ביאור:בבלי יומא דף נא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת יומא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
בכור ומעשר דחלין על בעל מום קבוע ואין יוצאין לחולין ליגזז וליעבד [1]! אלא שם זבח לא קתני [2]; ומאי שנא [3]?
תמורה = שם תמורה אחת היא [4]; זבח איכא בכור ואיכא מעשר [5].
ולרב ששת, אדמוקים לה באילו של אהרן - לוקמה בפסח: דדוחה את השבת ואת הטומאה ועושה תמורה דקרבן יחיד הוא!?
קסבר אין שוחטין הפסח על היחיד [6].
ונוקמיה בפסח שני?
מי דחי טומאה [7]?
אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרבא: ותנא, מאי שנא פסח דקרי ליה 'קרבן יחיד' ומאי שנא חגיגה דקרי לה 'קרבן ציבור' [8]?: אי משום דאתי בכנופיא [9] - פסח נמי אתי בכנופיא?
איכא פסח שני דלא אתי בכנופיא.
אמר ליה: אם כן יהא דוחה את השבת ואת הטומאה!
אמר ליה: אִין, כמאן דאמר דחי, דתניא: פסח שני דוחה את השבת ואינו דוחה את הטומאה; רבי יהודה אומר: אף דוחה את הטומאה.
מאי טעמא דתנא קמא?
אמר לך: מפני טומאה דחיתו, ויעשה בטומאה?
ורבי יהודה אמר לך: אמר קרא: (במדבר ט יב) [לֹא יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ בוֹ] כְּכָל חֻקַּת הַפֶּסַח יַעֲשׂוּ אֹתוֹ - ואפילו בטומאה: התורה החזירה עליו לעשותו בטהרה, לא זכה - יעשנו בטומאה.
ותיפוק לי [10] ד-אֲשֶׁר לוֹ אמר רחמנא [11]: משלו הוא מביא, דתניא: אֲשֶׁר לוֹ - משלו הוא מביא, ולא משל ציבור; יכול לא יביא משל ציבור שאין הציבור מתכפרין בו, אבל יביא משל אחיו הכהנים, שהרי אחיו הכהנים מתכפרים בו? - תלמוד לומר: אֲשֶׁר לוֹ; יכול לא יביא, ואם הביא כשר? - תלמוד לומר שוב אֲשֶׁר לוֹ: שנה הכתוב עליו לעכב.
וליטעמיך, אחיו הכהנים אי לאו דקנו בגויה היכי מכפר להו? - אלא שאני בי גזא דאהרן דאפקריה רחמנא [12] גבי אחיו הכהנים? הכא [גבי תמורה] נמי: שאני בי גזא דאהרן דאפקריה רחמנא גבי אחיו הכהנים!?
משנה:
היה מהלך בהיכל [13] עד שמגיע לבין שתי הפרוכת המבדילות בין הקדש ובין קדש הקדשים [14], וביניהן [15] אמה;
רבי יוסי אומר: לא היתה שם אלא פרוכת אחת בלבד, שנאמר (שמות כו לג) [וְנָתַתָּה אֶת הַפָּרֹכֶת תַּחַת הַקְּרָסִים וְהֵבֵאתָ שָׁמָּה מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֵת אֲרוֹן הָעֵדוּת] וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים.
גמרא:
שפיר קאמר להו רבי יוסי לרבנן?
ורבנן אמרי לך: הני מילי במשכן; אבל במקדש שני - כיון דלא הואי אמה טרקסין [16] ובמקדש ראשון הוא דהואי, ואיסתפקא להו לרבנן בקדושתיה [17]: אי כלפנים אי כלחוץ - ועבוד שתי פרוכות [18].
תנו רבנן: בין המזבח למנורה היה מהלך [19], דברי רבי יהודה; רבי מאיר אומר: בין שלחן למזבח [20]; ויש אומרים בין שלחן לכותל.
מאן יש אומרים?
אמר רב חסדא:
רבי יוסי היא [21], דאמר פיתחא בצפון קאי [22],
ורבי יהודה אמר לך פיתחא בדרום קאי [23]; ורבי מאיר כמאן סבירא ליה? אי כרבי יהודה סבירא ליה, ניעול כרבי יהודה? אי כרבי יוסי סבירא, ליה ניעול כרבי יוסי?
לעולם כרבי יוסי סבירא ליה, ואמר לך: שולחנות - צפון ודרום מונחין, ומפסקא ליה שלחן ולא מתעייל ליה [24];
ואיבעית אימא: לעולם מזרח ומערב מונחין, ומשום שכינה לאו אורח ארעא
הערות
[עריכה]- ^ בכור - קדושתו מרחם, בין תם בין בעל מום, ואין לו שום פדיון, דכתיב ביה (במדבר יח יז) אַךְ בְּכוֹר .... לֹא תִפְדֶּה קֹדֶשׁ הֵם, ובמעשר בהמה נמי כתיב (ויקרא כז לג) לֹא יְבַקֵּר בֵּין טוֹב לָרַע וְלֹא יְמִירֶנּוּ וְאִם הָמֵר יְמִירֶנּוּ וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹדֶשׁ לֹא יִגָּאֵל - אלמא חל על בעל מום, ופדיון אין לו דכתיב (שם) לֹא יִגָּאֵל
- ^ אלא בחד זבחא נקט למילתיה, וקאמר חומר בו מה שאין בשם תמורה, וחומר בשם תמורה שאין באותו זבח שאנו עסוקין כאן
- ^ דלינקוט תנא מילתיה בתרי גווני
- ^ כל התמורות שוות בכל הנך דקתני הכא: בציבור, ובדחיית שבת, ובעשיית תמורה, ובגיזה, ובעבודה;
- ^ אבל זבח לא מצי למיתני 'שֵׁם', דהא קתני גיזה ועבודה - דלא מצי למימר 'מה שאין כן בשם זבח', דהא איכא בכור ומעשר
- ^ כרבי יהודה דאמר הכי במסכת פסחים (דף צא,א), ויליף לה מ-לֹא תוּכַל לִזְבֹּחַ אֶת הַפָּסַח בְּאַחַד (דברים טז ה), וכיון דאינו בא בלא שותפות - אין עושה תמורה
- ^ איכא למאן דאמר לקמן בשמעתין דלא דחי
- ^ ההוא תנא דתמורה דגבי רבי מאיר ורבי יעקב דאייתי לעיל
- ^ ברגלים
- ^ בעיא דרבי אלעזר דלעיל דפר יום הכפורים דהכהנים בקופיא הוא דמתכפרי ביה
- ^ כתב ביה תלתא זימני - למעוטי ציבור ואחיו הכהנים, דלא מדידהו אתי; תלתא אשר לו כתיבי ביה בתרי קראי: (ויקרא טז ו) וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ [וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ] והקריב תניינא: פסוק יא: וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וְשָׁחַט אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ
- ^ לגבי הך כפרה
- ^ נכנס ומהלך לתוכו למערב
- ^ פרופות מן הצפון לדרום אחת חיצונה ואחת פנימית
- ^ אויר
- ^ כך נקראת כותל מחיצה שהפסיק במקדש ראשון, אבל במקדש שני שהיה גבוה (מאה) אמה לא עשאוהו, לפי שלא היו עוביה אלא אמה, ואינה יכולה לעמוד בגובה מאה אמה, ולהוסיף על עוביה אי אפשר, דכתיב הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד ה' עָלַי הִשְׂכִּיל כֹּל מַלְאֲכוֹת הַתַּבְנִית (דברי הימים א כח יט)
- ^ במקום המחיצה
- ^ לקלוט ביניהן אויר מקום המחיצה
- ^ כשבא ליכנס - היה בוקע בהיכל דרך הדרום להלך בין מזבח הפנימי ולמנורה שהיא בדרום, והולך עד הפרוכת
- ^ דרך הצפון
- ^ דאמר במתניתין לא היתה שם אלא פרוכת אחת
- ^ ואצל הכותל הצפוני היה ראשה כפול ופרופה בקרס זהב כלפי החוץ, ובו נכנסין לפני ולפנים, כדתני מתניתין אליבא דרבנן: החיצונה פרופה מן הדרום, הפנימית מן הצפון; ורבי יוסי - דאמר אין שם אלא אחת - פריפתה בצפון היא, דבהא לא פליג דכניסתו לתוך חלל בית קדשי הקדשים בצפון הוה
- ^ דשתי פרוכת היו שם, והחיצונה פרופה מן הדרום, כדתנן מתניתין; ולקמן פריך לרבי יהודה: ניעול בין מנורה לכותל
- ^ עשר שולחנות עשה שלמה שנאמר (דברי הימים ב ד ז) חָמֵשׁ מִיָּמִין וְחָמֵשׁ מִשְּׂמֹאול, ותניא במנחות (צח,ב) אי אפשר לומר חמש מימין הפתח וחמש משמאל הפתח, שאם אתה אומר כן - מצינו שולחן בדרום, והתורה אמרה וְהַשֻּׁלְחָן תִּתֵּן עַל צֶלַע צָפוֹן (שמות כו לה)! אלא של משה באמצע, חמש מימינו וחמש משמאלו; ופליגי בה תנאי: איכא למאן דאמר מזרח ומערב מונחין, ואיכא למאן דאמר צפון ודרום מונחין; ורבי מאיר סבירא ליה כמאן דאמר צפון ודרום: ראשי שולחנות מן הצפון לדרום היו: חמש בשורה אחת, פונות ראשה של זו לראשה של זו, והשולחן - אמתים ארכו, הרי עשר אמות, ועל כרחך צריך היה לסמוך ראש השולחן הצפוני לכותל, שאם אתה מושכו להלן מן הכותל - נמצא מן השולחן הדרומי מקצתו יושב בדרום, שההיכל רחבו עשרים אמה, נמצא צפון שלו עשר אמה, ואי אפשר להיות כלום מן השולחן בדרום! הלכך מפסקי שולחנות את הדרך ולא מתעייל ליה בין שולחן לכותל; ואם תאמר אף בין המזבח לשולחן אין דרך, שהרי המזבח באמצע ההיכל וראש השולחן הדרומי סמוך למזבח? - הא אמרן בפרק 'אמר להם הממונה' (לעיל דף לג,ב) שאין המזבח מכוון כנגד השולחן, אלא משוך קימעא כלפי חוץ