קטגוריה:שמות כח ד
ואלה הבגדים אשר יעשו חשן ואפוד ומעיל וכתנת תשבץ מצנפת ואבנט ועשו בגדי קדש לאהרן אחיך ולבניו לכהנו לי.
וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט וְעָשׂוּ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ וּלְבָנָיו לְכַהֲנוֹ לִי.
וְאֵ֨לֶּה הַבְּגָדִ֜ים אֲשֶׁ֣ר יַעֲשׂ֗וּ חֹ֤שֶׁן וְאֵפוֹד֙ וּמְעִ֔יל וּכְתֹ֥נֶת תַּשְׁבֵּ֖ץ מִצְנֶ֣פֶת וְאַבְנֵ֑ט וְעָשׂ֨וּ בִגְדֵי־קֹ֜דֶשׁ לְאַהֲרֹ֥ן אָחִ֛יךָ וּלְבָנָ֖יו לְכַהֲנוֹ־לִֽי׃
וְ/אֵ֨לֶּה הַ/בְּגָדִ֜ים אֲשֶׁ֣ר יַעֲשׂ֗וּ חֹ֤שֶׁן וְ/אֵפוֹד֙ וּ/מְעִ֔יל וּ/כְתֹ֥נֶת תַּשְׁבֵּ֖ץ מִצְנֶ֣פֶת וְ/אַבְנֵ֑ט וְ/עָשׂ֨וּ בִגְדֵי־קֹ֜דֶשׁ לְ/אַהֲרֹ֥ן אָחִ֛י/ךָ וּ/לְ/בָנָ֖י/ו לְ/כַהֲנ/וֹ־לִֽ/י׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים (מקור):
וְאֵ֨לֶּה קדמא (משרת, דרגא 5) הַבְּגָדִ֜ים גרש (שליש, דרגא 4)
אֲשֶׁ֣ר מונח (משרת, דרגא 5) יַעֲשׂ֗וּ רביעי (משנה, דרגא 3)
חֹ֤שֶׁן מהפך (משרת, דרגא 5) וְאֵפוֹד֙ פשטא (משנה, דרגא 3)
וּמְעִ֔יל זקף קטן (מלך, דרגא 2)
וּכְתֹ֥נֶת מרכא (משרת, דרגא 5) תַּשְׁבֵּ֖ץ טפחא (מלך, דרגא 2)
מִצְנֶ֣פֶת מונח (משרת, דרגא 5) וְאַבְנֵ֑ט אתנחתא (קיסר, דרגא 1)
וְעָשׂ֨וּ קדמא (משרת, דרגא 5) בִגְדֵי־קֹ֜דֶשׁ גרש (שליש, דרגא 4)
לְאַהֲרֹ֥ן מרכא (משרת, דרגא 5) אָחִ֛יךָ תביר (משנה, דרגא 3)
וּלְבָנָ֖יו טפחא (מלך, דרגא 2)
לְכַהֲנוֹ־לִֽי סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)
וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ: חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל, וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ משובצת, מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט. וְעָשׂוּ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ וּלְבָנָיו, לְכַהֲנוֹ לִי.
פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְאִלֵּין לְבוּשַׁיָּא דְּיַעְבְּדוּן חוּשְׁנָא וְאֵיפוֹדָא וּמְעִילָא וְכִתּוּנִין מְרַמְּצָן מַצְנְפָן וְהִמְיָנִין וְיַעְבְּדוּן לְבוּשֵׁי קוּדְשָׁא לְאַהֲרֹן אֲחוּךְ וְלִבְנוֹהִי לְשַׁמָּשָׁא קֳדָמָי׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְאִלֵּין לְבוּשַׁיָא דְיַעַבְדוּן חוּשְׁנָא וְאֵיפוֹדָא וּמְעִילָא וְכִיתּוּנוּן מְרַמְצִין מַצִינְפַן וְקִימוֹרִין וְיַעַבְדוּן לְבוּשֵׁי קוּדְשָׁא לְאַהֲרן אָחוּךְ וְלִבְנוֹי לְשַׁמָּשָׁא קֳדָמַי: |
רש"י
"ואפוד" - לא שמעתי (שהוא לבוש) ולא מצאתי בברייתא פי' תבניתו ולבי אומר לי שהוא חגור לו מאחוריו רחבו כרוחב גב איש כמין סינר שקורין פורצני"ט (שורץ) שחוגרות השרות כשרוכבות על הסוסים כך מעשהו מלמטה שנא' (ש"ב ו, יד) ודוד חגור אפוד בד למדנו שהאפוד חגורה היא וא"א לו' שאין בו אלא חגורה לבדה שהרי נאמר (ויקרא ח, ז) ויתן עליו את האפוד ואח"כ ויחגור אותו בחשב האפוד ותרגם אונקלוס בהמיין אפודא למדנו שהחשב הוא החגור והאפוד שם תכשיט לבדו וא"א לומר שעל שם שתי הכתפות שבו הוא קרוי אפוד שהרי נאמר שתי כתפות האפוד למדנו שהאפוד שם לבד והכתפות שם לבד והחשב שם לבד לכך אני אומר שעל שם הסינר של מטה קרוי אפוד ע"ש שאופדו ומקשטו בו כמו שנאמר (שם) ויאפוד לו בו והחשב הוא חגור שלמעלה הימנו והכתפות קבועות בו ועוד אומר לי לבי שיש ראיה שהוא מין לבוש שתרגום יונתן ודוד חגור אפוד בד כרדוט דבוץ ותרגם כמו כן מעילים כרדוטין במעשה תמר אחות אבשלום (שם יג, יח) כי כן תלבשנה בנות המלך הבתולות מעילים:
"ומעיל" - הוא כמין חלוק וכן הכתונת אלא שהכתונת סמוך לבשרו ומעיל קרוי חלוק העליון:
"תשבץ" - עשויין משבצות לנוי והמשבצות הם כמין גומות העשויות בתכשיטי זהב למושב קביעת אבנים טובות ומרגליות כמו שנאמר באבני האפוד מוסבות משבצות זהב ובלע"ז קוראין אותו קשטונ"ש (קאסטען):
"מצנפת" - כמין כיפת כובע שקורין קופי"א שהרי במקום אחר קורא להם מגבעות ומתרגמינן כובעין (עי' יומא כ"ה):
"ואבנט" - הוא חגורה על הכתונת והאפוד חגורה על המעיל כמו שמצינו בסדר לבישתן ויתן עליו את הכתנת ויחגור אותו באבנט וילבש אותו את המעיל ויתן עליו את האפוד:
"בגדי קדש" - מתרומה המקודשת לשמי יעשו אותם:
ולא ידעתי מי הגיד לו שהחלוק העליון לא תפול בו עטיפה, ואם לא תבוא עטיפה על הכתונת שהוא סמוך לבשרו, למה לא תבוא על החלוק העליון המכסה החלוק התחתון, ומה הפרש בינו ובין השַׂלמה והלא הבגד הוא השלמה והשלמה הוא הבגד, ויבא זה במקום זה, והבגד כולל גם החלוק, כי כל חלוק בגד ואין כל בגד חלוק.
ואשר הכריח הרב לפרש שהמעיל הוא החלוק העליון ולא מין אחר, הוא בעבור שמצא "ועליה כתונת פסים" וכתיב "כי כן תלבשנה בנות המלך הבתולות מעילים", יורה שהמעיל והכתונת הם עניין אחד, אבל בבגדי כהונה שכתוב "חשן ואפוד ומעיל וכתונת תשבץ", הוכרח לפרש ששניהן מין חלוק, רק שהכתונת הוא החלוק הסמוך לבשרו, כמו שמצאנו באדם ואשתו שהיו ערומים והלבישם כתנות, והמעיל הוא החלוק העליון המכסה החלוק התחתון, ואף על י שהוא כתבנית החלוק, יתכן שיהיו לו כנפות מאחר שאינו לכיסוי בשרו, ולכן כתוב "ויחזק בכנף מעילו":
