ביאור:בבלי יומא דף לו
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת יומא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
גמרא:
מאן שמעת ליה דאמר בין האולם ולמזבח [1] 'צפון' [2]? [3]
רבי אלעזר ברבי שמעון היא, דתניא:
'איזהו צפון?
מקיר של מזבח צפוני ועד כותל העזרה וכנגד כל המזבח כולו [4] צפון [5], דברי רבי יוסי ברבי יהודה;
רבי אלעזר ברבי שמעון מוסיף: אף בין האולם ולמזבח [6];
רבי מוסיף: אף מקום דריסת רגלי הכהנים [7], ואף מקום דריסת רגלי ישראל;
אבל מן החליפות ולפנים [8] - הכל מודים שפסול [9]'.
לימא [10] רבי אלעזר ברבי שמעון היא, ולא רבי?
אפילו תימא רבי, ורבי - השתא אדרבי יוסי ברבי יהודה מוסיף, אדרבי אלעזר ברבי שמעון לא מוסיף? [11]?
אנן הכי קא אמרינן [12]: [13] אי רבי היא [14], נוקמיה בכולה עזרה [15]!
אלא מאי, רבי אלעזר ברבי שמעון היא? ונוקמיה בין מזבח ולכותל [16]!? אלא מאי אית לך למימר [17], משום חולשא דכהן גדול [18]? לרבי נמי [19] משום חולשא דכהן גדול.
ראשו לדרום ופניו למערב:
היכי משכחת לה?
אמר רב: בעוקם את ראשו.
ונוקמיה להדיא [20]?
אמר אביי: גזירה שמא ירביץ גללים [21].
תנו רבנן: 'כיצד סומך [22]?
הזבח עומד בצפון [23], ופניו למערב [24], והסומך [25] עומד במזרח [26] ופניו למערב, ומניח שתי ידיו בין שתי קרנות של זבח, ובלבד שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין הזבח, ומתודה: על חטאת - עון חטאת [27], ועל אשם - עון אשם, ועל עולה - עון לקט שכחה ופאה [ומעשר עני] [28] - דברי רבי יוסי הגלילי; רבי עקיבא אומר: אין עולה באה אלא על עשה ועל לא תעשה שניתק לעשה' [29].
במאי קא מיפלגי?
אמר רבי ירמיה:
בלאו דנבילה [30] קא מיפלגי (דברים כד כא: לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ) [31]: רבי עקיבא סבר לאו מעליא הוא [32], ורבי יוסי הגלילי סבר: לאו לאו מעליא הוא [33].
אביי אמר: דכולי עלמא לאו דנבילה לאו מעליא הוי [34], והכא – ב- תַּעֲזֹב [35] קא מיפלגי: דרבי עקיבא סבר: תַּעֲזֹב מעיקרא משמע [36], ורבי יוסי הגלילי סבר השתא משמע [37].
תנו רבנן: 'כיצד מתודה?
"עויתי פשעתי וחטאתי";
וכן בשעיר המשתלח הוא אומר: (ויקרא טז כא) [וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְּׁתֵי ידו יָדָיו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי] וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם [וְנָתַן אֹתָם עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי הַמִּדְבָּרָה] [38]; וכן במשה הוא אומר (שמות לד ז) [נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים] נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה [וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים], דברי רבי מאיר;
וחכמים אומרים: 'עונות' אלו הזדונות, וכן הוא אומר (במדבר טו לא) [כִּי דְבַר ה' בָּזָה וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר] הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲוֹנָה בָהּ; פשעים אלו המרדים [39], וכן הוא אומר (מלכים ב ג ז) [וַיֵּלֶךְ וַיִּשְׁלַח אֶל יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה לֵאמֹר] מֶלֶךְ מוֹאָב פָּשַׁע בִּי [40] [הֲתֵלֵךְ אִתִּי אֶל מוֹאָב לַמִּלְחָמָה וַיֹּאמֶר אֶעֱלֶה כָּמוֹנִי כָמוֹךָ כְּעַמִּי כְעַמֶּךָ כְּסוּסַי כְּסוּסֶיךָ], ואומר (מלכים ב ח כב) [וַיִּפְשַׁע אֱדוֹם מִתַּחַת יַד יְהוּדָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה] אָז תִּפְשַׁע לִבְנָה בָּעֵת הַהִיא [41]; לְכָל חַטֹּאתָם - אלו השגגות, וכן הוא אומר (ויקרא ד ב) [דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר] נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה [מִכֹּל מִצְוֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְעָשָׂה מֵאַחַת מֵהֵנָּה]; ומאחר שהתודה על הזדונות ועל המרדים חוזר ומתודה על השגגות [42]? אלא כך היה מתודה: "חטאתי ועויתי ופשעתי לפניך אני וביתי וכו'"; וכן בדוד הוא אומר (תהלים קו ו) חָטָאנוּ עִם אֲבוֹתֵינוּ הֶעֱוִינוּ הִרְשָׁעְנוּ, וכן בשלמה הוא אומר (מלכים א ח מז) [וְהֵשִׁיבוּ אֶל לִבָּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבּוּ שָׁם וְשָׁבוּ וְהִתְחַנְּנוּ אֵלֶיךָ בְּאֶרֶץ שֹׁבֵיהֶם לֵאמֹר] חָטָאנוּ וְהֶעֱוִינוּ רָשָׁעְנוּ, וכן בדניאל הוא אומר (דניאל ט ה) חָטָאנוּ וְעָוִינוּ והרשענו הִרְשַׁעְנוּ וּמָרָדְנוּ [וְסוֹר מִמִּצְוֹתֶךָ וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ]; אלא מהו שאמר משה (שמות לד ז) נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה ...? - אמר משה לפני הקב"ה: רבונו של עולם! בשעה שישראל חוטאין לפניך ועושין תשובה - עשה להם זדונות כשגגות [43].'
