ביאור:בבלי יומא דף לב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת יומא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

עשרה קידושין [1], אלא לרבנן תשעה הוו [2]?

אמרי לך רבנן: קידושא בתרא [3] - כי פשיט בגדי קדש ולביש בגדי חול [4] עביד ליה התם [5].

תנו רבנן [ספרא אחרי מות פרשתא ד פרק ו הלכה ב]: '(ויקרא טז כג) וּבָא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד [וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי הַבָּד אֲשֶׁר לָבַשׁ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ וְהִנִּיחָם שָׁם] [6]; למה הוא בא [7]? - אינו בא אלא להוציא את הכף ואת המחתה [8]; שכל הפרשה כולה נאמרה על הסדר [9] חוץ מפסוק זה [10]'.

מאי טעמא [11]?

אמר רב חסדא: גמירי [12]: חמש טבילות ועשרה קידושין טובל כהן גדול ומקדש בו ביום, ואי כסדרן [13] - לא משכחת להו אלא שלש טבילות [14] וששה קידושין [15].

תניא [ספרא אחרי מות פרשתא ד פרק ו הלכה ג]: 'אמר רבי יהודה: מנין לחמש טבילות ועשרה קידושין שטובל כהן גדול ומקדש בו ביום?

תלמוד לומר: (ויקרא טז כג) וּבָא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי הַבָּד [אֲשֶׁר לָבַשׁ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ וְהִנִּיחָם שָׁם] (ויקרא טז כד) וְרָחַץ [אֶת] בְּשָׂרוֹ בַמַּיִם בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ וְלָבַשׁ אֶת בְּגָדָיו [16] וְיָצָא וְעָשָׂה [אֶת עֹלָתוֹ וְאֶת עֹלַת הָעָם וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד הָעָם] - הא למדת שכל המשנה מעבודה לעבודה [17] טעון טבילה [18].

[שם הלכה ד, בשנויים ניכרים] אמר רבי: מנין לחמש טבילות ועשרה קידושין שטובל כהן גדול ומקדש בו ביום?

שנאמר (ויקרא טז ד) כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ וּמִכְנְסֵי בַד יִהְיוּ עַל בְּשָׂרוֹ וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגֹּר וּבְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנֹף בִּגְדֵי קֹדֶשׁ הֵם וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת בְּשָׂרוֹ וּלְבֵשָׁם [19] - הא למדת שכל המשנה מעבודה לעבודה טעון טבילה; ואומר בִּגְדֵי קֹדֶשׁ הֵם [20] - [21] הוקשו כל הבגדים כולן זה לזה;

[שם הלכה ה] וחמש עבודות הן [22]: 1. תמיד של שחר בבגדי זהב, 2. עבודת היום בבגדי לבן, 3. אילו ואיל העם בבגדי זהב, 4. כף ומחתה בבגדי לבן, 5. תמיד של בין הערבים בבגדי זהב;

[שם הלכה ו] ומנין שכל טבילה וטבילה צריכה שני קידושין?

תלמוד לומר: וּפָשַׁט וְרָחַץ וְרָחַץ וְלָבַש [23]

רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: קל וחומר: ומה במקום שאין טעון טבילה [24] - טעון קידוש [25], מקום שטעון טבילה [26] אינו דין שטעון קידוש!?

אי מה להלן קידוש אחד אף כאן קידוש אחד?

תלמוד לומר: (ויקרא טז כג) וּבָא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי הַבָּד אֲשֶׁר לָבַשׁ; מה תלמוד לומר אֲשֶׁר לָבַשׁ? כלום אדם פושט אלא מה שלבש? אלא להקיש פשיטה ללבישה: מה לבישה טעון קידוש [27] - אף פשיטה טעון קידוש [28].'

[הגמרא מתחילה לדון בברייתא:] אמר רבי יהודה: מנין לחמש טבילות ועשרה קידושין שטובל כהן גדול ומקדש בו ביום? - תלמוד לומר (ויקרא טז כג) וּבָא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד [וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי הַבָּד אֲשֶׁר לָבַשׁ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ וְהִנִּיחָם שָׁם] (ויקרא טז כד) וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַמַּיִם בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ [וְלָבַשׁ אֶת בְּגָדָיו וְיָצָא וְעָשָׂה אֶת עֹלָתוֹ וְאֶת עֹלַת הָעָם וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד הָעָם] - הא למדת שכל המשנה מעבודה לעבודה טעון טבילה'

אשכחן מבגדי לבן לבגדי זהב, מבגדי זהב לבגדי לבן מנין?