מצנפת. כמין כיפת כובע שקורין קופי"א שהרי במקום אחר קורא להם מגבעות ומתרגמינן כובעין – פירוש כמין כיפה שהוא כובע, כדתניא בשלהי ראשית הגז ’כיפה של צמר היתה מונחת בראש כהן גדול ועליה ציץ נתון, לקיים מה שנאמר „ושמת אותו על פתיל תכלת”’ ופירש רש"י 'כובע'. ובריש במה אשה נמי תנן, "ולא בכבול". ובגמרא, "אמר רבי ינאי, כבול זה איני יודע מהו, אי כבלא דעבדא, אבל כיפה של צמר שפיר דמי, או דילמא כיפה של צמר וכל שכן כבלא דעבדא", ופירש רש"י, "אבל כיפה של צמר כובע שתחת השבכא, דמתקרי נמי כבול". ומה שאמר, "שהרי במקום אחר קורא להן 'מגבעות' ומתרגמינן כובעין", הכי פירושו, שהמגבעות של כהנים הדיוטים גם כן מצנפות הם, כדאיתא בפרק (אמר להן הממונה) [בראשונה], "נוטל מצנפתו של אחד מהם", ובפרק בא לו כהן גדול שנינו, כהן גדול משמש בשמנה כלים, וההדיוט בארבעה, בכתונת ומכנסים ומצנפת ואבנט, מוסיף עליו כהן גדול, חשן ואפוד ומעיל וציץ", הרי שהמצנפות קורא להן הכתוב גבי כהנים (במקום) הדיוטים מגבעות, ואחר שהמצנפות הן המגבעות, והמגבעות מתורגמין כובעין, למדנו שהמצנפות כמין כובעין הן. והרמב"ן ז"ל טען ואמר, ש"אינו כן, שהרי אמרו שהמצנפת ארכה שש עשרה אמה, והרי היא כעין צניף שצונף בה את ראשו מגלגל ומחזיר ומגלגל ומחזיר סביב ראשו כפל על כפל, ומצנפת של כהן גדול אינה קרויה מגבעת בשום מקום, אבל בכהן הדיוט אמר הכתוב 'מגבעות' ואף היא מצנפת היא, אלא שקושר בה כל ראשו ומעלה הכפלים עליו כעין מגבעת, שהוא כובע, כדברי אנקלוס, כי מגבעת כמו מכבעת, כאשר אמרתי בסדר ויהי מקץ בחלוף הגימ"ל והכ"ף, אלא שהמגבעת כמו המצנפת, ולכן יזכירו חכמים תדיר בכהן גדול והדיוט מצנפת, בתורת כהנים. ובמסכת יומא שנינו, כהן גדול משמש בשמונה בגדים, וההדיוט בארבע בגדים, בכתונת ומכנסים מצנפת ואבנט, מוסיף עליהם כהן גדול, חשן ואפוד ומעיל וציץ", עד כאן דבריו. ולא ידעתי מי הגיד לו שהמצנפת של כהן גדול מגלגל ומחזיר סביב ראשו בלבד, ולא על כל ראשו, ולכן לא נקראת בשום מקום מגבעת, המתורגמת כובע, ומצנפת של כהן הדיוט קושר בה כל ראשו ומעלה הכפלים עליו ולכן קרויה מגבעת, מפני שהיתה מכסה כל ראשו ככובע, הרי התוספות כתבו בפרק קמא דגטין משם ריב"א, דאין הפרש בין המצנפת של כהן גדול למצנפת של כהן הדיוט, אלא בגודל, של כהן הדיוט "שלא היה לו ציץ והיתה יורדת עד מקום התפלין, קרויה מגבעת. ושל כהן גדול שהיה לו ציץ והיתה קטנה, קרויה מצנפת". ונראה מזה דסבירא ליה לריב"א דמצנפת של כהן גדול אדרבה היתה בגובה ראשו למעלה ממצחו, כדי שישים הציץ במצחו עם התפילין, ושל הדיוט שלא היה לו ציץ במצחו, היתה יורדת יותר למטה, לא שהיתה של כהן גדול סביב ראשו ושל כהן הדיוט על ראשו, כמו שכתב הרמב"ן.
