רש"י על שמות כח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · רש"י על שמות · כח · >>

תוכן עניינים

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואתה הקרב אליך" - לאחר שתגמר מלאכת המשכן

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לקדשו לכהנו לי" - לקדשו להכניסו בכהונה ע"י הבגדים שיהא כהן לי ולשון כהונה שירות הוא שנטדיא"ה (בלע"ז הייליגקייט)

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"חשן" - תכשיט כנגד הלב:

"ואפוד" - לא שמעתי (שהוא לבוש) ולא מצאתי בברייתא פי' תבניתו ולבי אומר לי שהוא חגור לו מאחוריו רחבו כרוחב גב איש כמין סינר שקורין פורצני"ט (שורץ) שחוגרות השרות כשרוכבות על הסוסים כך מעשהו מלמטה שנא' (ש"ב ו, יד) ודוד חגור אפוד בד למדנו שהאפוד חגורה היא וא"א לו' שאין בו אלא חגורה לבדה שהרי נאמר (ויקרא ח, ז) ויתן עליו את האפוד ואח"כ ויחגור אותו בחשב האפוד ותרגם אונקלוס בהמיין אפודא למדנו שהחשב הוא החגור והאפוד שם תכשיט לבדו וא"א לומר שעל שם שתי הכתפות שבו הוא קרוי אפוד שהרי נאמר שתי כתפות האפוד למדנו שהאפוד שם לבד והכתפות שם לבד והחשב שם לבד לכך אני אומר שעל שם הסינר של מטה קרוי אפוד ע"ש שאופדו ומקשטו בו כמו שנאמר (שם) ויאפוד לו בו והחשב הוא חגור שלמעלה הימנו והכתפות קבועות בו ועוד אומר לי לבי שיש ראיה שהוא מין לבוש שתרגום יונתן ודוד חגור אפוד בד כרדוט דבוץ ותרגם כמו כן מעילים כרדוטין במעשה תמר אחות אבשלום (שם יג, יח) כי כן תלבשנה בנות המלך הבתולות מעילים:

"ומעיל" - הוא כמין חלוק וכן הכתונת אלא שהכתונת סמוך לבשרו ומעיל קרוי חלוק העליון:

"תשבץ" - עשויין משבצות לנוי והמשבצות הם כמין גומות העשויות בתכשיטי זהב למושב קביעת אבנים טובות ומרגליות כמו שנאמר באבני האפוד מוסבות משבצות זהב ובלע"ז קוראין אותו קשטונ"ש (קאסטען):

"מצנפת" - כמין כיפת כובע שקורין קופי"א שהרי במקום אחר קורא להם מגבעות ומתרגמינן כובעין (עי' יומא כ"ה):

"ואבנט" - הוא חגורה על הכתונת והאפוד חגורה על המעיל כמו שמצינו בסדר לבישתן ויתן עליו את הכתנת ויחגור אותו באבנט וילבש אותו את המעיל ויתן עליו את האפוד:

"בגדי קדש" - מתרומה המקודשת לשמי יעשו אותם:

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והם יקחו" - אותם חכמי לב שיעשו הבגדים יקבלו מן המתנדבים את הזהב ואת התכלת לעשות מהן את הבגדים

