ביאור:בבלי יומא דף ה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת יומא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
אמר רב יוסף: סמיכה איכא בינייהו: למאן דאמר 'כל הכתוב בהן מעכב בהן' - סמיכה מעכבא; למאן דאמר 'דבר שאין מעכב לדורות אין מעכב בהן' - סמיכה לא מעכבא.
ולדורות מנא לן דלא מעכבא?
דתניא: '(ויקרא א ד) וְסָמַךְ [יָדוֹ עַל רֹאשׁ הָעֹלָה] וְנִרְצָה [לוֹ לְכַפֵּר עָלָיו]; וכי סמיכה מכפרת? והלא אין כפרה אלא בדם, שנאמר (ויקרא יז יא) [כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם] כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר! ומה תלמוד לומר וְסָמַךְ וְנִרְצָה? - שאם עשאה לסמיכה שירי מצוה [1] - מעלה עליו הכתוב כאילו לא כפר [2] וכפר [3].'
רב נחמן בר יצחק אמר: תנופה איכא בינייהו: למאן דאמר 'כל הכתוב בהן מעכב בהן' – מעכבא, ולמאן דאמר 'דבר שאין מעכב לדורות אֵין מעכב בהן' - לא מעכבא;
ולדורות מנא לן דלא מעכבא.
דתניא: '(ויקרא יד כא) [וְאִם דַּל הוּא וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת וְלָקַח כֶּבֶשׂ אֶחָד אָשָׁם] לִתְנוּפָה לְכַפֵּר [עָלָיו וְעִשָּׂרוֹן סֹלֶת אֶחָד בָּלוּל בַּשֶּׁמֶן לְמִנְחָה וְלֹג שָׁמֶן]; וכי תנופה מכפרת? - והלא אין כפרה אלא בדם, שנאמר (ויקרא יז יא) [כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם] כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר, ומה תלמוד לומר: לתנופה לכפר? - שאם עשאה לתנופה שירי מצוה - מעלה עליו הכתוב כאילו לא כפר וכפר.'
רב פפא אמר: פרישת שבעה איכא בינייהו: למאן דאמר 'כל הכתוב בהן מעכב בהן' – מעכבא; למאן דאמר 'דבר שאינו מעכב לדורות אינו מעכב בהן' - לא מעכבא;
ולדורות מנא לן דלא מעכבא?
מדקא תני מתקינין ולא קתני 'מפרישין' [4].
רבינא אמר: ריבוי שבעה [5] ומשיחה שבעה [6] איכא בינייהו: למאן דאמר 'כל הכתוב בהן [7] מעכב בהן' – מעכבא; למאן דאמר 'דבר שאין מעכב לדורות אין מעכב בהן' - לא מעכבא;
ולדורות מנא לן דלא מעכבא?
דתניא: '(ויקרא טז לב) וְכִפֶּר הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִמְשַׁח אֹתוֹ וַאֲשֶׁר יְמַלֵּא אֶת יָדוֹ לְכַהֵן תַּחַת אָבִיו [וְלָבַשׁ אֶת בִּגְדֵי הַבָּד בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ] [8] - מה תלמוד לומר [9]? - לפי שנאמר [10] (שמות כט ל) שִׁבְעַת יָמִים יִלְבָּשָׁם הַכֹּהֵן תַּחְתָּיו מִבָּנָיו [11] [אֲשֶׁר יָבֹא [12] אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ]; אין לי [13] אלא נתרבה שבעה ונמשח שבעה [14], נתרבה שבעה ונמשח יום אחד, נתרבה יום אחד [15] ונמשח שבעה מניין?
תלמוד לומר: אֲשֶׁר יִמְשַׁח אֹתוֹ וַאֲשֶׁר יְמַלֵּא אֶת יָדוֹ - מכל מקום';
אשכחן ריבוי שבעה לכתחלה, משיחה שבעה לכתחלה מנא לן?