ויש לפרש כי רש"י גם כן מודה דהיה מחזיר סביב ראשו ולא היה לגמרי כמו כובע, אלא שעל ידי שהיה מחזיר סביב הראש היה נעשה כמו כובע, ולא היה כל יום ויום צונף ומחזיר סביב ראשו, רק שהיה נשאר כך תמיד, וכשמסלקו למחרת היה מחזיר אותו עשוי כך, וזה נקרא גם כן 'כיפת כובע', דמה בכך שהיה מחזיר וצונף סביב ראשו, כיון שנשארה כך עשויה - זה נקרא גם כן כובע. ומה שאמר הרמב"ן כי של כהן גדול לא נקרא בשום מקום "מגבעות", ולא היה מסבב אותו רק סביב הראש ולא על הראש, ולפיכך לא היה של כהן גדול ככובע, רש"י לא מחלק בין כהן גדול לכהן הדיוט, כדמשמע סתם משנה (יומא דף עא:) כהן הדיוט משמש בארבעה בגדים, מוסיף עליו כהן גדול וכו', משמע דבמצנפת אין חילוק בין כהן הדיוט לכהן גדול, וכמו שאצל כהן הדיוט נקרא 'כובע', שהיה עושה כעין כובע על ראשו, גם כן היה כך אצל כהן גדול, ואין חילוק:
[ד] מתרומה המקודשת. דאם לא כן הרי בעשיתם לא היו מתקדשים, ואיך יאמר "ועשו בגדי קודש" כיון שהמעשה אין מקדש אותם, אלא פירושו 'מתרומה המקודשת יעשו אותה', לכך אמר "ועשו בגדי קודש":תשבץ וכו'. למושב קביעת וכו' – כתב מוה"ר לפי דברי הרמב"ם לא היו שם אבנים טובות כלל וכו'. כנראה מתוך דבריו שלפי דברי רבינו היו אבנים טובות בכתונת, והא ליתא דגם רבינו לא כתב אלא שהיה בכתונת גומות כמו העשויות בתכשיטי זהב למושב קביעות אבנים טובות, אבל היו גומות בלבד לנוי, ופשוט:מצנפת. כמין כיפת כובע וכו' – ועיין ברא"ם שהאריך, ומה שכתב על מה שטען הרמב"ן על דברי רבינו. ונלע"ד שהרמב"ן היה גורס 'מצנפת כמין כובע' ולא 'כמין כיפת כובע' כמו שהיא גרסתינו, ולזה טען מה שטען, ולפי גרסתינו נראה לי שדעת רבינו לומר שאין המצנפת של כהן גדול כמין כובע ממש, שהרי לאותן שהן כמין כובע קורא להם במקום אחר "מגבעות" ומתרגמינן 'כובעין', ואם איתא שגם המצנפת היא כמין כובע ממש הוי ליה לתרגם גם כן כובעא ולא מצנפת, ולזה מפרש שהמצנפת היא כמין הכיפה של כובעשלא היה נותן אותה סביב הראש עד המצח כמו שנותנין הכובע, אלא עושין אותה כמין כיפה ונותנה בגובהה של ראש, ומתחתיה היו לו התפלין והציץ, וזהו ממש כדעת ריב"א שכתבו התוספות בפרק קמא דגיטין ובסוכה דף ה' וביומא דף י"ב ודף כ"ה. ועיין בפרק קמא דגיטין בתוספות דף ו' ד"ה עטרות, ודוק:
בגדי קודש. מתרומה המקודשת – דבשלמא לעיל דכתיב "ועשית בגדי קדש לאהרן" יש לומר דקרי להו בגדי קדש משום שעל ידם מתקדש אהרן, וכמו שכתב רבינו '’לקדשו לכהנו לי’ לקדשו בכהונה על ידי הבגדים', אבל הכא דחזר ואמר "ועשו בגדי קדש לאהרן אחיך" למה ליה הא כבר כתיב לעיל "ואתה תדבר כו' ועשו את בגדי אהרן לקדשו", א"ו הא קמ"ל שיעשו אותם מתרומה המקודשת, ועי' מה שכתב בזה מורי הרב:בגדי קדש - קשה לרש"י והלא כבר אמר "ועשו בגדי קודש" אם כן למה חוזר עוד פעם שנית, לכן פירש 'ללמדנו שבאין מתרומות המקודשת' וכו':מצנפת. פירש"י כמין כיפת כובע וכו' - כונת רש"י שלא תפרש שמצנפת הוא מה שקורין בלשון אשכנז הויאב שהוא רך ואין לה כיפה, אלא פרישו מה כקורין בל"א הוט שהוא קשה ויש לה בחללה כיפה:
מעיל. פרש"י כעין חלוק וכן הכתונת אלא שהכתונת וכו' - ואם תאמר דילמא להיפך, המעיל סמוך לבשרו, ויש לומר שבמעיל היו תלוים בו פעמונים כדי להשמיע קול, אם כן אי אפשר שהיה על בשרו. אי נמי מוכח כמו שפירש"י אחר כן על ואבנט:מעיל הוא כמין חלוק, וכן הכתונת אלא (שהמעיל) [צ"ל שהכתונת] סמוך לבשרו ומעיל קרוי חלוק העליון - הרמב"ן ז"ל טען על זה ורצה להוכיח שאין המעיל עשוי בצורת כתונת. ולי נראה להוכיח מדכתיב במעשה תמר אחות אבשלום "ועליה כתונת פסים כי כן תלבשנה בנות המלך הבתולות מעילים" משמע שהבגד העליון על כל הבגדים נקרא מעיל, והוא בתבנית הכתונת. וכן מצינו ביוסף "ויפשיטו את יוסף את כתנתו את כתנת הפסים אשר עליו", הרי שכתונת הפסים היה ממעל לכל בגדיו, וכן היא לבישת המעיל, הרי שהכל אחד הוא. ועיין זה בשרשים שורש מעל:סיכום
מצנפת
- כל המפרשים הבינו בשיטת רש"י שהוא דומה ל"מגבעת" של כהן הדיוט ואין ביניהם שום הבדל.