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ועשו את האפוד" - אם באתי לפרש מעשה האפוד והחשן על סדר המקראות הרי פירושן פרקים וישגה הקורא בצרופן לכך אני כותב מעשיהם כמות שהוא למען ירוץ הקורא בו ואחר כך אפרש על סדר המקראות האפוד עשוי כמין סינר של נשים רוכבות סוסים וחוגר אותו מאחוריו כנגד לבו למטה מאציליו רחבו כמדת רוחב גבו של אדם ויותר ומגיע עד עקביו והחשב מחובר בראשו על פני רחבו מעשה אורג ומאריך לכאן ולכאן כדי להקיף ולחגור בו והכתפות מחוברות בחשב אחת לימין ואחת לשמאל מרוחקות זו מזו שיעור הבדלת כתפים מאחורי הכהן לשני קצות רחבו של סינר וכשזוקפן עומדות לו על שני כתפיו והן כמין שתי רצועות עשויות ממין האפוד ארוכות כדי שיעור לזקפן אצל צוארו מכאן ומכאן ונקפלות לפניו למטה מכתפיו מעט ואבני השהם קבועות בהם אחת על כתף ימין ואחת על כתף שמאל והמשבצות נתונות בראשיהם לפני כתפיו ושתי עבותות הזהב תחובות בשתי טבעות שבחושן בשני קצות רחבו העליון אחת לימין ואחת לשמאל ושני ראשי השרשרות תקועין במשבצות לימין וכן שני ראשי השרשרות השמאלית תקועין במשבצות שבכתף שמאל נמצא החושן תלוי במשבצות האפוד על לבו מלפניו ועוד שתי טבעות בשני קצות החשן בתחתיתו וכנגדם שתי טבעות בשתי כתפות האפוד מלמטה בראשו התחתון המחובר בחשב טבעות החושן אל מול טבעות האפוד שוכבים זה על זה ומרכסן בפתיל תכלת תחוב בטבעות האפוד והחשן שיהא תחתית החשן דבוק לחשב האפוד ולא יהא נד ונבדל הולך וחוזר

"זהב תכלת וארגמן תולעת שני ושש משזר" - חמשת מינים הללו שזורין בכל חוט וחוט היו מרדדין את הזהב כמין טסים דקים וקוצצין פתילים מהם וטוין אותן חוט של זהב עם שש חוטין של תכלת וחוט של זהב עם שש חוטין של ארגמן וכן בתולעת שני וכן בשש שכל המינין חוטן כפול ששה וחוט של זהב עם כל אחד ואחד ואח"כ שוזר את כולם כאחד נמצא חוטן כפול כ"ח וכן מפורש במס' יומא ולמד מן המקרא הזה וירקעו את פחי הזהב וקצץ פתילים לעשות (את פתילי הזהב) בתוך התכלת ובתוך הארגמן וגו' למדנו שחוט של זהב שזור עם כל מין ומין

"מעשה חושב" - כבר פירשתי שהיא אריגת שתי קירות שאין צורות שני עבריה דומות זו לזו

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"שתי כתפות וגו'" - הסינר מלמטה וחשב האפוד היא החגורה וצמודה לו מלמעלה דוגמת סינר הנשים ומגבו של כהן היו מחוברות בחשב שתי חתיכות כמין שתי רצועות רחבות אחת כנגד כל כתף וכתף וזוקפן על שתי כתפותיו עד שנקפלות לפניו כנגד החזה ועל ידי חבורן לטבעות החשן נאחזין מלפניו כנגד לבו שאין נופלות כמו שמפורש בענין והיו זקופות והולכות כנגד כתפיו ושתי אבני שהם קבועות בהן אחת בכל אחת

"אל שני קצותיו" - אל רחבו של אפוד שלא היה רחבו אלא כנגד גבו של כהן וגבהו עד כנגד האצילים שקורין קודי"ש שנא' (יחזקאל מד) לא יחגרו ביזע אין חוגרין במקום זיעה לא למעלה מאציליהם ולא למטה ממתניהם אלא כנגד אציליהם

"וחבר" - האפוד עם אותן שתי כתפות האפוד יחבר אותם במחט למטה בחשב ולא יארגם עמו אלא אורגם לבד ואח"כ מחברם

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וחשב אפודתו" - וחגור שעל ידו הוא מאפדו ומתקנהו לכהן ומקשטו

"אשר עליו" - למעלה בשפת הסינר היא החגורה

"כמעשהו" - כאריגת הסינר מעשה חושב ומחמשת מינים כך אריגת החשב מעשה חושב ומחמשת המינים