איבעית אימא: מדאיצטריך קרא למעוטה!
ואיבעית אימא: דאמר קרא (שמות כט כט) וּבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן יִהְיוּ לְבָנָיו אַחֲרָיו לְמָשְׁחָה בָהֶם וּלְמַלֵּא בָם אֶת יָדָם - איתקש משיחה לריבוי: מה ריבוי שבעה אף משיחה שבעה.
מאי טעמא דמאן דאמר כל הכתוב בהן מעכב?
אמר רבי יצחק בר ביסנא: אמר קרא (שמות כט לה) וְעָשִׂיתָ לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו כָּכָה [כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֹתָכָה שִׁבְעַת יָמִים תְּמַלֵּא יָדָם] – כָּכָה עיכובא הוא.
תינח כל
מילתא דכתיבא בהאי ענינא [17], מילתא דלא כתיבא בהאי ענינא [18] מנא לן? [19]
אמר רב נחמן בר יצחק: יליף פתח פתח [20];
רב משרשיא אמר: [21] (ויקרא ח לה) [וּפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד תֵּשְׁבוּ יוֹמָם וָלַיְלָה שִׁבְעַת יָמִים] וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמֶרֶת ה' [וְלֹא תָמוּתוּ כִּי כֵן צֻוֵּיתִי] – עכובא [22];
רב אשי אמר: כִּי כֵן צֻוֵּיתִי – עכובא;
תנו רבנן [ספרא שמיני פרשתא פ"א ה"ח]: כִּי כֵן צֻוֵּיתִי [23],
כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי [24],
כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' [25],
[והברייתא עונה:] כִּי כֵן צֻוֵּיתִי - באנינות יאכלוה [27];
כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי - בשעת מעשה אמר להם [28];
כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' - ולא מאלי אני אומר [29].'
אמר רבי יוסי בר חנינא: מכנסים אין כתובין בפרשה [30]; כשהוא אומר (שמות כט א) וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְקַדֵּשׁ אֹתָם לְכַהֵן [לִי לְקַח פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר וְאֵילִם שְׁנַיִם תְּמִימִם] [31] - להביא המכנסים ועשירית האיפה [32].
בשלמא מכנסים - כתיבי בענינא דבגדים [33], אלא עשירית האיפה מנא לן?
אתיא זה זה [וְזֶה הַדָּבָר (שמות כט א)] מ- זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ [לַה' בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ] עֲשִׂירִת הָאֵפָה [סֹלֶת מִנְחָה תָּמִיד מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר וּמַחֲצִיתָהּ בָּעָרֶב (ויקרא ו יג)] [34].
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: 'מניין שאף מקרא פרשה מעכב [35]?
תלמוד לומר: (ויקרא ח ה) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעֵדָה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' [לַעֲשׂוֹת] [36] - אפילו דיבור מעכב.'
כיצד הלבישן [37]?
'כיצד הלבישן'? מאי דהוה הוה [38]!?
אלא כיצד מלבישן לעתיד לבוא?
לעתיד לבוא נמי: לכשיבואו אהרן ובניו - ומשה עמהם!
