ביאור:בבלי יומא דף סז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת יומא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

המשך המשנה:

תשעים ריס [1], שבעה ומחצה לכל מיל;

על כל סוכה וסוכה אומרין לו "הרי מזון והרי מים" [2], ומלוין אותו מסוכה לסוכה, חוץ מאחרון שבהן שאינו מגיע עמו לצוק [3], אלא עומד מרחוק ורואה את מעשיו.

[4]

מה היה עושה?

חולק לשון של זהורית [5]: חציו קשור בסלע וחציו קשור בין שני קרניו, ודחפו לאחוריו, והוא מתגלגל ויורד, ולא היה מגיע לחצי ההר עד שנעשה אברים אברים;

בא וישב לו תחת סוכה אחרונה עד שתחשך [6];

ומאימתי מטמא בגדים [7]?

משיצא חוץ לחומת ירושלים.

רבי שמעון אומר: משעת דחייתו לצוק.

גמרא:

תנו רבנן: 'עשר סוכות ושנים עשר מילין היו, דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: תשע סוכות ועשרה מילין; רבי יוסי אומר: חמש סוכות ועשרה מילין היו, וכולן על ידי עירוב [8].

אמר רבי יוסי: סח לי אלעזר בני [9]: אם על ידי עירוב - יכולני לעשות אפילו שתי סוכות ועשרה מילין [10]!'

כמאן אזלא הא דתניא חוץ מאחרון שבהן שלא הגיע עמו לצוק אלא עומד מרחוק ורואה את מעשיו?

כמאן? - כרבי מאיר [11].

על כל סוכה וסוכה אומרים לו "הרי מזון והרי מים":

תנא: מעולם לא הוצרך אדם לכך [12], אלא [13] שאינו דומה מי שיש לו פת בסלו [14] למי שאין לו פת בסלו.

מה היה עושה חולק לשון של זהורית:

ונקטריה כוליה בסלע?

כיון דמצוה בשעיר [15], [16] דילמא קדים ומלבין [17] ומיתבא דעתיה [18].

ונקטריה כוליה בין קרניו?

זמנין דגמיש ליה לרישיה [19] ולאו אדעתיה [20].

תנו רבנן: 'בראשונה היו קושרין לשון של זהורית על פתח האולם מבחוץ; הלבין - היו שמחין, לא הלבין - היו עצבין, ומתביישין; התקינו שיהיו קושרין על פתח אולם מבפנים;

ועדיין היו מציצין ורואין, הלבין - היו שמחין, לא הלבין - היו עצבין; התקינו שיהיו קושרין אותו חציו בסלע וחציו בין קרניו.

אמר רבי נחום בר פפא משום רבי אלעזר הקפר: בראשונה היו קושרין לשון של זהורית על פתח אולם מבפנים, וכיון שהגיע שעיר למדבר - היה מלבין, וידעו שנעשית מצותו, שנאמר: (ישעיהו א יח) [לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר ה’] אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ [אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ].'

לא היה מגיע למחצית ההר [עד שנעשה אברים אברים]:

איבעיא להו: אותן אברים מה הן בהנאה?

רב ושמואל: חד אמר מותרין, וחד אמר אסורין:

מאן דאמר מותרין -

עמוד ב

דכתיב (ויקרא טז כב) [וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה וְשִׁלַּח אֶת הַשָּׂעִיר] בַּמִּדְבָּר [21], ומאן דאמר אסורין - דכתיב גְּזֵרָה [22].

ומאן דאמר אסורין, האי [בַּ]מִּדְבָּר מאי עביד ליה?

מיבעי ליה לכדתניא [ספרא אחרי מות פרשתא ד פרק ו הלכה א]: הַמִּדְבָּרָה הַמִּדְבָּרָה בַּמִּדְבָּר [23] - לרבות נוב וגבעון שילה ובית עולמים.

ואידך, האי גְּזֵרָה מאי עביד ליה?

מיבעי ליה לכדתניא: 'גְּזֵרָה - אין 'גזירה' אלא חתוכה [24]; דבר אחר: אין 'גזירה' אלא דבר המתגזר ויורד [25]; דבר אחר: 'גזירה' שמא תאמר מעשה תהו הוא [26] - תלמוד לומר: אני ה' [בברייתא להלן]: אני ה' גזרתִיו, ואין לך רשות להרהר בהן.'

אמר רבא: מסתברא כמאן דאמר מותרין; לא אמרה תורה שלח לתקלה [27].