עמוד ב

תנא דבי רבי ישמעאל: קל וחומר: מה בגדי זהב שאין כהן נכנס בהן לפני ולפנים טעון טבילה, בגדי לבן שנכנס בהן לפני ולפנים אינו דין שטעון טבילה?!

איכא למפרך: מה לבגדי זהב שכן כפרתן מרובה [29]?

אלא נפקא ליה מדרבי: אמר רבי [30]: מנין לחמש טבילות ועשרה קידושין שטובל כהן גדול ומקדש בו ביום? תלמוד לומר (ויקרא טז ד) כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ [וּמִכְנְסֵי בַד יִהְיוּ עַל בְּשָׂרוֹ וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגֹּר וּבְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנֹף בִּגְדֵי קֹדֶשׁ הֵם] וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת בְּשָׂרוֹ וּלְבֵשָׁם - הא למדת שכל המשנה מעבודה לעבודה שטעון טבילה.

אשכחן מבגדי זהב לבגדי לבן, מבגדי לבן לבגדי זהב מנין?

תנא דבי רבי ישמעאל: קל וחומר: מה בגדי לבן שאין כפרתן מרובה טעונין טבילה, בגדי זהב שכפרתן מרובה אינו דין שטעונין טבילה!

איכא למפרך: מה לבגדי לבן שכן נכנס בהן לפני ולפנים?; היינו דקתני [31] 'ואומר: (ויקרא טז ד) בִּגְדֵי קֹדֶשׁ הֵם וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת בְּשָׂרוֹ וּלְבֵשָׁם [32].

[שם הלכה ה] וחמש עבודות הן [33]: 1. תמיד של שחר בבגדי זהב, 2. עבודת היום בבגדי לבן, 3. אילו ואיל העם בבגדי זהב, 4. כף ומחתה בבגדי לבן, 5. תמיד של בין הערבים בבגדי זהב;

[שם הלכה ו] ומנין שכל טבילה וטבילה צריכה שני קידושין?

תלמוד לומר: וּפָשַׁט וְרָחַץ וְרָחַץ וְלָבַש - האי בטבילה כתיב [34]?

אם אינו ענין לטבילה - דנפקא ליה מ(ויקרא טז ד) בִּגְדֵי קֹדֶשׁ הֵם - תנהו ענין לקידוש.

וליכתביה רחמנא בלשון קידוש?

הא קא משמע לן [35]: דטבילה כקידוש: מה קידוש במקום קדוש [36] - אף טבילה [37] במקום קדוש. [38]

ורבי יהודה [39], קידוש מנא ליה?

נפקא ליה מדרבי אלעזר ברבי שמעון.

אמר רב חסדא: הא דרבי [40] - מפקא מדרבי מאיר [41] ומפקא מדרבנן:

מפקא מדרבנן: דאילו רבנן אמרי כשהוא לבוש מקדש, ואיהו אמר כשהוא פושט מקדש;

ומפקא מדרבי מאיר [42]: [43] דאילו רבי מאיר אמר: הך קידוש בתרא כשהוא לבוש מקדש [44], ואיהו אמר כשהוא פושט מקדש.

אמר רב אחא בר יעקב: הכל [45] מודין בקידוש שני [46] - שלובש ואחר כך מקדש [47]; מאי טעמא? דאמר קרא: (שמות ל כ) [בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד יִרְחֲצוּ מַיִם וְלֹא יָמֻתוּ] אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל הַמִּזְבֵּחַ [לְשָׁרֵת לְהַקְטִיר אִשֶּׁה לַה’]: מי שאינו מחוסר אלא גישה, יצא זה שמחוסר לבישה וגישה.

אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: לא רב חסדא [48] אית ליה דרב אחא [49], ולא רב אחא [50] אית ליה דרב חסדא [51], דאם כן [52] לרבי הוו ליה חמיסר קידושין [53]!

הביאו לו את התמיד קרצו [ומירק אחר שחיטה על ידו]:

מאי קרצו?

אמר עולא: לישנא דקטלא הוא. [תוספות ישנים: לפי שא גמר כל השחיטה נקט האי לישנא.]

אמר רב נחמן בר יצחק: מאי קרא? - (ירמיהו מו כ) עֶגְלָה יְפֵה פִיָּה מִצְרָיִם קֶרֶץ מִצָּפוֹן בָּא בָא.

מאי משמע?

כדמתרגם רב יוסף: מלכא יאי הוה מצרים, עממין קטולין מציפונא ייתון עלה.