"ממנו יהיה" - עמו יהיה ארוג ולא יארגנו לבד ויחברנו

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כתולדותם" - כסדר שנולדו ראובן שמעון לוי יהודה דן ונפתלי על האחת ועל השניה גד אשר יששכר זבולן יוסף ובנימין מלא שכן הוא כתוב במקום תולדתו כ"ה אותיות בכל אחת ואחת

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מעשה חרש אבן" - מעשה אומן של אבנים חרש זה דבוק הוא לתיבה שלאחריו ולפיכך הוא נקוד פתח בסופו וכן (ישעיהו מד) חרש עצים נטה קו חרש של עצים וכן (שם יב) חרש ברזל מעצד כל אלה דבוקים ופתוחים

"פתוחי חותם" - כתרגומו כתב מפרש כגלף דעזקא חרוצות האותיות בתוכן כמו שחורצין חותמי טבעות שהם לחתום אגרות כתב ניכר ומפורש

"על שמות" - כמו בשמות

"מסבת משבצות" - מוקפות האבנים במשבצות זהב שעושה מושב האבן בזהב כמין גומא למדת האבן ומשקעה במשבצות נמצאת המשבצת סובבת את האבן סביב ומחבר המשבצות בכתפות האפוד

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לזכרון" - שיהא רואה הקב"ה השבטים כתובים לפניו ויזכור צדקתם

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ועשית משבצות" - מיעוט משבצות שתים ולא פי' לך עתה בפרשה זו אלא מקצת צרכן ובפרשת החושן גומר לך פירושן

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"שרשרת זהב" - שלשלאות

"מגבלות" - לסוף גבול החשן תעשה אותם

"מעשה עבות" - מעשה קליעת חוטין ולא מעשה נקבים וכפלים כאותן שעושין לבורות אלא כאותן שעושין לערדסקאות שקורין אינשינשייר"ש (רויכפאס) (ביצה כב)

"ונתתה את שרשרות" - של עבותות העשויות מעשה עבות על משבצות הללו ולא זה הוא מקום צוואת עשייתן של שרשרות ולא צוואת קביעותן ואין תעשה האמור כאן לשון צווי ואין ונתתה האמור כאן ל' צווי אלא ל' עתיד כי בפרשת החשן חוזר ומצוהו על עשייתן ועל קביעותן ולא נכתב כאן אלא להודיעך מקצת צורך המשבצות שצוה לעשות עם האפוד וכ' לך זאת לו' לך המשבצות הללו יוזקקו לך לכשתעשה שרשרות מגבלות על החשן תתנם על המשבצות הללו

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"חשן משפט" - שמכפר על קלקול הדין ד"א משפט שמברר דבריו והבטחתו אמת דרישנמ"ט (בלע"ז אוזפיהרען) שהמשפט משמש ג' לשונות דברי טענות בעלי הדין וגמר הדין ועונש הדין אם עונש מיתה אם עונש מכות אם עונש ממון וזה משמש ל' בירור דברים שמפרש ומברר דבריו

"כמעשה אפוד" - מעשה חושב ומחמשת מינין

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"זרת ארכו וזרת רחבו" - כפול ומוטל לו לפניו כנגד לבו שנא' והיו על לב אהרן תלוי בכתפות האפוד הבאות מאחוריו על כתפיו ונקפלות ויורדות לפניו מעט והחשן תלוי בהן בשרשרות וטבעות כמו שמפורש בענין

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ומלאת בו" - על שם שהאבנים ממלאות גומות המשבצות המתוקנות להן קורא אותן בלשון מלואים

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

"משבצים זהב" - יהיו הטורים במלואתם מוקפים משבצות זהב בעומק שיעור שיתמלא בעובי האבן זהו ל' במלואותם כשיעור מלוי עביין של אבנים יהיה עומק המשבצות לא פחות ולא יותר

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"איש על שמו" - כסדר תולדותם סדר האבנים אודם לראובן פטדה לשמעון וכן כלם

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"על החשן" - בשביל החשן לקבעם בטבעותיו כמו שמפורש למטה בענין

"שרשת" - ל' שרשי אילן המאחיזין לאילן להאחז ולהתקע בארץ אף אלו יהיו מאחיזין לחשן שבהם יהיה תלוי באפוד והן שתי שרשרות האמורות למעלה בענין המשבצות ואף שרשרות פתר מנחם בן סרוק לשון שרשים ואמר שהרי"ש יתירה כמו מ"ם שבשלשום ומ"ם שבריקם ואיני רואה את דבריו אלא שרשרת בלשון עברית כשלשלת בל' משנה

"גבלת" - היא מגבלות האמור למעלה שתתקעם בטבעות שיהיו בגבול החשן שכל גבול ל' קצה אשומי"ל (בלע"ז זוים)

"מעשה עבות" - מעשה קליעה

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"על החשן" - לצורך החושן כדי לקבעם בו ולא יתכן לו' שתהא תחלת עשייתן עליו שא"כ מה הוא שחוזר ואו' ונתת את שתי הטבעות והלא כבר נתונים בו היה לו לכתוב בתחלת המקרא ועשית על קצות החשן שתי טבעות זהב ואף בשרשרות צריך אתה לפתור כן

"על שני קצות החשן" - לשתי פאות שכנגד הצואר לימנית ולשמאלית הבאים מול כתפות האפוד

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ונתתה את שתי עבותות הזהב" - הן הן שרשות גבלות הכתובות למעלה ולא פי' מקום קבוען בחשן עכשיו מפרש לך שיהא תוחב אותן בטבעות ותדע לך שהן הן הראשונות שהרי בפ' אלה פקודי לא הוכפלו

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואת שתי קצות" - של שתי העבותות ב' ראשיהם של כל אחת ואחת

"תתן על שתי המשבצות" - הן הן הכתובות למעלה בין פ' החשן ופ' האפוד ולא פירש את צרכן ואת מקומן עכשיו מפרש שיתקע בהן ראשי העבותות התחובות בטבעות החשן לימין ולשמאל אצל הצואר שני ראשי שרשרות הימנית תוקע במשבצות של ימין וכן בשל שמאל שני ראשי שרשרות השמאלית

"ונתתה" - המשבצות

"על כתפות האפוד" - אחת בזו ואחת בזו נמצאו כתפות האפוד מחזיקין את החשן שלא יפול ובהן הוא תלוי ועדיין שפת החשן התחתונה הולכת ובאה ונוקשת על כריסו ואינה דבוקה לו יפה לכך הוצרך עוד ב' טבעות לתחתיתו כמו שמפרש והולך

"אל מול פניו" - של אפוד שלא יתן המשבצות בעבר הכתפות שכלפי המעיל אלא בעבר העליון שכלפי החוץ והוא קרוי מול פניו של אפוד כי אותו עבר שאינו נראה אינו קרוי פנים

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"על שני קצות החשן" - הן שתי פאותיו התחתונות לימין ולשמאל

"על שפתו אשר אל עבר האפוד ביתה" - הרי לך ב' סימנין הא' שיתנם בשני קצות של תחתיתו שהוא כנגד האפוד שעליונו אינו כנגד האפוד שהרי סמוך לצואר הוא והאפוד נתון על מתניו ועוד נתן סי' שלא יקבעם בעבר החשן שכלפי החוץ אלא בעבר שכלפי פנים שנ' ביתה ואותו העבר הוא לצד האפוד שחשב האפוד חוגרו לכהן ונקפל הסינר לפני הכהן על מתניו וקצת כריסו מכאן ומכאן עד כנגד קצות החשן וקצותיו שוכבין עליו