תנו רבנן: ’[לַ]עַזָאזֵל (ויקרא טז י) - שיהא עז וקשה [28]; יכול בישוב? תלמוד לומר בַּמִּדְבָּר (ויקרא טז כב); ומנין שבצוק [29]? תלמוד לומר גְּזֵרָה [30]';

תניא אידך: ’[לַ]עַזָאזֵל (ויקרא טז י) - קשה שבהרים, וכן הוא אומר (יחזקאל יז יג) [וַיִּקַּח מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה וַיִּכְרֹת אִתּוֹ בְּרִית וַיָּבֵא אֹתוֹ בְּאָלָה] וְאֶת אֵילֵי הָאָרֶץ לָקָח.'

תנא דבי רבי ישמעאל: ’[לַ]עַזָאזֵל (ויקרא טז י) - שמכפר על מעשה עוזא ועזאל [31].'

תנו רבנן [ספרא אחרי מות פרשתא ט פרק יג הלכות ט-י]: ’[ויקרא יח,ד: אֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ וְאֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ לָלֶכֶת בָּהֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם:]

אֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ - דברים שאלמלא נכתבו - דין הוא שיכתבו [32], ואלו הן: עבודה זרה, וגלוי עריות, ושפיכות דמים, וגזל, וברכת השם;

וְאֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ [33] - דברים שיצר הרע מקטרג עליהן, שהשטן [34] משיב [35], ואומות העולם משיבים עליהן, ואלו הן: אכילת חזיר ולבישת שעטנז וחליצת יבמה וטהרת מצורע ושעיר המשתלח;

ושמא תאמר מעשה תוהו הם? - תלמוד לומר אֲנִי ה': אני ה' חקקתיו [36], ואין לך רשות להרהר בהן.'

אימתי מטמא בגדים [משיצא חוץ לחומת ירושלים; רבי שמעון אומר: משעת דחייתו לצוק]:

תנו רבנן: 'המשלח מטמא בגדים, ואין השולח את המשלח [37] מטמא בגדים;

יכול משיצא חוץ לחומת עזרה?

תלמוד לומר: המשלח;

אי המשלח - יכול עד שיגיע לצוק?

תלמוד לומר: (ויקרא טז כו) וְהַמְשַׁלֵּחַ [אֶת הַשָּׂעִיר לַעֲזָאזֵל יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם וְאַחֲרֵי כֵן יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה] [38]! הא כיצד? - משיצא חוץ לחומת ירושלים, דברי רבי יהודה; רבי יוסי אומר: עזאזל וכבס - עד שהגיע לצוק;

רבי שמעון אומר: (ויקרא טז כו) וְהַמְשַׁלֵּחַ: זורקו בבת ראש [39] ומטמא בגדים.'

משנה:

[40]

בא לו אצל פר ושעיר הנשרפין [41], קרען והוציא את אימוריהן; נתנן במגיס [42] והקטירן על גבי המזבח [43];

קלען במקלעות [44], והוציאן לבית השריפה [45];

ומאימתי מטמאין בגדים [46]?

משיצאו חוץ לחומת העזרה [47];

רבי שמעון אומר: משיצית האור ברובן.

גמרא:

והקטירן? סלקא דעתך?

אלא אימא 'להקטירן על גבי מזבח' [48].

קלען במקלעות:

אמר רבי יוחנן: כמין קליעה.

תנא: 'לא היה מנתחן [49] ניתוח בשר עולה [50], אלא עור על גבי בשר [51]'.

מנא הני מילי?

דתניא: 'רבי אומר: נאמר כאן [52] עור ובשר ופרש (ויקרא טז כז: וְשָׂרְפוּ בָאֵשׁ אֶת עֹרֹתָם וְאֶת בְּשָׂרָם וְאֶת פִּרְשָׁם) ונאמר להלן [53] עור ובשר ופרש (ויקרא ד יא: [וְאֶת עוֹר הַפָּר וְאֶת כָּל בְּשָׂרוֹ עַל רֹאשׁוֹ וְעַל כְּרָעָיו וְקִרְבּוֹ וּפִרְשׁוֹ)

הערות[עריכה]

