ביאור:בבלי יומא דף סח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת יומא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

מה להלן על ידי ניתוח ולא על ידי הפשט - אף כאן על ידי ניתוח ולא על ידי הפשט.' [1]

והתם מנא לן?

דתניא [2]: '(ויקרא ד יא) [וְאֶת עוֹר הַפָּר וְאֶת כָּל בְּשָׂרוֹ עַל רֹאשׁוֹ וְעַל כְּרָעָיו] וְקִרְבּוֹ וּפִרְשׁוֹ [פסוק יב] וְהוֹצִיא [אֶת כָּל הַפָּר אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם טָהוֹר אֶל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן וְשָׂרַף אֹתוֹ עַל עֵצִים בָּאֵשׁ עַל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן יִשָּׂרֵף] - מלמד שמוציאו שלם;

יכול ישרפנו שלם?

נאמר כאן ראשו וכרעיו [רֹאשׁוֹ וְעַל כְּרָעָיו] ונאמר להלן [3] ראש וכרעים [4] [5]: מה להלן על ידי ניתוח [דכתיב (ויקרא א ו) וְהִפְשִׁיט אֶת הָעֹלָה וְנִתַּח אֹתָהּ לִנְתָחֶיהָ] - אף כאן על ידי ניתוח;

אי מה להלן על ידי הפשט אף כאן על ידי הפשט?

תלמוד לומר וְקִרְבּוֹ וּפִרְשׁוֹ'.

מאי תלמודא?

אמר רב פפא: כשם שפרשו בקרבו - כך בשרו בעורו [6].

מאימתי מטמאין בגדים:

תנו רבנן: '(ויקרא טז כז) [וְאֵת פַּר הַחַטָּאת וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר הוּבָא אֶת דָּמָם לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ] יוֹצִיא אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְשָׂרְפוּ [בָאֵשׁ אֶת עֹרֹתָם וְאֶת בְּשָׂרָם וְאֶת פִּרְשָׁם]; להלן אתה נותן להם שלש מחנות וכאן אתה נותן להם מחנה אחת!?

אם כן למה נאמר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה?

לומר לך: כיון שיצא חוץ למחנה אחת - מטמאים בגדים'.

[7]

והתם מנא לן?

דתניא [ספקר ויקרא דבורא דחובה פרשתא ג פרק ה הלכה ג]: '(ויקרא ד יב) וְהוֹצִיא אֶת כָּל הַפָּר [אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם טָהוֹר אֶל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן וְשָׂרַף אֹתוֹ עַל עֵצִים בָּאֵשׁ עַל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן יִשָּׂרֵף] - חוץ לשלש מחנות;

אתה אומר חוץ לשלש מחנות, או אינו אלא חוץ למחנה אחת?

כשהוא אומר בפר העדה: אל מחוץ למחנה, שאין תלמוד לומר, שהרי כבר נאמר (ויקרא ד כא) [וְהוֹצִיא אֶת הַפָּר אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה] וְשָׂרַף אֹתוֹ כַּאֲשֶׁר שָׂרַף אֵת הַפָּר הָרִאשׁוֹן [חַטַּאת הַקָּהָל הוּא], ומה תלמוד לומר אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה - ליתן לו מחנה שניה, וכשהוא אומר (ויקרא ו ד: וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן אֶל) מִחוּץ לַמַּחֲנֶה [אֶל מָקוֹם טָהוֹר] בדשן [8] - שאין תלמוד לומר [9], שהרי כבר נאמר [10]: (ויקרא ד יב: וְהוֹצִיא אֶת כָּל הַפָּר אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם טָהוֹר) אֶל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן [וְשָׂרַף אֹתוֹ עַל עֵצִים בָּאֵשׁ עַל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן יִשָּׂרֵף] [11] - תן לו מחנה שלישית.'

ורבי שמעון [12], האי מחוץ למחנה [13] מאי עביד ליה?

מיבעי ליה לכדתניא: 'רבי אליעזר אומר: נאמר כאן [14] [יוֹצִיא אֶל] מִחוּץ לַמַּחֲנֶה ונאמר להלן [15] (במדבר יט ג) [וּנְתַתֶּם אֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְהוֹצִיא אֹתָהּ אֶל] מִחוּץ לַמַּחֲנֶה [וְשָׁחַט אֹתָהּ לְפָנָיו]; מה כאן [16] חוץ לשלש מחנות - אף להלן [17] חוץ לשלש מחנות; ומה להלן [18] במזרחה של ירושלים [19] - אף כאן במזרחה של ירושלים.'

ורבנן [20] היכא שריף להו [21]?

