ביאור:בבלי בבא קמא דף לו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)


ראוי ליטול ואין לו.

והתניא הרי זה משתלם לקטן מן המועד ולגדול מן התם?

דתפס.

היו שניהם של איש אחד - שניהם חייבים:

אמר ליה רבא מפרזיקא לרב אשי: שמע מינה [1]: שוורים תמים שהזיקו, רצה מזה גובה רצה מזה גובה [2]!?

[לא:] הכא במאי עסקינן? - במועדין [3].

אי במועדין - אימא סיפא: היה אחד גדול ואחד קטן: הניזק אומר "גדול הזיק" והמזיק אומר "לא כי אלא קטן הזיק" - המוציא מחבירו עליו הראיה.; אי במועדין - מאי נפקא ליה מיניה? סוף סוף דמי תורא מעליא בעי לשלומי!?

אמר ליה: סיפא בתמין ורישא במועדין.

אמר ליה רב אחא סבא לרב אשי: אי במועדין – חייבים? – 'חייב גברא' מיבעי ליה! ותו: מאי שניהם!? אלא לעולם בתמין, ורבי עקיבא היא, דאמר 'שותפין נינהו [4]'; וטעמא [5]: דאיתנהו לתרוייהו [6], דלא מצי מדחי ליה, אבל ליתנהו לתרוייהו [7] - [8] מצי אמר ליה: "זיל אייתי ראיה דהאי תורא אזקך ואשלם לך" [9].

הדרן עלך המניח


בבא קמא פרק רביעי: שור שנגח ארבעה וחמשה לו,א

משנה:

שור שנגח ארבעה וחמשה שוורים זה אחר זה [10] - ישלם [11] לאחרון שבהם [12], ואם יש בו מותר - יחזיר לשלפניו [13], ואם יש בו מותר - יחזיר לשלפני פניו, והאחרון אחרון נשכר - דברי רבי מאיר.

רבי שמעון אומר: [14] שור שוה מאתים שנגח לשור שוה מאתים, ואין הנבלה יפה כלום - זה נוטל מנה וזה נוטל מנה; חזר ונגח שור אחר שוה מאתים: האחרון נוטל מנה, ושלפניו [15]: זה נוטל חמשים זוז וזה נוטל חמשים זוז [16]; חזר ונגח שור אחר שוה מאתים: האחרון נוטל מנה [17], ושלפניו חמשים זוז, ושנים הראשונים [18] דינר זהב [19].

גמרא:

מתניתין מני - דלא כרבי ישמעאל ודלא כרבי עקיבא: אי כרבי ישמעאל, דאמר 'בעלי חובות נינהו' - האי אחרון אחרון נשכר? 'ראשון ראשון נשכר' מבעי ליה [20];

אי כרבי עקיבא, דאמר 'תורא דשותפי הוא' האי יש בו מותר -


עמוד ב


יחזיר לשלפניו [21] ?[22] איש לפי מה שהיה לו בו מבעי ליה!

אמר רבא: לעולם כרבי ישמעאל דאמר 'בעלי חובות נינהו'; ודקשיא לך 'אחרון אחרון נשכר'? 'ראשון ראשון נשכר' מבעי ליה - הכא במאי עסקינן? כגון שתפסו ניזק [23] לגבות הימנו ונעשה עליו כשומר שכר לנזקין [24].

אי הכי 'יש בו מותר יחזיר לשלפניו'? 'יחזיר לבעלים' מבעי ליה [25]?

אמר רבינא: הכי קתני: אם יש בו מותר בנזקיו [26] - יחזיר לשלפניו [27]';

וכן כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: משום פשיעת שומרין נגעו בה [28].

במאי אוקימתא? כרבי ישמעאל? אי הכי - אימא סיפא: רבי שמעון אומר: שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים ואין הנבלה יפה כלום - זה נוטל מנה וזה נוטל מנה; חזר ונגח שור אחר שוה מאתים - האחרון נוטל מנה, ושלפניו: זה נוטל חמשים זוז וזה נוטל חמשים זוז; חזר ונגח שור שוה מאתים: האחרון נוטל מנה, ושלפניו נוטל חמשים זוז, ושנים הראשונים דינר זהב - אתאן לרבי עקיבא, דאמר 'תורא דשותפי הוא'! רישא רבי ישמעאל וסיפא רבי עקיבא?

אמרי: אִין, דהא אמר ליה שמואל לרב יהודה: "שיננא! שבוק מתניתין ותא בתראי: רישא רבי ישמעאל וסיפא רבי עקיבא [29].

[30]

[[31] אתמר נמי: אמר רבי יוחנן: הקדישו ניזק איכא בינייהו.]

תנן התם [בבא קמא פ"ח מ"ו]: 'התוקע לחבירו [32] נותן לו סלע [33];

רבי יהודה אומר משום רבי יוסי הגלילי: מנה.'

ההוא גברא דתקע לחבריה [34]; שלחיה רב טוביה בר מתנה לקמיה דרב יוסף: סלע צורי [35] תנן? או סלע מדינה [36] תנן?

אמר ליה: תניתוה: ושנים הראשונים דינר זהב, ואי סלקא דעתך תני תנא סלע מדינה - נפלוג [37] ונתני [38] עד תריסר וסלע [39]

אמר ליה: תנא כי רוכלא ליתני וליזיל?

מאי הוי עלה?

פשטוה מהא דאמר רב יהודה אמר רב: כל כסף האמור בתורה - כסף צורי [40]; ושל דבריהם [41] - כסף מדינה.

אמר ליה ההוא גברא: "הואיל ופלגא דזוזא הוא [42] - לא בעינא [43], נתביה לעניים";

הדר אמר ליה "נתביה ניהלי, איזיל ואברי ביה נפשאי";

אמר ליה רב יוסף: כבר זכו ביה עניים, ואף על גב דליכא עניים הכא - אנן - יד עניים אנן [44], דאמר רב יהודה אמר שמואל: יתומים


הערות[עריכה]

  1. ^ מדקתני שניהם
  2. ^ ואם אבד האחד - קם חבירו במקומו ומשתלם הימנו
  3. ^ דסוף סוף משלם מעליה; לפיכך כל נכסיו אחראין לפרעון
  4. ^ בגוף של שור
  5. ^ והאי דקתני שניהם - לאו כדקאמרת, ד'מאיזה שירצה יגבה', אלא הא קא משמע לן
  6. ^ דכל זמן ששניהם בפנינו – גובה
  7. ^ אבל אבד האחד
  8. ^ אינו גובה:
  9. ^ [לפי רבי עקיבא הניזק נעשה שותף בשור המזיק, ומזיק חייב לקנות בחזרה את החלק שקבל הניזק בעקבות הנזק;] הלכך אבד השור - אבד נזקו; הלכך כי הוו שניהם - הוא דמחייב, ואי ליתנהו לתרוייהו אלא אחד - אמר ליה "אייתי ראיה כו'" אבל לרבי ישמעאל - כיון דאמר 'בעל חוב הוא, וזוזי הוא דאסיק ביה' [אם] אבד האחד - לא איבד את זכותו
  10. ^ ובכולן היה תם, דמשתלם מגופו; והיכי דמי? כגון ראה שור ונגח, וראה שור ולא נגח, וראה שור ונגח, ואחר נגיחה שניה ראה שני פעמים או שלשה שור ולא נגח; דאפילו מועד לסירוגין ליכא, דשור אין נעשה מועד אלא אם כן נגח השלש נגיחות בשלשה שראה כסדרן, או שלא כסדרן ונעשה מועד לסירוגין; והיכא דסירוגין שוין? - כדתניא לקמן בפירקין
  11. ^ חצי נזק תחילה
  12. ^ ובגמרא מפרש מני
  13. ^ כל חצי נזקו, והראשונים יפסידו
  14. ^ שותפין הן בנזקין; כיצד?
  15. ^ זה ניזק ראשון
  16. ^ והבעלים חמשים זוז, דיש לניזק ראשון בו החצי; הלכך משלם חצי תשלומי נזקו, דסבר לה כרבי עקיבא דאמר 'שותפים נינהו'
  17. ^ החצי מכל מי שהוא, דמגופו משתלם; ונמצא אותו שלפניו - שהיה החצי שלו - משלם מחלקו חצי מנזק [נ"א חצי מנה] שנוטל האחרון
  18. ^ ניזק ראשון והבעלים, שהיה להן לכל אחד רביע - משלמין כל אחד רביעית של נזקו
  19. ^ עשרים וחמשה דינרים כסף; בפרק 'הזהב' (בבא מציעא דף מה)
  20. ^ והאחרון יפסיד, שהרי אין ראשון שותף בו שתהא שמירתו עליו להתחייב בנזקין, והא לא דמיא לחב עד שלא הזיק, דאמרינן ב'המניח' (לעיל דף לג,ב) קדמו בעלי חובות והגביהו ... לא עשו כלום, דהתם הוא דאמר ליה ניזק לבעל חוב "מהאי תורא דאזקן מיניה משתלימנא" ובעל חוב לא מצי למימר ליה הכי, הלכך בעל חוב יטול נכסים אחרים, אבל הכא, האי ניזק והאי נוזק, ולא משתלם אלא מגופו, ומאי דשקיל האי מפסיד האי; הלכך קמא קמא קדים
  21. ^ כל חצי נזקו, ושלפני פניו יפסידו
  22. ^ [גירסת רש"י והב"ח:] יחזיר לכולם?!
  23. ^ וכן שני וכן שלישי
  24. ^ הלכך אין שמירתו אלא עליו
  25. ^ דאין על הבעלים להפסיד מנה שהיה להן בו משעת נזק הראשון, שהרי לא היתה שמירתו עליהן אלא על הניזק, וכשהזיק לשני - איבד ראשון מנה שלו, ותפסו שני, ונעשה עליו שומר, וכן כולן נעשו שומרי שכר לשמור חלק הבעלים בההיא הנאה דמשתלמי נזקייהו מהשור, דלא אעריקו ליה בעלים לאגמא
  26. ^ כגון שהיה נזקו של רביעי מרובה משל חמישי, כגון שור של רביעי שוה מנה - יש לו במזיק חצי מנה; ושל חמישי שוה חמישים ואין לו על זה אלא דינר זהב
  27. ^ יחזיר דינר זהב לשלפניו; וכן כולם, אם נזקו של ראשון יותר על של אחרון
  28. ^ לחייב את הנזקין הראשונים
  29. ^ ולא תטרח לאוקמי פלוגתא דרבי מאיר ורבי שמעון אליבא דחד
  30. ^ ואי קשיא: נוקמא לדרבי מאיר נמי כרבי עקיבא, וכשתפסו ניזק, וכדשנינן: דמאי טעמא מפקינן לה מרבי עקיבא? משום דקתני 'יחזיר לשלפניו', והא אוקמינן 'אם יש בו מותר בנזקין' - לא אפשר לאוקמא כרבי עקיבא; דאי אמרת רבי ישמעאל היא - אצטריך לאשמועינן דאחרון אחרון נשכר, דקא משמע לן: הואיל ותפסו ניזק - נעשה עליו שומר [שכר], וקם ליה ברשותיה, ואף על גב דלא נישום השור בבית דין, כדקא בעינן לרבי ישמעאל, אלא לרבי עקיבא למה לי למיתני כלל? בלא תפיסה נמי הוי אחרון נשכר!
  31. ^ לא גרסינן
  32. ^ המכהו כנגד אזנו, לשון מורי; לישנא אחרינא: תקיעה ממש
  33. ^ דמי בושתו, לבד צער ונזק ורפוי אם ישנם שם
  34. ^ והיה זה תפוס משלו; דאי לאו הכי - לא מגבינן ליה בבבל
  35. ^ ארבעה זוזים
  36. ^ שמינית שבסלע צורי, והוא חצי דינר; וכל מקום ששנינו שום כסף מדינה בין סלע בין שקל בין דינר - הוי שמינית לצורי
  37. ^ אכתי
  38. ^ במתניתין: 'חזר ונגח לשור אחר שוה מאתים: האחרון נוטל מנה ושלפניו חמשים זוז, ולשלפניו דינר זהב, ושנים הראשונים: הבעלים וניזק ראשון:
  39. ^ י"ב דינר וסלע מדינה, שהוא חצי דינר! אלא שמע מינה לא תני תנא סלע מדינה, ולהכי לא פליג תו, דלא בעי למיתני 'חצי דינר', דבחצאין לא איירי
  40. ^ הסלע ארבעה דינר, והדינר משקלו [כמטבע שקורין לו] 'זהוב', וכן קורין בקושטנטינ"א ל'זהוב' - 'דינר'; והוא שנים ומחצה למשקל הברזל
  41. ^ כגון האי דשיעורא דרבנן הוא
  42. ^ דמיחייב לי
  43. ^ ותו לא כסיפא לי מילתא למישקליה
  44. ^ רב יוסף הוה גבאי [בשילהי 'החובל' , (לקמן דף צג,א)