אלא כיצד הלבישן למיסבר קראי [39];
פליגי בה בני רבי חייא ורבי יוחנן: חד אמר אהרן ואחר כך בניו, וחד אמר אהרן ובניו בבת אחת;
אמר אביי: בכתונת ומצנפת כולי עלמא לא פליגי דאהרן ואחר כך בניו [40]: דבין בצוואה ובין בעשיה [41] אהרן קדים; כי פליגי באבנט [42]:
מאן דאמר אהרן ואחר כך בניו - דכתיב (ויקרא ח ז) [וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת הַכֻּתֹּנֶת] וַיַּחְגֹּר אֹתוֹ בָּאַבְנֵט [וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ אֶת הַמְּעִיל וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת הָאֵפֹד וַיַּחְגֹּר אֹתוֹ בְּחֵשֶׁב הָאֵפֹד וַיֶּאְפֹּד לוֹ בּוֹ] והדר כתיב (ויקרא ח ז) [וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת בְּנֵי אַהֲרֹן וַיַּלְבִּשֵׁם כֻּתֳּנֹת] וַיַּחְגֹּר אֹתָם אַבְנֵט [וַיַּחֲבֹשׁ לָהֶם מִגְבָּעוֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה];
ומאן דאמר אהרן ובניו בבת אחת - דכתיב (שמות כט ט) וְחָגַרְתָּ אֹתָם [אַבְנֵט אַהֲרֹן וּבָנָיו וְחָבַשְׁתָּ לָהֶם מִגְבָּעֹת וְהָיְתָה לָהֶם כְּהֻנָּה לְחֻקַּת עוֹלָם וּמִלֵּאתָ יַד אַהֲרֹן וְיַד בָּנָיו];
ולמאן דאמר אהרן ובניו בבת אחת, הכתיב וַיַּחְגֹּר אֹתוֹ בָּאַבְנֵט והדר כתיב וַיַּחְגֹּר אֹתָם אַבְנֵט?
הערות
[עריכה]- ^ כלומר: שלא חש לחשוב אותה מצוה, ולא סמך
- ^ מן המובחר
- ^ כדאמרינן בזבחים (ו,א) כיפר - לגברא, דעיקר כפרה בדם, אבל לא כיפר נמי: שלא קיים מצות קונו מן המובחר
- ^ ואף על פי שלא הופרש, אם יארע פסול בראשון - יעבוד זה השני, שמע מינה: פרישה לא מעכבא עבודה
- ^ שישמש כהן גדול שבעה ימים רצופים כשממנין אותו בכהונה גדולה, וילבש שמונה בגדים בשעת עבודה; ו'ריבוי' - לשון מרבה: מרובה בגדים, שהוא משמש בשמונה וההדיוט בארבעה
- ^ שיתנו שמן המשחה על ראשו ובין ריסי עיניו, שבעה ימים רצופין
- ^ שִׁבְעַת יָמִים יְמַלֵּא אֶת יֶדְכֶם (ויקרא ח לג), וכל מילוי ידים האמור שם - לבישת בגדים הוא, שנאמר (שמות כט כט) וּבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן יִהְיוּ לְבָנָיו אַחֲרָיו לְמָשְׁחָה בָהֶם וּלְמַלֵּא בָם אֶת יָדָם פסוק ל שִׁבְעַת יָמִים יִלְבָּשָׁם הַכֹּהֵן תַּחְתָּיו מִבָּנָיו אֲשֶׁר יָבֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ ומשיחה נמי כל שבעה, מדאיתקש משיחה לריבוי
- ^ גבי יום הכפורים, ב'אחרי מות' כתיב
- ^ אם ללמד שתהיה עבודה בכהן גדול - והלא כל הפרשה באהרן נאמרה: בזאת יבא אהרן, ונתן אהרן, והקריב אהרן, ובא אהרן (ויקרא טז)
- ^ בפרשת 'ואתה תצוה'
- ^ העומד תחת אהרן בכהונה גדולה
- ^ ביום הכפורים
- ^ שיהא כשר לבא אל אהל מועד ביום הכפורים
- ^ אלא מי שנתרבה שבעה ונמשח שבעה כשנתמנה
- ^ 'אפילו שעה אחת' - לא גרסינן
- ^ ולקמיה בעי: משיחה שבעה היכא כתיבא?
