"ולחם מצות וחלת מצת ורקיקי מצות" - הרי אלו ג' מינין רבוכה וחלות ורקיקין לחם מצות היא הקרויה למטה בענין חלת לחם שמן על שם שנותן שמן ברבוכה כנגד החלות והרקיקין וכל המינין באים עשר עשר חלות (מנחות עו)
"בלולות בשמן" - כשהן קמח יוצק בהן שמן ובוללן (שם עה)
"משחים בשמן" - אחר אפייתן מושחן כמין כ"ף יונית שהיא עשויה כנו"ן שלנו (שם)
"וזרקת" - (זבחים נב) בכלי אוחז במזרק וזורק כנגד הקרן כדי שיראה לכאן ולכאן ואין קרבן טעון מתנה באצבע אלא חטאת בלבד אבל שאר זבחים אינן טעונין קרן ולא אצבע שמתן דמם מחצי המזבח ולמטה ואינו עולה בכבש אלא עומד בארץ וזורק
"סביב" - כך מפורש בשחיטת קדשים שאין סביב אלא ב' מתנות שהן ארבע האחת בקרן זוית זו והאחת בקרן שכנגדה באלכסון וכל מתנה נראית בשני צדי הקרן אילך ואילך נמצא הדם נתון בד' רוחות סביב לכך קרוי סביב
"והאליה" - מן הכליות ולמטה כמו שמפורש (בויקרא ג ט) שנאמר לעומת העצה יסירנה מקום שהכליות יועצות ובאמורי הפר לא נאמר אליה שאין אליה קריבה אלא בכבש וכבשה ואיל אבל שור ועז אין טעונים אליה
"ואת שוק הימין" - לא מצינו הקטרה בשוק הימין עם האמורים אלא זו בלבד
"כי איל מלאים הוא" - שלמים לשון שלמות שהושלם בכל מגיד הכתוב שהמלואים שלמים שמשימים שלום למזבח ולעובד העבודה ולבעלים (ס"א שלום עם המזבח והעובד והבעלים) לכך אני מצריכו החזה להיות לו לעובד העבודה למנה וזהו משה ששימש במלואים והשאר אכלו אהרן ובניו שהם בעלים כמפורש בענין
"ורקיק" - (מנחות עה) מן הרקיקין אחד מעשר שבכל מין ומין ולא מצינו תרומת לחם הבא עם זבח נקטרת אלא זו בלבד שתרומת לחמי תודה ואיל נזיר נתונה לכהנים עם חזה ושוק ומזה לא היה למשה למנה אלא חזה בלבד
"על כפי אהרן וגו' והנפת" - שניהם עסוקין בתנופה הבעלים והכהן הא כיצד כהן מניח ידו תחת יד הבעלים ומניף ובזה היו אהרן ובניו בעלים ומשה כהן
"תנופה" - (מנחות סב) מוליך ומביא למי שארבע רוחות העולם שלו ותנופה מעכבת ומבטלת פורעניות ורוחות רעות תרומה מעלה ומוריד למי שהשמים וארץ שלו ומעכבת טללים רעים
"וקדשת את חזה התנופה ואת שוק התרומה וגו'" - קדשם לדורות להיות נוהגת תרומתם והנפתם כחזה ושוק של שלמים אבל לא להקטרה אלא והיה לאהרן ולבניו לאכול
"הורם" - לשון מעלה ומוריד
"על הכפורים" - בשביל הכפורים לכפר על המזבח מכל זרות ותיעוב ולפי שנא' שבעת ימים תמלא ידם אין לי אלא דבר הבא בשבילם כגון האילים והלחם אבל הבא בשביל המזבח כגון פר שהוא לחטוי המזבח לא שמענו לכך הוצרך מקרא זה. ומדרש ת"כ אומר (מכלתא דמלואים משנה ט"ו) כפרת המזבח הוצרך שמא התנדב איש דבר גזול במלאכת המשכן והמזבח
"וחטאת" - ותדכי לשון מתנת דמים הנתונים באצבע קרוי חטוי
"ומשחת אותו" - בשמן המשחה וכל המשיחות כמין כ"ף יונית
"והיה המזבח קדש" - ומה היא קדושתו כל הנוגע במזבח יקדש אפי' קרבן פסול שעלה עליו קדשו המזבח להכשירו שלא ירד מתוך שנא' כל הנוגע במזבח יקדש שומע אני בין ראוי בין שאינו ראוי כגון דבר שלא היה פסולו בקדש כגון הרובע והנרבע ומוקצה ונעבד והטרפה וכיוצא בהן ת"ל וזה אשר תעשה הסמוך אחריו (ת"כ פ' צו) מה עולה ראויה אף כל ראויה שנראה לו כבר ונפסל משבא לעזרה כגון הלן והיוצא והטמא ושנשחט במחשבת חוץ לזמנו וחוץ למקומו וכיוצא בהן (זבחים נז)
"בשמן כתית" - לא לחובה נאמר כתית אלא להכשיר לפי שנא' כתית למאור ומשמע למאור ולא למנחות יכול לפסלו למנחות ת"ל כאן כתית ולא נא' כתית למאור אלא למעט מנחות שאין צריך כתית שאף הטחון בריחים כשר בהן (מנחות פו)
"רבע ההין" - שלשה לוגין
"ונסך" - לספלים כמו ששנינו במס' סוכה שני ספלים של כסף היו בראש המזבח ומנוקבים כמין שני חוטמין דקין נותן היין לתוכו והוא מקלח ויוצא דרך החוטם ונופל על גג המזבח ומשם יורד לשיתין במזבח בית עולמים ובמזבח הנחשת יורד מן המזבח לארץ
"תמיד" - מיום אל יום ולא יפסיק יום בנתיים
"אשר אועד לכם" - כשאקבע מועד לדבר אליך שם אקבענו לבא ויש מרבותינו למדים מכאן שמעל מזבח הנחשת היה הקב"ה מדבר עם משה משהוקם המשכן וי"א מעל הכפרת כמו שנא' (שמות כה) ודברתי אתך מעל הכפורת ואשר אועד לכם האמור כאן אינו אמור על המזבח אלא על אהל מועד הנז' במקרא
"ונועדתי שמה" - אתועד עמם בדבור כמלך הקובע מקום מועד לדבר עם עבדיו שם
"ונקדש" - המשכן
"בכבודי פח" - שתשרה שכינתי בו ומ"א אל תקרי בכבודי אלא במכובדי במכובדים שלי כאן רמז לו מיתת בני אהרן ביום הקמתו וזהו שאמר משה (ויקרא י) הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש והיכן דבר ונקדש בכבודי
