ביאור:בבלי יומא דף כח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת יומא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

והרי אברים ופדרים?

סוף עבודה דיממא היא;

והרי תרומת הדשן?

תחילת עבודה דיממא היא, דאמר רבי יוחנן: קדש ידיו לתרומת הדשן - למחר אינו צריך לקדש שכבר קדש מתחלת עבודה;

אלא קשיא?

[1]

אלא אי אתמר הכי אתמר: אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: זר שסידר שני גזירי עצים חייב, הואיל ועבודה תמה היא [2].

מתקיף לה רבא: אלא מעתה תבעי פייס!

ולא בעיא פייס? והתניא: מי שזכה בתרומת הדשן יזכה בסידור שני גזירי עצים? הכי קאמר: יפייסו לה בפני עצמה, כדאמרינן;

למימרא דעבודה תמה וזר חייב עליה מיתה בעיא פייס, אין זר חייב עליה מיתה לא בעיא פייס? והרי שחיטה?

שאני שחיטה דתחילת עבודה דיממא היא;

למימרא דעבודה תמה בעי פייס, עבודה שיש אחריה עבודה לא בעי פייס? והרי אברים ופדרים?

סוף עבודה דיממא היא;

הרי תרומת הדשן?

משום מעשה שהיה. [3]

אמר מר זוטרא ואיתימא רב אשי: אף אנן נמי תנינא [4]: אמר להם הממונה: "צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה, ואילו זמן סידור גזירי עצים לא קתני [5]?! [6]

הך דלית לה תקנתא קתני, הך דאית לה תקנתא לא קתני.

הדרן עלך בראשונה




יומא פרק שלישי אמר להם הממונה

משנה:

אמר להם הממונה [7]: "צאו וראו [8] אם הגיע זמן השחיטה" [9];

אם הגיע – הרואה [10] אומר: "ברקאי"! [11]!

מתיא בן שמואל אומר: "האיר פני כל המזרח עד שבחברון [12]", והוא אומר "הן" [13].

ולמה הוצרכו לכך [14]?

שפעם אחת עלה מאור הלבנה [15], ודימו [16] שהאיר מזרח ושחטו את התמיד והוציאוהו לבית השריפה [17] הורידו כהן גדול לבית הטבילה! [18]

זה הכלל היה במקדש: כל המיסך את רגליו [19] - טעון טבילה, וכל המטיל מים - טעון קידוש ידים ורגלים [20].

עמוד ב

גמרא:

תניא: רבי ישמעאל אומר: "ברק ברקאי"; רבי עקיבא אומר "עלה ברקאי" [21]; נחומא בן אפקשיון אומר: "אף ברקאי בחברון"; מתיא בן שמואל הממונה על הפייסות אומר "האיר פני כל המזרח עד שבחברון"; רבי יהודה בן בתירא אומר "האיר פני כל המזרח עד בחברון ויצאו כל העם איש איש למלאכתו".

אי הכי נגה ליה טובא?

לשכור פועלים קאמרינן [22].

אמר רב ספרא: צלותיה דאברהם [23] - מכי משחרי כותלי [24].

אמר רב יוסף: אנן מאברהם ניקום וניגמר [25]!?

אמר רבא: תנא גמר מאברהם, ואנן לא גמרינן מיניה? דתניא: (ויקרא יב ג) וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ - מלמד שכל היום כשר למילה, אלא שהזריזין מקדימין למצות, שנאמר (בראשית כב ג) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ [אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים].

אלא אמר רבא: רב יוסף, הא קא קשיא ליה, דתנן [פסחים פ"ה מ"א]: חל ערבי פסחים להיות בערב שבת, נשחט בשש ומחצה, וקרב בשבע ומחצה [26], [27] ונשחטיה מכי משחרי כותלי [28]?

מאי קושיא ודילמא כותלי דבית המקדש בשש ומחצה משחרי, משום דלא מכווני טובא [29]?

אי נמי שאני אברהם, דאיצטגנינות גדולה היתה בלבו; [30]

אי נמי משום דזקן ויושב בישיבה הוה, דאמר רבי חמא ברבי חנינא: מימיהן של אבותינו לא פרשה ישיבה מהם:

היו במצרים - ישיבה עמהם, שנאמר (שמות ג טז) לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל [וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם יְדֹוָד אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵאמֹר פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם וְאֶת הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם];

היו במדבר - ישיבה עמהם, שנאמר (במדבר יא טז) [וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה] אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל [אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ];

אברהם אבינו - זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר (בראשית כד א) וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים [וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל];

יצחק אבינו - זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר (בראשית כז א) וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק [וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּנִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּנִי];

יעקב אבינו - זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר (בראשית מח י) וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן [לֹא יוּכַל לִרְאוֹת וַיַּגֵּשׁ אֹתָם אֵלָיו וַיִּשַּׁק לָהֶם וַיְחַבֵּק לָהֶם];

אליעזר עבד אברהם - זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר (בראשית כד ב) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ [הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי];

הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ - אמר רבי אלעזר: שמושל בתורת רבו;

(בראשית טו ב) [וַיֹּאמֶר אַבְרָם ה' אלקים מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי] הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר - אמר רבי אלעזר: שדולה ומשקה [31] מתורתו של רבו לאחרים.

