קטגוריה:ויקרא יד כא

<< | ספר ויקרא • פרק י"ד • פסוק כ"א | >>

ואם דל הוא ואין ידו משגת ולקח כבש אחד אשם לתנופה לכפר עליו ועשרון סלת אחד בלול בשמן למנחה ולג שמן.

וְאִם דַּל הוּא וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת וְלָקַח כֶּבֶשׂ אֶחָד אָשָׁם לִתְנוּפָה לְכַפֵּר עָלָיו וְעִשָּׂרוֹן סֹלֶת אֶחָד בָּלוּל בַּשֶּׁמֶן לְמִנְחָה וְלֹג שָׁמֶן.

המהדורה המוטעמת:

וְאִם־דַּ֣ל ה֗וּא וְאֵ֣ין יָדוֹ֮ מַשֶּׂ֒גֶת֒ וְ֠לָקַ֠ח כֶּ֣בֶשׂ אֶחָ֥ד אָשָׁ֛ם לִתְנוּפָ֖ה לְכַפֵּ֣ר עָלָ֑יו וְעִשָּׂר֨וֹן סֹ֜לֶת אֶחָ֨ד בָּל֥וּל בַּשֶּׁ֛מֶן לְמִנְחָ֖ה וְלֹ֥ג שָֽׁמֶן׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

וְאִם וְ - ו' החיבור
אִם - ו' החיבור

צורת יסוד: c/518 a
מורפ': HC/C־דַּ֣ל דַּ֣ל - תואר, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 1800
מורפ': HAamsa ה֗וּא ה֗וּא - כינוי גוף, אישי, גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 1931
מורפ': HPp3ms וְאֵ֣ין וְ - ו' החיבור
אֵ֣ין - מילית, שלילה

צורת יסוד: c/369
מורפ': HC/Tn יָדוֹ֮ יָד - שם עצם, זכר ונקבה, יחיד, נסמך
וֹ֮ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 3027
מורפ': HNcbsc/Sp3ms מַשֶּׂגֶת֒ מַשֶּׂגֶת֒ - פועל, הפעיל, בינוני פעיל (הווה), נקבה, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 5381
מורפ': HVhrfsa וְ֠לָקַח וְ֠ - ו' החיבור
לָקַח - פועל, קל, עבר ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: c/3947
מורפ': HC/Vqq3ms כֶּ֣בֶשׂ כֶּ֣בֶשׂ - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 3532
מורפ': HNcmsa אֶחָ֥ד אֶחָ֥ד - תואר, מספר מונה, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 259
מורפ': HAcmsa אָשָׁ֛ם אָשָׁ֛ם - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 817
מורפ': HNcmsa לִתְנוּפָ֖ה לִ - מילת יחס
תְנוּפָ֖ה - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד

צורת יסוד: l/8573
מורפ': HR/Ncfsa לְכַפֵּ֣ר לְ - מילת יחס
כַפֵּ֣ר - פועל, פיעל, מקור נסמך

צורת יסוד: l/3722 a
מורפ': HR/Vpc עָלָ֑יו עָלָ֑י - מילת יחס
ו - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 5921 a
מורפ': HR/Sp3ms וְעִשָּׂר֨וֹן וְ - ו' החיבור
עִשָּׂר֨וֹן - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: c/6241
מורפ': HC/Ncmsa סֹ֜לֶת סֹ֜לֶת - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 5560
מורפ': HNcfsa אֶחָ֨ד אֶחָ֨ד - תואר, מספר מונה, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 259
מורפ': HAcmsa בָּל֥וּל בָּל֥וּל - פועל, קל, בינוני סביל, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 1101 a
מורפ': HVqsmsa בַּשֶּׁ֛מֶן בַּ - מילת יחס, ה' הידיעה
שֶּׁ֛מֶן - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: b/8081
מורפ': HRd/Ncmsa לְמִנְחָ֖ה לְ - מילת יחס
מִנְחָ֖ה - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד

צורת יסוד: l/4503
מורפ': HR/Ncfsa וְלֹ֥ג וְ - ו' החיבור
לֹ֥ג - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך

צורת יסוד: c/3849
מורפ': HC/Ncmsc שָֽׁמֶן שָֽׁמֶן - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 8081
מורפ': HNcmsa׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):

וְאִם־דַּ֣ל מונח (משרת, דרגא 5) ה֗וּא רביעי (משנה, דרגא 3)

וְאֵ֣ין מונח (משרת, דרגא 5) יָדוֹ֮ זרקא (משנה, דרגא 3)

