ביאור:בבלי בבא קמא דף לה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)


אף הוא נמי דלא קבעי ליה [1], וקתני פטור [2], מפני שהוא נדון בנפשו [3]!?

לא: 'שורו' דומיא דידיה: מה הוא - דקבעי ליה - אף שורו דקבעי ליה [4].

'שורו' - היכי משכחת לה?

אמר ליה רב אויא: הכא במאי עסקינן? - בשור פקח [5] שעלתה לו נשיכה בגבו, וקא בעי למקלייה ואיגנדר בקוטמא.

ומנא ידעינן [6]?

דלבתר דקלייה קמגנדר בקוטמא.

ומי איכא כי האי גוונא?

אִין, דההוא תורא דהוה בי רב פפא דהוה כיבין ליה חינכיה [7]; עייל ופתקיה לנזייתא [8] ושתי שיכרא, ואיתסי.

אמרו רבנן קמיה דרב פפא: מי מצית אמרת 'שורו דומיא דידיה'? והא קתני 'שורו שבייש – פטור, והוא שבייש – חייב'? שורו [9] דומיא [10] דידיה נתכוון לבייש היכי משכחת לה [11]?

[12] כגון שנתכוון להזיק [13], דאמר מר: נתכוון להזיק, אף על פי שלא נתכוון לבייש.

רבא אמר: מתניתין בשוגג [14], וכדתנא דבי חזקיה, דתנא דבי חזקיה: ’[ויקרא כד,כא: ומכה נפש בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת] מכה אדם ומכה בהמה [15][16]: מה מכה בהמה - לא חלקת בה בין שוגג בין מזיד, בין מתכוון לשאין מתכוון, בין דרך ירידה לדרך עלייה - לפוטרו ממון אלא לחייבו ממון, אף מכה אדם: לא תחלוק בו בין שוגג למזיד, בין מתכוון לשאין מתכוון, בין דרך ירידה לדרך עלייה [17], לחייבו ממון - אלא לפוטרו ממון [18]!

אמרו ליה רבנן לרבא: מי מצית מוקמת לה בשוגג? והא מפני שנדון בנפשו קתני!?

הכי קאמר: 'כיון דבמזיד נדון בנפשו', והיכי דמי? דקא בעי לאפרו; השתא בשוגג - פטור.

משנה:

שור שהיה רודף אחר שור אחר, והוזק [19]; זה אומר "שורך הזיק" וזה אומר "לא כי אלא בסלע לקה [20]" - המוציא מחבירו עליו הראיה;

היו שנים רודפים אחר אחד [21]: זה אומר "שורך הזיק" וזה אומר "שורך הזיק"


עמוד ב


[המשך המשנה]

שניהם פטורים [22];

אם היו שניהם של איש אחד - שניהם חייבים [23];

היה אחד גדול ואחד קטן: הניזק אומר "גדול הזיק" [24], והמזיק אומר "לא כי אלא קטן הזיק" [25]; אחד תם ואחד מועד, הניזק אומר "מועד הזיק" והמזיק אומר "לא כי אלא תם הזיק" - המוציא מחבירו עליו הראיה;

היו הניזָקין שנים, אחד גדול ואחד קטן, והמזיקין שנים: אחד גדול ואחד קטן: הניזק אומר "גדול הזיק את הגדול וקטן את הקטן" והמזיק אומר "לא כי אלא קטן את הגדול [26] וגדול את הקטן [27]"; אחד תם ואחד מועד: הניזק אומר "מועד הזיק את הגדול ותם את הקטן" והמזיק אומר "לא כי אלא תם את הגדול ומועד את הקטן" - המוציא מחבירו עליו הראיה.

גמרא:

אמר רבי חייא בר אבא: [זאת אומרת] חלוקים עליו חביריו על סומכוס, דאמר (לקמן דף מו,א) בברייתא בגמרא בשור שנגח את הפרה</ref> 'ממון המוטל בספק - חולקין' [28].

אמר ליה רבי אבא בר ממל לרבי חייא בר אבא אמר סומכוס: אפילו ברי וברי [29]?

אמר ליה: אִין, אמר סומכוס אפילו ברי וברי.

וממאי דמתניתין בברי וברי הוא?

דקתני: 'זה אומר "שורך הזיק" וזה אומר "לא כי" [30]'.

מתקיף לה רב פפא: מדרישא ברי וברי - סיפא נמי ברי וברי; אימא סיפא: היה אחד גדול ואחד קטן: ניזק אומר "גדול הזיק" ומזיק אומר "לא כי אלא קטן הזיק"; אחד תם ואחד מועד: ניזק אומר "מועד הזיק" והמזיק אומר "לא כי אלא תם הזיק" - המוציא מחבירו עליו הראיה הא לא מייתי ראיה - שקיל כדאמר מזיק [31]; נימא תהוי תיובתא דרבה בר נתן, דאמר 'טענו חטים והודה לו בשעורים – פטור [32]'? אלא בברי ושמא.

דקאמר ברי מאן? דקאמר שמא מאן? אי נימא דקאמר ניזק ברי וקאמר מזיק שמא [33] - אכתי [34] לימא תהוי תיובתא דרבה בר נתן!? אלא דקאמר ניזק שמא וקאמר מזיק ברי [35];

ומדסיפא ניזק שמא ומזיק ברי - רישא נמי ניזק [36] שמא [37], ומזיק [38] ברי [39].

ואמר סומכוס אפילו בהא, דאיצטריך לאשמועינן דלא [40]?

לא; סיפא ניזק שמא ומזיק ברי, רישא ניזק ברי ומזיק שמא [41].

והא לא דמיא רישא לסיפא [42]?

אמרי ברי ושמא שמא וברי - חד מילתא היא, ברי וברי שמא וברי - תרי מילי נינהו.

גופא: אמר רבה בר נתן: טענו חטין והודה לו בשעורין – פטור.

מאי קא משמע לן? תנינא: טענו חטין והודה לו בשעורין – פטור?

אי מהתם הוה אמינא 'פטור מדמי חטין וחייב בדמי שעורין' - קא משמע לן דפטור לגמרי.

תנן: 'היו הניזָקין שנים, אחד גדול ואחד קטן וכו' - הא לא מייתי ראיה שקיל כדקאמר מזיק? אמאי? 'חטים ושעורים' נינהו!?

ראוי ליטול [43] ואין לו [44].

והתניא: הרי זה משתלם על הקטן מן הגדול ולגדול מן הקטן?

דתפס [45].

תנן: היה אחד תם ואחד מועד: הניזק אומר "מועד הזיק את הגדול ותם את הקטן" והמזיק אומר "לא כי אלא תם את הגדול ומועד את הקטן" - המוציא מחבירו עליו הראיה - הא לא מייתי ראיה שקיל כדקאמר מזיק, ואמאי? חטין ושעורין נינהו?


הערות[עריכה]

  1. ^ לאפרו, ומקלקל הוא
  2. ^ מתשלומין
  3. ^ אלמא חיוב מיתה איכא
  4. ^ לאו דוקא, דאפילו לא בעי ליה נמי - חייב לשלם; אלא על כרחיה תרוייהו בחדא מילתא מוקמינן: האי לחיובא והאי לפטורא, דהכי משמע מתניתין: דבמקום שזה חייב - זה פטור, דאי 'שורו בלא קבעי ליה' - לא מתורץ 'יש חייב על מעשה שורו ופטור על מעשה עצמו' דהא איהו בדלא בעי ליה - מחייב בתשלומין
  5. ^ שהשור חכם
  6. ^ דלהכי איכוין דאצטריך לאשמועינן מתניתין דאף על גב דמריה - כי האי גוונא - מפטר בתשלומין, הוי שור חייב; דאי מסתמא אפילו מריה נמי מיחייב אי לא ידעינן ביה דצריך לאפרו, ואין כאן 'יש חייב על מעשה שורו ופטור על מעשה עצמו'
  7. ^ שיניו
  8. ^ דחף כסוי הכלי שהשכר בתוכו
  9. ^ דפטור
  10. ^ דחיובא
  11. ^ הא חיובא דידיה - ליתא אלא במתכוין לבייש, ושור אין בו דעת להתכוין לבושת
  12. ^ ומשני: משכחת לה
  13. ^ דגבי אדם כי האי גוונא מחייב אבושת
  14. ^ לעולם מתניתין בדלא קבעי ליה לאפרו, והאי דפטור מתשלומין - לאו משום דליהוי ביה חיוב מיתה, דהא מתניתין אפילו בשוגג נמי, דליכא חיוב מיתה מיתוקמא דפטור מתשלומין
  15. ^ הוקשו יחד
  16. ^ Note:נדרש אחרת בראש פרק 'החובל' בבא קמא פג,ב
  17. ^ שהרגו כלאחר יד בהרימו הגרזן, דקיימא לן (מכות דף ז,ב) דפטור מגלות - אפילו הכי פטור מתשלומין; הלכך גבי חילול שבת נמי: אפילו בשוגג פטור מלשלם
  18. ^ דמה מכה בהמה לעולם משלם, ואפילו בשוגג, כדאמרינן (לעיל דף כו,א) אדם מועד לעולם - אף מכה אדם - דפטריה קרא מתשלומין, דכתיב 'יומת' - לעולם פטור, ואפילו בשוגג, הואיל ובמזיד שייכא מיתה
  19. ^ הנרדף
  20. ^ מתחכך היה בסלע ולקה
  21. ^ ושלשתן של שלשה בני אדם
  22. ^ דתרוייהו מדחו ליה
  23. ^ מפרש בגמרא
  24. ^ ויש בגופו שוה חצי נזק
  25. ^ ודמי הקטן תקח, ומותר חצי נזק תפסיד
  26. ^ ואף על גב שחצי נזקו של גדול מרובה - לא תקח אלא קטן שלי
  27. ^ וחצי נזק של קטן שלך קח מן הגדול
  28. ^ וממתניתין שמעינן דחלוקים עליו חביריו, דקתני 'המוציא מחבירו כו'
  29. ^ דשניהם טוענים טענת ברי, ואפילו היכא דנתבע טוען "ברי לי שאיני חייב" ואפילו הכי - כיון דלבי דינא מספקא אי קאמר קושטא – חולקין, דקאמרת 'מתניתין דלא כסומכוס'
  30. ^ משמע דפשיטא ליה דבסלע לקה
  31. ^ וגובה מן התם, ואף על גב דקאמר ניזק "ברי לי שזה לא הזיקני"
  32. ^ אף מדמי שעורין, דהא אמר ליה תובע "לאו שעורין יהבי לך" ואחולי מחיל גביה
  33. ^ ואפילו הכי שקיל מן התם
  34. ^ כל שכן
  35. ^ הלכך מתרווייהו תבע; וכי לא מייתי ראיה - שקיל מן התם
  36. ^ אומר
  37. ^ שמא שורך הזיק
  38. ^ אומר
  39. ^ ברי בסלע לקה
  40. ^ וכי אפילו הכי קאמר סומכוס דחולקין, דאיצטריך לרבנן לאפלוגי ולאשמועינן דלא פלגי
  41. ^ והתם אמר סומכוס, שהורע כחו של נתבע, וחולקין; ואתו רבנן לאשמועינן דלעולם יד נתבע על העליונה
  42. ^ וכיון דסוף סוף לאו בחדא מילתא מוקמת להו - שפיר מצי רבי חייא בר אבא לאוקמי לרישא בברי וברי, ולמפשט דסומכוס - אפילו בברי וברי אמר, ומאי אתקפתיה דרב פפא
  43. ^ אי מייתי ראיה
  44. ^ אי לא מייתי, ולא תדוק מינה כדקדייקת; ולהכי מוקים לה הכי, ולא מוקים לה כדאוקים למציעתא לעיל: בניזק שמא ומזיק ברי: דאם כן היינו הך, וסיפא אמאי אצטריך? ורבה - דאוקמא למציעתא דניזק שמא ומזיק ברי, ולא אוקמה בברי וברי, ולישני 'ראוי ליטול ואין לו'? משום דסבירא ליה דסומכוס לא אמר 'חולקין' בברי וברי, הלכך רישא, דקתני "לא כי אלא בסלע לקה" לא אצטריך למיתניה בברי וברי לאשמועינן דמוציא מחבירו כו', להכי אוקמה למציעתא בשמא וברי, דתיקו נמי רישא בברי ושמא
  45. ^ שקדם ניזק ותפס השור