אמר רבה בר שמואל אמר רב: הלכה כדברי חכמים.
פשיטא: יחיד ורבים הלכה כרבים!?
מהו דתימא מסתבר טעמיה דרבי מאיר, דקמסייע ליה קרא דמשה [44] - קא משמע לן.
ההוא דנחית קמיה דרבה [45] ועבד כרבי מאיר, אמר ליה: שבקת רבנן ועבדת כרבי מאיר!?
אמר ליה: כרבי מאיר סבירא לי, כדכתיב בספר אורייתא דמשה.
תנו רבנן: 'וְכִפֶּר [46] - בכפרת דברים הכתוב מדבר;
אתה אומר בכפרת דברים - או אינו אלא כפרת דמים [על המזבח או בהזייה]?
הרי אני דן: נאמרה כאן כפרה ונאמרה להלן כפרה; מה כפרה האמורה בשעיר [המשתלח] – דברים [שהרי אין בו כפרת דמים], אף כפרה האמורה בפר – דברים;
ואם נפשך לומר [47] - [48] הרי הוא אומר (ויקרא טז ו) וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ [49], [50] ועדיין לא נשחט הפר [51]'.
מאי ואם נפשך לומר [52]?
וכי תימא: נילף [53] משעיר הנעשה בפנים שכפרתו בדמים [54] – הרי הוא אומר וְכִפֶּר - ועדיין לא נשחט הפר;
הערות
[עריכה]- ^ קרוי
- ^ קדשי קדשים
- ^ מחצי פתח ההיכל ולצפון, בין האולם למזבח, דתנן במתניתין: ופרו היה עומד בין האולם ולמזבח, ותנן בפרק דלקמן [יומא פ"ד מ"ב דף מא,ב] שבמקום וידוי שחטו, דקתני בא לו אצל פרו שניה וסמך שתי ידיו כו' [משנה ג:] שחטו וקיבל במזרק כו'
- ^ שלשים ושתים אמה שכנגד המזבח בצפון קרוי
- ^ לשחיטת קדשי קדשים, אבל שלא כנגד המזבח לצד מערב ולצד מזרח; אף על פי שהוא צפון העזרה - אינו צפון לשחיטה, דבעינן על ירך המזבח, כדכתיב (ויקרא א יא) וְשָׁחַט אֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפֹנָה לִפְנֵי ה'
- ^ כל חלק צפוני לצד מערב, אף על פי שאינו 'ירך' ממש, אבל חלק צפוני שמן המזרח ולמזבח - לא
- ^ רבי מוסיף אף כל צפון העזרה שבאחת עשרה אמה של מקום דריסת רגלי הכהנים עד כותל מזרחי של עזרה
- ^ רוחב האולם עודף על רוחב ההיכל חמש עשרה אמה לצפון, וכנגדו לדרום, ומשך אותו עודף אינו אלא עשר אמות ממזרח לצד מערב, ואותו עודף קרוי 'בית החליפות': שהיו בהן עשרים וארבע חלונות, חלון לכל משמר, ששם גונזים סכינים של קודש; וסכין קרוי 'חילוף' בלשון ערבי; ואויר שאחורי אותו עודף למערב, ואויר שבין צפון כותל העודף לבין כותל העזרה קרוי 'לפנים מן החליפות'
- ^ דכיון שאין המזבח נראה שם - אינו קרוי ירך המזבח
- ^ דוקא
- ^ כלומר: מאי תיבעי לך?: פשיטא דלאו דוקא קא אמרי; וכי רבי - דמוסיף את צפון של צד מזרח שהוא מרוחק מקדושת היכל אדרבי יוסי הוא דמוסיף לה, אבל דרבי אלעזר לית ליה? אפשר לומר כן: המרוחק כשר והמקורב פסול
- ^ כלומר: הא ודאי פשיטא לן דרבי נמי אית ליה בין האולם ולמזבח צפון, והאי דקא אמרי 'מתניתין לימא דלא כרבי' - הכי קשיא לן
- ^ דתנא דמתניתין לית ליה דרבי, דמכשיר כל צפון העזרה
- ^ למה לי לקרוביה לבין האולם ולמזבח
- ^ [גם] בחלק צפוני דכל העזרה, באיזה מקום שירצה
- ^ בין כותל מזבח צפוני לכותל עזרה צפונית - דהא לכולי עלמא עיקר צפון דירך המזבח ממש התם הוא
- ^ אמאי מקרב ליה כולי האי
- ^ שלא יכבד עליו משוי מזרק הדם מרחוק
- ^ אף על גב דכל עזרה כשירה בצפון שלה, מקרב ליה לצד הפתח
- ^ אחוריו למזבח ופניו להיכל
- ^ וגנאי הוא להראות בית הריעי שלו לצד המזבח, והכי שפיר טפי, להיות זנבו לצפון וראשו לדרום, נמצא זנבו שלא כנגד המזבח: שאינו מושכו לצד דרום כל אורך הפר, אלא שיהא מקצת גופו בין האולם ולמזבח
- ^ כל סמיכת קדשי קדשים
- ^ שקדשי קדשים טעונין צפון
- ^ ואחוריו למזרח
- ^ הבעלים
- ^ אחוריו למזרח
- ^ אותו חטא שהוא מביא עליו
