ביאור:בבלי בבא קמא דף ע

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

כסתם יחידאה לא אמר.

תוספות מסכת בבא קמא דף ע עמוד א ד"ה כסתם יחידאה לא אמר - תימה דבכמה מקומות משמע דאמר אפילו כסתם יחידאה: דבסוף 'המוציא' ^[1] פריך: והאמר רבי יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן 'נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק', ואע"ג דבפ' ג' מינים ^[2] מוקמינן ליה כר"ש! ובפרק החולץ ^[3] גבי אחת בתולות, דפריך נמי 'והאמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה' אע"ג דאתי כרבי מאיר! וכן בכמה מקומות!

וי"ל דה"פ: ה"א מאן תנא צנועים ר' דוסא כי היכי דלא תקשה סתם משנה לרבי יוחנן, כלומר: דלא תקשה מאי אולמיה האי סתמא מהאי סתמא: דכיון דאיכא למימר דיחידאה היא, לא חשיבא כי ההיא סתם משנה דאתי כרבים.

וא"ת 'והא האי סתמא נמי דאין הגונב אחר הגנב' - יחידאה היא, דהיינו רבי יהודה בר פלוגתיה דרבי דוסא, דאמר כל שילקטו דוקא ולא כל מה שלקטו!

ויש לומר דדלמא רבי יהודה כל שלקטו נמי שרי, ולא נקט 'כל שילקטו' אלא לרבותא: דאע"ג דלא שרי אלא על ידי ברירה!

ועי"ל דה"ק: ה"א דכסתמא יחידאה לא אמר כי היכי דלא תקשה ליה סתם משנה, אבל השתא שהוצרכו לעשות תירוץ אחר - לא נאמר יותר, אלא אפי' משנה יחידאה נמי אמר.

אמרי נהרדעי: לא כתבינן אורכתא ^[4] אמטלטלי.

אמר רב אשי לאמימר: מאי טעמא?

אמר ליה: משום דרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן: גזל ולא נתייאשו הבעלים - שניהם אינן יכולין להקדיש: זה לפי שאינו שלו, וזה לפי שאינו ברשותו ^[5]. [לפי מהלך הגמרא ולשון רש"י נראה שמדובר באדם שהפקיד מטלטלים אצל נאמן, ורוצה שאדם אחר יקח אותם מהנאמן עבורו.]

איכא דאמרי אמרי נהרדעי: לא כתבינן אורכתא אמטלטלי ^[6] דכפריה ^[7]. טעמא – דכפריה, דמיחזי כשיקרא ^[8], אבל לא כפריה – כתבינן.

ואמרי נהרדעי: אורכתא דלא כתיב ביה 'זיל דון וזכי ואפיק לנפשך' - לית ביה מששא; מאי טעמא? משום דאמר ליה האיך ^[9]: "לאו בעל דברים דידי את".

אמר אביי: ואי כתיב ביה 'למחצה לשליש ולרביע ^[10]' - מיגו דמשתעי ^[11] דינא ^[12] אפלגא - משתעי דינא אכולה ^[13].

אמר אמימר: אי תפס ^[14] - לא מפקינן מיניה ^[15].

רב אשי אמר ^[16]: כיון דכתביה ליה 'כל דמתעני מן דינא קבילית עלי' - ^[17] שליח שויה ^[18].

ואיכא דאמר: שותפא שויה.

למאי נפקא מינה?

למיתפס פלגא ^[19].

והלכתא: שליח שויה ^[20].

קקק

משנה:

גנב על פי שנים ^[21] וטבח ומכר על פיהם או על פי שנים אחרים - משלם תשלומי ארבעה וחמשה.

גנב ומכר בשבת, גנב ומכר לעבודה זרה ^[22], גנב וטבח ביום הכפורים ^[23], גנב משל אביו וטבח ומכר ואחר כך מת אביו ^[24], גנב וטבח ואחר כך הקדיש - משלם תשלומי ארבעה וחמשה.

גנב וטבח לרפואה או לכלבים; השוחט ונמצאת טריפה; השוחט חולין בעזרה - משלם תשלומי ארבעה וחמשה.

רבי שמעון פוטר בשני אלו ^[25].

גמרא:

לימא מתניתין דלא כרבי עקיבא, דאי רבי עקיבא - האמר 'דבר ולא חצי דבר' ^[26] – דתניא: 'אמר רבי יוסי: כשהלך אבא חלפתא אצל רבי יוחנן בן נורי ללמוד תורה - ואמרי לה רבי יוחנן בן נורי אצל אבא

עמוד ב

חלפתא ^[27], אמר לו: הרי שאכלה שנה ראשונה בפני שנים, שניה בפני שנים, שלישית בפני שנים – מהו? אמר לו: הרי זו חזקה.

אמר לו אף אני אומר כן, אלא שרבי עקיבא חולק בדבר, שהיה רבי עקיבא אומר (דברים יט טו: לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת בכל חטא אשר יחטא על פי שני עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר) 'דבר' - ולא חצי דבר.'

אמר אביי: אפילו תימא רבי עקיבא; מי לא מודה רבי עקיבא בשנים אומרים 'קידש ^[28]' ושנים אומרים 'בָּעַל ^[29]', דאף על גב דעדי ביאה ^[30] צריכי לעדי קדושין ^[31], כיון דעדי קדושין לא צריכי לעדי ביאה ^[32] – 'דבר' קרינא ביה ^[33]? הכי נמי: אף על גב דעדי טביחה צריכי לעדי גניבה, כיון דעדי גניבה לא צריכי לעדי טביחה – 'דבר' קרינא ביה ^[34].

ורבנן - האי דבר - ולא חצי דבר למעוטי מאי?

למעוטי 'אחד אומר "^[35] אחת בגבה ^[36]" ואחד אומר "אחת בכריסה"' ^[37].

האי - חצי דבר ^[38], וחצי עדות הוא ^[39]!?

אלא למעוטי 'שנים אומרים "אחד בגבה" ושנים אומרים "אחד בכריסה"'.

הני אמרי "קטנה היא" והני אמרי "קטנה היא" ^[40]!

גנב ומכר בשבת [גנב ומכר לעבודה זרה... - משלם תשלומי ארבעה וחמשה]:

והתניא פטור?

אמר רמי בר חמא: כי תניא ההיא דפטור - באומר [הקונה] לו [לגנב שגנב בשבת] "עקוץ <לך> תאינה ^[41] מתאינתי ^[42], ותיקני לי גניבותיך" ^[43].

אמרי: וכיון דכי תבע ליה ^[44] קמן בדינא ^[45] - לא אמרינן ליה ^[46] "זיל שלים", דמחייב בנפשו הוא - הא מכירה נמי ^[47] לאו מכירה היא ^[48]!

אלא אמר רב פפא: באומר לו "זרוק גניבותיך לחצרי ^[49] ותיקני לי גניבותיך ^[50]" ^[51].

כמאן? - כרבי עקיבא, דאמר ^[52] 'קלוטה כמי שהונחה דמיא' ^[53]; דאי כרבנן - כיון דמטיא לחצר ביתו – קנה, לענין שבת לא מחייב עד דמטיא לארעא!

באומר "לא תיקני לי גניבותיך עד שתנוח".

רבא אמר: לעולם - כרמי בר חמא; [ורבא מביא ראיה ממקום אחר:] אתנן אסרה תורה ^[54] ואפילו בא על אמו ^[55]; ^[56] ואי תבעה ליה קמן בדינא - מי אמרינן ליה "קום הב לה אתנן" ^[57]?! אלא אף על גב דכי קא תבעה ליה בדינא לא אמרינן ליה "זיל הב לה" - כיון דכי יהיב לה הוי אתנן ^[58], הכא נמי: אף על גב דלענין תשלומין אי תבע בדינא קמן לא אמרינן ליה זיל שלים -

