ביאור:בבלי יומא דף נה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת יומא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
כמנגדנא [1].
תנא: 'כשהוא מזה - אינו מזה על הכפורת [2], אלא כנגד עוביה של כפורת [3]; כשהוא מזה [4] למעלה – מצדד [5] ידו למטה [6], וכשהוא מזה [7] למטה - מצדד ידו למעלה [8].'
מנא הני מילי [9]?
אמר רב אחא בר יעקב אמר רבי זירא: אמר קרא: (ויקרא טז טו) [וְשָׁחַט אֶת שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לָעָם וְהֵבִיא אֶת דָּמוֹ אֶל מִבֵּית לַפָּרֹכֶת וְעָשָׂה אֶת דָּמוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְדַם הַפָּר] וְהִזָּה אֹתוֹ עַל הַכַּפֹּרֶת וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת; לא יאמר [10] למטה בשעיר [11] דלא צריך [12] דגמר ממטה דפר [13]; למה נאמר [14]? – לאקושי [15] 'עַל' ל’[וְ]לִפְנֵי' [16]: מה [וְ]לִפְנֵי דלאו על [17] - אף 'עַל' דלאו על.
אדרבה: לא יאמר למעלה בפר דלא צריך, דגמר ממעלה דשעיר [18]; למה נאמר? לאקושי לפני [19] לעל [20]: מה על = על ממש [21] - אף לפני = על ממש [22];
האי מאי?: אי אמרת בשלמא למטה דשעיר לאקושי, למעלה דפר מיבעי ליה [23], לכדתנא דבי רבי אליעזר בן יעקב, דתנא דבי רבי אליעזר בן יעקב: (ויקרא טז יד) [וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וְהִזָּה בְאֶצְבָּעוֹ] עַל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת' קֵדְמָה [וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת יַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים מִן הַדָּם בְּאֶצְבָּעוֹ] - זה בנה אב: כל מקום שנאמר 'פני' אינו אלא קדים; אלא אי אמרת למעלה דפר לאקושי, למטה דשעיר למאי אתא?
תנו רבנן [ספרא אחרי מות פרשתא ג הלכות ג-ז]: ’[ויקרא טז,טו: וְשָׁחַט אֶת שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לָעָם וְהֵבִיא אֶת דָּמוֹ אֶל מִבֵּית לַפָּרֹכֶת וְעָשָׂה אֶת דָּמוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְדַם הַפָּר] וְהִזָּה אֹתוֹ עַל הַכַּפֹּרֶת וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת; למדנו כמה למעלה בשעיר? - אחת [24], למטה בשעיר איני יודע כמה! הריני דן: נאמרו דמים למטה בפר, ונאמרו דמים למטה בשעיר; מה למטה בפר שבע - אף למטה בשעיר שבע? או כלך לדרך זו: נאמרו דמים למעלה בשעיר, ונאמרו דמים למטה בשעיר; מה למעלה בשעיר אחת - אף למטה בשעיר אחת?
נראה למי דומה: דנין מטה ממטה ואין דנין מטה מלמעלה!?
אדרבה: דנין גופו מגופו ואין דנין גופו מעלמא!
תלמוד לומר: וְעָשָׂה אֶת דָּמוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְדַם הַפָּר, שאין תלמוד לומר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה [25], ומה תלמוד לומר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה? שיהיו כל עשיותיו שוות: כשם שלמטה בפר שבע - כך למטה בשעיר שבע;
למדנו כמה למטה בפר ובשעיר: שבע; למעלה בפר איני יודע כמה, והריני דן: נאמרו דמים למעלה בשעיר ונאמרו דמים למעלה בפר, מה למעלה בשעיר – אחת, אף למעלה בפר אחת? או כלך לדרך זו: נאמרו דמים למטה בפר ונאמרו דמים למעלה בפר, מה למטה בפר שבע אף למעלה בפר שבע?
נראה למי דומה: דנין מעלה ממעלה ואין דנין מעלה ממטה!