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"על שתי כתפות האפוד מלמטה" - שהמשבצות נתונות בראשי כתפות האפוד העליונים הבאים על כתפיו כנגד גרונו ונקפלות ויורדות לפניו והטבעות צוה ליתן בראשן השני שהוא מחובר לאפוד והוא שנא' לעומת מחברתו סמוך למקום חבורן באפוד למעלה מן החגורה מעט שהמחברת לעומת החגורה ואלו נתונים מעט בגובה זקיפת הכתפות הוא שנא' ממעל לחשב האפוד והן כנגד סוף החשן ונותן פתיל תכלת באותן הטבעות ובטבעות החשן ורוכסן באותו פתיל לימין ולשמאל שלא יהא תחתית החושן הולך לפנים וחוזר לאחור ונוקש על כריסו ונמצא מיושב על המעיל יפה

"ממול פניו" - בעבר החיצון

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וירכסו" - לשון חבור וכן (תהלים לא) מרוכסי איש חבורי חבלי רשעים וכן (ישעיהו מד) והרכסים לבקעה הרים הסמוכים זה לזה שא"א לירד לגיא שביניהם אלא בקושי גדול שמתוך סמיכתן הגיא זקופה ועמוקה יהיו לבקעת מישור ונוחה לילך

"להיות על חשב האפוד" - להיות החשן דבוק אל חשב האפוד

"ולא יזח" - ל' ניתוק ול' ערבי הוא כדברי דונש בן לברט

פסוק ל (כל הפרק)(כל הפסוק)

"את האורים ואת התומים" - הוא כתב שם המפורש שהיה נותנו בתוך כפלי החשן שעל ידו הוא מאיר דבריו ומתמם את דבריו (יומא עג) ובמקדש שני היה החשן שא"א לכ"ג להיות מחוסר בגדים אבל אותו השם לא היה בתוכו ועל שם אותו הכתב הוא קרוי משפט שנא' (במדבר כז) ושאל לו במשפט האורים

"את משפט בני ישראל" - דבר שהם נשפטים ונוכחים על ידו אם לעשות דבר או לא לעשות ולפי מדרש אגדה שהחשן מכפר על מעוותי הדין נקרא משפט ע"ש סליחת המשפט

פסוק לא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"את מעיל האפוד" - שהאפוד ניתן עליו לחגורה

"כליל תכלת" - כולו תכלת שאין מין אחר מעורב בו

פסוק לב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והיה פי ראשו" - פי המעיל בגבהו הוא פתיחת בית הצואר

"בתוכו" - כתרגומו כפיל לגויה כפול לתוכו להיות לו לשפה כפילתו והיה מעשה אורג ולא במחט

"כפי תחרא" - למדנו שהשריונים שלהם פיהם כפול לתוכן

"לא יקרע" - כדי שלא יקרע והקורעו עובר בלאו שזה ממנין לאוין שבתורה וכן ולא יזח החשן וכן לא יסורו ממנו הנאמר בבדי הארון

פסוק לג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"רמוני" - עגולים וחלולים היו כמין רמונים העשוים כביצת תרנגולת

"ופעמוני זהב" - זגין עם ענבלין שבתוכם

"בתוכם סביב" - ביניהם סביב בין שני רמונים פעמון א' דבוק ותלוי בשולי המעיל

פסוק לד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"פעמון זהב ורמון וגו'" - פעמון זהב ורמון אצלו

פסוק לה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ולא ימות" - מכלל לאו אתה שומע הן אם יהיו לו לא יתחייב מיתה הא אם יכנס מחוסר א' מן הבגדים הללו חייב מיתה בידי שמים

פסוק לו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ציץ" - (סוכה ה) כמין טס של זהב היה רוחב ב' אצבעות מקיף על המצח מאוזן לאוזן