קרצו בכמה?

אמר עולא: ברוב שנים [54];

וכן אמר רבי יוחנן ברוב שנים;

ואף ריש לקיש סבר ברוב שנים, דאמר ריש לקיש: וכי מאחר ששנינו [55] רובו של אחד כמוהו [56], למה שנינו [57] רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה? לפי ששנינו: הביאו לו את התמיד קרצו ומירק אחר שחיטה על ידו וקיבל את הדם וזרקו, יכול לא מירק יהא פסול?

'יכול לא מירק יהא פסול?' - אם כן הויא ליה [מירק] עבודה באחר, ותניא: כל עבודות יום הכפורים אינן כשרות אלא בו?

הכי קאמר: 'יכול [58] יהא פסול מדרבנן [59]'?

הערות[עריכה]

  1. ^ לחמש טבילות
  2. ^ דחסרא ליה טבילה ראשונה חד קידוש
  3. ^ קידוש עשירי החסר כאן
  4. ^ כשגמר עבודת כל היום ופושט בגדי קודש, ולובש בגדי חול
  5. ^ כשבא לפשוט בגדי קודש: דלדידן סבירא לן קידוש חד אפשיטה וחד אלבישה, ולרבי מאיר לא מקדש מידי, שהרי אינו בא ללבוש בגדי קודש
  6. ^ נאמר אחר שגמר הקטרה ומתן דמים פר ושעיר
  7. ^ אל ההיכל - הרי גמר עבודותיו? אף במקרא זה לא פירש מה יעשה לשם
  8. ^ שהניח בין הבדים, כדכתיב [ויקקרא אטז,יג] וְנָתַן אֶת הַקְּטֹרֶת עַל הָאֵשׁ לִפְנֵי ה' וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדוּת וְלֹא יָמוּת
  9. ^ נאמרו המקראות על סדר העבודות המתחלפות: כסידרן בפרשה כך סדר עבודתם
  10. ^ שכתב הוצאת כף ומחתה עם עבודות הפנימיות, ולא הפסיק עבודת אֵילוֹ ואיל העם בנתיים, והיה לו לכתוב בתחילה (ויקרא טז כד) וְיָצָא וְעָשָׂה אֶת עֹלָתוֹ וְאֶת עֹלַת הָעָם וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד הָעָם,ואחר כך וּבָא אַהֲרֹן להוציא כף ומחתה, ואחר כך וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי הַבָּד ... וְהִנִּיחָם שָׁם וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַמַּיִם בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ וְלָבַשׁ אֶת בְּגָדָיו: שמונה של כל השנה, ועשה המוספין ותמיד של בין הערבים
  11. ^ צריך להפסיק באילו ואיל העם בין עבודת היום להוצאת כף ומחתה
  12. ^ הלכה למשה מסיני
  13. ^ של עבודות כתיב מקרא זה
  14. ^ אחת לתמיד של שחר, ואחת בינו ובין עבודת היום כולה עם הוצאת כף ומחתה, ואחת בין הוצאת כף ומחתה לאילו ואיל העם ועמהם המוספין ותמיד של בין הערבים
  15. ^ לפיכך צריך להפסיק אילו ואיל העם בין עבודת היום להוצאת כף ומחתה, והוצאתן תפסיק בין אילו ואיל העם לתמיד של בין הערבים - הרי חמש: תמיד של שחר בבגדי זהב, עבודת היום בבגדי לבן, אילו ואיל העם בבגדי זהב על המזבח החיצון, הוצאת כף ומחתה בבגדי לבן, ומוספין ותמיד של בין הערבים בבגדי זהב
  16. ^ שמונה בגדים המיוחדים לו כל ימות השנה
  17. ^ מעבודת פנים לעבודת חוץ, והוא הדין מחוץ לפנים
  18. ^ ולקמן מסיים מילתיה, וקתני: חמש עבודות הוו - הרי חמש טבילות
  19. ^ הרי כשהוא משנה מעבודת התמיד להתחיל בעבודת היום שהיא פנימית, כדכתיב בתריה (ויקרא טז ז) וְלָקַח אֶת שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם וְהֶעֱמִיד אֹתָם לִפְנֵי ה' וגו' וכוליה עניינא
