רמב"ן על שמות כט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · רמב"ן על שמות · כט · >>

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והקרבת אותם בסל" - נמשך לפניו יאמר כי הלחם בסל והפר והאילים ואהרן ובניו יקריבו אל פתח אוהל מועד ורחצת אותם במים לאהרן ובניו ויותר נכון כי והקרבת אותם בסל לא יפרש כי מן הסתם הוא ידוע שיקריבם אל המקום אשר יצוה לבא הכהנים והכתוב השני ידבר על אהרן ועל בניו ולכך אמר ורחצת אותם במים

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

ראו רמב"ן על שמות כט ג

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ולקחת את שמן המשחה ויצקת על ראשו" - אמר ר"א כי זה לפני שומו המצנפת על ראשו כי על ראש עצמו יצוק השמן ואיננו נכון בעיני כי גם במעשה אמר וישם את המצנפת על ראשו וגו' (ויקרא ח ט) ואח"כ אמר ויקח את שמן המשחה וימשח את המשכן וגו' (פסוק י) ואח"כ ויצק משמן המשחה על ראש אהרן (פסוק יב) אבל הנכון שהיתה הצניפה סביב סביב ואמצע הראש מגולה ועליו יצק השמן ואם היתה המשיחה בכל הראש כדברי רש"י תהיה היציקה במקום הנחת תפילין שהיה מניח מגולה ומשם ימשכנו כמין כף יונית

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וחגרת אותם אבנט" - ירמוז לאהרן ובניו ושב לפרש אהרן ובניו כמו יביאה את תרומת ה' (להלן לה כד) אשר לא יעבדו אותו את נבוכדנאצר (ירמיהו כז ח) כדברי רבי אברהם ואם כן יחזור וחבשת להם מגבעות למקצתם כי אהרן אין לו מגבעת והמצנפת כבר היא על ראשו ויתכן שיהיה שיעור הכתוב וחגרת אותם אבנט ואהרן ובניו יאמר תחגור בניו הנזכרים אבנט ואהרן עצמו עם בניו ובעבור שהאבנט שוה בכולם (יומא יב) לא הוזכר עם בגדי אהרן למעלה (בפסוקים ה ו) והוצרך עתה לומר שיחגרנו אבנט כבניו ולא הזכיר המכנסים כי לא הוצרך כאשר פירשתי (לעיל כח לה) והטעם שהפריש המכנסים משאר הבגדים כי כל הבגדים היה משה מלביש אותם כמו שצוה (בפסוק הקודם) והלבשתם אבל המכנסים שהם לכסות בשר הערוה (שם שם מב) היו הם לובשים אותם בהצנע ולכן לא הזכיר עתה בכלל ולקחת את הבגדים והלבשת ולפיכך הפרישם במצוה ובענש כמו שהזכרתי למעלה (שם לה)

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והקרבת את הפר לפני אהל מועד" - אמר ר"א כי טעמו כאשר תקריב את הפר לפני אהל מועד יסמוך אהרן ובניו עליו כי כבר הזכיר זה למעלה (בפסוק ג) והנכון בעיני כאשר פירשתי (שם) ששם יצוה להקריבם ולא פירש אל אהל מועד רק שיקריב אותם והטעם שיקריבם אל מקום הכהנים שיהיו מזומנים ודי שיהיו לפני פתח חצר המשכן ועכשיו הצריך שיקריבם לפני אהל מועד אל פתח האהל כאשר יפרש בשחיטה (בפסוק הבא) כי הסמיכה תהיה שם

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"החלב המכסה את הקרב" - הוא הקרום שעל הכרס שקורין טילא לשון רש"י ולפי דעתי כי החלב המכסה את הקרב הוא הקרום אבל כאשר יאמר כל החלב המכסה את הקרב ירמוז לשני חלבים אשר שם לחלב הקרום הזה ולחלב הגס אשר על הקרב כמו שנאמר בסדר ויקרא (ג ג) ואת החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב והנה על הקרב שני חלבים פעם יזכיר הכתוב את שניהם ופעמים יכלול אותם כאחד במלת כל והנה בכאן בכל החלב המכסה את הקרב כלל גם החלב אשר על הקרב ושם במעשה הצואה הזאת אמר ויקח את כל החלב אשר על הקרב ואת יותרת הכבד (שם ח טז) כללם בכל החלב אשר על הקרב ולמטה בפרשה זו (בפסוק כב) אמר ולקחת מן האיל החלב והאליה ואת החלב המכסה את הקרב והראשון המוזכר סתם הוא החלב אשר על הקרב

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"תשרף באש" - לא מצינו חטאת חיצונה נשרפת אלא זו לשון רש"י והוראת שעה היתה כדברי רבותינו והטעם בזה שהכל גלוי לפניו והיה פר חטאת זה לכפר על מעשה העגל וקרבנו של כהן משיח הוא (ויקרא ד ג) ושם (שם ד ו) יצוה להביא את דמו אל מבית לפרכת ולא רצה עתה להכניסו שם לפנים כי שם (ד ו) אמר בטעם את פני פרכת הקדש וכאן עדיין לא נתקדש ולא שרתה עליו שכינה שיקרא פרכת הקדש והנה החיצון כפנימי והסמיכה בבניו מפני שהתאנף על אהרן להשמידו (דברים ט כ) והוא כלוי בנים (ויק"ר ז א) הוצרכו גם הם להתכפר בו וטעם השריפה כטעם שריפת פרה אדומה וסודה ידוע מן השעיר המשתלח

