ביאור:בבלי יומא דף עז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת יומא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

שָׁם מוֹשַׁב סֵמֶל הַקִּנְאָה הַמַּקְנֶה (יחזקאל ח טז) וַיָּבֵא אֹתִי אֶל חֲצַר בֵּית ה' הַפְּנִימִית וְהִנֵּה פֶתַח הֵיכַל ה' בֵּין הָאוּלָם וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ כְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ אֲחֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל ה' וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה וְהֵמָּה מִשְׁתַּחֲוִיתֶם קֵדְמָה לַשָּׁמֶשׁ; ממשמע שנאמר וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה איני יודע ש-אֲחֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל ה'? אלא מה תלמוד לומר: אֲחֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל ה'? - מלמד שהיו פורעין עצמן והיו מתריזין כלפי מטה; אמר לו הקב"ה למיכאל: מיכאל! סרחה אומתך!

אמר לפניו: רבונו של עולם! דיו לטובים שבהם!

אמר לו: אני שורף אותם ולטובים שבהם!

מיד (יחזקאל י ב) וַיֹּאמֶר אֶל הָאִישׁ לְבֻשׁ הַבַּדִּים [1] וַיֹּאמֶר בֹּא אֶל בֵּינוֹת לַגַּלְגַּל אֶל תַּחַת לַכְּרוּב וּמַלֵּא חָפְנֶיךָ גַחֲלֵי אֵשׁ מִבֵּינוֹת לַכְּרֻבִים וּזְרֹק עַל הָעִיר וַיָּבֹא לְעֵינָי; מיד (יחזקאל י ז) וַיִּשְׁלַח הַכְּרוּב אֶת יָדוֹ מִבֵּינוֹת לַכְּרוּבִים אֶל הָאֵשׁ אֲשֶׁר בֵּינוֹת הַכְּרֻבִים וַיִּשָּׂא וַיִּתֵּן אֶל חָפְנֵי לְבֻשׁ הַבַּדִּים וַיִּקַּח וַיֵּצֵא.

אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: אילמלא לא נצטננו גחלים מידו של כרוב לידו של גבריאל - לא נשתיירו משונאיהן של ישראל שריד ופליט!

וכתיב (יחזקאל ט יא) וְהִנֵּה הָאִישׁ לְבֻשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר הַקֶּסֶת בְּמָתְנָיו מֵשִׁיב דָּבָר לֵאמֹר עָשִׂיתִי כאשר כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי

אמר רבי יוחנן: באותה שעה הוציאו לגבריאל מאחורי הפרגוד ומחיוהו שיתין פולסי דנורא [2]; אמרו ליה: אי לא עבדת [3] - לא עבדת [4]; אי עבדת - אמאי לא עבדת כדפקדוך [5]? ועוד: דעבדת - לית לך 'אין משיבין על הקלקלה'?

אייתוה לדוביאל שרא דפרסאי, ואוקמיה בחריקיה [6], ושִׁמֵּש עשרים ואחד יום; היינו דכתיב (דניאל י יג) וְשַׂר מַלְכוּת פָּרַס עֹמֵד לְנֶגְדִּי [7] עֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם וְהִנֵּה מִיכָאֵל אַחַד הַשָּׂרִים הָרִאשֹׁנִים בָּא לְעָזְרֵנִי וַאֲנִי נוֹתַרְתִּי שָׁם אֵצֶל מַלְכֵי פָרָס; יהבו ליה עשרין וחד מלכי, ופרוותא דמשהיג [8];

אמר: "כתיבו לי לישראל באכרגא [9]"!

כתבו ליה;

"כתיבו לי רבנן באכרגא"!

כתבו ליה;

בעידנא דבעו למיחתם - עמד גבריאל מאחורי הפרגוד ואמר: (תהלים קכז ב) שָׁוְא לָכֶם מַשְׁכִּימֵי קוּם מְאַחֲרֵי שֶׁבֶת אֹכְלֵי לֶחֶם הָעֲצָבִים כֵּן יִתֵּן לִידִידוֹ שֵׁנָא;

מאי כֵּן יִתֵּן לִידִידוֹ שֵׁנָא? אמר רבי יצחק: אלו נשותיהן של תלמידי חכמים שמנדדות שינה בעולם הזה וזוכות לעולם הבא!

[10]

ולא השגיחו עליו;

אמר לפניו: רבונו של עולם! אם יהיו כל חכמי אומות העולם בכף מאזנים, ודניאל איש חמודות בכף שניה - לא נמצא מכריע את כולם?