- הבאר בשדה מפרש שיש הבדל בין "המצנפת" שהוא כמין 'כיפת' כובע, ל"מגבעת" שהוא כובע.
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וְאֵפוֹד – לֹא שָׁמַעְתִּי וְלֹא מָצָאתִי בַּבָּרָיְתָא פֵּרוּשׁ תַּבְנִיתוֹ. וְלִבִּי אוֹמֵר לִי שֶׁהוּא חָגוּר לוֹ מֵאֲחוֹרָיו, רָחְבּוֹ כְּרֹחַב גַּב אִישׁ, כְּמִין סִינָר שֶׁקּוֹרִין פורציינ"ט [porceint = חגורה], שֶׁחוֹגְרוֹת הַשָּׂרוֹת כְּשֶׁרוֹכְבוֹת עַל הַסּוּסִים. כָּךְ מַעֲשֵׂהוּ מִלְּמַטָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְדָוִד חָגוּר אֵפוֹד בָּד" (שמ"ב ו,יד), לָמַדְנוּ שֶׁהָאֵפוֹד חֲגוֹרָה הִיא. וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁאֵין בּוֹ אֶלָּא חֲגוֹרָה לְבַדָּהּ, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר: "וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת הָאֵפֹד" (ויקרא ח,ז), וְאַחַר כָּךְ – "וַיַּחְגֹּר אֹתוֹ בְּחֵשֶׁב הָאֵפֹד" (שם); וְתִרְגֵּם אוּנְקְלוֹס: "בְּהִמְיַן אֵיפוֹדָא". לָמַדְנוּ שֶׁהַחֵשֶׁב הוּא הַחֲגוֹר, וְהָאֵפוֹד שֵׁם תַּכְשִׁיט לְבַדּוֹ. וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁעַל שֵׁם שְׁתֵּי הַכְּתֵפוֹת שֶׁבּוֹ הוּא קָרוּי אֵפוֹד, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר: "שְׁתֵּי כִּתְפוֹת הָאֵפוֹד" (שמות כח,כז); לָמַדְנוּ שֶׁהָאֵפוֹד שֵׁם לְבַד, וְהַכְּתֵפוֹת שֵׁם לְבַד, וְהַחֵשֶׁב שֵׁם לְבַד. לְכָךְ אֲנִי אוֹמֵר, שֶׁעַל שֵׁם הַסִּינָר שֶׁל מַטָּה קָרוּי אֵפוֹד, עַל שֵׁם שֶׁאוֹפְדוֹ וּמְקַשְּׁטוֹ בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֶּאְפֹּד לוֹ בּוֹ" (ויקרא ח,ז). וְהַחֵשֶׁב הוּא חֲגוֹר שֶׁלְּמַעְלָה הֵימֶנּוּ, וְהַכְּתֵפוֹת קְבוּעוֹת בּוֹ. וְעוֹד אוֹמֵר לִי לִבִּי, שֶׁיֵּשׁ רְאָיָה שֶׁהוּא מִין לְבוּשׁ, שֶׁתִּרְגֵּם יוֹנָתָן: "וְדָוִד חָגוּר אֵפוֹד בָּד" (שמ"ב ו,יד), "כַּרְדוּט דְּבוּץ"; וְתִרְגֵּם כְּמוֹ כֵן "מְעִילִים" – "כַּרְדּוּטִין", בְּמַעֲשֵׂה תָּמָר אֲחוֹת אַבְשָׁלוֹם: "כִּי כֵן תִּלְבַּשְׁןָ בְנוֹת הַמֶּלֶךְ הַבְּתוּלֹת מְעִילִים" (שמ"ב יג,יח).
