עם טעמים:
וּבִגְדֵ֤י הַקֹּ֙דֶשׁ֙ אֲשֶׁ֣ר לְאַהֲרֹ֔ן יִהְי֥וּ לְבָנָ֖יו אַחֲרָ֑יו לְמׇשְׁחָ֣ה בָהֶ֔ם וּלְמַלֵּא־בָ֖ם אֶת־יָדָֽם׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
"למשחה בהם" - להתגדל בהם שיש משיחה שהיא לשון שררה כמו לך נתתים למשחה (במדבר יח ח) אל תגעו במשיחי (תהלים קה טו) לשון רש"י ואולי כן הוא כי בעבור ששררת ישראל למשוחים היא למלך ולכ"ג ישאילו הלשון לכל שררה וכן ומשחת את חזאל למלך על ארם ואת אלישע בן שפט תמשח לנביא תחתיך (מ"א יט טו טז) אבל בכאן הנכון הוא למשחה בהם למשוח בבגדים הכהנים הגדולים מבניו ולמלא בם את ידם להקריב הקרבנות וכן לך נתתים למשחה (במדבר יח ח) שנתתים להיות שלך בעבור שמשחתיך לכהן לי וכן אל תגעו במשיחי (תהלים קה טו) כי הנוגע בהם נוגע במשיחי ה' העתידים לצאת מהם כמו שאמר ומלכים מחלציך יצאו (בראשית לה יא) מלכי עמים ממנה יהיו (שם יז טז) ויתכן שנאמר עוד כי ומשחת את חזאל למלך על ארם שישלח לו שמן למשחו למלך להודיעו כי דבר ה' הוא ועשה כן אלישע במצות רבו כאשר הגיד לו שימלוך (מלכים ב ח יג) ואע"פ שלא נכתב שם ומשח את אלישע לנביא ואולי כן עשו בכורש אשר משחוהו כמלכי ישראל בעבור שידע כי נביא בישראל המליך אותו ויקרא את שמו בעבור ה' ולכך אמר למשיחו לכרש (ישעיהו מה א) ורבותינו אמרו (מגילה יב) וכי כרש משיח הוא וכו' והנה כולן משיחות ממש והכתוב שאמר (ישעיהו סא א) רוח ה' אלהים עלי יען משח ה' אותי לבשר ענוים דרך משל שימשיל רוח הקדש אשר תחול עליו לשמן הטוב כענין טוב שם משמן טוב (קהלת ז א)
"ובגדי הקדש". ר"ל וכן לבישת הבגדים יזכו הדורות הבאים מזכות אהרן שנמשח ונתרבה שבעה. ורש"י פי' למשחה מענין גדולה, והרמב"ן כתב שפירושו מענין משיחה
שיקבל המשיחה וילבש הבגדים למילוי ידים לחינוך, וכן דעת חז"ל ביומא (דף ה'), ומפרש שבעת ימים ילבשם הכהן, שהכ"ג צריך ריבוי שבעה ואיתקש משיחה לריבוי, ובמ"ש שבעת
ימים ילבשם וכו' יש שני זריות בלשון ונדרש לשני דרשות כמ"ש בהתו"ה צו (סימן נ') עיי"ש:
