ביאור:בבלי בבא קמא דף עו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)


תשלום דכפל [1].

גנב והקדיש ואחר כך טבח ומכר [משלם תשלומי כפל ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה; רבי שמעון אומר: קדשים שחייב באחריותם - משלם תשלומי ארבעה וחמשה; שאין חייב באחריותם – פטור]:

אמרי: בשלמא אטביחה לא מחייב: דכי קא טבח - דהקדש קא טבח [2], ו[3]לא דמריה קא טבח; אלא אהקדש [על מעשה ההקדשה] ליחייב: מה לי מכרו להדיוט מה לי מכרו לשמים?

הא מני? - רבי שמעון היא, דאמר 'קדשים שחייב באחריותן - ברשותיה דמריה קיימי' [4].

הא מדסיפא רבי שמעון - הוי רישא לאו רבי שמעון!

אלא הכא במאי עסקינן? - בקדשים קלים [5], ואליבא דרבי יוסי הגלילי, דאמר [6] 'קדשים קלים - ממון בעלים הוא', וברשותיה קיימי [7]. [8]

אבל קדשי קדשים – מאי? - משלם תשלומי ארבעה וחמשה? אדתני רישא [פ"ז מ"ב, דף ע,א] גנב וטבח ואחר כך הקדיש - משלם תשלומי ארבעה וחמשה [9]- ליפלוג וליתני בדידה [10]: 'במה דברים אמורים? - בקדשים קלים, אבל בקדשי קדשים משלם תשלומי ארבעה וחמשה'!?

אלא: לעולם לא שנא קדשי קדשים ולא שנא קדשים קלים; ודקשיא לך 'מה לי מכרו להדיוט מה לי מכרו לשמים?' - מכרו להדיוט, מעיקרא 'תורא דראובן' [11] והשתא [12] 'תורא דשמעון' [13], [14] מכרו לשמים: מעיקרא 'תורא דראובן' והשתא 'תורא דראובן' [15].

רבי שמעון אומר [קדשים שחייב באחריותם - משלם תשלומי ארבעה וחמשה; שאין חייב באחריותם – פטור]:

אמרי: נהי דסבר רבי שמעון 'מה לי מכרו להדיוט, מה לי מכרו לשמים' - איפכא מיבעי ליה [16]: 'קדשים שחייב באחריותן – פטור' דאכתי לא נפק מרשותיה [17]; 'קדשים שאינו חייב באחריותן – חייב [18]' [19] דמפקי ליה מרשותיה!

אמרי: רבי שמעון - אמילתא אחריתי קאי [20], [21] והכי קתני: אין הגונב אחר הגנב משלם... תשלומי ארבעה וחמשה [פ"ז מ"א, דף סב,ב]; וכן גונב הקדש מבית בעלים – פטור - מאי טעמא? ’[שמות כב,ו: כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמֹר] וגונב מבית האיש [אם ימצא הגנב ישלם שנים] - ולא מבית הקדש; רבי שמעון אומר: קדשים שחייב באחריותן – חייב [22]'; מאי טעמא? - קרינא ביה 'וגונב מבית האיש' [23]; 'ושאינו חייב באחריותן – פטור' - דלא קרינן ביה 'וגונב מבית האיש'.

מכדי שמעינן ליה לרבי שמעון דאמר [24] 'שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה'? - קדשים נמי: שחיטה שאינה ראויה היא [25]!?

כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: בשוחט תמימים בפנים לשם בעלים.

והרי חזרה קרן לבעלים [26]!? [ואין תשובה.]

אמר רבי יצחק בר אבין: שנשפך הדם [27].

כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: בשוחט תמימים בפנים שלא לשם בעלים [28].


עמוד ב


וריש לקיש אמר: בשוחט בעלי מומין בחוץ [29].

תהי [30] בה רבי אלעזר [31]: לרבי יוחנן - [32] שחיטה מתרת? והלא זריקה מתרת [33]!? לריש לקיש - שחיטה מתרת? והלא פדייה מתרת?

אישתמיטתיה [34] הא דרבי שמעון: 'כל העומד לזרוק - כזרוק דמי, וכל העומד לפדות - כפדוי דמי' [35]:

'כל העומד לזרוק כזרוק דמי' – דתניא [תוספתא עוקצין [36] פרק ג הלכה יב]: רבי שמעון אומר [37]: יש נותר שהוא מיטמא טומאת אוכלין ויש נותר שאינו מיטמא טומאת אוכלין: כיצד? - לן לפני זריקה [38] - אינו מיטמא טומאת אוכלין; לאחר זריקה - מיטמא טומאת אוכלין; וקיימא לן [39]: מאי לפני זריקה - קודם שנראה לזריקה; לאחר זריקה - לאחר שנראה לזריקה.

'קודם שנראה לזריקה', 'לן' מאי היא?

דלא הויא שהות ביום למזרקיה: דשחטיה סמוך לשקיעת החמה [40];

ואינו מטמא טומאת אוכלין לאחר שנראה לזריקה: לן - דהויא שהות ביום למזרקיה [41] - מיטמא טומאת אוכלין, אלמא: כל העומד לזרוק כזרוק דמי!

'וכל העומד לפדות כפדוי דמי' – דתניא [תוספתא פרה [42] פרק ז הלכה ט]: 'רבי שמעון אומר:


הערות[עריכה]

  1. ^ [הן] משלמין את הכפל, והוא משלם שלשה לבד הקרן
  2. ^ דהא בלאחר יאוש קיימינן; דאי לפני יאוש - לא קדשה; וכיון דאייאוש - קנייה הקדש ביאוש ושינוי רשות
  3. ^ הלכך
  4. ^ וכגון שאמר "הרי עלי עולה" והפריש גניבה זו לנדרו; דכיון דחייב באחריותו - ודבר הגורם לממון הוא, כממון דמי; ולאו מכירה היא, ומיהו לענין טביחה – פטור: דאף על גב דברשות גנב קיימא - דאם אבד חייב באחריותו להקדש - חל עליה מיהא שם 'הקדש' לאפוקי מרשות מרה קמא, ולאו דמרה קא טבח
  5. ^ שהקדישו לשלמים
  6. ^ בפרק קמא (דף יב,ב)
  7. ^ הלכך לאו מכירה היא; ומיהו מרשות מרה קמא אפקינהו שֵם הקדש, וכי קא טבח - לאו דמרה קא טבח
  8. ^ לישנא אחרינא: בטביחה - משום הכי לא מחייב: דבשעת טביחה - דהקדש נינהו, דאמר בפרק קמא דכי אמר רבי יוסי הגלילי 'ממון בעלים' – מחיים, אבל לאחר טביחה – לא, אלא משלחן גבוה קא זכו. ולא נהירא לי: דבכי האי שחיטה לא אמר רבי יוסי הגלילי ד'משלחן גבוה קא זכו' אלא במקדש בחלקו: שחָלקוּ בקדשים, דהויא התם שחיטה וזריקה והקטרת חלבים, אבל בשעת טביחה - אכתי ממון בעלים הם.
  9. ^ דמשמע דלא מצי למיתני חיובא בתר דאקדיש
  10. ^ בסיפא [במשנתנו, בדף עד,ב], ולאשמועינן חיובא אפילו היכא דאקדיש קודם טביחה
  11. ^ קודם שמכרו קרוי השור על שמו של גנב
  12. ^ ומשמכרו
  13. ^ ומשמכרו קרוי על שם לוקח
  14. ^ אבל
  15. ^ עדיין שם המקדישו עליו: שקרוי עולתו של פלוני
  16. ^ דקא סלקא דעתך משום טביחה לא מחייב ליה רבי שמעון, ואפילו הפרישו לשם נדר - דמוטל עליו אחריות - נפק מרשות מריה קמא, ונעשה זה שומר להקדש; וכי טבח - לאו דמריה קא טבח; וכי מחייב ליה רבי שמעון - אשעתא דהקדש קמחייב ליה, דהויא 'מכירה'; הלכך מיבעי ליה למימר איפכא
  17. ^ הלכך לאו מכירה היא, ואטביחה נמי לא מחייב, דמרשות מריה קמא נפיק
  18. ^ אשעת הקדש
  19. ^ דמכירה היא:
  20. ^ [כלל לא עוסק בהקדיש הגנב, משום] דהיכא דאקדיש גנב - בין לנדר בין לנדבה - לא מחייב ליה רבי שמעון: לאו אשעתא דהקדש - משום דעדיין שמו עליו: 'נדבתו של פלוני', ולאו אטביחה - דהא מרשות מריה קמא נפק!
  21. ^ אלא [על מי שגנב וטבח או מכר בהמה שהוקדשה קודם לכן על ידי הבעלים]
  22. ^ אגונב הקדש שהקדישו בעלים קאי
  23. ^ דכיון דחייב בעלים באחריות, כי קא טבח - דמריה קא טבח, דדבר הגורם לממון כממון דמי
  24. ^ דמתניתין דפטר אטביחת טריפה
  25. ^ דקדשים הנשחטין בחוץ – פסולין; ומאי טעמא דרבי שמעון דאמר 'קדשים שחייב באחריותן – חייב', דמשמע שאם גנב קדשים וטבחן - דחייב בתשלומי ארבעה וחמשה
  26. ^ הואיל ולשם בעלים נזבחו
  27. ^ [כולו, ואי אפשר לתת את הדם במזבח במקום הראוי] ומיהו בשעת שחיטה ראויה היא
  28. ^ דשחיטה ראויה היא, דקיימא לן (זבחים פ"א מ"א, דף ב,א) כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן – כשרים וקרן לא חזרה לבעלים, דקיימא לן שלא עלו לבעלים לשם חובה
  29. ^ בעלי מומין - שחיטתן היתר בחוץ
  30. ^ לשון מריח בקנקן, כמו 'תהי ליה אקנקניה' (בבא בתרא כב א)
  31. ^ כלומר: דייק לה רבי אלעזר ופריך לרבין אליבא דרבי יוחנן
  32. ^ וכי
  33. ^ ובשעת טביחה - שחיטה שאינה ראויה היא
  34. ^ לרבי אלעזר
  35. ^ ובעלי מומין - כפדוים דמו, הואיל וסופן לכך; ובבעלי מומין מעיקרן עסקינן, דאי בשקדם הקדישן את מומן - תו לא חזו לפדיון משנשחטו, דשמעינן ליה לרבי שמעון בן לקיש אליבא דרבי שמעון בשמעתא בתרייתא דמסכת תמורה (דף לב,ב) קדשי מזבח בכלל העמדה והערכה, ומשנשחטה אינה יכולה לעמוד; אבל בבעל מום מעיקרו - מודה
  36. ^ צוקרמאנדל
  37. ^ לרבי שמעון איסורי הנאה אין מיטמאין טומאת אוכלין, דדריש 'מכל האוכל אשר יאכל' (ויקרא יא לד): אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים: או לנכרי או לישראל - קרוי 'אוכל' [בפרק קמא דבכורות ט,ב] ואם היתה לה שעת היתר הנאה משנשחטה - ירדה עליה דין קבלת טומאה; ואפילו נאסרה לאחר כן - מקבלת טומאה
  38. ^ קדשים הנפסלין להיות נותר בלילה אחת, כגון תודה וקדשי קדשים כולן: אם לא נזרק דמן ולא ניתר באכילה
  39. ^ בפרק 'המנחות והנסכים'
  40. ^ דהאי 'לפני זריקה' - קודם שנראה לזריקה קאמר: דלא הוה ליה שהות ביום, דלאו עומד לזרוק ביום הוה: דליכא למימר 'כזרוק דמי' לשוויה אוכלא
  41. ^ אוכלא הוא, אלמא כזרוק דמי
  42. ^ צוקרמאנדל