- ^ בפרשת צוואה דמלואים, שנאמר ב'ואתה תצוה'
- ^ בפרשת המלואים: בוְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְקַדֵּשׁ אֹתָם לְכַהֵן לִי (שמות כט א) וגו' לא כתיב שיתן אל החושן אורים ותומים כשהלבישן, אבל בפרשת 'צו את אהרן', שנאמרה שם עשיית המלואים כתיב (ויקרא ח ח) וַיָּשֶׂם עָלָיו אֶת הַחֹשֶׁן וַיִּתֵּן אֶל הַחֹשֶׁן אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים
- ^ ואם תאמר: אף ב'ואתה תצוה' נאמר (שמות כח ל) וְנָתַתָּ אֶל חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים - אין זו מפרשת המלואים, אלא עשיית הבגדים, ובההוא ענינא לא כתיב ככה לעיכובא
- ^ בצוואה כתיב אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד יתירא, וכן בעשייה; בצוואה כתיב (שמות כט ד) וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו תַּקְרִיב אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְרָחַצְתָּ אֹתָם בַּמָּיִם (שמות מ יב) וְהִקְרַבְתָּ אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְרָחַצְתָּ אֹתָם בַּמָּיִם, (ויקרא ח ג) וְאֵת כָּל הָעֵדָה הַקְהֵל אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, (שמות כט לב) וְאָכַל אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת בְּשַׂר הָאַיִל וְאֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר בַּסָּל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, וכן בעשייה: (ויקרא ח ד) וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתוֹ וַתִּקָּהֵל הָעֵדָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, (ויקרא ח לא) בַּשְּׁלוּ אֶת הַבָּשָׂר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד
- ^ בפרשת עשייתן נמי עיכובא כתיבא:
- ^ ושמרתם משמרת משמע תשמור ככל הכתוב, ולא צריך גזירה שוה
- ^ איידי דנקט הכא למידרש כי כן צויתי לענינא דמלואים דלעיכובא אתא - קבעה לה ברייתא הכא למדרש כי כן צויתי דשמיני למאי אתא, ולאו ניהו ההוא קרא דענינא דמלואים דצו את אהרן, אלא דיום השמיני, דכתיב במנחה (ויקרא י יב) קְחוּ אֶת הַמִּנְחָה הַנּוֹתֶרֶת מֵאִשֵּׁי ה' וְאִכְלוּהָ מַצּוֹת אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ [כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא [פסוק יג: וַאֲכַלְתֶּם אֹתָהּ בְּמָקוֹם קָדֹשׁ כִּי חָקְךָ וְחָק בָּנֶיךָ הִוא מֵאִשֵּׁי ה’] כִּי כֵן צֻוֵּיתִי
- ^ גבי שְׂעִיר הַחַטָּאת דָּרֹשׁ דָּרַשׁ מֹשֶׁה וְהִנֵּה שֹׂרָף (ויקרא י טז) כתיב אָכוֹל תֹּאכְלוּ אֹתָהּ בַּקֹּדֶשׁ כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי (ויקרא י יח)
- ^ גבי שוק התרומה וחזה התנופה כתיב שׁוֹק הַתְּרוּמָה וַחֲזֵה הַתְּנוּפָה עַל אִשֵּׁי הַחֲלָבִים יָבִיאוּ לְהָנִיף תְּנוּפָה לִפְנֵי ה' וְהָיָה לְךָ וּלְבָנֶיךָ אִתְּךָ לְחָק עוֹלָם כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' (ויקרא י טו)
- ^ ולמה לי חד מכל הני כו'? וכי כל הדברים שנאמרו למשה לומר לישראל חזר ואמר 'כי כן צויתי'?