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מאיל המלואים אשר לאהרן" - לא הזכיר בניו והאיל הוא מלואים לכלם והטעם כי יצוה הכתוב ולקחת את חזה התנופה מאיל המלואים בעבור שהוא לאהרן ואין החזה ראוי לו כי לא יהיה לבעלים ואחר שנתן טעם שאינו ראוי שיהיה לאהרן אין צורך לומר שלא יהיה לבניו כי אחריו יזכו הם ולמטה אמר (בפסוק כז) מאשר לאהרן ומאשר לבניו כלומר כאשר לוקח מקרבן כלם החזה ושוק כן יקחו הם האב והבנים מקרבנות המקריבים על ידם

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"למשחה בהם" - להתגדל בהם שיש משיחה שהיא לשון שררה כמו לך נתתים למשחה (במדבר יח ח) אל תגעו במשיחי (תהלים קה טו) לשון רש"י ואולי כן הוא כי בעבור ששררת ישראל למשוחים היא למלך ולכ"ג ישאילו הלשון לכל שררה וכן ומשחת את חזאל למלך על ארם ואת אלישע בן שפט תמשח לנביא תחתיך (מ"א יט טו טז) אבל בכאן הנכון הוא למשחה בהם למשוח בבגדים הכהנים הגדולים מבניו ולמלא בם את ידם להקריב הקרבנות וכן לך נתתים למשחה (במדבר יח ח) שנתתים להיות שלך בעבור שמשחתיך לכהן לי וכן אל תגעו במשיחי (תהלים קה טו) כי הנוגע בהם נוגע במשיחי ה' העתידים לצאת מהם כמו שאמר ומלכים מחלציך יצאו (בראשית לה יא) מלכי עמים ממנה יהיו (שם יז טז) ויתכן שנאמר עוד כי ומשחת את חזאל למלך על ארם שישלח לו שמן למשחו למלך להודיעו כי דבר ה' הוא ועשה כן אלישע במצות רבו כאשר הגיד לו שימלוך (מלכים ב ח יג) ואע"פ שלא נכתב שם ומשח את אלישע לנביא ואולי כן עשו בכורש אשר משחוהו כמלכי ישראל בעבור שידע כי נביא בישראל המליך אותו ויקרא את שמו בעבור ה' ולכך אמר למשיחו לכרש (ישעיהו מה א) ורבותינו אמרו (מגילה יב) וכי כרש משיח הוא וכו' והנה כולן משיחות ממש והכתוב שאמר (ישעיהו סא א) רוח ה' אלהים עלי יען משח ה' אותי לבשר ענוים דרך משל שימשיל רוח הקדש אשר תחול עליו לשמן הטוב כענין טוב שם משמן טוב (קהלת ז א)

פסוק לא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ובשלת את בשרו במקום קדש" - לא ידענו אם הוראת שעה היא שיהא בשר המלואים טעון כהן בבשולו או יהיה ובשלת בצווי כמו ומטך אשר הכית בו את היאור (לעיל יז ה) ויבן שלמה את הבית (מלכים א ו יד) כדברי רבי אברהם והצריך במקום קדוש שהן כזבחי שלמי צבור שנאכלין לפנים מן הקלעים ונאכלין ליום ולילה עד חצות (זבחים ה ה)

פסוק לו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"תעשה ליום על הכפורים" - בשביל הכפורים לכפר על המזבח מכל זרות ותיעוב ובמדרש תורת כהנים (צו א טו) אומר כפרת המזבח הוצרכה שמא התנדב אדם דבר גזל במלאכת המשכן והמזבח לשון רש"י והנכון כי על הכפורים על שני האילים שהם כפורים לאהרן ולבניו כמו שאמר כאן (לעיל בפסוק לג) ואכלו אותם אשר כפר בהם ואף כי החטאת כפרה וכתיב כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לכפר עליכם (ויקרא ח לד) כדברי ר"א

פסוק מו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לשכני בתוכם" - על מנת לשכון בתוכם לשון רש"י ושמוש הלמ"ד בתנאי כזה איננו נמצא ויתכן שיאמר וידעו בשכני בתוכם כי אני ה' אלהיהם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים כי ידעו כבודי ויאמינו שאני הוצאתי אותם מארץ מצרים והוא כדרך ויהי דוד לכל דרכיו משכיל (שמואל א יח יד) כי בוחר אתה לבן ישי (שם כ ל) על אשר מריתם את פי למי מריבה (במדבר כ כד) והדומים להם אבל רבי אברהם אמר כי לא הוצאתי אותם מארץ מצרים רק בעבור כי אשכון בתוכם וזהו תעבדון את האלהים על ההר הזה (לעיל ג יב) ויפה פירש ואם כן יש בענין סוד גדול כי כפי פשט הדבר השכינה בישראל צורך הדיוט ולא צורך גבוה אבל הוא כענין שאמר הכתוב ישראל אשר בך אתפאר (ישעיהו מט ג) ואמר יהושע ומה תעשה לשמך הגדול (יהושע ז ט) ופסוקים רבים באו כן אוה למושב לו (תהלים קלב יג) פה אשב כי אויתיה (שם יד) וכתוב והארץ אזכור (ויקרא כו מב)