אמר רב: קיים אברהם אבינו כל התורה כולה, שנאמר (בראשית כו ה) עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי;

אמר ליה רב שימי בר חייא לרב: ואימא שבע מצות [32]?

הא איכא נמי מילה!

ואימא שבע מצות ומילה?

אמר ליה: אם כן, מִצְוֹתַי וְתוֹרֹתָי למה לי?

אמר רבא, ואיתימא רב אשי: קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין [33], שנאמר וְתוֹרֹתָי: אחת תורה שבכתב ואחת תורה שבעל פה.

מתיא בן שמואל אומר [האיר פני כל המזרח עד שבחברון] והוא אומר הן:

מאן אמר הן? אילימא הך דקאי אאיגרא הוא חלים, והוא מפשר [34]? אלא הך דקאי אארעא? מנא ידע?

איבעית אימא הך דקאי אארעא, ואיבעית אימא: הך דקאי אאיגרא:

איבעית אימא הך דקאי אאיגרא - אמר איהו [35] "האיר פני כל המזרח" ואמר ליה הך דקאי אארעא "עד שבחברון" [36]? ואמר ליה איהו "הן";

ואיבעית אימא: הך דקאי אארעא [37] אמר איהו [38] "האיר פני כל המזרח?" [39] ואמר ליה "עד שבחברון" [40], ואמר ליה "הן [41]" [42],

ולמה הוצרכו לכך [שפעם אחת עלה מאור הלבנה, ודימו שהאיר מזרח ושחטו את התמיד והוציאוהו לבית השריפה הורידו כהן גדול לבית הטבילה]:

ומי מיחליף [43]?: והתניא: 'רבי אומר: אינו דומה תימור של לבנה לתימור של חמה [44]: תימור של לבנה מתמר ועולה כמקל [45], תימור של חמה מפציע לכאן ולכאן.'

תנא דבי רבי ישמעאל: יום המעונן היה, ומפציע לכאן ולכאן [46];

אמר רב פפא: שמע מינה [47]: יומא דעיבא - כוליה שמשא [48].

למאי נפקא מינה?

לשטוחי עורות [49];

אי נמי לכדדרש רבא: אשה לא תלוש [50] לא בחמה ולא בחמי חמה.

אמר רב נחמן: זוהמא דשימשא [51] קשי משימשא; וסימניך: דנא דחלא [כלי של חומץ] [52]; שברירי דשימשא [53] קשו משימשא [54]; וסימניך דילפא [55];

הערות[עריכה]