פסוק לז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"על פתיל תכלת" - ובמקום אחר הוא אומר (שמות לט) ויתנו עליו פתיל תכלת ועוד כתיב כאן והיה על המצנפת ולמטה הוא אומר והיה על מצח אהרן ובשחיטת קדשים (זבחים יט) שנינו שערו היה נראה בין ציץ למצנפת ששם מניח תפילין למדנו שהמצנפת למעלה בגבוה הראש ואינה עמוקה להכנס בה כל הראש עד המצח והציץ מלמטה והפתילים היו בנקבים ותלויין בו בשני ראשים ובאמצעו ששה בג' מקומות הללו פתיל מלמעלה אחד מבחוץ ואחד מבפנים כנגדו וקושר ראשי הפתילים מאחורי העורף שלשתן ונמצאו בין אורך הטס ופתילי ראשיו מקיפין את הקדקד ופתיל האמצעי שבראשו קשור עם ראשי השנים והולך על פני רוחב הראש מלמעלה נמצא עשוי כמין כובע ועל פתיל האמצעי הוא אומר והיה על המצנפת והיה נותן הציץ על ראשו כמין כובע על המצנפת והפתיל האמצעי מחזיקו שאינו נופל והטס תלוי כנגד מצחו ונתקיימו כל המקראות פתיל על הציץ וציץ על הפתיל ופתיל על המצנפת מלמעלה

פסוק לח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ונשא אהרן" - ל' סליחה ואעפ"כ אינו זז ממשמעו אהרן נושא את המשא של עון נמצא מסולק העון מן הקדשים

"את עון הקדשים" - לרצות על הדם ועל החלב שקרבו בטומאה כמו ששנינו (מנחות כה) איזה עון הוא נושא אם עון פיגול הרי כבר נאמר לא ירצה ואם עון נותר הרי נאמר לא יחשב ואין לומר שיכפר על עון הכהן שהקריב טמא שהרי עון הקדשים נאמר ולא עון המקריבים הא אינו מרצה אלא להכשיר הקרבן

"והיה על מצחו תמיד" - אי אפשר לו' שיהא על מצחו תמיד שהרי אינו עליו אלא בשעת העבודה אלא תמיד לרצות להם אפי' אינו על מצחו שלא היה כה"ג עובד באותה שעה ולדברי האומר עודהו על מצחו מכפר ומרצה ואם לאו אינו מרצה נדרש על מצחו תמיד מלמד שממשמש בו בעודו על מצחו שלא יסיח דעתו ממנו

פסוק לט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ושבצת" - עשה אותם משבצות משבצות וכולם של שש

פסוק מ (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ולבני אהרן תעשה כתנת" - ד' בגדים הללו ולא יותר כתונת ואבנט ומגבעות היא מצנפת ומכנסים הכתובים למטה בפרשה

פסוק מא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והלבשת אתם את אהרן" - אותם האמורים באהרן חשן ואפוד ומעיל וכתונת תשבץ מצנפת ואבנט וציץ ומכנסים הכתובים למטה בכולם

"ואת בניו אתו" - אותם הכתובים בהם

"ומשחת אותם" - את אהרן ואת בניו בשמן המשחה

"ומלאת את ידם" - כל מלוי ידים ל' חנוך הוא כשהוא נכנס לדבר להיות מוחזק בו מאותו יום והלאה הוא ובל' לע"ז כשממנין אדם על פקודת דבר נותן השליט בידו בית יד של עור שקורין גוואנט"ו (האנדשוה) ועל ידו הוא מחזיקו בדבר וקורין לאותו מסירה ווירסטי"ר והוא מלוי ידים

פסוק מב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ועשה להם" - לאהרן ולבניו

"מכנסי בד" - הרי ח' בגדים לכהן גדול וארבעה לכהן הדיוט

פסוק מג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והיו על אהרן" - כל הבגדים האלה על אהרן הראויין לו

"ועל בניו" - האמורים בהם

"בבואם אל אוהל מועד" - להיכל וכן למשכן

"ומתו" - הא למדת שהמשמש מחוסר בגדים במיתה

"חקת עולם לו" - כל מקום שנ' חקת עולם הוא גזירה מיד ולדורות לעכב בו