מַשֶּׂגֶת֒ סגול (מלך, דרגא 2)

וְ֠לָקַח תלישא גדולה (שליש, דרגא 4)

כֶּ֣בֶשׂ מונח (משרת, דרגא 5) אֶחָ֥ד מרכא (משרת, דרגא 5) אָשָׁ֛ם תביר (משנה, דרגא 3)

לִתְנוּפָ֖ה טפחא (מלך, דרגא 2)

לְכַפֵּ֣ר מונח (משרת, דרגא 5) עָלָ֑יו אתנחתא (קיסר, דרגא 1)

וְעִשָּׂר֨וֹן קדמא (משרת, דרגא 5) סֹ֜לֶת גרש (שליש, דרגא 4)

אֶחָ֨ד קדמא (משרת, דרגא 5) בָּל֥וּל מרכא (משרת, דרגא 5) בַּשֶּׁ֛מֶן תביר (משנה, דרגא 3)

לְמִנְחָ֖ה טפחא (מלך, דרגא 2)

וְלֹ֥ג מרכא (משרת, דרגא 5) שָֽׁמֶן סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

וְאִם דַּל הוּא וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת, וְלָקַח כֶּבֶשׂ אֶחָד אָשָׁם לִתְנוּפָה להניפו לפני ה' לְכַפֵּר עָלָיו, וְעִשָּׂרוֹן סֹלֶת אֶחָד במקום 3 עשרונים שמביא עשיר - פסוק י בָּלוּל בַּשֶּׁמֶן לְמִנְחָה, וְלֹג שָׁמֶן.

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

תרגום

אונקלוס (תאג'):	וְאִם מִסְכֵּן הוּא וְלֵית יְדֵיהּ מַדְבְּקָא וְיִסַּב אִמַּר חַד אֲשָׁמָא לַאֲרָמָא לְכַפָּרָא עֲלוֹהִי וְעֶשְׂרוֹנָא סוּלְתָּא חַד דְּפִיל בִּמְשַׁח לְמִנְחָתָא וְלוֹגָא דְּמִשְׁחָא׃
ירושלמי (יונתן):	וְאִין מִסְכַּן הוּא וְלֵית יְדֵיהּ מְסַפְּקָא וְיִסַב אִימַר חַד אֲשָׁמָא לַאֲרָמָא מְטוֹל לִמְכַפְּרָא עֲלוֹי וְעֶשְרוֹנָא סְמִידָא חַד פְּתוּךְ בִּמְשַׁח זֵיתָא לְמִנְחָתָא וְלוּגָא דִמְשַׁח זֵיתָא:

מדרש ספרא

עריכה

• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •

מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת מצורע מצורע פרשה ד (עריכה)

[א] "ואם דל הוא"-- שומע אני דל איש פלוני ממה שהיה, שהיה בן מאה מנה ונעשה בן חמשים מנה... ת"ל "ואין ידו משגת". אי "ואין ידו משגת", יש לו ואינו מוצא ליקח... ת"ל "אם דל הוא". הא עד שיאמרו ב' כתובים ואם לאו לא שמענו.

[ב] "הוא"-- ולא נודריו. לפי שבערכים עני שהעריך את עשיר-- נותן ערך עני, יכול אפילו עני שאמר קרבנו של מצורע זה עלי והיה מצורע עשיר יביא קרבן עני? ת"ל "הוא"-- ולא נודריו. [ג] רבי אומר, אומר אני אף בערכים כן! וכי מפני מה עני שהעריך את העשיר נותן ערך עני? שאין העשיר חייב כלום. אבל עשיר שאמר ערכי עלי ושמע עני ואמר מה שאמר זה עלי-- נותן ערך עשיר! אף זה, הואיל והוא חייב בשלש בהמות ובקש איש זה לפטרו לפיכך הוא מביא קרבן עשיר.

עשיר והעני או עני והעשיר-- נותן ערך עשיר.

[ד] "ולקח כבש אחד אשם" מה ת"ל "אחד"? זו שאל רבי עקיבא את ר' נחמיה מה ת"ל "אחד"? אמר לו, זה מביא מהשג יד ומטמא מקדש מביא מהשג יד: מה מטמא מקדש מביא שניים תחת אחת אף זה יביא שניים תחת אחת והעולה תעלה חובה. אמר לו ר' עקיבא ממקום שבאת! זה מביא מהשג יד ומטמא מקדש מביא מהשג יד. מה מטמא מקדש מביא שנים תחת כפרתו אף זה יביא שנים תחת כפרתו! אמר לו אם לאו מה אתה מקיימו? אמר לו: זה מביא מהשג יד ובערכים מביא מהשג יד. מה בערכים מביא כל השג ידו אף זה יביא כל השג ידו... ת"ל "אחד".

