קטגוריה:ויקרא ו ד

[י] אין זה חובה כו'. פירוש, שאין לומר דהא דכתיב "ולבש בגדים אחרים" היינו בגדים אחרים ממש, שאינם ראוים לעבודה, שודאי אם פירושו בגדים אחרים ממש שאינם ראוים לעבודה - אז נוכל לומר "ופשט את בגדיו" הוא חובה, דהתורה אסרה הוצאת הדשן בבגדים של קודש, אבל בפרק בראשונה (יומא דף כג:) אמרו דאין "ולבש בגדים אחרים" הוא בגדים אחרים ממש שאינם ראוים לעבודה, שכן אמרו "ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים" שומע אני כדרך יום הכפורים פושט ולובש, תלמוד לומר "בגדיו" "בגדים", מה בגדים שהוא פושט ראויין הן למלאכת המזבח, אף בגדים שהוא לובש ראויים למלאכת המזבח, אם כן למה נאמר "אחרים", פחותים מהם. והשתא שלמדנו דראויים הם בגדים שלבש לעבודה, לא נוכל לומר דמצוה הזאת ד"פשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים" שהוא כמו ביום הכפורים, דכתיב (ר' להלן טז, כג-כד) "ופשט ולבש", הבגדים שפשט לא היו ראויים למלאכה שעושה אחר כך. אלא כאן הבגדים האחרים ראויים גם כן למלאכת המזבח, ולא קאמר "אחרים" אלא פחותים מהם. ומזה הוציא רש"י דאין זה חובה, דכיון דשניהם היו בגדי קודש ראוים למלאכת המזבח, אלא שהתורה לימדנו שבבגדים שבישל בהם אל ימזוג בהם כוס לרבו. ואין לומר דהוא חובה, דלא מצאנו בכהאי גוונא חובה, אלא לא הוי רק משום דרך ארץ. כך הוא סברת רש"י:

והרמב"ן הקשה על זה, מנא ליה לומר שלא יהא חובה, דהוא דרך כבוד למעלה והוא חובה, ויראה, דרש"י דייק דודאי דרך ארץ הוא, דהא מתחלה היה עובד ואחר כך מוציא את הדשן, ואם כן מאי שייך בזה כבוד, דהא אפשר להוציא הדשן בבגדים ששימש לרבו, ולא ישמש אחר כך, בשלמא אי לא הוי רק דרך ארץ - קאמר קרא שפיר, שכל זה דרך ארץ שיהיה פושט את בגדיו, שלא יהיה מלכלך אותם בהוצאות הדשן, כדי שימזוג כוס לרבו אחר כך בבגדים נאים, דליכא למימר להוציא הדשן בבגדים אלו ואחר כך לא ישמש עוד בהם, דכל שכן דאין זה לעשות, אבל אם נפרש הכתוב מצוה, לא שייך מצוה בזה שיהיה פושט הבגדים וילבש בגדים אחרים, שהרי המצוה הוא שלא יעבוד בבגדים שבישל הקדירה, ולמה לא יעשה זה, שהרי אפשר לו בגדים אחרים כאשר יחזור וישמש במזבח, ואין כבוד בזה שהוא לובש בגדים אחרים, רק הכבוד הוא שלא ישמש אחר כך באותן בגדים שהוציא הדשן, אבל הפשט הבגדים לא הוי מצוה כלל, שאם ירצה להוציא באותן בגדים שעבד - ושוב לא יעבוד בהם - יכול לעשות, ואם כן למה אמרה תורה "ופשט את בגדיו" מילתא דלא הוי מצוה, אלא על כרחך קרא לא איירי אלא בדרך ארץ. ועוד, מדקאמר "ולבש בגדים אחרים" פחותים (רש"י כאן), שמע מינה דדרך ארץ למדך התורה, דאי לאו דרך ארץ אלא חובה, למה כתב "אחרים" - פחותים, דמשום דרך כבוד סגי שלא ישמש באותן בגדים שבישל, אבל מדהצריך הכתוב פחותים, שמע מינה דלא הוי רק דרך ארץ:

ואם תאמר, ומי דחקו לרש"י לומר מה שהיה פושט בגדים משום בגדים שבישל בהן קדירה אל ימזוג בהן כוס לרבו, שמא טעמא (שיפשוט) [שילבוש] בגדים פחותים שלא יתלכלך החשובים, יש לומר, כיון דלא כתיב רק "בגדים אחרים", משמע פחותים מן הראשונים, אם כן אי אפשר לומר מה שפושט הוא בשביל שלא יתלכלכו הראשונים, דאם כן כאשר היה לובש שוים מאה - יכול ללבוש פחותים מהם שוים חמישים, דלא אמר הכתוב רק "אחרים" פחותים מהם, כל שהוא פחות. ואם מתחלה לעבודה היה לובש בגדים חמשים, יפשוט אותם וילבש פחותים. והשתא ממה נפשך, אם בגדים של חמשים אינם חשובים, גם כן להא מלתא אם היה לובש תחלה בגדים חמשים - יהיו נקראים אינם חשובים, ויוציא בהן את הדשן, ואם כן לא ידענו מה נקרא חשוב, אלא עיקר הפשטה זאת הוא בשביל שאל ישמש לרבו בבגדים שבישל בהן הקדירה, רק שאמרה תורה כיון שעל כל פנים יפשיט הבגדים בשביל שאין לשמש לרבו בבגדים שבישל, יש לו ללבוש הפחותים להוצאת הדשן, והחושבים אל העבודה, שלא יתלכלכו. ועוד, כיון שהוצאת הדשן עבודה [היא], היה גנאי ללבוש בגדים פחותים אליה, אלא שזה דרך כבוד משום קדירה שבישל בה אל ימזוג כו':

ומכל מקום קשיא על דברי רש"י, שמא מצוה היא שלא ישמש בבגדים שבישל קדירה לרבו, ואין זה דרך ארץ, רק דבר זה הוא דרך ארץ, כיון שעל כל פנים אינו רשאי לשמש בבגדים שבישל קדירה לרבו - יפשיט את החשובים וילבש פחותים, וזה הוי דרך ארץ, ויש לתרץ, כיון דעל כרחך דרך ארץ [קאמר] קרא, יש לנו לומר שהכל הוא דרך ארץ:

[יא] הצבור בתפוח. לא אותה ששם אצל המזבח, דאותה היה נבלע במקומה, כמו שכתב רש"י בפרשת ויקרא (ויקרא א', ט"ז). ועוד, דכתיב "ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים", דמשמע מיד כשעשה זאת - ששם הדשן אצל המזבח - "ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים", ואם הכתוב דיבר באותו דשן שהיה אצל המזבח, אם כן יוציא אותה מיד מן המזבח אל מחוץ למחנה, ולמה מצריך הכתוב תחלה להשים אותה אצל המזבח ואחר כך יוציא אותה אל מחוץ למחנה. אלא לא איירי באותו דשן שאצל המזבח כלל, אלא בדשן הצבור על גבי מזבח כמין תפוח, דאחר שהרים הדשן מעל המזבח, ודשן רבה על המזבח, מוציא הדשן שעל המזבח אל מחוץ למחנה: