שאר הפסוקים בהם מופיע בטוי זה] - לזבחה של עולה יהא יסוד למטה הימנו

[42] כדאמרינן במסכת מדות (פ"ג מ"א): היסוד היה מהלך על פני כל הצפון ועל פני כל המערב, אוכל במזרח אמה אחת, כשהצפון כלה למזרח ובדרום אמה אחת כשהמערב כלה לדרום, אלמא לא היה יסוד למזרחית דרומית, ואמרינן בזבחים (נג,ב) לפי שלא היתה אמה היסוד של כל המזרח ושל כל דרום בחלקו של בנימין, כדמתרגמינן באחסנתיה יִתבני מדבחא (בראשית מט כז) - לפיכך לא היה יסוד לה

[43] ממתניתין דרמי בר יחזקאל היא [לקמן יומא נח,ב]

[44] הכא לא שייך 'למזרח', אבל בזבחים שייך למיתנייה, דאיירי התם בנתינת כבשׁ המזבח לדרום, ויליף לה מן וּמַעֲלֹתֵהוּ פְּנוֹת קָדִים (יחזקאל מג יז) - תן מעלותיו לדרום כדי שתהא תחילת פינותיו לקָדים, כשתפנה לדרך ימין, דכל פינות דרך ימין הן, דתני רמי בר יחזקאל: 'עומד על שנים עשר בקר וגו', ואגב ההיא גירסא נקט בכל דוכתי 'למזרח', ולא שייך למימר אלא 'דרך ימין' ותו לא

[45] כשעלה בכבש ופונה לימין - פוגע בקרן מזרחית דרומית תחילה, ושם אי אפשר ליתן משום דאין לה יסוד, ומקיף ובא עד מזרחית צפונית ונותן; ואף על גב דמתן דם אינו עולה בכבש - דהא על הרצפה עומד והכלי בידו וזורק למרחוק, דכתיב וְזָרְקוּ (ויקרא א ה; א,יא; ג,ב; ג,יג) דהא למטה מן החוט הוא נותן - אפילו הכי, כיון שבחטאת שניתנה בעליונה של קרן צריך לעלות בכבש דרך הדרום ופונה למזרח - הכי נמי בכל הדמים: אף על פי שנותנן למטה - מתחיל להקיף מדרך הדרום שהוא פניו של מזבח כפתח כניסת הבית, ומשם פונה לימין

[46] דראש חודש

[47] במסכת תמיד[פ"ג מ"ג]; ולא שייך למיקבעיה בגמרא דיומא אלא משום דמיירי לעיל בשינוי כהאי גוונא: מאן תנא סדר יומא - רבי שמעון איש המצפה היא, לא שמעינן ליה דאמר הכי! אלא משום דשמעינן ליה דפליג אסדר תמיד מוקמי לסתמיה דפליגי אתמיד אליביה, ואין שיטה כזאת מצויה בגמרא - קבעה נמי להך גביה, דמתוקמא נמי בהך שיטתא

[48] הוא הסגן

[49] לתמיד

[50] שהיו הטלאים שם מבוקרין, כדתנן (ערכין פ"ב מ"ה; יג,א): אין פוחתין מששה טלאים המבוקרין בלשכת הטלאים

[51] כמו: והרי היא במקום פלוני

[52] של בית המוקד, שהיה טרקלין גדול והיו מסיקין בו מדורות גדולות להתחמם שם הכהנים שהולכים יחפים על רצפת עֲזָרָה שהיא של שַׁיִּש, והיו במקצעותיה לשכות פתוחות כקטוניות פתוחות לטרקלין, כדקתני לקמן

[53] שמניחין שם חותמות של לוקח סלתות ונסכים מן ההקדש בדמים, כדתנן במסכת שקלים (ז,ב): ארבע חותמות היו במקדש, והיה כתוב עליהן עגל גדי זכר חוטא, והן סימני כבש ואיל ופר ושלש בהמות של מצורע; כל מי שמבקש נסכים - בא לו אצל הממונה על החותמות, ונותן לו מעות כפי נסכים שהוא צריך, ומקבל ממנו חותם של אותם נסכים, ובא לו אצל הממונה על הנסכים ומראה לו החותם ומקבל ממנו נסכים וכו', כדמפרש התם

[54] לשכה קטנה שקרויה בית המוקד, ופתוחה לבית המוקד הגדול

[55] של בית גרמו עושין שם מעשה לחם הפנים שהיו שם

[56] פתוחות לה

[57] של בית המוקד מקצתה בנויה בתוך עזרה מקודשת, ומקצתה בחול

[58] חתיכות עצים לסימן

[59] במקום המפסיק בין

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]