- ^ 'עון לקט שכחה ופאה' - שאין להן וידוי; הכי גרסינן לה בתוספתא דמנחות (פרק עשירי הלכה ב), ולא גרסינן בה 'מעשר עני', דהא יש לו וידוי (דברים כו יג): וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי - זה מעשר ראשון, לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה - זה מעשר עני (מעשר שני, פרק ה' משנה י)
- ^ טעמא מפרש בתוספתא: על מה עולה באה?: אם על כריתות ומיתות בית דין - הרי עונשן אמור, אם על לא תעשה – הרי עונשן אמור – מלקות - הא אין עולה באה אלא על עשה, ועל לא תעשה שניתק לעשה, שאין לוקין עליו
- ^ דכתיב עשה אחריו: לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי
- ^ ומיהו, על כרחך אין זה ניתק לעשה, דהא נתינתה לגר אי אפשר לאחר שעבר על לא תעשה של אכילה, ועל כרחך עשה מעיקרא משמע לא תאכלו כל נבילה אלא לגר תתננה ולא תאכלוה
- ^ ולוקין עליו, ולאו דלקט שכחה ופאה נמי עשה דבתריה מעיקרא משמע, והכי קאמר קרא: (ויקרא יט ט) וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט אלא לעני תעזבנו ולא תלקטנו, ולקי עליה, ואין עולה באה עליו
- ^ לאו דנבילה - אף על גב דעל כרחך עשה דבתריה מעיקרא משמע, הואיל ובתריה דלאו כתיב - אין לוקין עליו, דלא דמי ללאו דחסימה, ובאה עליו עולה; ולאו דלקט שכחה ופאה נמי - אפילו אמרינן דעשה דבתריה מעיקרא הוא משמע - לא לקי עליה
- ^ דעל כרחך עשה דבתריה מעיקרא משמע, ומלקינן עליה
- ^ הכתוב אחר לאו של לקט שכחה ופאה: (ויקרא יט י: וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם)
- ^ קודם לקיטה קאי עשה, ולקי עליה, דלא ניתק לעשה ואין עולה באה עליו
- ^ אחר שלקט ועבר על לא תעשה - נתקו הכתוב לעשה, וצוהו לעוזבו שם לעני ולגר, ולפיכך אין לוקין עליו
- ^ עונות תחילה, ואחר כך פשעים, ואחר כך חטאים
- ^ העושה להכעיס
- ^ מרד בי
- ^ מרדו יושבי לבנה על מלך יהודה
- ^ בתמיה; אם על זדונות ימחלו לו, אין צריך לבקש שוב על השגגות!
- ^ והכי קאמר: נושא עון ופשע כחטאת שוגג
- ^ דוידוי יום הכפורים גופיה
- ^ שליח צבור, שמסדר בתפלתו של יום הכפורים - סדר עבודותיו של כהן גדול על שם וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ (הושע יד ג)
- ^ מה שאמור בפרו: וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ (ויקרא טז ו) דברי וידוי, נאמר להלן בשעיר המשתלח: יָעֳמַד חַי לִפְנֵי ה' לְכַפֵּר עָלָיו (ויקרא טז י)
- ^ להשיב תשובה על גזירה שוה זו, לומר שאין וְכִפֶּר אלא במתן דמים
- ^ על כרחך מיניה וביה תיפוק לך דלא אפשר למימר הכי, שהרי הוא אומר והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וכפר בעדו ובעד ביתו
- ^ ואחר כך (ויקרא טז, יא) וְשָׁחַט אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ
- ^ על כרחך וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ
- ^ אלמא: כפרה זו בדברים היא
- ^ מה היה להשיב לו דאיצטריך ליה טעמא אחרינא
- ^ האי וְכִפֶּר
- ^ מכפרה דכתיבא בשעיר הפנימי, דכתיב וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (ויקרא טז טז) - וההיא במתן היא, דבתר מתן דמים כתובה (ויקרא טז טו: וְשָׁחַט אֶת שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לָעָם וְהֵבִיא אֶת דָּמוֹ אֶל מִבֵּית לַפָּרֹכֶת וְעָשָׂה אֶת דָּמוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְדַם הַפָּר וְהִזָּה אֹתוֹ עַל הַכַּפֹּרֶת וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת), ועוד שאין בו וידוי