ביאור:בבלי יומא דף סו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת יומא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ואם נתעברה - נתעברה למוכר ^[1].'

התינח שעיר, פר ^[2] מאי איכא למימר?

גזירה פר אטו שעיר.

ומשום גזירה ימות? ועוד: חטאת שעברה שנתה לרעיה אזלא, דאמר ריש לקיש: 'חטאת שעברה שנתה - רואין אותה ^[3] כאילו היא עומדת בבית הקברות ^[4] ורועה' ^[5]!?

אלא אמר רבא: גזירה משום תקלה ^[6], דתניא ^[7]: 'אין מקדישין ^[8] ואין מעריכין ואין מחרימין בזמן הזה ^[9], ואם הקדיש והעריך והחרים - בהמה תיעקר, פירות כסות וכלים ירקבו, מעות וכלי מתכות יוליך הנאה לים המלח;

ואי זה הוא 'עיקור'?

נועל דלת לפניה והיא מתה מאליה.'

'תקלה' - דמאי?: אי תקלה דהקרבה - אפילו כל רעיות נמי ^[10]! אי תקלה דגיזה ועבודה - אפילו כל רעיות נמי!?

לעולם תקלה דהקרבה, והנך דלאו בני הקרבה נינהו ^[11] - לא טריד בהו ^[12], הך דבת הקרבה היא ^[13] - טריד בה ^[14].

ותקלה עצמה - תנאי היא ^[15], דתניא חדא: פסח שלא קרב בראשון - יקרב בשני ^[16]; בשני - יקרב לשנה הבאה; ותניא אידך: לא יקרב; מאי, לאו בתקלה פליגי?

לא! דכולי עלמא לא חיישינן לתקלה, והכא בפלוגתא דרבי ורבנן קא מיפלגי, ולא קשיא: הא רבי ^[17] הא רבנן, והתניא: 'וכן המעות ^[18]', אלא לאו שמע מינה בתקלה פליגי?

שמע מינה.

משנה:

^[19] בא לו ^[20] אצל שעיר המשתלח ^[21], וסומך שתי ידיו עליו, ומתודה, וכך היה אומר: "אנא השם! חטאו עוו פשעו לפניך עמך בית ישראל; אנא השם! כפר נא לחטאים ולעונות ולפשעים שחטאו ושעוו ושפשעו לפניך עמך בית ישראל, ככתוב בתורת משה עבדך לאמר: (ויקרא טז ל) כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ, והכהנים והעם העומדים בעזרה - כשהיו שומעים שם המפורש שהוא יוצא מפי כהן גדול - היו כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם ואומרים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד";

מסרו למי שהיה מוליכו;

הכל כשרין להוליכו, אלא שעשו הכהנים גדולים קבע ולא היו מניחין את ישראל להוליכו ^[22];

אמר רבי יוסי: מעשה והוליכו ערסלא ^[23], וישראל היה.

וכבש עשו לו ^[24] מפני הבבליים שהיו מתלשים בשערו ^[25] ואומרים לו: "טול וצא! טול וצא! ^[26]".

גמרא:

ואילו "בני אהרן עם קדושך" לא קאמר! מאן תנא?

אמר רבי ירמיה: דלא כרבי יהודה, דאי כרבי יהודה - הא אמר יש להם כפרה בשעיר המשתלח!

אביי אמר: אפילו תימא רבי יהודה; אטו כהנים לאו בכלל עמך ישראל נינהו?

מסרו למי שמוליכו:

תנו רבנן [ספרא אחרי מות פרשתא ד סוף הלכה ח]: ' אִישׁ (ויקרא טז כא: וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי הַמִּדְבָּרָה) - להכשיר את הזר; עִתִּי -

עמוד ב

שיהא מזומן ^[27]; עִתִּי ^[28] - ואפילו בשבת; עִתִּי - ואפילו בטומאה' ^[29]

' אִישׁ להכשיר את הזר' – פשיטא?

מהו דתימא כפרה כתיבא ביה - קא משמע לן.

עִתִּי ואפילו בשבת - למאי הלכתא ^[30]?

אמר רב ששת: לומר שאם היה חולה - מרכיבו על כתפו;

כמאן ^[31]?: דלא כרבי נתן, דאי רבי נתן - האמר 'חי נושא את עצמו ^[32]' ^[33]!

אפילו תימא רבי נתן: חָלָה שאני ^[34].

אמר רפרם: זאת אומרת עירוב והוצאה לשבת, ואין עירוב והוצאה ליום הכפורים ^[35].

עִתִּי ואפילו בטומאה למאי הלכתא ^[36]?

אמר רב ששת: לומר שאם נטמא משלחו - נכנס טמא לעזרה ^[37] ומשלחו.

שאלו את רבי אליעזר: חלה, מהו שירכיבהו על כתפו?

אמר להם: יכול הוא להרכיב אני ואתם ^[38]; ^[39]

חלה, משלחו מהו שישלחנו ביד אחר?

אמר להם: אהא בשלום אני ואתם ^[40]!

דחפו ^[41] ולא מת, מהו שירד ^[42] אחריו וימיתנו?

אמר להם (שופטים ה לא) כֵּן יֹאבְדוּ כָל אוֹיְבֶיךָ ה' [וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה]!

וחכמים אומרים: חלה - מרכיבו על כתפו; חלה משלחו - ישלחנו ביד אחר; דחפו ולא מת - ירד אחריו וימיתנו.

שאלו את רבי אליעזר: פלוני מהו לעולם הבא? ^[43]

אמר להם: לא שאלתוני אלא על פלוני ^[44]?

מהו להציל רועה כבשה מן הארי?

אמר להם: לא שאלתוני אלא על הכבשה?

מהו להציל הרועה מן הארי?

אמר להם: לא שאלתוני אלא על הרועה ^[45]?

ממזר, מה הוא לירש ^[46]?

^[47] מהו ליבם ^[48]?

מהו לסוד את ביתו ^[49]?

^[50] ^[51] מהו לסוד את קברו?

לא מפני שהפליגן ^[52] בדברים ^[53], אלא ^[54] מפני שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם.

שאלה אשה חכמה את רבי אליעזר: מאחר שמעשה העגל שוין ^[55], מפני מה אין מיתתן שוה ^[56]?

אמר לה: אין חכמה לאשה אלא בפלך, וכן הוא אומר (שמות לה כה) וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ [וַיָּבִיאוּ מַטְוֶה אֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן אֶת תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת הַשֵּׁשׁ].

איתמר רב ולוי: חד אמר: זיבח וקיטר - בסייף ^[57], גפף ונישק - במיתה ^[58], שמח בלבבו - בהדרוקן;

וחד אמר: עדים והתראה בסייף, עדים בלא התראה במיתה, לא עדים ולא התראה בהדרוקן.

אמר רב יהודה: שבטו של לוי לא עבד עבודת כוכבים שנאמר: (שמות לב כו) וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר מִי לַה' אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי ^[59].

יתיב רבינא וקאמר להא שמעתא; איתיביה בני רב פפא בר אבא לרבינא: (דברים לג ט) הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו [וְאֶת אֶחָיו לֹא הִכִּיר וְאֶת בנו בָּנָיו לֹא יָדָע כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ] ^[60]?

אביו = אבי אמו מישראל; אחיו = אחיו מאמו מישראל; בניו = בני בתו מישראל.

וכבש עשו לו [מפני הבבליים שהיו מתלשים בשערו ואומרים לו: "טול וצא טול וצא ^[61]"]:

אמר רבה בר בר חנה: לא בבליים היו, אלא אלכסנדריים היו, ומתוך ששונאים ^[62] את הבבליים - היו קורין אותן ^[63] על שמן.

תניא: 'רבי יהודה אומר: לא בבליים היו אלא אלכסנדריים היו; אמר לו רבי יוסי: תנוח דעתך שהנחת את דעתי ^[64].'

טול וצא:

תנא: 'מה שהי צפירא דין ^[65], וחובי דרא סגיאין ^[66]'.

משנה:

מיקירי ירושלים ^[67] היו מלוין אותו עד סוכה הראשונה;

עשר סוכות ^[68] מירושלים ועד צוק,

הערות

^ ולא תחלט עד שיגיע באותו יום באותו חדש שמכרה לו; ולרבי משכחת לה כגון שהקדישו ביום שמיני ללידתו בערב יום הכפורים בשנה פשוטה, וכי מטי יום הכפורים הבא - אכתי לא מלו ליה שס"ה ימים אלא שס"ד
^ שהוא בן שלש
^ בכל מקום שהיא
^ שאין הכהן יכול ליקרב אליה
^ אבל לא מחטאות המתות היא, אלא שאינה קריבה, הלכך רועה עד שיפול בה מום ותימכר
^ לקמן מפרש מאי תקלה
^ דחיישינן לתקלה
^ שום דבר שסתם הקדש לבדק הבית ואין להן תקנה
^ קסבר: סתם חרמין לבדק הבית, ופלוגתא היא במסכת ערכין (דף כח,ב)
^ כל הני דאמור רבנן 'ירעו עד שיסתאבו' ניחוש שמא יקריבם
^ שאר רועות אינן עומדות ליקרב הני עצמן אלא דמיהן
^ אינו מהרהר בהקרבתן ומסיח דעתיה מהקרבה דידהו
^ ליום הכפורים הבא
^ לבו על הקרבתו, ודילמא מקריב לה מקמי יום הכפורים
^ איכא דחייש ואיכא דלא חייש
^ בפסח שני ימכר לטמא ושהיה בדרך רחוקה
^ דאמר מפסח לפסח אפשר לו שלא עברה שנתו ואף על פי שהופרש לאחר שמונה ללידתו, דאלו מחוסר זמן לא קדיש
^ שהפרישו לפסח - אל יקרבו לשנה הבאה, ואיכא למאן דאמר יקרבו
^ השתא הדר תנא למילתיה לאורויי בסדר העבודה, וקאמר דלאחר שגמר כהן גדול מתן דמים של פר ושעיר - כדסליק פירקין ד'הוציאו לו' -
^ הכהן
^ במקום שהעמידו שם 'כנגד בית שילוחו', כדאמרן בפרק 'טרף בקלפי' (לעיל מא,ב)
^ שהרגילו לעשות את הכהנים קבע להיות מוליכים אותו ולא היו בית דין של כהנים מניחין את ישראל להוליכו
^ שם האיש
^ כמין מעלה עשו לו שהוא גבוה ויוצא דרך אותו הכבש חוץ לעזרה וחוץ לעיר
^ כדי שלא יוכלו הבבליים ליגע במשולח לפי שהיו רגילין לתלשו בשערו
^ ואל תשהה עונותינו אצלנו עוד
^ מוכן לכך מאתמול
^ בעתו ובמועדו ישתלח, ולא יעבור
^ ולקמן מפרש מאי איסור שבת וטומאה שייך בשילוחו דאיצטריך לרבויי;
^ מה חלול שבת יש שהוצרך להתירו? אי משום תחומין - דרבנן בעלמא נינהו, שגזרו עליהן לאחר מתן תורה
^ איצטריך לרבויי
^ ואין בו אלא משום שבות
^ ופלוגתא במסכת שבת (דף צד,א)
^ דהשתא לא נושא את עצמו, והנושא מחלל שבת
^ מדאיצטריך למתני עתי אפילו בשבת - איכא למשמע דאין איסור הוצאה ליום הכפורים, דאי יום הכפורים כשבת להוצאה - למה לי קרא להתיר משאו בשבת? הרי כשחל בחול נמי כשבת דמי, וקאמר רחמנא ישלחנו; |align = "right"|עירוב כדי נסבא, אלא דהא בהא תליא: דלא תקינו חכמים עירובי חצרות אלא בשביל איסור הוצאה: שגזרו מרשות לרשות גזירה משום הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים
^ מה איסור טומאת מקדש או קדשיו יש בשילוחו שהוצרך לומר שידחה את הטומאה
^ שהכהן מוסרו לו שם
^ בריא וחזק היה השעיר להרכיב אותי ואתכם עליו
^ לקמן אמרינן שלא היה חפץ להשיב על שאלתם מה שלא שמע מפי רבו;
^ כלומר: מה לכם לשאול על זאת לא אני ולא אתם נזקק לשילוחו
^ לצוק
^ שיהא צריך לירד
^ על אדם אחד שאלוהו מה מעשיו בעיניך; ויש פותרים על שלמה בן דוד שאלוהו!
^ שמא על אבשלום שאלתוני
^ אם מותר להצילו מפי הארי
^ את אביו
^ אמר להם:
^ אשת אחיו שאלתם אותי
^ בזמן הזה מי אסור מפני צער חורבן הבית
^ אמר להם:
^ לא שאלתוני אלא
^ והפרישן
^ כאדם המתכוין לדחות כשאינו יודע להשיב
^ יודע היה אבל
^ עבודותיו שוות לאיסור
^ שהיו בו שלש מיתות מיתת סייף: שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ (שמות לב כז), מיתת מגיפה: וַיִּגֹּף ה' אֶת הָעָם (שמות לב לה), מיתת הדרוקן - דכתיב וַיִּזֶר עַל פְּנֵי הַמַּיִם (שמות ב כ) ואמרינן במסכת עבודה זרה (דף מד,א) לא נתכוין משה אלא לבודקן כסוטות ב-לַצְבּוֹת בֶּטֶן (במדבר ה כב)
^ זיבח וקיטר הן עבודות שחייבין עליהן לעבודה זרה מיתה, כדתנן ב'ארבע מיתות' (סנהדרין ס ב) שהן בסקילה, וכאן בסייף: שעדיין לא נתפרשו להן ארבע מיתות בית דין, ונידונו במיתת בני נח שכל מיתתן בסייף, כדאמרינן בסנהדרין (נו,א)
^ גיפף ונישק אין בהן מיתת בית דין, כדתנן ב'ארבע מיתות' (שם ס,א) אלא בידי שמים נידונו במגפה
^ כָּל בְּנֵי לֵוִי - שכולן בכלל זה
^ הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּו - במעשה העגל לֹא רְאִיתִיו, נעשו אכזרים עליהם לנקום נקמתו של מקום; אלמא אביו ואמו אחיו ובניו עבדו עבודה זרה!
^ ואל תשהה עונותינו אצלנו עוד
^ בני ארץ ישראל
^ כל קלי הראש ועושי דבר שלא כהוגן
^ משפחתו היתה מבבל והיה קשה לו הדבר
^ מה מתעכב שעיר זה כאן
^ ועונות הדור מרובין והן עליו
^ מחשובי ירושלים
^ סוכות עשו לו בדרך, ובני אדם הולכין לגור שם לפני יום הכפורים שמלוין אותו מסוכה לסוכה

[1] ולא תחלט עד שיגיע באותו יום באותו חדש שמכרה לו; ולרבי משכחת לה כגון שהקדישו ביום שמיני ללידתו בערב יום הכפורים בשנה פשוטה, וכי מטי יום הכפורים הבא - אכתי לא מלו ליה שס"ה ימים אלא שס"ד

[2] שהוא בן שלש

[3] בכל מקום שהיא

[4] שאין הכהן יכול ליקרב אליה

[5] אבל לא מחטאות המתות היא, אלא שאינה קריבה, הלכך רועה עד שיפול בה מום ותימכר

[6] לקמן מפרש מאי תקלה

[7] דחיישינן לתקלה

[8] שום דבר שסתם הקדש לבדק הבית ואין להן תקנה

[9] קסבר: סתם חרמין לבדק הבית, ופלוגתא היא במסכת ערכין (דף כח,ב)

[10] כל הני דאמור רבנן 'ירעו עד שיסתאבו' ניחוש שמא יקריבם

[11] שאר רועות אינן עומדות ליקרב הני עצמן אלא דמיהן

[12] אינו מהרהר בהקרבתן ומסיח דעתיה מהקרבה דידהו

[13] ליום הכפורים הבא

[14] לבו על הקרבתו, ודילמא מקריב לה מקמי יום הכפורים

[15] איכא דחייש ואיכא דלא חייש

[16] בפסח שני ימכר לטמא ושהיה בדרך רחוקה

[17] דאמר מפסח לפסח אפשר לו שלא עברה שנתו ואף על פי שהופרש לאחר שמונה ללידתו, דאלו מחוסר זמן לא קדיש

[18] שהפרישו לפסח - אל יקרבו לשנה הבאה, ואיכא למאן דאמר יקרבו

[19] השתא הדר תנא למילתיה לאורויי בסדר העבודה, וקאמר דלאחר שגמר כהן גדול מתן דמים של פר ושעיר - כדסליק פירקין ד'הוציאו לו' -

[20] הכהן

[21] במקום שהעמידו שם 'כנגד בית שילוחו', כדאמרן בפרק 'טרף בקלפי' (לעיל מא,ב)

[22] שהרגילו לעשות את הכהנים קבע להיות מוליכים אותו ולא היו בית דין של כהנים מניחין את ישראל להוליכו

[23] שם האיש

[24] כמין מעלה עשו לו שהוא גבוה ויוצא דרך אותו הכבש חוץ לעזרה וחוץ לעיר

[25] כדי שלא יוכלו הבבליים ליגע במשולח לפי שהיו רגילין לתלשו בשערו

[26] ואל תשהה עונותינו אצלנו עוד

[27] מוכן לכך מאתמול

[28] בעתו ובמועדו ישתלח, ולא יעבור

[29] ולקמן מפרש מאי איסור שבת וטומאה שייך בשילוחו דאיצטריך לרבויי;

[30] מה חלול שבת יש שהוצרך להתירו? אי משום תחומין - דרבנן בעלמא נינהו, שגזרו עליהן לאחר מתן תורה

[31] איצטריך לרבויי

[32] ואין בו אלא משום שבות

[33] ופלוגתא במסכת שבת (דף צד,א)

[34] דהשתא לא נושא את עצמו, והנושא מחלל שבת

[35] מדאיצטריך למתני עתי אפילו בשבת - איכא למשמע דאין איסור הוצאה ליום הכפורים, דאי יום הכפורים כשבת להוצאה - למה לי קרא להתיר משאו בשבת? הרי כשחל בחול נמי כשבת דמי, וקאמר רחמנא ישלחנו; |align = "right"|עירוב כדי נסבא, אלא דהא בהא תליא: דלא תקינו חכמים עירובי חצרות אלא בשביל איסור הוצאה: שגזרו מרשות לרשות גזירה משום הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים

[36] מה איסור טומאת מקדש או קדשיו יש בשילוחו שהוצרך לומר שידחה את הטומאה

[37] שהכהן מוסרו לו שם

[38] בריא וחזק היה השעיר להרכיב אותי ואתכם עליו

[39] לקמן אמרינן שלא היה חפץ להשיב על שאלתם מה שלא שמע מפי רבו;

[40] כלומר: מה לכם לשאול על זאת לא אני ולא אתם נזקק לשילוחו

[41] לצוק

[42] שיהא צריך לירד

[43] על אדם אחד שאלוהו מה מעשיו בעיניך; ויש פותרים על שלמה בן דוד שאלוהו!

[44] שמא על אבשלום שאלתוני

[45] אם מותר להצילו מפי הארי

[46] את אביו

[47] אמר להם:

[48] אשת אחיו שאלתם אותי

[49] בזמן הזה מי אסור מפני צער חורבן הבית

[50] אמר להם:

[51] לא שאלתוני אלא

[52] והפרישן

[53] כאדם המתכוין לדחות כשאינו יודע להשיב

[54] יודע היה אבל

[55] עבודותיו שוות לאיסור

[56] שהיו בו שלש מיתות מיתת סייף: שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ (שמות לב כז), מיתת מגיפה: וַיִּגֹּף ה' אֶת הָעָם (שמות לב לה), מיתת הדרוקן - דכתיב וַיִּזֶר עַל פְּנֵי הַמַּיִם (שמות ב כ) ואמרינן במסכת עבודה זרה (דף מד,א) לא נתכוין משה אלא לבודקן כסוטות ב-לַצְבּוֹת בֶּטֶן (במדבר ה כב)

[57] זיבח וקיטר הן עבודות שחייבין עליהן לעבודה זרה מיתה, כדתנן ב'ארבע מיתות' (סנהדרין ס ב) שהן בסקילה, וכאן בסייף: שעדיין לא נתפרשו להן ארבע מיתות בית דין, ונידונו במיתת בני נח שכל מיתתן בסייף, כדאמרינן בסנהדרין (נו,א)

[58] גיפף ונישק אין בהן מיתת בית דין, כדתנן ב'ארבע מיתות' (שם ס,א) אלא בידי שמים נידונו במגפה

[59] כָּל בְּנֵי לֵוִי - שכולן בכלל זה

[60] הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּו - במעשה העגל לֹא רְאִיתִיו, נעשו אכזרים עליהם לנקום נקמתו של מקום; אלמא אביו ואמו אחיו ובניו עבדו עבודה זרה!

[61] ואל תשהה עונותינו אצלנו עוד

[62] בני ארץ ישראל

[63] כל קלי הראש ועושי דבר שלא כהוגן

[64] משפחתו היתה מבבל והיה קשה לו הדבר

[65] מה מתעכב שעיר זה כאן

[66] ועונות הדור מרובין והן עליו

[67] מחשובי ירושלים

[68] סוכות עשו לו בדרך, ובני אדם הולכין לגור שם לפני יום הכפורים שמלוין אותו מסוכה לסוכה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]