[ה] "לתנופה לכפר"-- וכי יש תנופה מכפרת?! אם כן למה נאמר "לתנופה לכפר"? אלא ללמד שאם עשה לתנופה שירי מצוה כאילו לא כפר.

"ועשרון סולת אחד"-- מלמד שכל עשרון ועשרון טעון לוג כדברי חכמים. ר' נחמיה ור' אליעזר בן יעקב: אפילו מנחה של ששים עשרון אין לה אלא לוגה שנאמר "למנחה ולג שמן".

[ו] "ולוג" מה ת"ל? שהיה בדין שיביא שליש לוג-- מה מצינו בעשיר שהוא מביא שלשה עשרונים ומביא לוג א' אף עני שהוא מביא עשרון א' יביא שליש לוג... ת"ל "ולוג שמן".

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"ועשרון סלת אחד" - לכבש זה שהוא א' יביא עשרון א' לנסכיו

"ולוג שמן" - לתת ממנו על הבהונות ושמן של נסכי המנחה לא הוזקק הכתוב לפרש

מפרשי רש"י - לחץ על המילה "הראה" בצד שמאל להצגה

מפרשי רש"י

עריכה

גור אריה

עריכה

• לפירוש "גור אריה" על כל הפרק •

[כא] לכבש זה שהוא אחד יביא עשרון אחד. פירוש, הא דכתיב "עשרון אחד", ולא הוי למכתב רק "ועשרון סולת". בשלמא הא דכתיב "וכבש אחד", הלשון הזה שייך שפיר, לפי שהעשיר מביא שלשה בהמות (פסוק י), העני מביא כבש אחד. אבל גבי עשרונים, לא יתכן לפרש דבעשיר שלשה עשרונים (שם) וכאן עשרון אחד, שאלו שלשה עשרונים שייכים לכבש (רש"י פסוק י), והוי למכתב "ועשרון סולת" בלבד, אבל "אחד" לא צריך למכתב, כיון דעשרון זה הוא טפל לבהמה, ולפיכך צריך לומר דפירוש הכתוב "ועשרון סולת אחד" לכבש שהוא אחד, והשתא הוא מחובר לכבש, ואל "אחד" דכתיב אצל כבש קאי:

והרא"ם פירש, שלכך פירש (רש"י) 'לכבש זה', שהוא להביא ראיה שג' עשרונים שמביא העשיר אינה מנחה הבאה בפני עצמה, שאם כן למה מביא הדל עשרון אחד - אם היה מנחה של הדל הבאה בפני עצמו, אלא בשביל שהדל אינו מביא רק כבש אחד, לכך מביא עשרון. והוא עצמו סתר פירושו כמבואר בדבריו, לכך אין צריך להשיב עליו:

[כב] ושמן של נסכי מנחה וכו'. פירש זה כאן, מפני שכאן צריך בהכרח לומר שאין בלוג שמן זה שמן של נסכי מנחה, שאם היה בכלל לוג זה שמן של נסכי מנחה לא היה הערך שוה, דלעיל (פסוק י) היו שלשה עשרונים למנחה והיה לוג, וכאן היה עשרון אחד והיה גם כן לוג. ולפיכך צריך לומר דלא היה בכלל לוג זה שמן של נסכי מנחה. אבל לעיל (שם) אין ראיה, דשמא היה לוג שמן של נסכי מנחה:

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •

וְעִשָּׂרוֹן סֹלֶת אֶחָד – לְכֶבֶשׂ זֶה שֶׁהוּא אֶחָד, יָבִיא עִשָּׂרוֹן אֶחָד לִנְסָכָיו.
וְלֹג שָׁמֶן – לָתֵת מִמֶּנּוּ עַל הַבְּהוֹנוֹת; וְשֶׁמֶן שֶׁל נִסְכֵּי הַמִּנְחָה לֹא הֻזְקַק הַכָּתוּב לְפָרֵשׁ.