כדתניא: 'היכן נשרפין? -

עמוד ב

לצפונה של ירושלים [22], וחוץ לשלש מחנות; רבי יוסי אומר: אבית הדשן נשרפין [23].'

אמר רבא: מאן תנא דפליג עליה דרבי יוסי? - רבי אליעזר בן יעקב הוא, דתניא: '(ויקרא ד יב) [וְהוֹצִיא אֶת כָּל הַפָּר אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם טָהוֹר אֶל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן וְשָׂרַף אֹתוֹ עַל עֵצִים בָּאֵשׁ] עַל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן יִשָּׂרֵף - שיהא לשם דשן; רבי אליעזר בן יעקב אומר: שיהא מקומו משופך' [24]

אמר ליה אביי: ודילמא במקומו משופך הוא דפליגי [25]?

תנו רבנן [ספרא אחרי מות פרשתא ה הלכה ח]: ' [ןיקרא טז,כח] וְהַשֹּׂרֵף [אֹתָם יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם וְאַחֲרֵי כֵן יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה]: השורף [26] מטמא בגדים - ולא המצית את האור, ולא המסדר את המערכה; ואי זהו 'השורף'? - זה המסייע בשעת שריפה [27];

יכול אף משנעשו אפר מטמאין בגדים?

תלמוד לומר: אֹתָם: אותם מטמאין בגדים ולא משנעשו אפר מטמאין בגדים;

רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: הפר מטמא; ניתך הבשר - אינו מטמא בגדים.'

מאי בינייהו?

איכא בינייהו דשויה חרוכא [28].

משנה:

אמרו לו לכהן גדול: "הגיע שעיר למדבר"! [29]

ומניין היו יודעין שהגיע שעיר למדבר?

דירכאות [30] היו עושין [31] ומניפין [32] בסודרין [33] ויודעין שהגיע שעיר למדבר.

אמר רבי יהודה: והלא סימן גדול היה להם: מירושלים ועד בית חדודו [34] שלשה מילין הולכין מיל [35] וחוזרין מיל ושוהין כדי מיל, ויודעין שהגיע שעיר למדבר!?

רבי ישמעאל אומר: והלא סימן אחר היה להם: לשון של זהורית היה קשור על פתחו של היכל וכשהגיע שעיר למדבר היה הלשון מלבין, שנאמר (ישעיהו א יח) [לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר ה’] אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ [אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ].

גמרא:

אמר אביי: שמע מינה: בית חדודו במדבר קיימא, והא קא משמע לן: דקסבר רבי יהודה: כיון שהגיע שעיר למדבר נעשית מצותו [36].

הדרן עלך שני שעירי




יומא פרק שביעי בא לו

משנה:

בא לו כהן גדול לקרות [37];

אם רצה לקרות בבגדי בוץ [38] - קורא, ואם לאו - קורא באצטלית [39] לבן משלו.

חזן הכנסת [40] נוטל ספר תורה ונותנו לראש הכנסת [41], וראש הכנסת נותנו לסגן, והסגן נותנו לכהן גדול, וכהן גדול עומד ומקבל וקורא 'אחרי מות' (ויקרא טז), 'ואך בעשור' [42], וגולל ספר תורה ומניחו בחיקו, ואומר: יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב כאן; [43]

(במדבר כט ז) וּבֶעָשׂוֹר [לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ וכו’] שבחומש הפקודים [44] קורא על פה [45].

ומברך עליה שמונה ברכות:

על התורה [46],

ועל העבודה [47],

ועל ההודאה [48],

ועל מחילת העון [49],

ועל המקדש [50] בפני עצמו [51],

ועל ישראל בפני עצמן,

ועל ירושלים בפני עצמה,

ועל הכהנים בפני עצמן [52], [53]

ועל שאר התפלה [54].

הרואה כהן גדול כשהוא קורא - אינו רואה פר ושעיר הנשרפין, והרואה פר ושעיר הנשרפין - אינו רואה כהן גדול כשהוא קורא. ולא מפני שאינו רשאי, אלא שהיתה דרך רחוקה, ומלאכת שניהן שוה כאחת.

גמרא:

מדקתני באצטלית לבן משלו - מכלל דקריאה לאו עבודה היא, וקתני: אם רצה לקרות בבגדי בוץ – קורא, שמעת מינה: בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן [55]!

דילמא שאני קריאה, דצורך עבודה היא,

דאיבעיא לן: בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן, או לא ניתנו ליהנות בהן?

תא שמע: לא היו ישנים בבגדי קודש: שינה הוא דלא [56], הא מיכל - אכלי.

