רש"י על שמות ל

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש


<< · רש"י על שמות · ל · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מקטר קטרת" - להעלות עליו קטור עשן סמים

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"את גגו" - זה היה לו גג אבל מזבח העולה לא היה לו גג אלא ממלאים חללו אדמה בכל חנייתם

"זר זהב" - סי' הוא לכתר כהונה

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"צלעותיו" - כאן הוא לשון זויות כתרגומו לפי שנא' על שני צדיו על שתי זויותיו שבשני צדיו

"והיה" - מעשה הטבעות האלה

"לבתים לבדים" - לכל בית תהיה הטבעת לבד

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לפני הפרכת" - שמא תאמר משוך מכנגד הארון לצפון או לדרום ת"ל לפני הכפרת מכוון כנגד הארון מבחוץ

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בהיטיבו" - לשון נקוי הבזיכין של המנורה מדשן הפתילות שנשרפו בלילה והיה מטיבן בכל בקר ובקר

"הנרת" - לוצי"ש (בלע"ז לאמפען) וכן כל נרות האמורות במנורה חוץ ממקום שנאמר שם העלאה שהוא ל' הדלקה

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ובהעלות" - כשידליקם להעלות להבתן

"יקטירנה" - בכל יום פרס מקטיר שחרית ופרס מקטיר בין הערבים

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לא תעלו עליו" - על מזבח זה

"קטרת זרה" - שום קטורת של נדבה כולן זרות לו חוץ מזו

"ועולה ומנחה" - ולא עולה ומנחה עולה של בהמה ועוף ומנחה היא של לחם

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וכפר אהרן" - מתן דמים

"אחת בשנה" - ביום הכפורים הוא שנא' באחרי מות (ויקרא יז) ויצא אל המזבח אשר לפני ה' וכפר עליו

"חטאת הכפורים" - הם פר ושעיר של יום הכפורים המכפרים על טומאת מקדש וקדשיו

"קדש קדשים" - המזבח מקודש לדברים הללו בלבד ולא לעבודה אחרת חסלת פרשת תצוה

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי תשא" - לשון קבלה, כתרגומו: כשתחפוץ לקבל סכום מניינם, לדעת כמה הם – אל תמנם לגולגולת, אלא יתנו כל אחד מחצית השקל, ותמנה את השקלים ותדע מנינם:

"ולא יהיה בהם נגף" - שהמניין, שולט בו עין הרע, והדֶבֶר בא עליהם, כמו שמצינו בימי דוד (ראה דברי הימים א כא יד):

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"זה יתנו" - (שמ"ר) הראה לו כמין מטבע של אש ומשקלה מחצית השקל ואומר לו כזה יתנו

"העובר על הפקודים" - דרך המונין מעבירין את הנמנין זה אחר זה וכן (ויקרא כז) כל אשר יעבור תחת השבט וכן (ירמיהו לג) תעבורנה הצאן ע"י מונה

"מחצית השקל בשקל הקודש" - במשקל השקל שקצבתי לך לשקול בו שקלי הקדש כגון שקלים האמורין בפרשת ערכין ושדה אחוזה

"עשרים גרה השקל" - עכשיו פירש לך כמה הוא

"גרה" - לשון מעה וכן (בשמואל א ב') יבא להשתחוות לו לאגורת כסף וככר לחם

"עשרים גרה השקל" - שהשקל השלם ד' זוזים והזוז מתחלתו חמש מעות אלא באו והוסיפו עליו שתות והעלוהו לשש מעה כסף ומחצית השקל הזה שאמרתי לך יתנו תרומה לה'

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מבן עשרים שנה ומעלה" - למדך כאן שאין פחות מבן עשרים יוצא לצבא ונמנה בכלל אנשים

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לכפר על נפשתיכם" - שלא תנגפו ע"י מנין ד"א לכפר על נפשותיכם לפי שרמז להם כאן ג' תרומות שנכתב כאן תרומת ה' ג"פ אחת תרומת אדנים שמנאן כשהתחילו בנדבת המשכן ונתנו כל אחד ואחד מחצית השקל ועלה למאת הככר שנא' (שמות לח) וכסף פקודי העדה מאת ככר ומהם נעשו האדנים שנאמר ויהי מאת ככר הכסף וגו' והשנית אף היא ע"י מנין שמנאן משהוקם המשכן הוא המנין האמור בתחלת חומש הפקודים (במדבר א) בא' לחדש השני בשנה השנית ונתנו כל אחד מחצית השקל והן לקנות מהן קרבנות צבור של כל שנה ושנה והושוו בהם עניים ועשירים ועל אותה תרומה נאמר לכפר על נפשותיכם שהקרבנות לכפרה הם באים והשלישית היא תרומת המשכן כמו שנא' (שמות לה) כל מרים תרומת כסף ונחשת ולא היתה יד כולם שוה בה אלא איש איש מה שנדבו לבו

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ונתת אתו על עבודת אהל מועד" - למדת שנצטווה למנותם בתחלת נדבת המשכן אחר מעשה העגל מפני שנכנס בהם מגפה כמ"ש (שמות לב) ויגוף ה' את העם משל לצאן החביבה על בעליה שנפל בה דבר ומשפסק אמר לו לרועה בבקשה ממך מנה את צאני ודע כמה נותרו בהם להודיע שהיא חביבה עליו וא"א לומר שהמנין הזה הוא האמור בחומש הפקודים שהרי נאמר בו (במדבר א) באחד לחודש השני והמשכן הוקם באחד לחודש הראשון שנאמר (שמות מ) ביום החודש הראשון בא' לחדש תקים וגו' ומהמנין הזה נעשו האדנים משקלים שלו שנאמר (שמות לח) ויהי מאת ככר הכסף לצקת וגו' הא למדת ששתים היו אחת בתחלת נדבתן אחר יום הכפורים בשנה ראשונה ואחת בשנה שנייה באייר משהוקם המשכן וא"ת וכי אפשר שבשניהם היו ישראל שוים ו' מאות אלף וג' אלפים וה' מאות ונ' שהרי בכסף פקודי העדה נאמר כן ובחומש הפקודים אף בו נאמר כן (במדבר א) ויהיו כל הפקודים שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים והלא בשתי שנים היו וא"א שלא היו בשעת מנין הראשון בני י"ט שנה שלא נמנו ובשניה נעשו בני כ' תשובה לדבר אצל שנות אנשים בשנה אחת נמנו אבל למנין יציאת מצרים היו שתי שנים לפי שליציאת מצרים מונין מניסן כמו ששנינו במסכת ראש השנה ונבנה המשכן בראשונה והוקם בשניה שנתחדשה שנה באחד בניסן אבל שנות האנשים מנויין למנין שנות עולם המתחילין מתשרי נמצאו שני המנינים בשנה אחת המנין הראשון היה בתשרי לאחר יום הכפורים שנתרצה המקום לישראל לסלוח להם ונצטוו על המשכן והשני באחד באייר

"על עבודת אהל מועד" - הן אדנים שנעשו בו

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כיור" - כמין דוד גדולה ולה דדים המריקים בפיהם מים

"וכנו" - כתרגומו ובסיסיה מושב מתוקן לכיור

"לרחצה" - מוסב על הכיור

"ובין המזבח" - מזבח העולה שכתוב בו שהוא לפני פתח משכן אהל מועד והיה הכיור משוך קמעא ועומד כנגד אויר שבין המזבח והמשכן ואינו מפסיק כלל בנתיים משום שנאמר (לקמן מ) ואת מזבח העולה שם פתח משכן אוהל מועד כלומר מזבח לפני אהל מועד ואין כיור לפני אהל מועד הא כיצד משוך קמעא כלפי הדרום כך שנויה בזבחים

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"את ידיהם ואת רגליהם" - בבת אחת היה מקדש ידיו ורגליו וכך שנינו בזבחים כיצד קדוש ידים ורגלים מניח ידו הימנית על גבי רגלו הימנית וידו השמאלית ע"ג רגלו השמאלית ומקדש

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בבאם אל אהל מועד" - (ת"כ פ' שמיני זבחים יט) להקטיר שחרית ובין הערבים קטורת או להזות מדם פר כהן המשיח ושעירי ע"א

"ולא ימותו" - הא אם לא ירחצו ימותו שבתורה נאמרו כללות ומכלל לאו אתה שומע הן

"אל המזבח" - החיצון שאין כאן ביאת אהל מועד אלא בחצר

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ולא ימותו" - לחייב מיתה על המשמש במזבח ואינו רחוץ ידים ורגלים שהמיתה הראשונה לא שמענו אלא על הנכנס להיכל

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בשמים ראש" - חשובים:

"וקנמן בשם" - לפי שהקנמון קליפת עץ הוא יש שהוא טוב ויש בו ריח טוב וטעם ויש שאינו אלא כעץ לכך הוצרך לומר קנמן בשם מן הטוב:

"מחציתו חמשים ומאתים" - מחצית הבאתו תהא חמשים ומאתים נמצא כולו חמש מאות כמו שיעור מר דרור א"כ למה נאמר בו חצאין גזירת הכתוב הוא להביאו לחצאין להרבות בו ב' הכרעות שאין שוקלין עין בעין וכן שנויה בכריתות (דף ה.):

"וקנה בשם" - קנה של בשם לפי שיש קנים שאינן של בשם הוצרך לומר בשם:

"חמשים ומאתים" - סך משקל כולו:

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וקדה" - שם שורש עשב ובל' חכמים קציעה

"הין" - י"ב לוגין ונחלקו בו חכמי ישראל ר"מ אומר בו שלקו את העקרין אמר לו רבי יהודה והלא לסוך את העקרין אינו סיפק אלא שראום במים שלא יבלעו את השמן ואח"כ הציף עליהם השמן עד שקלט הריח וקפחו לשמן מעל העקרין

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"רקח מרקחת" - רקח שם דבר הוא והטעם מוכיח שהוא למעלה והרי הוא כמו רקע רגע ואינו כמו (ישעיהו נא) רוגע הים וכמו (שם מב) רוקע הארץ שהטעם למטה וכל דבר המעורב בחבירו עד שזה קופח מזה או ריח או טעם קרוי מרקחת