אדרבה: דנין גופו מגופו ואין דנין גופו מעלמא!?
תלמוד לומר: וְעָשָׂה אֶת דָּמוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה, שאין תלמוד לומר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה! ומה תלמוד לומר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה? - שיהיו כל עשיותיו שוות: כשם שלמטה בפר שבע, כך למטה בשעיר שבע, וכשם שלמעלה בשעיר אחת - כך למעלה בפר אחת.'
אחת אחת ואחת אחת ושתים:
תנו רבנן: '"אחת; אחת ואחת; אחת ושתים; אחת ושלש; אחת וארבע; אחת וחמש; אחת ושש; אחת ושבע" - דברי רבי מאיר;
רבי יהודה אומר: "אחת; אחת ואחת; שתים ואחת; שלש ואחת; ארבע ואחת; חמש ואחת; שש ואחת; שבע ואחת"' - ולא פליגי: מר כי אתריה ומר כי אתריה [26]! דכולי עלמא מיהת הזאה ראשונה צריכה מנין עם כל אחת ואחת.
מאי טעמא?
רבי אלעזר אמר: שלא יטעה בהזאות [27]; רבי יוחנן אמר: אמר קרא (ויקרא טז יד) [וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וְהִזָּה בְאֶצְבָּעוֹ עַל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת קֵדְמָה] וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת יַזֶּה [שֶׁבַע פְּעָמִים מִן הַדָּם בְּאֶצְבָּעוֹ]; שאין תלמוד לומר יַזֶּה, ומה תלמוד לומר יַזֶּה? - לימד על הזאה ראשונה שצריכה מנין עם כל אחת ואחת [28].
מאי בינייהו?
איכא בינייהו דלא מנה ולא טעה.
יצא והניחו על כן הזהב שבהיכל:
תנן התם [תוספתא שקלים פ"ג מ"ג [ליברמן]]: רבי יהודה אומר: לא היו שופרות לקיני חובה [29] מפני התערובות; מאי מפני התערובות?
אמר רב יוסף: מפני תערובת חובה בנדבה [30].
אמר ליה אביי: ונעביד תרי, ונכתוב עלייהו הי דחובה והי דנדבה?
רבי יהודה
לית ליה כתיבה [31], דתנן: רבי יהודה אומר: לא היה שם אלא כן אחד בלבד; תרי מאי טעמא לא? - משום דמחלפי [32]! ונעביד תרי וליכתוב עלייהו הי דפר והי דשעיר? אלא לרבי יהודה לית ליה כתיבה!
מיתיבי [שקלים פ"ו מ"ה]: 'שלש עשרה שופרות היו במקדש, והיה כתוב עליהן 'תקלין חדתין' [33], ו'תקלין עתיקין' [34], ו'קינין' [35], ו'גוזלי עולה' [36], ו'עצים' [37], ו'לבונה' [38], ו'זהב לכפורת' [39], וששה לנדבה [40]; 'תקלין חדתין' - אלו שקלים של כל שנה ושנה [41]; 'תקלין עתיקין' - מי שלא שקל אשתקד ישקול לשנה הבאה [42]; 'קינין' - הן תורין [43]; 'גוזלי עולה' - הן בני יונה, וכולן עולות, דברי רבי יהודה.' [44] [45]
כי אתא רב דימי אמר: אמרי במערבא: גזירה משום חטאת שמתו בעליה [46].
ומי חיישינן?: והתנן [גיטין פ"ג מ"ג]: השולח חטאתו ממדינת הים - מקריבין אותה בחזקת שהוא קיים? אלא משום חטאת שמתו בעליה ודאי [47].
ונברור ארבעה זוזי [48] ונשדי במיא, והנך נישתרו? [תוספות ישנים: שיַתנו מתחילה שאם ימות אחד - יהיו אותם המעות שישליכו לים המלח קדושים בעבורו, ושלו יהיו קדושים לצורך החי, ולדעת כן יתנו בקן...]
רבי יהודה לית ליה ברירה [49].
מנא לן?: אילימא מהא, דתנן [דומה לדמאי פ"ז מ"ד בשנויים חשובים, ונראה שהוא מהתוספתא דמאי פ"ח ה"ז [ליברמן], עם שנויים]: 'הלוקח יין מבין הכותיים [50] ערב שבת עם חשכה [51], עומד ואומר "שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה [52],
הערות
[עריכה]- ^ כמכה ברצועה: שמתחיל מן הכתפים ומכה והולך למטה
- ^ על גגה
- ^ ולא היו דמים נוגעין בה
- ^ אחת
- ^ גב
- ^ ומזה כלפי למעלה
- ^ השבע
- ^ ומזה למול פניו אחת גבוהה ואחת בנמוך הימנה, וכולן נופלות לארץ
- ^ דאינו מזה על הכפורת אותן שתים: אחת של מעלה בפר ואחת של מעלה בשעיר על גג הכפורת ממש
- ^ וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת דהיינו
- ^ דכתיב ביה וְהִזָּה אֹתוֹ עַל הַכַּפֹּרֶת וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת
- ^ דסוף סוף
- ^ שהרי לא פירש בו כמה הזאות, וילפינן ליה לקמן ממטה דפר, דכתיב ביה וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת יַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים (ויקרא טז יד), וכיון דסוף סוף גמר מיניה - לישתוק קרא מיניה וליגמרה לכולה מילתא דמטה דשעיר ממטה דפר, דאיתקוש להדדי, דכתיב (ויקרא טז טו) וְעָשָׂה אֶת דָּמוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְדַם הַפָּר, דבשלמא למעלה דידיה איצטריך, דמפורש בו אחת, דכתיב וְהִזָּה אֹתוֹ עַל הַכַּפֹּרֶת [בהמשך ויקרא טז,טו], ו- אֹתוֹ - חדא משמע, ובמעלה דפר לא פירש 'אחת'
- ^ למטה דשעיר
- ^ מעלה דשעיר ולומר
- ^ עַל הַכַּפֹּרֶת כוְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת
- ^ דלאו ממש נוגע בכפורת דהא 'לפני' - על הארץ משמע, אף על גב דלא ממש נוגע בכפורת, אלא לענין שיהא מצדד ידו למטה
- ^ דסוף סוף גמר לקמן ממעלה דשעיר שפירש בו 'אחת'
- ^ דפר
- ^ דפר, שהמופנה בא ללמד
- ^ דהא עַל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת כתיב (ויקרא טז יד)
- ^ שיהו דמים נוגעים בעביה של כפורת
- ^ כדאמרן למעלה: דפר דקשיא לך 'לא יאמר' מיבעי ליה
- ^ דאֹתוֹ - חדא משמע
- ^ שהרי אף כאן [בפר] פורש וְהִזָּה ועַל וְלִפְנֵי (ויקרא טז יד: וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וְהִזָּה בְאֶצְבָּעוֹ עַל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת קֵדְמָה וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת יַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים מִן הַדָּם בְּאֶצְבָּעוֹ)
- ^ באתריה דרבי מאיר [יש גורסים: רבי יהודה] מונין מנין כלל תחילה ואחר כך פרט, כגון 'עשרים ואחת' 'עשרים ושתים', ובאתריה דרבי יהודה [יש גורסים: רבי מאיר] פרט תחילה: 'שתים ועשרים', 'שלש ועשרים'
- ^ שיהא לו שהות בנתיים לתת לבו למנין שלא יטעה
- ^ וכתיבא 'חוקה' לעיכובא
- ^ לא היה שופר לתת לתוכו מעות מי שעליו קן חובה של זב וזבה ויולדת או מטמא מקדש, כשם שהיו שופרות לקן נדבה, כדתניא לקמן בשמעתין והכהנים לוקחין במעות קינין ומקריבין אותן
- ^ שמא יתחלף שופר בשופר ויקריב ממעות שופר החובה נדבה או משל נדבה חובה, ותיפסל: שהחובה = אחת לחטאת ואחת לעולה, והנדבה כולן עולות, ואין מעשה עולה ומעשה חטאת שוין
- ^ אין סומכין על כך דזמנין דלאו אדעתיה לעיוני בכתבא
- ^ אי עביד תרי - מניח מזרק השעיר על זה ושל פר על זה, וכשבא לקחת את דם הפר - פעמים שנתחלף לו ונוטל את של שעיר! הלכך כי ליכא אלא חד - לא מנח האי עד דשקיל האי, ונמצאו העבודות כסדרן: של שעיר אחר פר בפנים, ושל פר אחריה בהיכל, ואחר כך של שעיר
- ^ על האחד
- ^ על השני
- ^ על השלישי
- ^ על הרביעי
- ^ על החמישי
- ^ על הששי
- ^ על השביעי
- ^ וששה היה כתוב עליהן 'נדבה', לקיץ המזבח: לתת לתוכן מעות שלוקחין מכל הרועות של מוֹתר אשמות וחטאת, ששנינו בהן ירעה [עד שיתאב] וימכר ויפלו דמיו לנדבה; ובפרק בתרא דמנחות (דף קז,ב): ששה שופרות כנגד ששה בתי אבות שבכל משמר ומשמר, וכל אחד ואחד מכיר את של יומו, ואם היה מזבח בטל ביומו - שאין איש מביא קרבנות - לוקחין בני בית אב מעות שופר שלהן ולוקחין מהן עולות והוא קיץ המזבח
- ^ מי שעליו להביא שקלי שנה זו שלא הביאן באדר - מביאן כל שעה שירצה, ונותנם בשופר של תקלין חדתין, והגזברים נותנים אותן בלשכה ותורמין מהם שלש הקופות: בפרוס הפסח, ובפרוס העצרת, ובפרוס החג
- ^ ונותנן לשופר של תקלין עתיקין, והגזברין נותנים אותן לשירי לשכה של אשתקד שמהן בונים חומת העיר ומגדלותיה, כדתנן בשקלים (פ"ד מ"ב)
- ^ ממעות שבו אין לוקחין אלא תורין
- ^ רבי יהודה לטעמיה, דאמר: לא היו שופרות לקיני חובה; ועצים ולבונה וזהב לכפורת - מפרש במסכת שקלים (פ"ו מ"ו): המתנדב עצים נותן מעות לאותו שופר, ולא יפחות משני גזירין; והמתנדב לבונה מביא מעות ונותן לתוך שופר לבונה, ולוקחים מהן לבונה, ומקטירין אותן נדבה על המזבח החיצון; זהב לכפורת: המתנדב זהב - נותן מעות לתוך שופר ולוקחין מהן זהב לכלי שרת, והן המזרקות הקרויין כְּפוֹרֵי זָהָב בעזרא [א,י] ודברי הימים (א כח,יז)
- ^ שמע מינה מיהת דרבי יהודה אית ליה כתיבה, דקתני והיה כתוב עליהן!
- ^ שמא מת אחד מן הבעלים שנתנו מעות בשופר, וכיון דיש בהן חטאות - הוה להו מעות חטאת שמתו בעליה, והן הולכות לים המלח, ונמצאו מעורבות עם הכשרות ופוסלות אותן, והיינו מפני התערובות
- ^ שאנו יודעין בו שמת משנתן מעות לשופר ועדיין לא קרבן
- ^ דמי החטאת, וְזוּזֵי פשיטי קאמר: זוּזֵי מדינה, שיש שמונה מהן בזוּזֵי צורי, והן דמי פרידה אחת, דתנן עמדו קינין בו ביום ברבעתים (כריתות פ"א מ"ז, דף ח,א), והרובע הוא חצי דינר צורי, שהוא ארבעה זוּזֵי מדינה
- ^ לא סמכינן אברירה למשרי איסורא
- ^ קודם שגזרו עליהם
- ^ ואין לו כלים להפריש לתוכן תרומות ומעשרות
- ^ בתוכו