- ^ על נדב ואביהוא, וקדשים אסורין לאונן מקל וחומר ממעשר הקל, דכתיב גבי מעשר (דברים כו יד) לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ, והוא אמר להן לאכול המנחה - הוזקק לומר כִּי כֵן צֻוֵּיתִי - באנינות תאכלוה
- ^ כשמצא מה שעשו: ששרפו שעיר החטאת - והוא שעיר של ראש חדש, אמר להם (ויקרא י יח): הֵן לֹא הוּבָא אֶת דָּמָהּ אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה אָכוֹל תֹּאכְלוּ אֹתָהּ בַּקֹּדֶשׁ כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי הלא לא אירע בו פסול - היה לכם לאוכלו בקודש כאשר צויתי אתכם - במנחה, שאמרתי לכם בה, שמפי הקדוש ברוך הוא נצטויתי
- ^ הֱיוּ סומכין על פי הדיבור ואכלו אותו אוננין, ולא תעשו כאשר עשיתם בחטאת! ומשה טעה בדבר, שלא נאמר לו אלא במנחה ובחזה ושוק ושעיר שמיני ובשעיר נחשון שהיו קדשי שעה, אבל שעיר ראש חדש שהוא קדשי דורות - לא הותר לאונן; ושלשה שעירים קרבו בו ביום ולא נשרף אלא של ראש חדש בלבד, שנאמר (ויקרא י יז) וְאֹתָהּ נָתַן לָכֶם לָשֵׂאת אֶת עֲוֹן הָעֵדָה - זהו של ראש חדש, הבא על טומאת מקדש וקדשיו, כמו ששנינו במסכת שבועות (דף ט,ב)
- ^ בלבישת הבגדים, לא בצוואה ולא בעשייה (ודאי באו לבושים במכנסים, וההלבשה שעשו לעיני העם היה לאחר שבאו במכנסים)
- ^ וי"ו מוסיף על ענין ראשון המדבר בצוואת עשיית הבגדים, ושם כתיב וַעֲשֵׂה לָהֶם מִכְנְסֵי בָד (שמות כח מב)
- ^ שהכהנים צריכים להביא ביום חינוכם, ואפילו ההדיוט, כדאמרינן במנחות (דף נא,ב)
- ^ דלעיל מיניה דההיא פרשתא - איכא לרבויינהו וי"ו מוסיף על ענין ראשון
- ^ בעשירית האיפה כתיב שההדיוט מביא ביום חינוכו, וכהן גדול בכל יום
- ^ מקרא פרשת מלואים שנצטווה ב'ואתה תצוה' אמר להם לציבור בעשרים ושלשה באדר, כשהתחילו המלואים, והקהיל את העדה אל פתח אהל מועד, שנאמר וַתִּקָּהֵל הָעֵדָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד (ויקרא ח ד)
- ^ ומקראות הללו - בעשיית המלואים, ב'צו את אהרן'
- ^ סדר בגדים לאב ולבנים זה אחר זה
- ^ ומה צריך לנו לשאול
- ^ דלא לירמו אהדדי, דבצוואה כתיב (שמות כט ט) וְחָגַרְתָּ אֹתָם אַבְנֵט אַהֲרֹן וּבָנָיו - משמע חגירתם של אב ובנים בסדר אחד, ולא הפסיק לבישת בגד אחֵר בינתיים, ובעשייה כתיב באהרן (ויקרא ח ז) וַיַּחְגֹּר אֹתוֹ בָּאַבְנֵט וגו' בסדר לבישת בגדים, והלבישו כל המלבושין, ואחר כך הקריב בניו והלבישם, [ולא] חגר אהרן ובניו בבת אחת; אביי [מובא להלן בענין האבנט] מפרש לה למילתייהו בכתונת ומצנפת; להכי נקט כתונת ומצנפת- ששוין בגדול ובהדיוט; ומכנסים לא הוצרך לומר, שהרי הן קודמין לכל, כדאמרינן לקמן: מניין שלא יהא דבר קדום למכנסים כו'
- ^ לאהרן הלביש תחילה כל שאר בגדיו חוץ מאבנט, ואחר כך התחיל להלביש את בניו
- ^ כך כתיב:
- ^ שבצוואה נאמר חגירתם כאחת: (שמות כט ט) וְחָגַרְתָּ אֹתָם אַבְנֵט אַהֲרֹן וּבָנָיו, ולא נאמרה חגירה באהרן כסדר לבישת בגדים; ובעשייה נאמרה חגירתו כסדר שאר בגדיו וחגירת בניו לעצמן בסדר בגדיהם