  20. ^ בתוך מקרא זה עצמו
  21. ^ לדרוש יש לך שלש תיבות הללו, שהן יתירות כולן, ולקמיה מפרש מאי דרשה:
  22. ^ אתיא בין לרבי בין לרבי יהודה
  23. ^ הך מילתא - רבי קאמר לה, דגמר טבילות מ-וְרָחַץ בַּמַּיִם דכתיב בבגדי לבן (ויקרא טז ד), ואייתר ליה האי קרא דרבי יהודה, ודריש לה לקידושין: וּפָשַׁט וְרָחַץ וְרָחַץ וְלָבַש - הטיל הכתוב (ויקרא טז כג-כד) ורחץ בין וּפָשַׁט וְלָבַש, ליתן רחיצה לפשיטה ורחיצה ללבישה.
  24. ^ כל ימות השנה, הבא לעבוד אין טעון טבילה מן התורה אלא מדברי סופרים, לזכור טומאה ישנה
  25. ^ דכתיב (שמות מ לב) בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וּבְקָרְבָתָם אֶל הַמִּזְבֵּחַ יִרְחָצוּ
  26. ^ ביום הכפורים - לכל חליפות בגדים
  27. ^ דנפקא לן מקל וחומר מטבילה, כדאמרן
  28. ^ ומוּפָשַׁט וְרָחַץ לא דריש רבי אלעזר ברבי שמעון שטעון קידושין, דמיבעי ליה לטבילה להחליף בבגדי זהב - כרבי יהודה
  29. ^ שמשמש בהן כל ימות השנה, אבל עבודת פנים דיום הכפורים - אינה מכפרת אלא על טומאת מקדש וקדשיו, כדאמרינן בשבועות (ז,ב)
  30. ^ לפרושי מתניתא דלעיל קא מהדר
  31. ^ במילתא דרבי
  32. ^ והכי דריש ליה: תלה הכתוב טעם הטבילה בשביל שהם בגדי קדש, ללמדך שכל חליפות בגדי קדש בו ביום - טעונין טבילה, ובגדי זהב גם הם קדש
  33. ^ אתיא בין לרבי בין לרבי יהודה
  34. ^ דהא כתיב בְּשָׂרוֹ (ויקרא טז כד)
  35. ^ מדאפקיה בלשון טבילה - דילפינן טבילה מיניה
  36. ^ כדכתיב בה [וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַמַּיִם] בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ (ויקרא טז כד)
  37. ^ אף טבילות הבאות מחמת מחלפות היום
  38. ^ אבל טבילה ראשונה לא ילפת מיניה, דהא לאו דאורייתא היא.
  39. ^ דמפקא ליה להאי קרא לטבילת בגדי זהב, לא דריש בִּגְדֵי קֹדֶשׁ הֵם (ויקרא טז ד)
  40. ^ קסבר רב חסדא דוקא אמר רבי וּפָשַׁט וְרָחַץ וְרָחַץ וְלָבַש: שני קידושין בין פשיטה ולבישה, אחד לפני טבילה ואחד לאחריה קודם לבישה
  41. ^ מוצאת היא מכלל דבריו של רבי מאיר
  42. ^ לא סבירא ליה כרבי מאיר
  43. ^ דאף על גב דאמרינן במתניתין פשט וקידש ידיו ורגליו, דסבירא ליה קידוש שלפני הטבילה אחר פשיטה הוא- פליג עליה מיהא בקידוש שני
  44. ^ דקאמר אחר לבישה הוא, כדקתני ברייתא דרבי מאיר לעיל [בתשובת רבנן לרב פפא]: לבש, קידש ידיו ורגליו
  45. ^ ואפילו רבי
  46. ^ שהקידוש הסמוך לפני העבודה
  47. ^ כשהוא לבוש מקדשו
  48. ^ דאמר מילתיה דרבי דוקא בעי שני קידושין בין פשיטה ללבישה
  49. ^ דאמר קידוש אחר לבישה בעינן
  50. ^ דבעי קידוש סמוך לעבודה
  51. ^ דבעי לרבי שני קידושין כשהוא ערום
  52. ^ דאית להו בהדדי
  53. ^ הוו ליה לרבי שלשה קידושין בכל טבילה, שנים כשהוא ערום ואחד כשהוא לבוש
  54. ^ הכשר שחיטה בצמצום
  55. ^ בשחיטת חולין פ"ב מ"א
  56. ^ ממילא שמעינן רוב שנים כשנים
  57. ^ בְּצִדִָהּ [חולין פ"ב מ"א]
  58. ^ הואיל וכל עצמו לדם הוא צריך [ובלי מירוק לא יוצא הדם]
  59. ^ וכי תנן רובו של אחד כמוהו - בחולין תנן