  1. ^ תשעים ריס היו מירושלים ועד צוק: הר גבוה וְזָקוּף, כדאמרינן בבבא מציעא 'עלתה לראשי צוקין ונפלה'
  2. ^ בגמרא מפרש: אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו
  3. ^ כמו שפירשתי: לפי שהוא רחוק שני מילין
  4. ^ שבעה ומחצה ריס לכל מיל - הרי לתשעים ריס י"ב מיל, והם י"א מסעות מירושלים לסוכה הראשונה מסע אחד, ומסוכה לסוכה עד עשר סוכות - תשע מסעות, הרי עשר מסעות; ומסוכה אחרונה לצוק מסע אחד - הרי לכל מסע ומסע מיל, חוץ מאחד מהן שיש בו שני מילין; היינו דקתני ומלוין אותו מסוכה לסוכה, שהמיל הוא תחום שבת, חוץ מאחרון שהוא רחוק שני מילין, ומלויהו מיל ועומד מרחוק ורואה את מעשיו; והחשבון הזה אינו שוה לחשבון שיסד רבי אלעזר קליר: ובשלשים קנים הוא קצב הריס - אותו חשבון אינו עולה לאלפים אמה המיל; אבל בברייתא דהאזינו בספרי מצינו שם מידת חלוקת ארץ ישראל לעתיד לבוא: רוחב גבול כל שבט ושבט שבעים וחמשה מיל; וגם רבי אלעזר קליר יסד כן בפיוט 'ארחץ בנקיון כפות': ברוחב ע"ה מיל חריצותיה, והם כ"ה אלף קנים שבספר יחזקאל (מה,ג) שנאמר וּמִן הַמִּדָּה הַזֹּאת תָּמוֹד אֹרֶךְ חמש חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף וְרֹחַב עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים וּבוֹ יִהְיֶה הַמִּקְדָּשׁ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, וכל קנה ו' אמות - הרי ק"נ אלף אמה; תן לכל אלפים אמה מיל - הרי ע"ה מיל.
  5. ^ בגמרא מפרש טעמא
  6. ^ חוֹזֵר עד סוכה האחרונה; אף על פי שהיוצא חוץ לתחום אפילו ברשות - אין לו אלא אלפים אמה ממקום שיצא לשם ברשות; לזה התירו לפי שהוא מעונה וחלש, ועוד שירא לעמוד יחידי במדבר משתחשך
  7. ^ דכתיב (ויקרא טז כו) וְהַמְשַׁלֵּחַ אֶת הַשָּׂעִיר לַעֲזָאזֵל יְכַבֵּס בְּגָדָיו [וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם וְאַחֲרֵי כֵן יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה]
  8. ^ וכל אחד מלויהו יותר ממיל או עד הסוכה על יד עירוב
  9. ^ בלשון שחוק על דבריי ואמר לי
  10. ^ אם ע"י עירוב - דיי לנו בשתי סוכות: שיהיו בני ירושלים מלוין אותו שני מילין, ומסוכה ראשונה יצאו לקראתו שני מילין - הרי ארבעה מילין שאתה יכול להרחיק הסוכה מירושלים; וסוכה השניה לסוף ארבעה מילין של ראשונה, ויהיו מקצת בני הראשונה מערבין לצד השניה ומקצת יערבו לצד ירושלים, וכן בני שניה מקצתן מערבין לצד הראשונה לצאת לקראתו שני מילין ומקצתן מערבין לצד צוק ללוותו שני מילין
  11. ^ דאילו לרבי יהודה ורבי יוסי אף האחרון מגיע לצוק
  12. ^ לא נצרך אדם המשלח לאכול בדרך
  13. ^ מה טעם אמרו לו כן? -
  14. ^ להיות רעב
  15. ^ לדחפו לאחוריו כדכתיב (ויקרא טז כב) אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה - דבר המתגזר ויורד
  16. ^ אי אמרת נקטריה כוליה בסלע
  17. ^ קודם דחיפת השעיר
  18. ^ משמחת ליבון החטאים ולא איכפת ליה לקיים מצות השעיר; לפיכך קושר באחרונה חציה בין קרניו ועיניו תלוין בו ומאחר שהוא עסוק בו באחרונה לא יניח מלדחפו, והיא לא תלבין לחצאים עד שתגמר מלאכת כולה
  19. ^ יכוף ראשו תחת גופו כשיפול לאחוריו
  20. ^ ולא יוכל לראות הלשון אם הלבין
  21. ^ וְשִׁלַּח אֶת הַשָּׂעִיר בַּמִּדְבָּר קרא יתירא הוא, למדרש שיהא הפקר כמדבר
  22. ^ לשון חומר ואיסור
