ביאור:בבלי בבא קמא דף ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.




זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

משנה:

ארבעה אבות נזיקין [1]: השור והבור והמבעה [2] וההבער [3].

לא הרי השור כהרי המבעה [4],

ולא הרי המבעה כהרי השור,

ולא זה וזה שיש בהן רוח חיים כהרי האש שאין בו רוח חיים [5],

[6]

ולא זה וזה [7] שדרכן לילך ולהזיק כהרי הבור שאין דרכו לילך ולהזיק;

הצד השוה שבהן [8] שדרכן להזיק [במשניות שברי"ף: וממונך] ושמירתן עליך, וכשהזיק חב המזיק לשלם תשלומי נזק במיטב הארץ [9].

גמרא:

מדקתני 'אבות' - מכלל דאיכא תולדות; תולדותיהן כיוצא בהן או לאו כיוצא בהן?

גבי שבת תנן: [10] אבות מלאכות ארבעים חסר אחת; 'אבות' - מכלל דאיכא תולדות; תולדותיהן כיוצא בהן: לא שנא אב חטאת [11] ולא שנא תולדה חטאת, לא שנא אב סקילה [12] ולא שנא תולדה סקילה;

ומאי איכא בין אב לתולדה? נפקא מינה דאילו עביד שתי אבות [13] בהדי הדדי, אי נמי שתי תולדות בהדי הדדי - מחייב [14] אכל חדא וחדא, ואילו עביד אב ותולדה דידיה - לא מחייב אלא חדא [15].

ולרבי אליעזר דמחייב אתולדה במקום אב [16] - אמאי קרי ליה 'אב' ואמאי קרי לה 'תולדה'?

הך דהוה במשכן חשיבא - קרי ליה 'אב'; הך דלא הוי במשכן חשיבא - קרי לה 'תולדה'.

גבי טומאות תנן [17]: 'אבות הטומאות: השרץ והשכבת זרע


עמוד ב

וטמא מת... [18]' תולדותיהן לאו כיוצא בהן, דאילו אב מטמא אדם וכלים, ואילו תולדות אוכלין ומשקין מטמא, אדם וכלים לא מטמא.

[19] הכא [20] מאי [21]?

אמר רב פפא: יש מהן כיוצא בהן ויש מהן לאו כיוצא בהן [22].

תנו רבנן: שלשה אבות נאמרו בשור: הקרן [23] והשן [24] והרגל [25].

קרן מנלן? דתנו רבנן: ’[שמות כא,כח: ו]כי יגח [שור את איש או את אשה ומת סקול יסקל השור ולא יאכל את בשרו ובעל השור נקי]; אין נגיחה אלא בקרן, שנאמר (מלכים א כב יא) ויעש לו צדקיה בן כנענה קרני ברזל ויאמר כה אמר ה' באלה תנגח את ארם [עד כלתם] [26], ואומר (דברים לג יז) בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח [יחדו אפסי ארץ; והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה]’

מאי ואומר?

וכי תימא 'דברי תורה מדברי קבלה [27] לא ילפינן' - תא שמע: בכור שורו הדר לו.

והאי - מילף הוא? [28] גילוי מילתא בעלמא הוא, ד'נגיחה' [29] - בקרן הוא!

אלא [30]: מהו דתימא כי פליג רחמנא בין תם למועד [31] - הני מילי בתלושה [32], אבל במחוברת [33] - אימא כולה מועדת היא [34]? תא שמע: בכור שורו הדר לו וגו' [35].

תולדה דקרן מאי היא?

נגיפה [36], נשיכה, רביצה [37] ובעיטה [38].

מאי שנא נגיחה, דקרי לה אב, דכתיב 'כי יגח' - נגיפה נמי כתיב: (שמות כא לה: ו)כי יגוף [שור איש את שור רעהו ומת ומכרו את השור החי וחצו את כספו וגם את המת יחצון] [39]?

האי נגיפה - נגיחה היא [40], דתניא: 'פתח בנגיפה [41] וסיים בנגיחה [42], לומר לך: זו היא נגיפה זו היא נגיחה [43].

מאי שנא גבי אדם [44], דכתיב 'כי יגח [45]' ומאי שנא גבי בהמה [46] דכתיב 'כי יגוף [47]'?

אדם - דאית ליה מזלא [48] - כתיב 'כי יגח' [49], בהמה - דלית לה מזלא - כתיב 'כי יגוף' [50], ומלתא אגב אורחיה קא משמע לן [51]: דמועד לאדם הוי מועד לבהמה, ומועד לבהמה לא הוי מועד לאדם [52].