אור החיים

עריכה

• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •

ואם דל הוא ואין ידו משגת. צריך לדעת למה כפל. ואולי שנתכוין על דרך מה שאמרו בפרק בתרא דכריתות (דף כז:) וזה לשון המשנה הפריש לכשבה או לשעירה העני יביא עוף וכו' ע"כ. ובגמרא (שם) למדו הדבר ממה שאמר הכתוב בקרבן עולה ויורד מחטאתו אשר חטא משמע ממקצת הדבר שהפריש לחטאתו ע"כ. והנה דרשה זו ישנה בעולה ויורד שישנו בדלי דלות כי שם הזכיר הכתוב מחטאתו שממנה דרשו, אבל מצורע יש לבעל הדין לחלוק ולומר כשם שלא מצינו בו שיוכל להביא קרבן דלי דלות והחמיר בו הכתוב גם נחמיר בו אם הפריש כבש וכשבה לחטאתו ועולתו והוצרך להם שלא יביא מקצת הדבר שהפריש לחטאתו להביא במקומן שתי תורים או שני בני יונה, תלמוד לומר ואין ידו משגת שהגם שלא היה דל והפריש מעושר אם אין ידו משגת יכול הוא להוציא המעות המופרשים לחולין ויביא כפרת השגת יד. ותמצא שלא חלקו רז"ל בין עולה ויורד של מצורע לעולה ויורד של טומאת מקדש וכו' ושבועת ביטוי וכו':

או ירצה על דרך מה שאמרו בסוף כריתות באותה שהבאתי בסמוך וזה לשונם הפריש לעשירית האיפה והעשיר יביא עוף העשיר יביא כשבה ע"כ, ואמרו שם שדרשו כן מדכתיב על חטאתו, וכאן רמז הדבר באומרו דל הוא ואין ידו וגו' פירוש ועודנו אין ידו משגת, אבל אם השיגה ידו הגם שהפריש בהיותו דל יביא קרבן עשיר, וב' דרכים אלו יסבלו יחד במשמעות הכתוב על זה הדרך ועודנו אין ידו משגת בין לחומרא בין לקולא כנזכר. ובתורת כהנים אמרו וזה לשונם דל הוא שומע אני דל ממה שהיה בן מאה מנה ונעשה בן נ' תלמוד לומר ואין ידו וגו', או ואין ידו וגו' יש לו ואין מוצא ליקח תלמוד לומר דל ע"כ. וצריך לדעת כוונת ואין מוצא, אם אין מוצא כל עיקר כמו שהיו בימים שהיתה ירושלים במצור, ודאי שמביא קרבן עני והרי הוא כחסרי ממון כי מה לי אין לו ממון או יש לו ואינו שוה כלום בערך הקרבן כיון שאינו משיגו בממון, אלא ודאי שכוונת התנא היא שאינה מצוי בקנין הרגיל וצריך הוא להפליג קנייתה בממון רב:

ונראה שלא יתחייב אלא אם בשיעור שלא יהיה הוא חסר למה שצריך לעצמו, שהרי אפילו ירד אנו אומרים שיביא קרבן עני ויחיה מהנשאר. ופירוש זה של דברי רז"ל אינו סותר דברינו, ואלו ואלו דברי אלהים חיים. ותדע שאם לא היתה כוונת התורה בכפל הדבר אלא לומר דברי רז"ל היה לו לכתוב ואם לא תגיע ידו די שה וכשבה והביא וגו' כמו שאמר בקרבן טומאת מקדש והשבועות, אלא נתכוון גם כן למה שפירשנו:

ומה שדרשו עוד בתורת כהנים בפרשה זו (לקמן ל' ל"א) בג' מקראות המיותרים בהשגת יד, והם אשר תשיג ידו, מאשר תשיג ידו, את אשר תשיג ידו, ודרשום על זה הדרך אשר תשיג בא להיה עשיר קודם ובעת הבאת הקרבן העני שיביא גם כן קרבן עני, ומאשר תשיג ידו בא למי שהיה עשיר והתחיל גם כן להביא אשמו והוא עדיין עשיר והעני שיביא גם כן קרבן עני:

ואת אשר תשיג ידו בא להתחיל להביא קרבנו שהוא האשם בזמן שהיה עני והעשיר שצריך להביא בעושר, אבל אם הביא חטאת בעוני לא יביא עולה בעושר אם העשיר ולמדו שם דבר זה ממה שאמר הכתוב אחד לחטאת ואחד לעולה שצריך שיהיו שניהם מין אחד, מכל אלו הדרשות אין ללמוד מה שדרשנו מכפל אומרו דל ואין ידו וגו', שאפילו אחר כל דרשות שדרשו עדיין צריכין אנו לב' הדרשות שדרשנו שאחר שהפריש קרבן עשיר יביא קרבן עני ואחר שהפריש קרבן עני יביא קרבן עשיר כי לא באו ב' דברים אלו בדרשות הנזכרות: