ביאור:בבלי בבא קמא דף נב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)


כיון שמסר לו מפתח – קנה.

היכי דמי?: אי בכספא - ליקני בכספא, אי בחזקה - ליקני בחזקה?

לעולם בחזקה, ובעי למימר ליה "לך חזק וקני"; וכיון שמסר לו מפתח - כמאן דאמר ליה "לך חזק וקני" דמי.

אמר ריש לקיש משום רבי ינאי: המוכר עדר לחבירו, כיון שמסר לו משכוכית [1] – קנה.

היכי דמי?: אי במשיכה [2] - ליקני במשיכה [3], אי במסירה [4] – ליקני במסירה!?

לעולם במשיכה, ובעי למימר ליה "לך משוך וקני", וכיון דמסר לו משכוכית - כמאן דאמר ליה "לך משוך וקני" דמי.

מאי 'משכוכית'?

הכא תרגמו: קרקשתא [5];

ר' יעקב אומר: עיזא דאזלא בריש עדרא [6], כדדרש ההוא גלילאה עליה דרב חסדא: כד רגיז רעיא על ענא - עביד לנגדא סמותא [7].

משנה:

כסהו הראשון [8] ובא השני [9] ומצאו מגולה [10], ולא כסהו - השני חייב [11].

[12]

כסהו כראוי [13] ונפל לתוכו שור או חמור ומת – פטור [14]; לא כסהו כראוי ונפל לתוכו שור או חמור ומת – חייב.

נפל לפניו מקול הכרייה [15] – חייב [16]; לאחריו מקול הכרייה – פטור [17].

נפל לתוכו שור וכליו ונשתברו, חמור וכליו ונתקרעו [18] - חייב על הבהמה ופטור על הכלים [19].

נפל לתוכו שור חרש שוטה וקטן [20] – חייב; בן או בת [21], עבד או אמה - פטור.

גמרא:

וראשון [22] - עד אימת מיפטר [23]?

אמר רב: בכדי שידע [24];

ושמואל אמר בכדי שיודיעוהו [25].

ורבי יוחנן אמר: בכדי שיודיעוהו וישכור פועלים ויכרות ארזים ויכסנו [26].

כסהו כראוי ונפל לתוכו שור או חמור ומת - פטור:

כיון דכסהו כראוי - היכי נפל?

אמר רבי יצחק בר בר חנה: שהתליע מתוכו.

איבעיא להו: כסהו כסוי שיכול לעמוד לפני שוורים ואין יכול לעמוד בפני גמלים, ואתו גמלים וארעוה [27] ואתו שוורים [28] ונפלי ביה – מאי?

אמרי: היכי דמי?: אי דשכיחי גמלים - פושע הוא [29], ואי דלא שכיחי גמלים - אנוס הוא!?

לא, צריכא דאתו לפרקים: מי אמרינן כיון דאתיין לפרקים פושע הוא, דאיבעי ליה אסוקי אדעתיה? או דלמא כיון דהשתא מיהת ליכא - אנוס הוא?

תא שמע: כסהו כראוי ונפל לתוכו שור או חמור ומת - פטור; היכי דמי?: אילימא כראוי לשוורים וכראוי לגמלים - היכי נפול? אלא - לאו כראוי לשוורים


עמוד ב


ולא כראוי לגמלים [30]? ואי דשכיחי גמלים - אמאי פטור? פושע הוא!? ואי דלא שכיחי גמלים – פשיטא: אנוס הוא! אלא לאו דאתיין לפרקים, ואתו גמלים וארעוה, ואתו שוורים ונפלו ביה, וקתני 'פטור', אלמא: כיון דהשתא ליכא - אנוס הוא?

אמרי: לא! לעולם כראוי לשוורים וכראוי לגמלים, ודקא קשיא לך 'היכי נפול?' - אמר רבי יצחק בר בר חנה: שהתליע מתוכו.

תא שמע: לא כסהו כראוי, ונפל לתוכו שור או חמור, ומת - חייב היכי דמי?: אילימא לא כראוי לשוורים ולא כראוי לגמלים – פשיטא! צריכא למימר דחייב? אלא - לאו כראוי לשוורים ולא כראוי לגמלים? היכי דמי: אי דשכיחי גמלים - פושע הוא, ואי דלא שכיחי גמלים - אנוס הוא!? אלא - לאו דאתיין לפרקים, ואתו גמלים וארעוהו, ואתו שוורים ונפלו ביה, וקתני 'חייב', אלמא: כיון דאתיין לפרקים - פושע הוא, דאיבעי ליה אסוקי אדעתיה!?