  23. ^ שלש מקראות בענין: [(ויקרא טז י) וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יָעֳמַד חַי לִפְנֵי ה' לְכַפֵּר עָלָיו לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל הַמִּדְבָּרָה (ויקרא טז כא) [וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְּׁתֵי ידו יָדָיו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְנָתַן אֹתָם עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי] הַמִּדְבָּרָה (ויקרא טז כב) [וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה וְשִׁלַּח אֶת הַשָּׂעִיר בַּמִּדְבָּר]
  24. ^ צוק חתוך בזקיפה ולא משופע כל כך
  25. ^ השעיר מתגזר בה איברים איברים
  26. ^ מה כפרה יש בשילוח זה ומה יש ביד צוק זה להועיל
  27. ^ שימצאם אדם ויהנה מהם שלא ידע שהיו מן השעיר
  28. ^ אֵל לשון קשה
  29. ^ הר זקוף
  30. ^ חתוכה
  31. ^ עוזא ועזאל - מלאכי חבלה שירדו לארץ בימי נעמה אחות תובל קין, ועליהם נאמר וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם (בראשית ו ב), כלומר: על העריות מכפר
  32. ^ מִשְׁפָּטַי - משמע דברים המיושרים, והדין נותן לעשותו
  33. ^ 'חוק' משמע שאינו אלא גזירת מלך, כמו וַיְשִׂמֶהָ לְחֹק (שמואל א ל כה) וַיָּשֶׂם אֹתָהּ יוֹסֵף לְחֹק (בראשית מז כו)
  34. ^ יצר הרע
  35. ^ משיב עליהן תשובה להטעות את ישראל ולומר שהתורה אינה אמת, כי מה תועלת בכל אלו; לכך נכתב בהן חוק: אני ה' גזרתי עליכם
  36. ^ א-חֻקֹּתַי קאי, דמינייהו סליק: וְאֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ ... אני ה' חקקתים גזרתים
  37. ^ המלוים אותו מירושלים
  38. ^ משמע ששילחו כבר לצד המדבר
  39. ^ קסבר דחיפתו וזריקתו היא שילוחו
  40. ^ חזר לו התנא לסדרו הראשון שהוא מסדר עבודת כהן גדול, וקתני:
  41. ^ העומדים לישרף אחר שמסר את המשתלח למי שהוא מוליכו, בא לו אצלם
  42. ^ בקערה של כלי שרת
  43. ^ כדכתיב (ויקרא טז כה) וְאֵת חֵלֶב הַחַטָּאת יַקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה; ובגמרא פריך הא אכתי לא חזי להקטירן
  44. ^ כמין קליעה: ארבעה בני אדם נושאין שני מוטות, שנים לפנים שנים לאחור, ומהלכים מוט אצל מוט, והפר והשעיר נתונים עליהן מורכבין זה על זה, וכופפן זה תחת זה כמין קליעה, ושלימין הן אלא שנקרע כריסן להוציא אימוריהן, כדתניא בגמרא: שמוציאן שלמים
  45. ^ חוץ לירושלים
  46. ^ העסוקין בהן כדכתיב וְהַשֹּׂרֵף אֹתָם יְכַבֵּס בְּגָדָיו (ויקרא טז כח)
  47. ^ בגמרא מפרש טעמא
  48. '^ ולא גרס 'במגס מקטיר להו', וגירסא משובשת היא כאן; ובמסכת פסחים (דף סה,ב) ובמסכת סוטה (דף טו,א) דשפיר הוה שייך למיתני לתנא 'והקטירן במגס' - דבמגס מעלה אותן למזבח, דדכוותיה תנינן טובא 'מעלו ומקטירו בכלי שרת' (סוטה דף יד,ב) 'מעלו ומקטירו בהמיינו', אלא הכי קשיא ליה: והקטירן' סלקא דעתא? וכי עכשיו הוא מקטירן? והלא עודנו לבוש בגדי לבן ועדיין עליו לקרות הפרשה בבגדים הללו, ואח"כ יטבול, וילבש בגדי זהב לאילו ואיל העם, ויטבול שניה להוציא כף ומחתה, ויטבול שלישית למוספין ואמורי חטאת הללו ותמיד של בין הערבים, כדקתני בפרקין דלקמן! אלא אימא 'להקטירן': נתן למגס להקטירן בו למזבח כשיגיע זמנן
  49. ^ השורפן
  50. ^ שהוא מופשט מן העור קודם ניתוח, כדכתיב וְהִפְשִׁיט [אֶת הָעֹלָה] וְנִתַּח [אֹתָהּ לִנְתָחֶיהָ] (ויקרא א ו)
  51. ^ ואינו מפשיטן
  52. ^ בפר ושעיר
  53. ^ בפר כהן משיח