ביאור:בבלי יומא דף מ

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת יומא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

אלא להך לישנא דאמרת ^[1] פליגי, בשלמא למאן דאמר לא מעכבא - הא מני? - רבי יהודה היא; אלא למאן דאמר מעכבא ^[2] הא מני ^[3]?

תני 'מצוה להניח' ^[4].

תא שמע: 'מצוה להגריל ולהתודות ^[5]; לא הגריל ולא התודה – כשר'; וכי תימא הכי נמי להניח - אימא סיפא רבי שמעון אומר: לא הגריל - כשר; לא התודה – פסול, מאי לא הגריל? אילימא לא הניח ^[6] - מכלל דרבי שמעון סבר הגרלה מעכבא? והתניא: מת אחד מהן ^[7] - מביא חבירו שלא בהגרלה ^[8], דברי רבי שמעון!

רבי שמעון לא ידע מאי קאמרי רבנן, והכי קאמר להו: אי הגרלה = הגרלה ממש קא אמריתו ^[9], פליגנא עלייכו בחדא ^[10]; אי הגרלה דקאמריתו היינו הנחה ^[11] - פליגנא עלייכו בתרתי ^[12].

תא שמע: 'פר מעכב את השעיר ^[13], ושעיר אין מעכב את הפר ^[14] במתנות שבפנים ^[15]'?

בשלמא פר מעכב את השעיר, דאי אקדמיה לשעיר ^[16] מקמי פר - לא עבד ולא כלום; אלא שעיר אין מעכב את הפר מאי ניהו ^[17]?: אילימא דאי אקדים מתנות דפר בהיכל ^[18] מקמי מתנות דשעיר בפנים – 'חוקה' כתיב בהו ^[19]! אלא לאו דאקדים מתנות דפר בפנים מקמי הגרלה ^[20]; ומדסדרא לא מעכבא - עיקרא הגרלה נמי לא מעכבא ^[21]!?

לא! דאקדים מתנות דפר במזבח ^[22] מקמי מתנות דשעיר בהיכל ^[23], ורבי יהודה היא, דאמר: דברים הנעשין בבגדי לבן בחוץ לא מעכבי.

והא במתנות שבפנים קתני?!

אלא הא מני? - רבי שמעון היא, דאמר הגרלה לא מעכבא;

ואיבעית אימא: לעולם רבי יהודה היא, ונהי דבסדרא לא מעכבא ^[24] - הגרלה מיהא ^[25] מעכבא ^[26];

ואזדו לטעמייהו ^[27] ^[28], דתניא:

עמוד ב

'(ויקרא טז י) [וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל] יָעֳמַד חַי לִפְנֵי ה' לְכַפֵּר עָלָיו[לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל הַמִּדְבָּרָה] ^[29]; עד מתי יהיה זקוק לעמוד חי? - עד שעת מתן דמו של חבירו ^[30], דברי רבי יהודה; רבי שמעון אומר: עד שעת וידוי דברים ^[31].';

במאי קא מיפלגי? כדתניא: 'לְכַפֵּר - בכפרת דמים הכתוב מדבר, וכן הוא אומר (ויקרא טז כ) וְכִלָּה מִכַּפֵּר אֶת הַקֹּדֶשׁ [וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְהִקְרִיב אֶת הַשָּׂעִיר הֶחָי]: מה להלן בכפרת דמים ^[32] - אף כאן בכפרת דמים ^[33], דברי רבי יהודה; רבי שמעון אומר: לְכַפֵּר עָלָיו - בכפרת דברים הכתוב מדבר ^[34]'.

תא שמע: 'שאלו תלמידיו את רבי עקיבא: עלה ^[35] בשמאל, מהו שיחזור לימין?

אמר להן: אל תתנו מקום למינין ^[36] לרדות ^[37].; טעמא דאל תתנו מקום למינין לרדות, הא לאו הכי מהדרינן ליה ^[38]? והא אמרת הגרלה מעכבא, וכיון דקבעתיה שמאל - היכי מהדרינן ליה!?

אמר רבא: הכי קאמרי: עלה הגורל בשמאל - מהו שיחזירו לו ולשעירו לימין? אמר להם: אל תתנו מקום למינין לרדות.

תא שמע: 'אילו נאמר את 'השעיר אשר עליו' הייתי אומר יניחנו עליו; תלמוד לומר עָלָה (ויקרא טז י: וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יָעֳמַד חַי לִפְנֵי ה' לְכַפֵּר עָלָיו לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל הַמִּדְבָּרָה); כיון שעלה ^[39] - שוב אינו צריך ^[40]'; למאי?: אילימא למצוה - מכלל דהנחה מצוה נמי לא! אלא לאו לעכב, ושמע מינה הגרלה מעכבא הנחה לא מעכבא!?

אמר רבא: הכי קאמר: אילו נאמר 'אשר עליו' - הייתי אומר 'יניחנו עליו עד שעת שחיטה - תלמוד לומר אֲשֶׁר עָלָה: כיון שעלה שוב אינו צריך.

תא שמע: '(ויקרא טז ט) [וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת הַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַה’] וְעָשָׂהוּ חַטָּאת - הגורל עושהו חטאת ואין [קריאת] השם עושהו חטאת; שיכול והלא דין הוא: ומה במקום שלא קידש הגורל ^[41] קידש השם ^[42], מקום שקידש הגורל ^[43] אינו דין שיקדש השם ^[44]! תלמוד לומר וְעָשָׂהוּ חַטָּאת: הגורל עושה חטאת, ואין השם עושה חטאת';

הערות

^ אליבא דרבי יהודה
^ ואמר רבי ינאי מעכבא וכל שכן לרבי נחמיה
^ לא רבי יהודה ולא רבי נחמיה
^ ואם לא הניח – כשר; ובהא כולי עלמא מודו, דבנתינה לא תנא בה קרא, אלא חדא זימנא הוא דכתיב: וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גּוֹרָלוֹת (ויקרא טז ח), אבל בעלייה תנא בה קרא, דכתיב וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת הַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לה' (ויקרא טז ט), (ויקרא טז י) וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה [עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יָעֳמַד חַי]
^ על שעיר המשתלח כדכתיב (ויקרא טז כא) וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְנָתַן אֹתָם עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי הַמִּדְבָּרָה
^ בההוא הוא דקאמר רבי שמעון - כשר, אבל עלייתו מתוך קלפי אית ליה לרבי שמעון דמעכבא
^ לאחר הגרלה דאי אפשר עוד להגריל אלא אם כן יביא שנים אחרים וילך אחד לאיבוד, כדאמרינן בפרק 'שני שעירי' (לקמן דף סב,א)
^ מביא אחד מן השוק תחת זה שמת ויהא חבירו של זה העומד ואין צריך להגריל
^ לעולם לא הגריל דקאמר תנא קמא כשר – 'לא הניח' הוא, ודקשיא לך 'היכי קאמר רבי שמעון עלה לא הגריל כשר' אי הגרלה זו היינו הנחה, משמע דאי לא העלה פסול לרבי שמעון'? לא תקשי: ד'לא הגריל' דקאמר רבי שמעון - לא הגריל ממש קאמר, ולא הוה ידע ד'לא הגריל' דקאמר תנא קמא - אהנחה הוא דקאי, והכי קאמר להו רבי שמעון לרבנן: אי לא הגריל - כשר דקאמריתו - היינו בעלייה, דהוא הגרלה ממש
^ בלא התודה
^ אבל עלייה לדידכו מעכבא
^ דלדידי הגרלה לא מעכבא כלל, והוידוי מעכב; ולקמן מפרש טעמא דתרוייהו בוידוי
^ אם הקדים אחת מן העבודות של שעיר המאוחרות לשל פר, ועשאה קודם לפר - הפר שהוא ראוי ליקדם לה מעכבא ופוסלה, ואינה עולה לו, וצריך לחזור ולעשותה לאחר הפר; וסדר עבודותיהן כך היא בפרשה: בתחילה מתודה על הפר וידוי ראשון ואחר כך מגריל על השעיר, ואחר כך מתודה על הפר וידוי שני – ושחטו, ומכניס כף ומחתה, ונותן את הקטורת על האש (וגו'), ונותן מדם הפר על הכפורת; ואחר כך שוחט את השעיר ונותן ממנו על הכפורת, ואחר כך נותן מדם הפר על הפרוכת ואחר כך מדם השעיר, ואחר כך מערב דמים ונותן על מזבח הפנימי
^ אם הקדים עבודת הפר והוא מן המאוחרות לשל שעיר, ועשאה לפני שעיר - אין השעיר שהיה ראוי ליקדם לה פוסלה
^ קאמרי דסדר הפר מעכב את השעיר
^ על בין הבדים
^ איזה עבודה מצינו בשעיר הקודמת לשל פר במתנות פנים, דנימא עלה שאם שינה להקדים את של פר לפניה אין השעיר הראוי ליקדם לה פוסלה
^ על הפרוכת
^ דהא אפילו רבי יהודה מודה דאדברים הנעשין בפנים כתיב חוקה, והרי שינה זה בעבודות פנים שהרי הקדים לה את של חוץ שהיא מאוחרת לה
^ דשעיר: דעל כרחך אינך מוצא עבודות שעיר קודם מתנות דפר בפנים אלא זו, וקתני דלא מעכבא
^ אפילו עקר לה לגמרי! אלמא איכא למאן דאמר הגרלה לא מעכבא, וקשיא למאן דאמר אפילו לרבי יהודה מעכבא, וכל שכן לרבי נחמיה; הא מני
^ על מזבח הפנימי, כדכתיב (ויקרא טז יח) [וְיָצָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לִפְנֵי ה' וְכִפֶּר עָלָיו] וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר וְנָתַן עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב]
^ והיה לו לאחרו עד גמר מתנות הפרוכת
^ הגרלה, דהא לרבי יהודה לא כתיבה חוקה אדברים הנעשים בחוץ
^ כי עקר לה לגמרי
^ דתנא בה קרא, כדאמרן
^ אפלוגתא ד'לא התודה' קאי, ומיקמי 'תא שמע פר מעכב את השעיר' גרסינן ליה
^ ואני שמעתי: 'ואזדו לטעמייהו' - בהגרלה מיעכבא ולא מיעכבא, ואי אפשר להעמידה
^ יָעֳמַד חַי - על כרחך ללמדנו שאם מת אתה צריך להביא אחר, דאי לא, למאי אתא?: אם תאמר שלא ישלחנו עד לאחר מתן דמים - ליכתוב 'יעמד לפני ה' לכפר עליו', חַי למה לי? אלא שאם מת - צריך להביא אחר
^ דכתיב לְכַפֵּר - עד שיכפר בדמו של חבירו, אבל משעת מתן דמים ואילך, אף על פי שעדיין לא התודה לפי סדר המקראות: וְכִלָּה מִכַּפֵּר אֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְהִקְרִיב אֶת הַשָּׂעִיר הֶחָי (ויקרא טז כ), (ויקרא טז כא) וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְּׁתֵי ידו יָדָיו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי וְהִתְוַדָּה עָלָיו... אם מת אין צריך אחֵר ,אלמא וידוי לא מיעכב
^ כדפריש טעמא לקמן
^ וְכִלָּה מִכַּפֵּר אֶת הַקֹּדֶש הוא מתן דמים
^ וְהִקְרִיב אֶת הַשָּׂעִיר הֶחָי - עד כאן צריך להיות חי
^ בכפרה המוטלת עליו הכתוב מדבר, והוא הוידוי
^ גורל שם
^ תלמידים החולקים על התורה
^ לרדות ולמשול בהן לקפח אתכם בדברים, שיאמרו: לפי רצונם הם עושים הכל
^ של עזאזל לשם
^ מתוך קלפי ויודע איזו לשם ואיזו לעזאזל
^ להיות מונח עליו, ואפילו למצוה; אבל עלייה והנחה מצוה מיהא איכא
^ בשאר קרבנות הצריכין פירוש, כגון קיני זבין וזבות ויולדות: שאחד מהן חטאת ואחד מהן עולה, שלא קידש הגורל אם כתב על שני גורלות על אחד 'חטאת' ועל אחד 'עולה' ונתנן עליהם - לא מצינו שהגורל קובעם ולא יכול לשנותן
^ מאחר שקרא לזו 'חטאת' ולזו 'עולה' - אין הכהן רשאי לשנותן, כדאמרינן (לקמן דף מא,א) מ-וְלָקְחָה שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶחָד לְעֹלָה וְאֶחָד לְחַטָּאת (ויקרא יב ח): בשעת לקיחה הן נקבעין זו לעולה וזו לחטאת
^ כאן שמצינו שהגורל קובען
^ אינו דין שהשם קובען

[1] אליבא דרבי יהודה

[2] ואמר רבי ינאי מעכבא וכל שכן לרבי נחמיה

[3] לא רבי יהודה ולא רבי נחמיה

[4] ואם לא הניח – כשר; ובהא כולי עלמא מודו, דבנתינה לא תנא בה קרא, אלא חדא זימנא הוא דכתיב: וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גּוֹרָלוֹת (ויקרא טז ח), אבל בעלייה תנא בה קרא, דכתיב וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת הַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לה' (ויקרא טז ט), (ויקרא טז י) וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה [עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יָעֳמַד חַי]

[5] על שעיר המשתלח כדכתיב (ויקרא טז כא) וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְנָתַן אֹתָם עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי הַמִּדְבָּרָה

[6] בההוא הוא דקאמר רבי שמעון - כשר, אבל עלייתו מתוך קלפי אית ליה לרבי שמעון דמעכבא

[7] לאחר הגרלה דאי אפשר עוד להגריל אלא אם כן יביא שנים אחרים וילך אחד לאיבוד, כדאמרינן בפרק 'שני שעירי' (לקמן דף סב,א)

[8] מביא אחד מן השוק תחת זה שמת ויהא חבירו של זה העומד ואין צריך להגריל

[9] לעולם לא הגריל דקאמר תנא קמא כשר – 'לא הניח' הוא, ודקשיא לך 'היכי קאמר רבי שמעון עלה לא הגריל כשר' אי הגרלה זו היינו הנחה, משמע דאי לא העלה פסול לרבי שמעון'? לא תקשי: ד'לא הגריל' דקאמר רבי שמעון - לא הגריל ממש קאמר, ולא הוה ידע ד'לא הגריל' דקאמר תנא קמא - אהנחה הוא דקאי, והכי קאמר להו רבי שמעון לרבנן: אי לא הגריל - כשר דקאמריתו - היינו בעלייה, דהוא הגרלה ממש

[10] בלא התודה

[11] אבל עלייה לדידכו מעכבא

[12] דלדידי הגרלה לא מעכבא כלל, והוידוי מעכב; ולקמן מפרש טעמא דתרוייהו בוידוי

[13] אם הקדים אחת מן העבודות של שעיר המאוחרות לשל פר, ועשאה קודם לפר - הפר שהוא ראוי ליקדם לה מעכבא ופוסלה, ואינה עולה לו, וצריך לחזור ולעשותה לאחר הפר; וסדר עבודותיהן כך היא בפרשה: בתחילה מתודה על הפר וידוי ראשון ואחר כך מגריל על השעיר, ואחר כך מתודה על הפר וידוי שני – ושחטו, ומכניס כף ומחתה, ונותן את הקטורת על האש (וגו'), ונותן מדם הפר על הכפורת; ואחר כך שוחט את השעיר ונותן ממנו על הכפורת, ואחר כך נותן מדם הפר על הפרוכת ואחר כך מדם השעיר, ואחר כך מערב דמים ונותן על מזבח הפנימי

[14] אם הקדים עבודת הפר והוא מן המאוחרות לשל שעיר, ועשאה לפני שעיר - אין השעיר שהיה ראוי ליקדם לה פוסלה

[15] קאמרי דסדר הפר מעכב את השעיר

[16] על בין הבדים

[17] איזה עבודה מצינו בשעיר הקודמת לשל פר במתנות פנים, דנימא עלה שאם שינה להקדים את של פר לפניה אין השעיר הראוי ליקדם לה פוסלה

[18] על הפרוכת

[19] דהא אפילו רבי יהודה מודה דאדברים הנעשין בפנים כתיב חוקה, והרי שינה זה בעבודות פנים שהרי הקדים לה את של חוץ שהיא מאוחרת לה

[20] דשעיר: דעל כרחך אינך מוצא עבודות שעיר קודם מתנות דפר בפנים אלא זו, וקתני דלא מעכבא

[21] אפילו עקר לה לגמרי! אלמא איכא למאן דאמר הגרלה לא מעכבא, וקשיא למאן דאמר אפילו לרבי יהודה מעכבא, וכל שכן לרבי נחמיה; הא מני

[22] על מזבח הפנימי, כדכתיב (ויקרא טז יח) [וְיָצָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לִפְנֵי ה' וְכִפֶּר עָלָיו] וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר וְנָתַן עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב]

[23] והיה לו לאחרו עד גמר מתנות הפרוכת

[24] הגרלה, דהא לרבי יהודה לא כתיבה חוקה אדברים הנעשים בחוץ

[25] כי עקר לה לגמרי

[26] דתנא בה קרא, כדאמרן

[27] אפלוגתא ד'לא התודה' קאי, ומיקמי 'תא שמע פר מעכב את השעיר' גרסינן ליה

[28] ואני שמעתי: 'ואזדו לטעמייהו' - בהגרלה מיעכבא ולא מיעכבא, ואי אפשר להעמידה

[29] יָעֳמַד חַי - על כרחך ללמדנו שאם מת אתה צריך להביא אחר, דאי לא, למאי אתא?: אם תאמר שלא ישלחנו עד לאחר מתן דמים - ליכתוב 'יעמד לפני ה' לכפר עליו', חַי למה לי? אלא שאם מת - צריך להביא אחר

[30] דכתיב לְכַפֵּר - עד שיכפר בדמו של חבירו, אבל משעת מתן דמים ואילך, אף על פי שעדיין לא התודה לפי סדר המקראות: וְכִלָּה מִכַּפֵּר אֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְהִקְרִיב אֶת הַשָּׂעִיר הֶחָי (ויקרא טז כ), (ויקרא טז כא) וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְּׁתֵי ידו יָדָיו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי וְהִתְוַדָּה עָלָיו... אם מת אין צריך אחֵר ,אלמא וידוי לא מיעכב

[31] כדפריש טעמא לקמן

[32] וְכִלָּה מִכַּפֵּר אֶת הַקֹּדֶש הוא מתן דמים

[33] וְהִקְרִיב אֶת הַשָּׂעִיר הֶחָי - עד כאן צריך להיות חי

[34] בכפרה המוטלת עליו הכתוב מדבר, והוא הוידוי

[35] גורל שם

[36] תלמידים החולקים על התורה

[37] לרדות ולמשול בהן לקפח אתכם בדברים, שיאמרו: לפי רצונם הם עושים הכל

[38] של עזאזל לשם

[39] מתוך קלפי ויודע איזו לשם ואיזו לעזאזל

[40] להיות מונח עליו, ואפילו למצוה; אבל עלייה והנחה מצוה מיהא איכא

[41] בשאר קרבנות הצריכין פירוש, כגון קיני זבין וזבות ויולדות: שאחד מהן חטאת ואחד מהן עולה, שלא קידש הגורל אם כתב על שני גורלות על אחד 'חטאת' ועל אחד 'עולה' ונתנן עליהם - לא מצינו שהגורל קובעם ולא יכול לשנותן

[42] מאחר שקרא לזו 'חטאת' ולזו 'עולה' - אין הכהן רשאי לשנותן, כדאמרינן (לקמן דף מא,א) מ-וְלָקְחָה שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶחָד לְעֹלָה וְאֶחָד לְחַטָּאת (ויקרא יב ח): בשעת לקיחה הן נקבעין זו לעולה וזו לחטאת

[43] כאן שמצינו שהגורל קובען

[44] אינו דין שהשם קובען

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]