וּמְעִיל – הוּא כְּמִין חָלוּק, וְכֵן הַכֻּתֹּנֶת; אֶלָּא שֶׁהַכֻּתֹּנֶת סָמוּךְ לִבְשָׂרוֹ, וּמְעִיל קָרוּי חָלוּק הָעֶלְיוֹן.
תַּשְׁבֵּץ – עֲשׂוּיִין מִשְׁבְּצוֹת לְנוֹי. וְהַמִּשְׁבְּצוֹת הֵם כְּמִין גֻּמּוֹת, הָעֲשׂוּיוֹת בְּתַכְשִׁיטֵי זָהָב לְמוֹשַׁב קְבִיעַת אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּאַבְנֵי הָאֵפוֹד: "מוּסַבּוֹת מִשְׁבְּצוֹת זָהָב" (שמות לט,יג); וּבְלַעַז קוֹרְאִין אוֹתוֹ קֿשטונ"ש [chastons = משבצות].
מִצְנֶפֶת – כְּמִין כִּפַּת כּוֹבַע שֶׁקּוֹרִין קויפ"א [coife = שביס עשוי רשת], שֶׁהֲרֵי בְּמָקוֹם אַחֵר קוֹרֵא לָהֶם "מִגְבָּעוֹת", וּמְתַרְגְּמִינָן "כּוֹבָעִין".
וְאַבְנֵט – הוּא חֲגוֹרָה עַל הַכֻּתֹּנֶת. וְהָאֵפוֹד חֲגוֹרָה עַל הַמְּעִיל, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּסֵדֶר לְבִישָׁתָן: "וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת הַכֻּתֹּנֶת וַיַּחְגֹּר אֹתוֹ בָּאַבְנֵט וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ אֶת הַמְּעִיל וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת הָאֵפֹד" (ויקרא ח,ז).
בִּגְדֵי קֹדֶשׁ – מִתְּרוּמָה הַמְּקֻדֶּשֶׁת לִשְׁמִי יַעֲשׂוּ אוֹתָם.
רשב"ם
חשן: לפי עניינו ופשוטו כעין נרתק וכיס שהרי כפול היה:
ואפוד: לשון מלבוש שמתקשט בו ומכוסה בו האדם למעלה מכל בגדיו:
תשבץ: כעין גומות גומות הוא עשוי:
מצנפת: כובש בראש כדכתיב וצניף מלוכה:
ואבנט: אזור, לפי הפשט מכנסים לא הוצרך להזכיר כאן שאינו מזכיר אלא בגדים הנראים העשויים לכבוד:
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
האמנם נראה קרוב לשמוע, לפי שאמרו רז"ל במסכת (ערכין טז, א) למה נסמכו קרבנות לבגדי כהונה לומר לך מה קרבנות מכפרין אף בגדי כהונה מכפרין חשן מכפר על הדינין, אפוד מכפר על עבודה זרה, מעיל מכפר על לשון הרע, כתונת מכפר על שפיכות דמים, מצנפת מכפר על גסות הרוח, אבנט מכפר על הרהור הלב, ציץ מכפר על עזות מצח, מכנסים מכפר על גילוי עריות ויליף שם כולהו מקרא. ולפי זה נוכל ליישב מה שהקדים הקב"ה חשן לאפוד כי יותר הקב"ה מקפיד על קלקול הדינין ממה שמקפיד על ע"ז, וראיה מן דור הפלגה שפשטו ידיהם בעיקר ולא נאבדו ודור המבול ע"י שהיה חמס וגזל ביניהם נאבדו, כי אם יחטא האדם אל השי"ת מה יעשה לו. אבל ישראל לכבודו של מקום ב"ה הקדימו עשיית האפוד כי חטא ע"ז חמור עליהם יותר מן קלקול הדינין לכך נאמר ועשו את האפוד כי לשון ועשו משמע גם הגדת עתידות לומר שכך יהיה שיעשו את האפוד תחילה, ועוד כי הקב"ה בידו למחול ולוותר על ע"ז אבל לא על קלקול הדינין בדברים שבין אדם לחבירו כי אין הקב"ה מוחל כי אם בדברים שבינו לבין הבריות, אבל ישראל אמרו בידינו למחול ולוותר על מה שקרה לנו עוות על ידי קלקול הדינין אבל חלק גבוה מי יתיר לכך הקדימו מעשה האפוד.
וזה דומה למה שאמר הקב"ה למשה, נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים (במדבר לא, ב) ומשה אמר לתת נקמת ה' במדין. ומכאן למד רש"י לומר אע"פ שמשה שמע שמיתתו תלויה בדבר מ"מ עשה בשמחה ולא אחר, כי אילו לא עשה בשמחה א"כ היה לו לומר לישראל דברים כהוויתן שינקמו מהם נקמת בני ישראל על מה שעשו להם כי הפילו כ"ד אלף מישראל, אלא ודאי שמשה חשב מאחר שישראל אוהבים למנהיגיהם וישמעו שמיתת משה תלויה בנקמה זו א"כ יאמרו כלום הקב"ה מבקש לעשות נקמה כי אם בעבורינו א"כ יאמרו נא ישראל אנחנו נמחול על מה שעשו לנו ולא נבקש הנקמה כל כך מהרה, ע"כ שינה משה ואמר לתת נקמת ה' במדין על מה שעשו כנגד ה' במעשה פעור וא"כ חלק גבוה מי יתיר לאחרו, וא"כ ודאי עשה משה בשמחה ולא אחר, ודבר זה יתבאר עוד בפר' מטות בע"ה.
חשן ואפוד ומעיל וגו'. לא הזכיר ציץ ומכנסים לפי שאינן בכלל לבוש כי אינן בגדים אך לפי שמצינו כאן ג"פ לשון עשייה ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך ואח"כ נאמר ועשו את בגדי אהרן לקדשו. ואח"כ נאמר ואלה הבגדים אשר יעשו. נוכל לומר שהראשונות והשניות מאחר שהוזכר בהם קדושה ודאי יש בהם רמז לציץ ומכנסים כי בכ"מ שתמצא גדר ערוה שם תמצא קדושה ולדעת רז"ל (ערכין טז, א) המכנסים מכפר על עריות, ומוסיף אני לומר שגם הציץ מכפר על עריות והא בצנעא והא בגלוי כי המכנסים שבמקום צנעא מכפר על דברים שבצנעא, הוא ההולך אחרי העריות בצנעא וכיסוי, כמ"ש לכסות בשר ערוה. והציץ מכפר על עזות מצח הוא העובר בגלוי בלא בושה וזהו שמביא בגמרא (שם טז.) פסוק ומצח אשה זונה היה לך (ירמיה ג, ג) ולכך כתוב על הציץ קודש לה'. ואף אם נאמר שהציץ מכפר על סתם עזות מצח מ"מ רמז בעשייה ראשונה אל הציץ שכתוב עליו קודש לה'.
ובזה מיושב מ"ש תחילה, ועשית בגדי קדש לאהרן הקדים בגדי קדש אל אהרן ואח"כ אמר ועשו את בגדי אהרן לקדשו הקדים בגדי אהרן אל הקדושה, לפי שפסוק ראשון מדבר בציץ שקודם זה לא היה דרכו ללבוש שום ציץ על כן אמר ועשית בגדי קדש לאהרן שיעשה לאהרן בגד כתוב עליו פתוחי חותם קדש לה' ותהי לו כבגד יעטה (תהלים קט, יט) אבל למטה מדבר במכנסים שבלאו הכי דרכן של בני אדם לילך מלובשים מכנסים על כן אמר ועשו את בגדי אהרן לקדשו ר"ל אותן בגדי אהרן שהיה דרכו ללובשן כבר הנה עתה יעשום לקדשו מן העריות.אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
פרשנות מודרנית:
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "שמות כח ד"
קטגוריה זו מכילה את 7 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 7 דפים.