הערות

^ שבת דף פא,ב
^ נזיר ד' מב,א ושם
^ יבמות דף מב,ב
^ הרשאה
^ דהואיל ואינו ברשות הבעלים - אינו יכול להקנותו לשליח, הלכך אם אבד - יכול לחזור ולתבוע מיד הנאמן [המחזיק במטלטלים
^ אם תבעיה מפקיד לנאמן בבית דין
^ וכפר בו [שומר הפקדון]
^ דחתמינן אשיקרא, דיהיב ליה לשליח מידי דלית ליה גבי האיך
^ נאמן לשליח
^ דון וזכי לנפשך, והמותר שלי
^ נאמן
^ בהדי שליח
^ על כרחיה, דלא מצי למימר ליה "לאו בעל דברים דידי את"
^ שליח משל נאמן
^ אף על גב דלא כתיב ביה 'אפיק לנפשך'; לישנא אחרינא: ואי תפס שליח ממון שהוציא ועיכבו לעצמו - לא מפקינן מיניה; כך מצאתי כתוב בתשובות הגאונים, וזה עיקר
^ רב אשי פליג עליה דאמימר
^ אלמא
^ הלכך: אי תפיס - מפקינן מיניה; וללישנא קמא נמי: אי תפס משל נאמן - מפקינן מיניה, דהא שליח בעלמא הוא, והוי כתופס לבעל חוב
^ ממון שהביא - אם רוצה לעכב חציו
^ ולא שקיל מידי
^ כלומר שנים מעידין אותו שגנב
^ אבל טבח - קם ליה בדרבה מיניה [בשבת או לעבודה זרה]
^ דאין זדונו אלא כרת
^ אבל 'מת אביו ואחר כך טבח ומכר' תנא בסיפא דפטור, שהרי ירש את אביו, ושלו הוא טובח ומוכר
^ בטרפה ובחולין בעזרה, דקא סבר רבי שמעון 'שחיטה שאינה ראויה' - לא שמה שחיטה; אבל לרפואה ולכלבים - שחיטה ראויה היא, דאי בעי מצי אכיל מיניה
^ 'על פי שנים עדים יקום דבר'; והני עדי טביחה דקתני במתניתין 'או על פי שנים עדים אחרים' - חצי דבר קמסהדי, דאי לאו עדי גניבה - איכא למימר "דידיה קא טבח"
^ חלפתא - שם אביו של רבי יוסי
^ פלוני את האשה בניסן
^ איש אחר באייר
^ הבאים להמית
^ דאי לא קידשה איכא למימר פנויה היא
^ דבלאו נינהו שוו לה קמאי אשת איש ליאסר על כל העולם
^ אף עדות של ביאה קיים ונהרגת
^ עדי גניבה חייבו ליה כפילא בלאו עדי טביחה; אבל הני דעדות חזקה שלשתן - הכיתות צריכות זו לזו
^ שיער
^ ראיתי בקשרי אצבעותיה
^ וקאתו לשויה גדולה לענין עונשין או לענין שיהו קידושיה קדושין
^ שיער אחד
^ עד אחד יש לשער, ופשיטא דלאו עדות היא
^ הלכך לא מצטרפין [לעשותה גדולה], אבל לגבי חזקה - כולן מעידין שהיה מוחזק בה
^ לקוט תאינים
^ בדמי הגניבה, בשבת
^ וכן עשה, ונתחייב מיתה
^ בעל התאינה ללוקט
^ לומר "החזר לי תאינים שלקטת, או תן לי מה שמכרת לי בדמיהן"
^ לגנב
^ אשתכח
^ ואמאי משלם ד' וה'
^ בשבת
^ ואני אתן לך מעות
^ וכן עשה קנאה לוקח וזה נתחייב מיתה
^ ב'הזורק' (שבת דף צז.)
^ הזורק מרשות לרשות: כיון שקלטה האויר - נתחייב משום שבת; נמצא חיוב שבת וחיוב מכירה באין כאחד, שאויר חצר קנה ללוקח, דכיון דסופו לנוח - כמונח דמי
^ להביא לבית המקדש לכל נדר
^ ונתן לה טלה באתננה - אסור
^ ואף על גב דאי לא הוה יהיב לה ניהלה
^ והואיל תבעה ליה בדינא לא אמרינן ליה קיים לה תנאה דהא מתחייב בנפשיה הוא
^ כי יהיב לה - חייל עליה דטלה איסור אתנן

[1] שבת דף פא,ב

[2] נזיר ד' מב,א ושם

[3] יבמות דף מב,ב

[4] הרשאה

[5] דהואיל ואינו ברשות הבעלים - אינו יכול להקנותו לשליח, הלכך אם אבד - יכול לחזור ולתבוע מיד הנאמן [המחזיק במטלטלים

[6] אם תבעיה מפקיד לנאמן בבית דין

[7] וכפר בו [שומר הפקדון]

[8] דחתמינן אשיקרא, דיהיב ליה לשליח מידי דלית ליה גבי האיך

[9] נאמן לשליח

[10] דון וזכי לנפשך, והמותר שלי

[11] נאמן

[12] בהדי שליח

[13] על כרחיה, דלא מצי למימר ליה "לאו בעל דברים דידי את"

[14] שליח משל נאמן

[15] אף על גב דלא כתיב ביה 'אפיק לנפשך'; לישנא אחרינא: ואי תפס שליח ממון שהוציא ועיכבו לעצמו - לא מפקינן מיניה; כך מצאתי כתוב בתשובות הגאונים, וזה עיקר

[16] רב אשי פליג עליה דאמימר

[17] אלמא

[18] הלכך: אי תפיס - מפקינן מיניה; וללישנא קמא נמי: אי תפס משל נאמן - מפקינן מיניה, דהא שליח בעלמא הוא, והוי כתופס לבעל חוב

[19] ממון שהביא - אם רוצה לעכב חציו

[20] ולא שקיל מידי

[21] כלומר שנים מעידין אותו שגנב

[22] אבל טבח - קם ליה בדרבה מיניה [בשבת או לעבודה זרה]

[23] דאין זדונו אלא כרת

[24] אבל 'מת אביו ואחר כך טבח ומכר' תנא בסיפא דפטור, שהרי ירש את אביו, ושלו הוא טובח ומוכר

[25] בטרפה ובחולין בעזרה, דקא סבר רבי שמעון 'שחיטה שאינה ראויה' - לא שמה שחיטה; אבל לרפואה ולכלבים - שחיטה ראויה היא, דאי בעי מצי אכיל מיניה

[26] 'על פי שנים עדים יקום דבר'; והני עדי טביחה דקתני במתניתין 'או על פי שנים עדים אחרים' - חצי דבר קמסהדי, דאי לאו עדי גניבה - איכא למימר "דידיה קא טבח"

[27] חלפתא - שם אביו של רבי יוסי

[28] פלוני את האשה בניסן

[29] איש אחר באייר

[30] הבאים להמית

[31] דאי לא קידשה איכא למימר פנויה היא

[32] דבלאו נינהו שוו לה קמאי אשת איש ליאסר על כל העולם

[33] אף עדות של ביאה קיים ונהרגת

[34] עדי גניבה חייבו ליה כפילא בלאו עדי טביחה; אבל הני דעדות חזקה שלשתן - הכיתות צריכות זו לזו

[35] שיער

[36] ראיתי בקשרי אצבעותיה

[37] וקאתו לשויה גדולה לענין עונשין או לענין שיהו קידושיה קדושין

[38] שיער אחד

[39] עד אחד יש לשער, ופשיטא דלאו עדות היא

[40] הלכך לא מצטרפין [לעשותה גדולה], אבל לגבי חזקה - כולן מעידין שהיה מוחזק בה

[41] לקוט תאינים

[42] בדמי הגניבה, בשבת

[43] וכן עשה, ונתחייב מיתה

[44] בעל התאינה ללוקט

[45] לומר "החזר לי תאינים שלקטת, או תן לי מה שמכרת לי בדמיהן"

[46] לגנב

[47] אשתכח

[48] ואמאי משלם ד' וה'

[49] בשבת

[50] ואני אתן לך מעות

[51] וכן עשה קנאה לוקח וזה נתחייב מיתה

[52] ב'הזורק' (שבת דף צז.)

[53] הזורק מרשות לרשות: כיון שקלטה האויר - נתחייב משום שבת; נמצא חיוב שבת וחיוב מכירה באין כאחד, שאויר חצר קנה ללוקח, דכיון דסופו לנוח - כמונח דמי

[54] להביא לבית המקדש לכל נדר

[55] ונתן לה טלה באתננה - אסור

[56] ואף על גב דאי לא הוה יהיב לה ניהלה

[57] והואיל תבעה ליה בדינא לא אמרינן ליה קיים לה תנאה דהא מתחייב בנפשיה הוא

[58] כי יהיב לה - חייל עליה דטלה איסור אתנן

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]