  1. ^ לא גרסינן לכוליה הך גירסא דאיברים ודתרומת הדשן הכא, דהא מנינן להו לגבי פלוגתייהו דרב ולוי בעבודה שאין אחריה עבודה, ואגב שיטפא דריהטא דגירסא דלעיל דלישנא קמא דרבי זירא - הדר וגרסינהו בלישנא בתרא; והכי גרסינן: יש לך עבודה שיש אחריה עבודה ופסולה בזר אלא אי איתמר כו'
  2. ^ דשלים ליה סידור
  3. ^ למימרא דעבודה תמה בעי פייס כו' עד משום מעשה שהיה לא גרסינן
  4. ^ דסידור גזירין - עבודה תמה היא, כרבי יוחנן ודלא כרב ולוי, דלא מנו לה בעבודה שזר חייב עליה, משום דיש אחריה סידור איברים
  5. ^ אלמא עבודת לילה היא
  6. ^ והוא גמר סידור מערכה וסידור האיברים שהוא עבודת יום - תחילת עבודה אחרת היא, ולא גמר סידור המערכה היא;
  7. ^ הוא הסגן
  8. ^ על החומה או על הגג
  9. ^ שחיטת התמיד, כלומר: אם האיר המזרח, שהשחיטה פסולה בלילה, כדכתיב (ויקרא יט ו) בְּיוֹם זִבְחֲכֶם
  10. ^ זה שעלה לגג
  11. ^ ברקאי - לשון צוהר, כמו לְמַעַן הֱיֵה לָהּ בָּרָק (יחזקאל כא טו) הֵאִירוּ בְרָקִים (תהלים עז יט)
  12. ^ עד שנראה הצוהר עד חברון
  13. ^ מפרש בגמרא
  14. ^ לעלות לגג ולראות
  15. ^ צמח תואר הלבנה סמוך לשחרית
  16. ^ וחישבו
  17. ^ כשהבינו שנשחט בלילה
  18. ^ מפרש לה בגמרא
  19. ^ נקבים הגדולים, ולשון מיסך - כמו אילן המיסך על הארץ (נזיר נד ב), לפי שהצריך לנקבים גדולים כורע על ברכיו ומכסה גופו את רגליו, וכן בשאול כתיב (שמואל א כד ג) וְשָׁם מְעָרָה וַיָּבֹא שָׁאוּל לְהָסֵךְ אֶת רַגְלָיו
  20. ^ מן הכיור
  21. ^ האיר יותר מברק
  22. ^ האי יצאו איש למלאכתו - לאו על הפועלים קאי, אלא בעל הבית שהוא משכים ביותר למצוא פועלים לשכור
  23. ^ תפלת הערב שלו
  24. ^ חומות הפונות למזרח, שהלבינו מהנץ החמה הבאה מן המזרח ונוצצת עליהן, ובתחילת שבע שעות, שהחמה באמצע הרקיע בראש כל אדם - אינה עושה עמוד, אלא תחתיהן משחירין אותן הכתלים לפי שאין חמה נוצצת אלא בראש הכותל בעוביו, ומיצל חודו של שפת עוביו על זקיפת הכותל ומשחרת; מההיא שעתא נוטים צללי ערב, וקרוי 'ערב'
  25. ^ באת ללמדנו להיות זריזין כאברהם?
  26. ^ הוצרך למהר תמיד של בין הערבים בכל יכולת לפי שפסחים נשחטו אחריו, וצריך לצלותן מבעוד יום, ואמרינן התם: מוקמינן ליה אדיניה, מכי ינטו צללי ערב, וקתני: 'נשחט התמיד בשש ומחצה'
  27. ^ ואי מכי משחרי כותלי מיקרי 'בין הערבים'
  28. ^ דהיינו מתחלת שבע
  29. ^ לא הוו זקופים בצמצום: לפי שהחומה היתה רחבה מלמטה, והולכת ומתקצרת ועולה, ולפיכך אין חודו של שפת עוביו למעלה מיצל על זקיפתו להשחירו עד שתימשך חמה למערב
  30. ^ איצטגנינות - להיות בקי בהליכות המזלות ותחילות השעות, דהכי תניא בבבא בתרא (טז,ב) וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל (בראשית כד א) - איצטגנינות גדולה היתה בלבו, וכל מלכי מזרח ומערב משכימין לפתחו לשאול במזלות
  31. ^ נוטריקון של 'ד-משק'
  32. ^ שנצטוו לשאר כל בני נח, אבל תורה לא נתנה לו
  33. ^ שאינו הלכה למשה מסיני, אלא תקנת סופרים שעתידין לתקן
  34. ^ פותר החלום, כלומר: הוא שואל הוא משיב
  35. ^ זה שעל הגג
  36. ^ שאילה היא
  37. ^ אמר "הן"; כיצד? -
  38. ^ הא דקאי אארעא
  39. ^ בלשון שאילה
  40. ^ וזה אומר לו: עד שבחברון האיר
  41. ^ כך אני שואל
  42. ^ ומצינו בתלמוד ירושלמי (פרק שלישי הלכה ראשונה): כדי להזכיר זכות אבות מזכירין חברון
  43. ^ צימוח תימור חמה בצימוח תימור לבנה
  44. ^ עלות השחר
  45. ^ שנבקע ונראה כתמר זקוף, לשון וְתִימֲרוֹת עָשָׁן (יואל ג ג) על שם שזוקף ועולה
  46. ^ יום המעונן = הרקיע קשור בעבים, ואין התימור נראה בעד ערפל אלא במקום פיזור העבים במקומות הרבה, בין עב לעב
  47. ^ מדקאמר ביום המעונן נבקע במקומות הרבה
  48. ^ אפילו במקום צל, שהחמה בוקעת בכל מקום ואינה יוצאת דרך חלון כנגד חלונות, שהעבים עומדים בפניה, והיא מתפשטת עליהם ובוקעת בכל פיסוק שבהן
  49. ^ לייבש
  50. ^ בפסח
  51. ^ אותו חום של יום המעונן
  52. ^ שפיה סתום יפה, שלא יצא ריחו ויחלוש; וכשאתה נוקב נקב קטן - יוצא שם ריח חזק מאד; כך יום המעונן: מתוך שהחמה מכוסה, וחום שלה כבוש - נוקבת בכח דרך נקב העבים
  53. ^ סַּנְוֵרִים (בראשית יט יא) מתרגמינן 'שברירי': שמש הנוקבת בכח דרך נקב העבים קטנים, הנותן עיניו כנגד הנקב
  54. ^ קשים לו הסנורים יותר מן המסתכל בחמה שבאויר
  55. ^ קשה דלף היורד על האדם משאם נכנס כל גופו למים