נשיכה - תולדה דשן היא?

לא, שן יש הנאה להזיקה, הא אין הנאה להזיקה.

רביצה [53] ובעיטה - תולדה דרגל היא?

לא: רגל - הזיקה מצוי [54], הני - אין הזיקן מצוי [55].

אלא 'תולדותיהן לאו כיוצא בהן' דאמר רב פפא – אהייא? אילימא אהני - מאי שנא קרן [56] דכוונתו להזיק, וממונך, ושמירתו עליך - הני נמי כוונתן להזיק, וממונך, ושמירתן עליך! אלא תולדה דקרן כקרן; וכי קאמר רב פפא - אשן ורגל.

'שן' ו'רגל' - היכא כתיבי?

דתניא: ’[שמות כב,ד: כי יבער איש שדה או כרם] ושלח [את בעירה ובער בשדה אחר מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם] - זה הרגל; וכן הוא אומר (ישעיהו לב כ: אשריכם זרעי על-כל-מים) משלחי רגל השור והחמור;

'ובער' - זו השן, וכן הוא אומר (מלכים א יד י: לכן הנני מביא רעה אל-בית ירבעם והכרתי לירבעם משתין בקיר עצור ועזוב בישראל ובערתי אחרי בית-ירבעם) כאשר יבער

הערות[עריכה]