אמר הקב"ה: מי הוא זה שמלמד זכות על בני?

אמרו לפניו: רבונו של עולם! גבריאל!

אמר להם: יבא, שנאמר (דניאל י יב) [וַיֹּאמֶר אֵלַי אַל תִּירָא דָנִיֵּאל כִּי מִן הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר נָתַתָּ אֶת לִבְּךָ לְהָבִין וּלְהִתְעַנּוֹת לִפְנֵי אֱלֹהֶיךָ נִשְׁמְעוּ דְבָרֶיךָ] וַאֲנִי בָאתִי בִּדְבָרֶיךָ [11].

אמר להו: ליעול!

אעיילוהו; אתא, אשכחיה לדוביאל דנקט ליה לאיגרתיה בידיה; בעא למרמא מיניה – בְּלָעָהּ;

איכא דאמרי מיכתב הוה כתיבא, מיחתם לא הוי חתמא;

איכא דאמרי: אף מיחתם נמי הוה חתמא; כדבלעיה - מחיק לה מיניה; היינו דבמלכותא דפרס איכא דיהיב כרגא ואיכא דלא יהיב כרגא; (דניאל י כ) [וַיֹּאמֶר הֲיָדַעְתָּ לָמָּה בָּאתִי אֵלֶיךָ וְעַתָּה אָשׁוּב לְהִלָּחֵם עִם שַׂר פָּרָס] וַאֲנִי יוֹצֵא וְהִנֵּה שַׂר יָוָן בָּא [12]: "עוי"! "עוי"! [13] וליכא דאשגח ביה.

ואי בעית אימא: רחיצה דאיקרי ענוי מנא לן? - מהכא: דכתיב (מלכים א ב כו) וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֵן אָמַר הַמֶּלֶךְ עֲנָתֹת לֵךְ עַל שָׂדֶיךָ כִּי אִישׁ מָוֶת אָתָּה וּבַיּוֹם הַזֶּה לֹא אֲמִיתֶךָ כִּי נָשָׂאתָ אֶת אֲרוֹן ה' אלקים לִפְנֵי דָּוִד אָבִי [14] וְכִי הִתְעַנִּיתָ בְּכֹל אֲשֶׁר הִתְעַנָּה אָבִי [15]; וכתיב ביה בדוד (שמואל ב יז כט) [וּדְבַשׁ וְחֶמְאָה וְצֹאן וּשְׁפוֹת בָּקָר הִגִּישׁוּ לְדָוִד וְלָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ לֶאֱכוֹל] כִּי אָמְרוּ הָעָם רָעֵב וְעָיֵף וְצָמֵא בַּמִּדְבָּר; רעב מלחם, וצמא ממים, עיף ממאי? לאו מרחיצה?

ודילמא מנעילת הסנדל?

אלא אמר רבי יצחק – מהכא: (משלי כה כה) מַיִם קָרִים עַל נֶפֶשׁ עֲיֵפָה [וּשְׁמוּעָה טוֹבָה מֵאֶרֶץ מֶרְחָק] [16]!

ודילמא משתיה?

מי כתיב 'בנפש עיפה'? עַל נֶפֶשׁ עֲיֵפָה [לא בתוך, בשתיה, אלא על - מבחוץ] כתיב!

ונעילת הסנדל מנא לן?

דכתיב (שמואל ב טו ל) וְדָוִד עֹלֶה בְמַעֲלֵה הַזֵּיתִים עֹלֶה וּבוֹכֶה וְרֹאשׁ לוֹ חָפוּי וְהוּא הֹלֵךְ יָחֵף [וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ חָפוּ אִישׁ רֹאשׁוֹ וְעָלוּ עָלֹה וּבָכֹה] ; יחף ממאי? לאו מנעילת הסנדל?

ודילמא מסוסיא ומרטקא [17]?

אלא אמר רב נחמן בר יצחק: מהכא: (ישעיהו כ ב) [בָּעֵת הַהִיא דִּבֶּר ה' בְּיַד יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ לֵאמֹר] לֵךְ וּפִתַּחְתָּ הַשַּׂק מֵעַל מָתְנֶיךָ וְנַעַלְךָ תַחֲלֹץ מֵעַל רַגְלֶיךָ [וַיַּעַשׂ כֵּן הָלֹךְ עָרוֹם וְיָחֵף], וכתיב וַיַּעַשׂ כֵּן הָלֹךְ עָרוֹם וְיָחֵף - יחף ממאי? לאו מנעילת הסנדל? [18]

ואימא במנעלים המטולאים! דאי לא תימא הכי, עָרוֹם = ערום ממש? אלא בבגדים בלויים - הכא נמי במנעלים המטולאים!

אלא אמר רב נחמן בר יצחק: מהכא: (ירמיהו ב כה) מִנְעִי רַגְלֵךְ מִיָּחֵף וגורנך וּגְרוֹנֵךְ מִצִּמְאָה [וַתֹּאמְרִי נוֹאָשׁ לוֹא כִּי אָהַבְתִּי זָרִים וְאַחֲרֵיהֶם אֵלֵךְ]: מנעי עצמך מן החטא כדי שלא יבא רגלך לידי יחוף [19]; מנעי לשונך מדברים בטלים כדי שלא יבא גרונך לידי צמאה.

תשמיש המטה דאיקרי ענוי מנא לן?

דכתיב (בראשית לא נ) אִם תְּעַנֶּה אֶת בְּנֹתַי [20] וְאִם תִּקַּח נָשִׁים [עַל בְּנֹתַי [אֵין אִישׁ עִמָּנוּ רְאֵה אֱלֹהִים עֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ];

עמוד ב

אִם תְּעַנֶּה - מתשמיש [21], וְאִם תִּקַּח - מצרות [22].

ואימא אידי ואידי מצרות [23]?

מי כתיב 'אם תקח [24]'? 'וְאִם תִּקַּח [נָשִׁים]’ כתיב [25]!

ואימא אידי ואידי מצרות: חד לצרות דידיה [26], וחד לצרות דאתיין ליה מעלמא [27] דומיא דוְאִם תִּקַּח?

מי כתיב 'אם תקח ואם תענה'? אִם תְּעַנֶּה [אֶת בְּנֹתַי] וְאִם תִּקַּח כתיב [28]!

אמר ליה רב פפא לאביי: הא תשמיש - גופה איקרי ענוי, דכתיב (בראשית לד ב) [וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ] וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ!

אמר ליה: התם - שעינה מביאות אחרות [29]! [30]

תנו רבנן: 'אסור לרחוץ מקצת גופו ככל גופו, ואם היה מלוכלך בטיט ובצואה - רוחץ כדרכו ואינו חושש;

אסור לסוך מקצת גופו ככל גופו, ואם היה חולה או שהיו לו חטטין בראשו - סך כדרכו ואינו חושש'.

תנא דבי מנשה: 'רבן שמעון בן גמליאל אומר: מדיחה אשה ידה אחת במים [31] ונותנת פת לתינוק ואינה חוששת;

אמרו עליו על שמאי הזקן שלא רצה להאכיל בידו אחת [32], וגזרו עליו להאכיל בשתי ידים!'

מאי טעמא?

אמר אביי: משום שיבתא.

תנו רבנן: ההולך להקביל פני אביו או פני רבו, או פני מי שגדול ממנו - עובר עד צוארו במים ואינו חושש [33].

איבעיא להו: הרב אצל תלמיד מאי?

תא שמע, דאמר רב יצחק בר בר חנה אנא חזיתיה לזעירי דאזל לגבי רב חייא בר אשי

תלמידיה.

רב אשי אמר: ההוא רב חייא בר אשי - הוא דאזל לגביה דזעירי רביה.

רבא שרא לבני עבר ימינא [34] למעבר במיא לנטורי פירי. אמר ליה אביי לרבא: תניא דמסייע לך: שומרי פירות עוברין עד צוארן במים ואין חוששין.

רב יוסף שרא להו לבני בי תרבו [35] למיעבר במיא למיתי לפירקא [36], למיזל לא שרא להו.

אמר ליה אביי: אם כן אתה מכשילן לעתיד לבא [37]!

איכא דאמרי שרא להו למיתי ושרא להו למיזל; אמר ליה אביי: בשלמא למיתי – לחיי; אלא למיזל מאי טעמא?

כדי שלא תהא מכשילן לעתיד לבא.

רב יהודה ורב שמואל בר רב יהודה הוו קיימי אגודא דנהר פרת אמברא דחצדד [38], והוה קאי רמי בר פפא מהך גיסא; רמא להו קלא: מהו למיעבר למיתי לגבייכו למשאל שמעתא?

אמר ליה רב יהודה: רב ושמואל, דאמרי תרוייהו: עובר, ובלבד שלא יוציא ידו מתחת חפת חלוקו [39].