לעולם כראוי לשוורים ולא כראוי לגמלים, ושכיחי גמלים, ודקא קשיא לך 'פושע הוא' - איידי דנסיב רישא כסהו כראוי נסיב סיפא נמי לא כסהו כראוי.

איכא דאמרי: הא - נמי ודאי לא איבעיא לן, דכיון דאתיין לפרקים - פושע הוא, דאיבעי ליה אסוקי אדעתיה; כי איבעי לן - הכי הוא דאיבעיא לן:

כסהו כסוי שיכול לעמוד בפני שוורים ואינו יכול לעמוד בפני גמלים ושכיחי גמלים [31], [32] והתליע מתוכו [33] – מהו? מי אמרינן: מגו דהוי פושע אצל גמלים - הוי פושע נמי לענין התלעה? או דלמא לא אמרינן מגו?

תא שמע: כסהו כראוי ונפל לתוכו שור או חמור ומת – פטור ואתמר עלה: אמר רבי יצחק בר בר חנה: שהתליע מתוכו; היכי דמי?: אילימא כראוי לשוורים וכראוי לגמלים והתליע מתוכו - פשיטא דפטור? מאי הוה ליה למעבד? אלא - לאו כראוי לשוורים ולא כראוי לגמלים, ושכיחי גמלים, והתליע מתוכו, וקתני 'פטור', אלמא לא אמרינן 'מגו דהוי פושע לענין גמלים הוי פושע לענין התלעה'!

לא! לעולם כראוי לגמלים וכראוי לשוורים, והתליע מתוכו; ודקא קשיא לך: 'כי התליע - מאי הוה ליה למעבד'? מהו דתימא איבעי ליה למיזל [34] ומנקש עליה [35] - קא משמע לן.

תא שמע: לא כסהו כראוי, ונפל לתוכו שור או חמור ומת – חייב; היכי דמי?: אילימא לא כראוי לשוורים ולא כראוי לגמלים - צריכא למימר דחייב? אלא - לאו כראוי לשוורים ולא כראוי לגמלים; ואי דשכיחי גמלים [36] פושע הוא !ואי דלא שכיחי גמלים - אנוס הוא? אלא - לאו דשכיחי גמלים והתליע מתוכו, וקתני חייב, אלמא אמרינן 'מגו דהוי פושע לענין גמלים - הוי פושע לענין התלעה'?

אמרי: לא, לעולם כראוי לשוורים ולא כראוי לגמלים, ושכיחי גמלים, ואתו גמלים וארעוהו, ואתו שוורים ונפלו ביה; ודקא קשיא לך 'פשיטא! פושע הוא!' - איידי דנסיב רישא כסהו כראוי נסיב סיפא נמי לא כסהו.

תא שמע: 'נפל לתוכו שור [37] חרש, שוטה, וקטן, סומא, ומהלך בלילה [38] – חייב; פקח ומהלך [39] ביום – פטור [40]'; - ואמאי? נימא: מדהוי פושע לענין חרש - הוי נמי פושע לענין פקח!? אלא - לאו שמע מיניה 'לא אמרינן מגו'?

שמע מיניה.

נפל לפניו [מקול הכרייה – חייב; לאחריו מקול הכרייה – פטור]:

אמר רב: 'לפניו' – ל'פניו' ממש [41]; 'לאחריו' - אחריו ממש;


הערות[עריכה]

