לדלג לתוכן

ביאור:בבלי יומא דף סו

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת יומא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ואם נתעברה - נתעברה למוכר [1].'

התינח שעיר, פר [2] מאי איכא למימר?

גזירה פר אטו שעיר.

ומשום גזירה ימות? ועוד: חטאת שעברה שנתה לרעיה אזלא, דאמר ריש לקיש: 'חטאת שעברה שנתה - רואין אותה [3] כאילו היא עומדת בבית הקברות [4] ורועה' [5]!?

אלא אמר רבא: גזירה משום תקלה [6], דתניא [7]: 'אין מקדישין [8] ואין מעריכין ואין מחרימין בזמן הזה [9], ואם הקדיש והעריך והחרים - בהמה תיעקר, פירות כסות וכלים ירקבו, מעות וכלי מתכות יוליך הנאה לים המלח;

ואי זה הוא 'עיקור'?

נועל דלת לפניה והיא מתה מאליה.'

'תקלה' - דמאי?: אי תקלה דהקרבה - אפילו כל רעיות נמי [10]! אי תקלה דגיזה ועבודה - אפילו כל רעיות נמי!?

לעולם תקלה דהקרבה, והנך דלאו בני הקרבה נינהו [11] - לא טריד בהו [12], הך דבת הקרבה היא [13] - טריד בה [14].

ותקלה עצמה - תנאי היא [15], דתניא חדא: פסח שלא קרב בראשון - יקרב בשני [16]; בשני - יקרב לשנה הבאה; ותניא אידך: לא יקרב; מאי, לאו בתקלה פליגי?

לא! דכולי עלמא לא חיישינן לתקלה, והכא בפלוגתא דרבי ורבנן קא מיפלגי, ולא קשיא: הא רבי [17] הא רבנן, והתניא: 'וכן המעות [18]', אלא לאו שמע מינה בתקלה פליגי?

שמע מינה.

משנה:

[19] בא לו [20] אצל שעיר המשתלח [21], וסומך שתי ידיו עליו, ומתודה, וכך היה אומר: "אנא השם! חטאו עוו פשעו לפניך עמך בית ישראל; אנא השם! כפר נא לחטאים ולעונות ולפשעים שחטאו ושעוו ושפשעו לפניך עמך בית ישראל, ככתוב בתורת משה עבדך לאמר: (ויקרא טז ל) כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ, והכהנים והעם העומדים בעזרה - כשהיו שומעים שם המפורש שהוא יוצא מפי כהן גדול - היו כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם ואומרים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד";

מסרו למי שהיה מוליכו;

הכל כשרין להוליכו, אלא שעשו הכהנים גדולים קבע ולא היו מניחין את ישראל להוליכו [22];

אמר רבי יוסי: מעשה והוליכו ערסלא [23], וישראל היה.

וכבש עשו לו [24] מפני הבבליים שהיו מתלשים בשערו [25] ואומרים לו: "טול וצא! טול וצא! [26]".

גמרא:

ואילו "בני אהרן עם קדושך" לא קאמר! מאן תנא?

אמר רבי ירמיה: דלא כרבי יהודה, דאי כרבי יהודה - הא אמר יש להם כפרה בשעיר המשתלח!

אביי אמר: אפילו תימא רבי יהודה; אטו כהנים לאו בכלל עמך ישראל נינהו?

מסרו למי שמוליכו:

תנו רבנן [ספרא אחרי מות פרשתא ד סוף הלכה ח]: ' אִישׁ (ויקרא טז כא: וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי הַמִּדְבָּרָה) - להכשיר את הזר; עִתִּי -

עמוד ב

שיהא מזומן [27]; עִתִּי [28] - ואפילו בשבת; עִתִּי - ואפילו בטומאה' [29]

' אִישׁ להכשיר את הזר' – פשיטא?

מהו דתימא כפרה כתיבא ביה - קא משמע לן.

עִתִּי ואפילו בשבת - למאי הלכתא [30]?

אמר רב ששת: לומר שאם היה חולה - מרכיבו על כתפו;

כמאן [31]?: דלא כרבי נתן, דאי רבי נתן - האמר 'חי נושא את עצמו [32]' [33]!

אפילו תימא רבי נתן: חָלָה שאני [34].

אמר רפרם: זאת אומרת עירוב והוצאה לשבת, ואין עירוב והוצאה ליום הכפורים [35].

עִתִּי ואפילו בטומאה למאי הלכתא [36]?

אמר רב ששת: לומר שאם נטמא משלחו - נכנס טמא לעזרה [37] ומשלחו.

שאלו את רבי אליעזר: חלה, מהו שירכיבהו על כתפו?

אמר להם: יכול הוא להרכיב אני ואתם [38]; [39]

חלה, משלחו מהו שישלחנו ביד אחר?

אמר להם: אהא בשלום אני ואתם [40]!

דחפו [41] ולא מת, מהו שירד [42] אחריו וימיתנו?

אמר להם (שופטים ה לא) כֵּן יֹאבְדוּ כָל אוֹיְבֶיךָ ה' [וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה]!

וחכמים אומרים: חלה - מרכיבו על כתפו; חלה משלחו - ישלחנו ביד אחר; דחפו ולא מת - ירד אחריו וימיתנו.

שאלו את רבי אליעזר: פלוני מהו לעולם הבא? [43]

אמר להם: לא שאלתוני אלא על פלוני [44]?

מהו להציל רועה כבשה מן הארי?

אמר להם: לא שאלתוני אלא על הכבשה?

מהו להציל הרועה מן הארי?

אמר להם: לא שאלתוני אלא על הרועה [45]?

ממזר, מה הוא לירש [46]?

[47] מהו ליבם [48]?

מהו לסוד את ביתו [49]?

[50] [51] מהו לסוד את קברו?

לא מפני שהפליגן [52] בדברים [53], אלא [54] מפני שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם.

שאלה אשה חכמה את רבי אליעזר: מאחר שמעשה העגל שוין [55], מפני מה אין מיתתן שוה [56]?

אמר לה: אין חכמה לאשה אלא בפלך, וכן הוא אומר (שמות לה כה) וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ [וַיָּבִיאוּ מַטְוֶה אֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן אֶת תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת הַשֵּׁשׁ].

איתמר רב ולוי: חד אמר: זיבח וקיטר - בסייף [57], גפף ונישק - במיתה [58], שמח בלבבו - בהדרוקן;

וחד אמר: עדים והתראה בסייף, עדים בלא התראה במיתה, לא עדים ולא התראה בהדרוקן.

אמר רב יהודה: שבטו של לוי לא עבד עבודת כוכבים שנאמר: (שמות לב כו) וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר מִי לַה' אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי [59].

יתיב רבינא וקאמר להא שמעתא; איתיביה בני רב פפא בר אבא לרבינא: (דברים לג ט) הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו [וְאֶת אֶחָיו לֹא הִכִּיר וְאֶת בנו בָּנָיו לֹא יָדָע כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ] [60]?

אביו = אבי אמו מישראל; אחיו = אחיו מאמו מישראל; בניו = בני בתו מישראל.

וכבש עשו לו [מפני הבבליים שהיו מתלשים בשערו ואומרים לו: "טול וצא טול וצא [61]"]:

אמר רבה בר בר חנה: לא בבליים היו, אלא אלכסנדריים היו, ומתוך ששונאים [62] את הבבליים - היו קורין אותן [63] על שמן.

תניא: 'רבי יהודה אומר: לא בבליים היו אלא אלכסנדריים היו; אמר לו רבי יוסי: תנוח דעתך שהנחת את דעתי [64].'

טול וצא:

תנא: 'מה שהי צפירא דין [65], וחובי דרא סגיאין [66]'.

משנה:

מיקירי ירושלים [67] היו מלוין אותו עד סוכה הראשונה;

עשר סוכות [68] מירושלים ועד צוק,

הערות

[עריכה]
  1. ^ ולא תחלט עד שיגיע באותו יום באותו חדש שמכרה לו; ולרבי משכחת לה כגון שהקדישו ביום שמיני ללידתו בערב יום הכפורים בשנה פשוטה, וכי מטי יום הכפורים הבא - אכתי לא מלו ליה שס"ה ימים אלא שס"ד
  2. ^ שהוא בן שלש
  3. ^ בכל מקום שהיא
  4. ^ שאין הכהן יכול ליקרב אליה
  5. ^ אבל לא מחטאות המתות היא, אלא שאינה קריבה, הלכך רועה עד שיפול בה מום ותימכר
  6. ^ לקמן מפרש מאי תקלה
  7. ^ דחיישינן לתקלה
  8. ^ שום דבר שסתם הקדש לבדק הבית ואין להן תקנה
  9. ^ קסבר: סתם חרמין לבדק הבית, ופלוגתא היא במסכת ערכין (דף כח,ב)
  10. ^ כל הני דאמור רבנן 'ירעו עד שיסתאבו' ניחוש שמא יקריבם
  11. ^ שאר רועות אינן עומדות ליקרב הני עצמן אלא דמיהן
  12. ^ אינו מהרהר בהקרבתן ומסיח דעתיה מהקרבה דידהו
  13. ^ ליום הכפורים הבא
  14. ^ לבו על הקרבתו, ודילמא מקריב לה מקמי יום הכפורים
  15. ^ איכא דחייש ואיכא דלא חייש
  16. ^ בפסח שני ימכר לטמא ושהיה בדרך רחוקה
  17. ^ דאמר מפסח לפסח אפשר לו שלא עברה שנתו ואף על פי שהופרש לאחר שמונה ללידתו, דאלו מחוסר זמן לא קדיש
  18. ^ שהפרישו לפסח - אל יקרבו לשנה הבאה, ואיכא למאן דאמר יקרבו
  19. ^ השתא הדר תנא למילתיה לאורויי בסדר העבודה, וקאמר דלאחר שגמר כהן גדול מתן דמים של פר ושעיר - כדסליק פירקין ד'הוציאו לו' -
  20. ^ הכהן
  21. ^ במקום שהעמידו שם 'כנגד בית שילוחו', כדאמרן בפרק 'טרף בקלפי' (לעיל מא,ב)
  22. ^ שהרגילו לעשות את הכהנים קבע להיות מוליכים אותו ולא היו בית דין של כהנים מניחין את ישראל להוליכו
  23. ^ שם האיש
  24. ^ כמין מעלה עשו לו שהוא גבוה ויוצא דרך אותו הכבש חוץ לעזרה וחוץ לעיר
  25. ^ כדי שלא יוכלו הבבליים ליגע במשולח לפי שהיו רגילין לתלשו בשערו
  26. ^ ואל תשהה עונותינו אצלנו עוד
  27. ^ מוכן לכך מאתמול
  28. ^ בעתו ובמועדו ישתלח, ולא יעבור
  29. ^ ולקמן מפרש מאי איסור שבת וטומאה שייך בשילוחו דאיצטריך לרבויי;
  30. ^ מה חלול שבת יש שהוצרך להתירו? אי משום תחומין - דרבנן בעלמא נינהו, שגזרו עליהן לאחר מתן תורה
  31. ^ איצטריך לרבויי
  32. ^ ואין בו אלא משום שבות
  33. ^ ופלוגתא במסכת שבת (דף צד,א)
  34. ^ דהשתא לא נושא את עצמו, והנושא מחלל שבת
  35. ^ מדאיצטריך למתני עתי אפילו בשבת - איכא למשמע דאין איסור הוצאה ליום הכפורים, דאי יום הכפורים כשבת להוצאה - למה לי קרא להתיר משאו בשבת? הרי כשחל בחול נמי כשבת דמי, וקאמר רחמנא ישלחנו; |align = "right"|עירוב כדי נסבא, אלא דהא בהא תליא: דלא תקינו חכמים עירובי חצרות אלא בשביל איסור הוצאה: שגזרו מרשות לרשות גזירה משום הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים
  36. ^ מה איסור טומאת מקדש או קדשיו יש בשילוחו שהוצרך לומר שידחה את הטומאה
  37. ^ שהכהן מוסרו לו שם
  38. ^ בריא וחזק היה השעיר להרכיב אותי ואתכם עליו
  39. ^ לקמן אמרינן שלא היה חפץ להשיב על שאלתם מה שלא שמע מפי רבו;
  40. ^ כלומר: מה לכם לשאול על זאת לא אני ולא אתם נזקק לשילוחו
  41. ^ לצוק
  42. ^ שיהא צריך לירד
  43. ^ על אדם אחד שאלוהו מה מעשיו בעיניך; ויש פותרים על שלמה בן דוד שאלוהו!
  44. ^ שמא על אבשלום שאלתוני
  45. ^ אם מותר להצילו מפי הארי
  46. ^ את אביו
  47. ^ אמר להם:
  48. ^ אשת אחיו שאלתם אותי
  49. ^ בזמן הזה מי אסור מפני צער חורבן הבית
  50. ^ אמר להם:
  51. ^ לא שאלתוני אלא
  52. ^ והפרישן
  53. ^ כאדם המתכוין לדחות כשאינו יודע להשיב
  54. ^ יודע היה אבל
  55. ^ עבודותיו שוות לאיסור
  56. ^ שהיו בו שלש מיתות מיתת סייף: שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ (שמות לב כז), מיתת מגיפה: וַיִּגֹּף ה' אֶת הָעָם (שמות לב לה), מיתת הדרוקן - דכתיב וַיִּזֶר עַל פְּנֵי הַמַּיִם (שמות ב כ) ואמרינן במסכת עבודה זרה (דף מד,א) לא נתכוין משה אלא לבודקן כסוטות ב-לַצְבּוֹת בֶּטֶן (במדבר ה כב)
  57. ^ זיבח וקיטר הן עבודות שחייבין עליהן לעבודה זרה מיתה, כדתנן ב'ארבע מיתות' (סנהדרין ס ב) שהן בסקילה, וכאן בסייף: שעדיין לא נתפרשו להן ארבע מיתות בית דין, ונידונו במיתת בני נח שכל מיתתן בסייף, כדאמרינן בסנהדרין (נו,א)
  58. ^ גיפף ונישק אין בהן מיתת בית דין, כדתנן ב'ארבע מיתות' (שם ס,א) אלא בידי שמים נידונו במגפה
  59. ^ כָּל בְּנֵי לֵוִי - שכולן בכלל זה
  60. ^ הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּו - במעשה העגל לֹא רְאִיתִיו, נעשו אכזרים עליהם לנקום נקמתו של מקום; אלמא אביו ואמו אחיו ובניו עבדו עבודה זרה!
  61. ^ ואל תשהה עונותינו אצלנו עוד
  62. ^ בני ארץ ישראל
  63. ^ כל קלי הראש ועושי דבר שלא כהוגן
  64. ^ משפחתו היתה מבבל והיה קשה לו הדבר
  65. ^ מה מתעכב שעיר זה כאן
  66. ^ ועונות הדור מרובין והן עליו
  67. ^ מחשובי ירושלים
  68. ^ סוכות עשו לו בדרך, ובני אדם הולכין לגור שם לפני יום הכפורים שמלוין אותו מסוכה לסוכה