איכא דאמרי: אמר ליה רב שמואל בר רב יהודה: תנינא: עובר ובלבד שלא יוציא ידו מתחת חפת חלוקו.

מתקיף לה רב יוסף: ובחול כי האי גונא [40] מי שרי [41]? והכתיב (יחזקאל מז ג) [בְּצֵאת הָאִישׁ קָדִים וְקָו בְּיָדוֹ] וַיָּמָד אֶלֶף בָּאַמָּה וַיַּעֲבִרֵנִי בַמַּיִם מֵי אָפְסָיִם [42] - מכאן שמותר לעבור עד אפסיים; (יחזקאל מז ד) וַיָּמָד אֶלֶף וַיַּעֲבִרֵנִי בַמַּיִם מַיִם בִּרְכָּיִם [43] - מכאן שמותר לעבור עד ברכים; וַיָּמָד אֶלֶף וַיַּעֲבִרֵנִי מֵי מָתְנָיִם - מכאן שמותר לעבור עד מתנים; מכאן ואילך [44] (יחזקאל מז ה) וַיָּמָד אֶלֶף נַחַל אֲשֶׁר לֹא אוּכַל לַעֲבֹר [כִּי גָאוּ הַמַּיִם מֵי שָׂחוּ נַחַל אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵר] [45]?!

אמר אביי: שאני נחל [46], דרדיפי מיא [47].

יכול יעבירנו בסיחוי [48]?

תלמוד לומר: (יחזקאל מז ה) [וַיָּמָד אֶלֶף נַחַל אֲשֶׁר לֹא אוּכַל לַעֲבֹר] כִּי גָאוּ הַמַּיִם מֵי שָׂחוּ [49] [נַחַל אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵר].

מאי מֵי שָׂחוּ? – שיוטא, שכן קורין לשייטא 'סייחא';

יכול יעבירנו בבורני קטנה?

תלמוד לומר: (ישעיהו לג כא) [כִּי אִם שָׁם אַדִּיר ה' לָנוּ מְקוֹם נְהָרִים יְאֹרִים רַחֲבֵי יָדָיִם] בַּל תֵּלֶךְ בּוֹ אֳנִי שַׁיִט [וְצִי אַדִּיר לֹא יַעַבְרֶנּוּ];

יכול יעבירנו בבורני גדולה?

תלמוד לומר: וְצִי אַדִּיר לֹא יַעַבְרֶנּוּ;

מאי משמע?

כדמתרגם רב יוסף: לא תזיל ביה בספינת ציידין ובורני רבתי לא תגוזינה.

אמר רבי יהודה בן פזי: אף מלאך המות אין לו רשות לעבור בתוכו: כתיב הכא בַּל תֵּלֶךְ בּוֹ אֳנִי שַׁיִט, וכתיב התם (איוב א ז) [וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן מֵאַיִן תָּבֹא וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת ה' וַיֹּאמַר] מִשּׁוּט בָּאָרֶץ [וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ].

אמר רבי פנחס משום רב הונא צפוראה: מעין היוצא מבית קדשי הקדשים, בתחילה דומה לקרני חגבים; כיון שהגיע לפתח היכל - נעשה כחוט של שתי; כיון שהגיע לאולם - נעשה כחוט של ערב; כיון שהגיע אל פתח עזרה - נעשה כפי פך קטן,

והיינו דתנן [מדות פ"ב מ"ו]: 'רבי אליעזר בן יעקב אומר: מים

הערות[עריכה]

  1. ^ הוא גבריאל בספר דניאל
  2. ^ מקלות של אור
  3. ^ כלל
  4. ^ והיינו מצדיקים אותך לומר: דוחה הוא את הדבר, אולי ישוב הקב"ה מחרונו ויתרצה להם?
  5. ^ שתהא אתה נוטל הגחלים מבינות לכרובים ואתה אמרת אל הכרוב לתתם לך
  6. ^ במקומו
  7. ^ גבריאל אמר כן לדניאל
  8. ^ נמל שקורין 'פורט'; דמשמהיג = דבר מלכות בלשון פרסי, לפי שהוא מעלה שם מרגליות, כדאמרינן בראש השנה
  9. ^ כסף גולגלתא
  10. ^ כלומר: כלום הגונים האומות להיות החכמים מסורים בידם? והלא המקרא משבחן שאף נשותיהם מנדדות שינה מעיניהן; שָׁוְא לָכֶם בעלי אומנות המשכימים ומאחרים למלאכתם: אֹכְלֵי לֶחֶם [הָעֲצָבִים] בעצב וביגיעה - כֵּן יִתֵּן הזן את העולם מזונות ופרנסה לִידִידוֹ שֵׁנָא: למי שנדד שינה בשבילו;
  11. ^ על שדברתי בך
  12. ^ וכשהגיע זמן מלכות יון לבא - אצא על כרחי, שכבר נגזרה גזרה, ושר יון יבא במקומי
  13. ^ צעק וצוח גבריאל על זאת שלא ימשלו מלכי יון בישראל
  14. ^ כשהיה בורח מפני אבשלום
  15. ^ למדנו שנקראת בריחתו של דוד מפני אבשלום עינוי!
  16. ^ אלמא מרחיצה מיקרי 'עיף', ולא מנעילת הסנדל, וקרי ליה 'עינוי' דכתיב בְּכֹל אֲשֶׁר הִתְעַנָּה אָבִי
  17. ^ שוט הסוס
  18. ^ ישעיה לא היה רגיל במרכבת סוסים, ויחף דידיה - בנעילת סנדל הוא והוא יגלה על יחוף דדוד - נמי דמנעילת הסנדל הוא.
  19. ^ בצאתך בגולה
  20. ^ מתשמיש
  21. ^ להשבית עונתן
  22. ^ השביעו כמשמעו: שלא יוסיף להן צרות
  23. ^ והכי קאמר: אִם תְּעַנֶּה אֶת בְּנֹתַי ליקח נשים עליהן
  24. ^ מי כתיב 'אם תענה אם תקח', דליהוי 'אם תקח' פירוש דאִם תְּעַנֶּה?
  25. ^ מילתא אחריתי היא
  26. ^ שלא יעשה בלהה וזלפה גבירות שוות להן
  27. ^ והדר אשבעיה וְאִם תִּקַּח נָשִׁים - דהיינו צרות דאתיין להו לבתר הכי מעלמא; והכי מסתברא:
  28. ^ צרות דעלמא קשות להן מן הראשונות, וברישא הוה ליה לאשבועיה אצרות דעלמא והדר הוה ליה לאשבועיה אצרות דידיה, דלא מישתעי איניש הכי להזהירו תחילה על הקל ולבסוף על הקשה
  29. ^ שהיתה מתאוה לו ולא בא עליה בעונתה בימים שעמדה אצלו
  30. ^ ואני שמעתי שעינה מביאות אחרות = שבא עליה שלא כדרכה; וקשיא לי: אם כן, אימא אִם תְּעַנֶּה אֶת בְּנֹתַי נמי הכי אשבעיה: שלא יענה אותן מביאות אחרות! ועוד: שעינה 'בביאות אחרות' מיבעי ליה!
  31. ^ לפי שרוח רעה שורה על הלחם הנלקח בידים שלא נטלן שחרית, ושם השד 'שיבתא'
  32. ^ אפילו ידו אחת לא היה נוטל לתת פת לבנו קטן ביום הכפורים
  33. ^ משום רחיצה
  34. ^ שהיו להם פרדסים בעבר הנהר
  35. ^ שם הכפר
  36. ^ שהיו דורשין ביום הכפורים
  37. ^ לשנה אחרת לא יבואו, הואיל ולא התרת לעבור את המים ולחזור
  38. ^ מקום מעבר הנהר מול חצדד
  39. ^ = שפת חלוקו, להגביה שולי חלוקו על זרועו: דאינו נראה כמלבוש אלא כנושא על כתיפו, ואמר מר (שבת דף קמז,א) 'היוצא בטלית מקופלת על כתיפו בשבת חייב חטאת'
  40. ^ דקתני לעיל עד צוארו במים
  41. ^ והאיכא סכנה שלא ישטפוהו המים
  42. ^ המלאך הראה ליחזקאל נחל היוצא מבית קודש הקדשים, תחילתו כחוט והולך וגדל וכל אלף אמה אורך משיצא חוץ לירושלים לא היה עמוק אלא מי אפסים = מי קרצולין
  43. ^ וימד אלף שניות [פעם שניה] והעמיקו עד ברכים
  44. ^ קרי ליה
  45. ^ אלמא אסור לעבור למעלה ממתנים
  46. ^ היוצא מבית קודש הקדשים
  47. ^ שהיו מימיו רודפים הולכים מהר ושוטפים
  48. ^ בשייט
  49. ^ ראויות לשוט