  1. ^ לקמיה מפרש: דבר המושך כל העדר אחריו
  2. ^ שהכישה במקל ורצתה לפניו, שכן דרך בהמה דקה
  3. ^ למה לי מסירת משכוכית?
  4. ^ קני להו, שהיה רשות הרבים או חצר שאינה של שניהן, שאין משיכה קונה שם דאין משיכה אלא בסמטא או בחצר של שניהן [ב'המוכר את הספינה' בבבא בתרא (דף עו:)]
  5. ^ זוג שמקרקש בה לפני העדר, והולך כולו אחריו
  6. ^ יש לבעל העדר עז חריף, ודרך העזים להלך בראש, והעדר הולך אחריהם
  7. ^ לעז המושכת מנקר עיניה, ונכשלת ונופלת בבורות, והעדר אחריה - כך כשהמקום נפרע משונאי ישראל - ממנה להן פרנסים שאינן מהוגנין
  8. ^ כשנשתמש בו
  9. ^ להשתמש בו
  10. ^ כגון שהתליע ונשבר הכסוי
  11. ^ והראשון פטור
  12. ^ ובגמרא מפרש עד מתי ראשון פטור; אבל לא כסהו ראשון ובא שני ומצאו מגולה ולא כסהו - שניהן חייבין; ודקתני השני חייב - הא אוקימנא שהניחו ראשון לשני משתמש, וסמך עליו שיכסנו.
  13. ^ ועבר עליו השור או חמור
  14. ^ ובגמרא פריך: הואיל וכראוי הוא - היכי נפל?
  15. ^ בור כרוייה, ונכנס כורה שכיר לתוכו להרחיב או להעמיק, ושור הולך על שפת הבור, ושמע קול הפטיש, ונבעת, ונפל על פניו בבור
  16. ^ בעל הבור; ואפילו שור שהוא פקח, דאמר (לקמן דף נד,ב) במתניתא דבעל הבור פטור, דאיבעי עיוני ומיזל - הכא חייב, שקול הכרייה ביעתתו. ובגמרא פריך: נימא כורה גרם ליה!? לישנא אחרינא: לפניו מקול הכרייה בעל הבור חייב: דאף על גב דאיכא למימר 'כורה גרם ליה', וכורה גרמא בעלמא הוא דעבד, דקיימא לן: המבעית את חבירו - פטור מדיני אדם, ותרוייהו ליפטרו - אפילו הכי בעל הבור חייב, כרבי נתן, כדמפרש בגמרא; וזה שמעתי
  17. ^ כדמפרש בגמרא; ואיידי דנקט ברישא 'מקול הכרייה' - תנא סיפא 'לאחריו מקול הכרייה'
  18. ^ בכלי שור שייכא 'שבירה': העול והמחרישה; בכלי חמור שייכא 'קריעה': חבילת בגדים ומרדעת שעל גביו
  19. ^ כדמפרש בגמרא
  20. ^ מפרש בגמרא
  21. ^ כלומר: אף על גב דקטנים הן, וליכא למימר 'איבעי להו עיוני ומיזל' - אפילו הכי פטור, מגזירת הכתוב: 'שור' - ולא אדם, 'חמור' - ולא כלים
  22. ^ היכא דבא השני ונשתמש בו ולא כסהו
  23. ^ עד אימת רמיא כולה חיובא אשני, וראשון פטור
  24. ^ שיבא גם הראשון אחרי כן ויראנו מגולה; הואיל ושניהן יודעין שהוא מגולה - רמיא חיובא אתרוייהו
  25. ^ אף על פי שלא בא וראהו - חייב בחלקו, ולא רמיא כולה אשני, דהא לא גילהו דנחייביה משום 'פותח' - לשון מורי; לשון אחר: עד כדי שיודיעוהו, אפילו בא וראהו - פטור עד שיודיעוהו; ולשון ראשון כשר
  26. ^ אבל לשני שבא ונשתמש בו - לא יהבינן שיעורא כולי האי, דהוה ליה לאותובי שומרים עילויה
  27. ^ קלקלוה ונעשה רעועה
  28. ^ דאי נפלו ביה גמלים לא מבעיא לן דחייב, דהא לגבי גמלים פושע הוא
  29. ^ אף לגבי שוורים, דאית ליה לאסוקי אדעתיה דגמלים מרעי ליה
  30. ^ ואתו גמלים וארעוה
  31. ^ ומיהו גמלים לא ארעוה
  32. ^ אלא
  33. ^ ועבר עליו שור ונפחת
  34. ^ תדיר
  35. ^ ברגליך בכח ולבדוק שלא התליע
  36. ^ ואתו וארעוה – פשיטא!
  37. ^ שהוא
  38. ^ או שור שהוא מהלך בלילה אפילו הוא פקח
  39. ^ ונפל לתוכו
  40. ^ דאיבעי לעיוני ומיזל
  41. ^ על פניו נפל ומת מן ההבל