"רקח מרקחת" - רקח העשוי ע"י אומנות ותערובות

"מעשה רוקח" - שם האומן בדבר

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ומשחת בו" - כל המשיחות כמין כ"ף יונית חוץ משל מלכים שהן כמין נזר

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וקדשת אותם" - משיחה זו מקדשתם להיות קדש קדשים ומה היא קדושתם כל הנוגע וגו' כל הראוי לכלי שרת משנכנס לתוכו קדוש קדושת הגוף להפסל ביוצא ולינה וטבול יום ואינו נפדה לצאת לחולין אבל דבר שאינו ראוי להם אין מקדשין ושנויה היא משנה שלימה אצל מזבח מתוך שנא' (שמות כט) כל הנוגע במזבח יקדש שומע אני בין ראוי בין שאינו ראוי ת"ל כבשים מה כבשים ראוים אף כל ראוי כל משיחת משכן וכהנים ומלכים מתורגם לשון רבוי לפי שאין צורך משיחתן אלא לגדולה כי כן יסד המלך שזה חנוך גדולתן ושאר משיחות כגון רקיקין משוחין (עמוס ו) וראשית שמנים ימשחו לשון ארמית בהן כלשון עברית

פסוק לא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לדרתיכם" - (הוריות יא) מכאן למדו רבותינו לומר שכולו קיים לעתיד לבא

"זה" - בגימ' תריסר לוגין הוו

פסוק לב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לא ייסך" - בשני יודי"ן ל' לא יפעל כמו (דברים ו') למען ייטב לך

"על בשר אדם לא ייסך" - מן השמן הזה עצמו

"ובמתכנתו לא תעשו כמהו" - (כריתות ה) בסכום סממניו לא תעשו אחר כמוהו במשקל סממנין הללו לפי מדת הין שמן אבל אם פחת או רבה סממנין לפי מדת הין שמן מותר ואף העשוי במתכונתו של זה אין הסך ממנו חייב אלא הרוקחו

"ובמתכנתו" - ל' חשבון כמו (שמות ה) מתכנת הלבנים וכן במתכונתה של קטורת

פסוק לג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואשר יתן ממנו" - מאותו של משה

"על זר" - שאינו צורך כהונה ומלכות

פסוק לד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"נטף" - הוא צרי ועל שאינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף קרוי נטף ובלע"ז גומ"א (גוממיא) והצרי קורין לו טריאק"ה (טהעריאק):

"ושחלת" - שורש בשם חלק ומצהיר כצפורן ובלשון המשנה קרוי צפורן וזהו שתרגם אונקלוס וטופרא:

"וחלבנה" - בשם שריחו רע וקורין לו גלבנ"א (גאלבאן) ומנאה הכתוב בין סממני הקטורת ללמדנו שלא יקל בעינינו לצרף עמנו באגודת תעניותינו ותפלותינו את פושעי ישראל שיהיו נמנין עמנו:

"סמים" - אחרים:

"ולבנה זכה" - מכאן למדו רבותינו (כריתות ו, ב) י"א סממנין נאמרו לו למשה בסיני מיעוט סמים שנים נטף ושחלת וחלבנה ג' הרי ה' סמים לרבות עוד כמו אלו הרי עשר ולבונה הרי י"א ואלו הן הצרי והצפורן החלבנה והלבונה מור וקציעה שבולת נרד וכרכם הרי ח' שהשבולת ונרד אחד שהנרד דומה לשבולת הקושט והקילופה והקנמון הרי י"א בורית כרשינה אינו נקטר אלא בו שפין את הצפורן ללבנה שתהא נאה:

"בד בבד יהיה" - אלו הארבעה הנזכרים כאן יהיו שוין משקל במשקל כמשקלו של זה כך משקלו של זה וכן שנינו הצרי והצפורן החלבנה והלבונה משקל שבעים שבעים מנה ול' בד נראה בעיני שהוא לשון יחיד אחד באחד יהיה זה כמו זה:

פסוק לה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ממלח" - כתרגומו מעורב שיערב שחיקתן יפה יפה זה עם זה ואומר אני שדומה לו (יונה א) וייראו המלחים (יחזקאל כז) מלחיך וחובליך על שם שמהפכין את המים במשוטות כשמנהיגים את הספינה כאדם המהפך בכף ביצים טרופות לערבן עם המים וכל דבר שהאדם רוצה לערב יפה יפה מהפכו באצבע או בבזך

"ממלח טהור קדש" - ממולח יהיה וטהור יהיה וקדש יהיה

פסוק לו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ונתתה ממנה וגו'" - היא קטרת שבכל יום ויום שעל מזבח הפנימי שהוא באהל מועד

"אשר אועד לך שמה" - כל מועדי דבור שאקבע לך אני קובעם לאותו מקום

פסוק לז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"במתכנתה" - במנין סממניה

"קדש תהיה לך לה'" - שלא תעשנה אלא לשמי

פסוק לח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"להריח בה" - אבל עושה אתה במתכונתה משלך כדי למוכרה לצבור