דילמא שאני אכילה, דצורך עבודה היא, כדתניא: ’[שמות כט,לג] וְאָכְלוּ אֹתָם אֲשֶׁר כֻּפַּר בָּהֶם [לְמַלֵּא אֶת יָדָם לְקַדֵּשׁ אֹתָם וְזָר לֹא יֹאכַל כִּי קֹדֶשׁ הֵם]: מלמד שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרין.'

שינה הוא דלא, הא הלוכי - מהלכי!?

בדין הוא דהלוכי נמי לא,

הערות[עריכה]

  1. ^ כדמפרש ואזיל:
  2. ^ בתורת כהנים [ספרא ויקרא דבורא דחובה פרשתא ג פרק ה הלכה א-ב] הכי גרסינן לה
  3. ^ ומעוֹלָה גמר, שנאמרו בה
  4. ^ בהקטרתה
  5. ^ שנאמר (ויקרא א ח) וְעָרְכוּ [בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים] אֵת הַנְּתָחִים אֶת הָרֹאשׁ וְאֶת הַפָּדֶר ונאמר (ויקרא א ט) וְקִרְבּוֹ וּכְרָעָיו יִרְחַץ בַּמָּיִם וְהִקְטִיר
  6. ^ שנאמר (ויקרא ד יא) וְאֶת עוֹר הַפָּר וְאֶת כָּל בְּשָׂרוֹ [וְקִרְבּוֹ וּפִרְשׁוֹ] - הקיש הוצאת עור ובשר להוצאת קרבו ופרשו: מה פרשו בקרבו אף בשרו בעורו, וכתיב [פסוק יב] וְהוֹצִיא [אֶת כָּל הַפָּר אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם טָהוֹר אֶל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן] וְשָׂרַף: מה הוצאתו בשרו ועורו - אף שריפתו כן
  7. ^ ת"ר נאמר כאן מחוץ למחנה וכו'. הגירסא הזו משובשת היא, ואי אפשר להעמידה; ובמסכת זבחים [קה,ב] ובתורת כהנים הכי איתא [דומהלספרא ויקרא דבורא דחובה פרשתא ג פרק ה הלכה ד]: 'תנו רבנן: להלן אתה נותן להן שלש מחנות וכאן אתה נותן להן מחנה אחת, אם כן למה נאמר אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה? לומר לך: כיון שיצאו חוץ למחנה אחת - מטמאין בגדים; וגבי פר יום הכפורים תניא לה בתורת כהנים: יוֹצִיא אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְשָׂרְפוּ וגו' [לא מצאתי בספרא] וקמתמה תנא ואמר הכי: להלן בפר העדה וכהן משיח אתה נותן להן לשריפתן חוץ לשלש מחנות: עזרה, והר הבית, וירושלים, כדיליף לקמן, וכאן אתה אומר אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְשָׂרְפוּ דמשמע ששורפן חוץ למחנה שכינה מיד במחנה לויה? והלא אף אלו פנימיים, ואיתקישו להדדי לשריפה ולטומאת בגדים, כדאמרינן גבי פר העלם דבר: (ויקרא ד כ) וְעָשָׂה לַפָּר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְפַר הַחַטָּאת [כֵּן יַעֲשֶׂה לּוֹ] וכוליה לדרשא, ודרשינן: לַפָּר - זה פר יום הכפורים במסכת זבחים (לט,א), ובמסכת מנחות (כז,א) מייתינן לה, ועיקרה בתורת כהנים; וגבי פר יום הכפורים נמי כתיב החטאת החטאת: וְאֵת פַּר הַחַטָּאת וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת (ויקרא טז כז) מה תלמוד לומר חטאת חטאת? לפי שלא למדנו שיהו מטמאין בגדים ונשרפין אבית הדשן אלא אלו בלבד, מניין לרבות פר משיח ופר העדה ושעירי עבודה זרה? תלמוד לומר: חטאת חטאת', אלמא כי הדדי נינהו, אם כן למה נאמר כאן מחנה אחת? - לא נאמרה אלא על טומאת הבגדים הכתובה אחריה (ויקרא טז כח): וְהַשֹּׂרֵף אֹתָם יְכַבֵּס בְּגָדָיו ולומר לך: כיון שיצאו חוץ למחנה אחת - מטמאין בגדים; ואף של פר כהן משיח מכאן למד, שהרי לא נכתבה בו טומאת בגדים, ומריבויא דחטאת חטאת אתיא, כדפרישית; והכי גרסינן: אמר מר להלן אתה נותן להם שלש מחנות וכו'
  8. ^ בהוצאת דשן המזבח
  9. ^ אינו מלמד כלום, דאנא ידענא דאל מחוץ למחנה מוציאין אותו
  10. ^ בפרים הנשרפים
  11. ^ וכתיב בהו מִחוּץ לַמַּחֲנֶה
  12. ^ דאמר במתניתין אין מטמאין בגדים עד שיוצת האור ברובן
  13. ^ דכתיב בפר ושעיר של יום הכפורים
  14. ^ בפר יום הכפורים (ויקרא טז כז)
  15. ^ בפרה אדומה
  16. ^ בפרים הנשרפין
  17. ^ שחיטת פרה אדומה
  18. ^ בפרה אדומה
  19. ^ דכתיב בה אֶל נֹכַח פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד (במדבר יט ד) אלמא עומד במזרח ופניו למערב כנגד פתחו של היכל שהוא בכותל, ופתוח למזרח
  20. ^ דמפקי ליה לקרא לטומאת בגדים ולית להו גזירה שוה
  21. ^ לאיזו רוח של ירושלים
  22. ^ שכל מעשה חטאת בצפון
  23. ^ צריך שיקדים לשם דשן המזבח שיהא נקרא קודם לכן מקום שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן; מכלל דלתנא קמא לא צריך
  24. ^ רבי אליעזר בן יעקב הוא - דאמר לא אשמועינן אלא שיהא מקומו מדרון שיהא דשנו משתפך.
  25. ^ ומודה רבי אליעזר בן יעקב שיקדים שם דשן, אלא דבעי נמי מקומו משופך
  26. ^ המתעסק בצרכי שריפתן בגופן
  27. ^ והאי תנא אית ליה כרבי שמעון דאין מטמאין בגדים עד שיוצת בהן האור
  28. ^ דהוי ניתך הבשר, ואפר מיהו לא הוו: לתנא קמא מטמאין עד שיעשו אפר, דאֹתָם קרינא ביה; לרבי אלעזר ברבי שמעון שוייה חרוכא לא מטמא: דלא 'פר' מיקרי
  29. ^ שאינו רשאי להתחיל בעבודה אחרת עד שהגיע שעיר למדבר, שנאמר: וְשִׁלַּח אֶת הַשָּׂעִיר בַּמִּדְבָּר (ויקרא טז כב) ואחר כך וְאֵת חֵלֶב הַחַטָּאת יַקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה (ויקרא טז כה)
  30. ^ בלע"ז רידר"יגרדש
  31. ^ בני אדם עומדים מירושלים לצוק בכדי שיראה זה סימנו של זה
  32. ^ אותם הסמוכין למדבר
  33. ^ וזה הסמוך לו רואה ומניף גם הוא, ורואה חבירו הסמוך לירושלים
  34. ^ הוא ראש המדבר ושם נתקיים וְשִׁלַּח אֶת הַשָּׂעִיר בַּמִּדְבָּר (ויקרא טז כב)
  35. ^ כדתנן (לעיל סו,ב) מיקרי ירושלים מלוין אותו עד סוכה הראשונה
  36. ^ ומתחיל לקרות הפרשה
  37. '^ את הפרשה, דילפינן ממלואים, דאמרינן בפרק קמא (יומא ה ב): מניין שאף מקרא פרשה מעכב וכו'
  38. ^ שהוא לבוש עכשיו, שעבד בהן עבודת היום
  39. ^ לבוש כמין חלוק
  40. ^ שמש ; בית הכנסת היה סמוך לעזרה בהר הבית
  41. ^ על פיו נחתכין צרכי הכנסת: מי מפטיר, מי פורס על שמע, מי עובר לפני התיבה
  42. ^ שבפרשת 'אמור אל הכהנים' (ויקרא כג כז-)
  43. ^ בגמרא מפרש טעמא;
  44. ^ ספר 'וידבר', שמתחיל במנינן של ישראל, ופרשת פינחס באותו ספר, ושם המוספין אמורין
  45. ^ טעמא מפרש בגמרא
  46. ^ ברכה שלאחריה: אשר נתן לנו וכו'
  47. ^ 'רצה בעמך ישראל', 'ותרצה העבודה בדביר ביתך וכו' 'שאותך לבדך ביראה נעבוד'
  48. ^ 'מודים אנחנו לך' עד 'הטוב לך להודות', על העבודה מברך בשביל העבודה שעבד, והודאה סמוכה לעבודה, דכתיב זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי (תהלים נ כג) אחר עבודה תודה והיא הודאה
  49. ^ 'מחול לעונותינו ביום הכפורים הזה וכו' עד 'מלך מוחל וסולח לעונותינו וכו'
  50. ^ מתפלל על המקדש
  51. ^ וחותם 'ברוך שבחר במקדש'
  52. ^ מתפלל על הכהנים, וחותם 'ברוך שבחר בזרעו של אהרן'
  53. ^ וכן על ישראל
  54. ^ מפרש בגמרא
  55. ^ נתן רשות ליהנות בהן בלא שעת עבודה
  56. ^ שמא יפיח