  1. ^ אבות קרי להנך דכתיבן בקרא בהדיא; ובגמרא מפרש הי ניהו תולדות; כסדר שהן כתובין בפרשה סדרן במשנה דפרשה ראשונה נאמרה בשור שניה בבור
  2. ^ מפרש בגמרא
  3. ^ כי תצא אש (שמות כב ה)
  4. ^ כלומר: אי כתב רחמנא 'שור' - לא נפיק מבעה מיניה; ואמטו להכי איצטריכו למיכתב
  5. ^ ואי לא כתביה רחמנא הוה אמינא ליפטר
  6. ^ ולהכי נקט ברישא כהרי המבעה ולא נקט להו כסדר: 'לא הרי השור כהרי הבור': משום דתו לא הוי מצי למיתני 'לא זה וזה שיש בהן רוח חיים', דהא בור אין בו רוח חיים! ועוד טעמא אחרינא: דהא רבותא אשמעינן: שאף על גב שיש לשניהם רוח חיים - לא נפיק חד מחבריה; ובגמרא מפרש מאי לא הרי דקאמר;
  7. ^ אלו שלשתן
  8. ^ מפרש בגמרא לאתויי מאי
  9. ^ מעידית נכסיו יגבה דמי הזיקו אם רוצה לפרוע לו קרקע
  10. ^ שבת פ"ז מ"ב
  11. ^ בשוגג
  12. ^ במזיד
  13. ^ בשוגג
  14. ^ תרתי חטאות,
  15. ^ אאב מלאכה, אבל אתולדה דידיה לא מיחייב
  16. ^ דאי עביד אב ותולדה דידיה מחייב תרתי חטאות: במסכת כריתות בפרק 'אמרו לו' (דף טז,א); כולהו אבות מלאכות - ממשכן גמרינן להו במסכת שבת (דף מט:)
  17. ^ כלים פ"א מ"א
  18. ^ מי שנגע במת - הוי 'אב הטומאה', דמת עצמו 'אבי אבות הטומאה' הוא, והנוגע בו הוי אב הטומאה, ומטמא אדם וכלים, דהא כתיב 'כל אשר יגע בו הטמא - יטמא וגו' (במדבר יט כב) והאי קרא - בטמא מת כתיב; ומשמע דמטמא אדם, דהא כתיב [בהמשך הפסוק] והנפש הנוגעת [תטמא עד הערב]
  19. ^ תולדות דשבת הוי כאבות, תולדות דטומאה לא הוי כאבות;
  20. ^ תולדות דנזקין
  21. ^ מי אמרינן 'תולדות כיוצא בהן, לא שנא אב לא שנא תולדה - אם הזיק משלם'? או דלמא לא
  22. ^ ולקמן מפרש מילתיה דרב פפא בשמעתין
  23. ^ לנגוח
  24. ^ לאכול
  25. ^ דריסה. לשבור את הכלים
  26. ^ אלמא נגיחה בקרן
  27. ^ נביאים וכתובים
  28. ^ בתמיה: הא לא גמרינן מדברי קבלה - לא חיוב ולא פטור, אלא
  29. ^ דכל היכי דכתיב 'נגיחה'
  30. ^ להכי איצטריך 'ואומר'
  31. ^ דבשור תם כתיב וחצו את כספו דלא משלם אלא חצי נזק ובמועד כתיב שלם ישלם שור תחת השור דמשלם נזק שלם
  32. ^ בקרן תלושה, דומיא דקרני צדקיה בן כנענה, וכגון שאחזה הבהמה הקרן בין שיניה ונגחה, דהתם ודאי לא משלם תם כוליה נזק, משום דאין דרכה בכך, ולא היה לבעלים לשמור מדבר זה
  33. ^ דאורחיה הוא
  34. ^ אפילו בתחילה, ומשלם נזק שלם
  35. ^ 'וקרני ראם' כתיב בה נגיחה, אלמא מחוברת נמי קרי 'נגיחה' ובסתם נגיחה פליג רחמנא בין קרן תמה לקרן מועדת
  36. ^ שדחפה בגופה והזיקה בכוונה
  37. ^ שראתה כלים בדרך והלכה ורבצה עליהן כדי לשברן [ואם לא התכוונה - האם יהא הבעל פטור לגמרי?]
  38. ^ שבעטה ברגליה ושברה את הכלים; ואהכי הוו תולדה דקרן - דכוונתן להזיק כי קרן, ואין הנאה להזיקה כי קרן, ואין הזיקו מצוי תדיר; והלכך הוו כי קרן: דכל אימת דלא הועדה בבית דין שלש פעמים בכך - אינה משלמת נזק שלם
  39. ^ וכיון דנגיפה כתיב - תיהוי נמי אב
  40. ^ ולא דחיפת הגוף
  41. ^ כי יגוף שור איש את שור רעהו (שמות כא לה)
  42. ^ 'או נודע כי שור נגח הוא' (שמות כא לו), ולא כתיב 'כי שור נגף הוא', אלא 'נגח'
  43. ^ לומר לך דהך נגיפה - לאו דחיפת הגוף היא, אלא נגיחת קרן; וליכא למימר דאכתי נגיפה הוי אב, ו'נגיחה' זו היא נגיפה, דהיינו דחיפת הגוף, דהא 'נגיחה' - אשכחן דבקרן היא
  44. ^ כשהשור נגח אדם
  45. ^ שור את איש
  46. ^ נגיחה שור בשור
  47. ^ שור איש את שור רעהו
  48. ^ שיש לו דעת לשמור את גופו; לישנא אחרינא: אית ליה מזלא ואינו נוח להמיתו בנגיפה, דהיא דחיפת קרן מעט, אלא בנגיחה בכח ובכוונה ובתחיבת קרן בגוף
  49. ^ דודאי נתכוון השור להרע, ובא עליו בכח
  50. ^ אבל נגיפה הוי משמע שמצאו עומד ודחפו בקרניו
  51. ^ קרא מדתלה 'נגיחה' באדם ו'נגיפה' בבהמה, דמשמע נוחה היא הבהמה למות מן האדם
  52. ^ דשור המועד להרוג את הבהמה שלש פעמים - לא חשיב העדאה לגבי אדם: דאם נגח אדם ומת - דינו כתם דאינו משלם את הכופר, דבתם ההורג אדם כתיב 'סקול יסקל השור ובעל השור נקי' (שמות כא כח), ובמועד כתיב 'וגם בעליו יומת' (שמות כא כט); וההיא 'מיתה' - היינו ממון: שמשלם את הכופר: דמי נהרג, ליורשיו, ולא מיתה ממש, דאמרינן בפרק קמא דסנהדרין (דף טו,ב): 'על רציחתו אתה הורגו, ואי אתה הורגו על רציחת שורו'; אבל מועד לאדם הוי מועד לבהמה; ומועד להרוג את האדם משכחת לה כשלא עמד בדין עד שנגח שלש פעמים, שלא נסקל מיד כשהמית הראשון
  53. ^ דעל ידי כפיפת רגלים היא רובצת
  54. ^ דכל שעה היא מהלכת ואם יש כלום תחת רגליה היא דורסת
  55. ^ הלכך תולדה דקרן הן, דאין הזיקו מצוי ואין הנאה להזיקו, ומשלמי חצי נזק כקרן
  56. ^ דמחייב