ביאור:בבלי בבא קמא דף כא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)


כהדיוט מדעת דמי [1] [וחייב במעילה].

שלח ליה רבי אבא בר זבדא למרי בר מר: "בעי מיניה מרב הונא: הדר בחצר חבירו שלא מדעתו - צריך להעלות לו שכר או לא"?

אדהכי נח נפשיה דרב הונא; אמר ליה רבה בר רב הונא: הכי אמר אבא מרי משמיה דרב: "אינו צריך להעלות לו שכר; [2] והשוכר בית מראובן [3] - מעלה שכר לשמעון".

'שמעון'? מאי עבידתיה?

הכי קאמר: נמצא הבית של שמעון - מעלה לו שכר.

תרתי [4]!?

הא דקיימא לאגרא [5], הא דלא קיימא לאגרא.

אתמר נמי: אמר רבי חייא בר אבין אמר רב, ואמרי לה אמר רבי חייא בר אבין אמר רב הונא: 'הדר בחצר חבירו [6] שלא מדעתו - אינו צריך להעלות לו שכר; והשוכר בית מבני העיר - מעלה שכר לבעלים'.

'בעלים' - מאי עבידתייהו?

הכי קאמר: נמצאו לו בעלים - מעלין להן שכר.

תרתי?

הא דקיימא לאגרא, הא דלא קיימא לאגרא.

אמר רב סחורה אמר רב הונא אמר רב: הדר בחצר חבירו שלא מדעתו - אין צריך להעלות לו שכר, משום שנאמר (ישעיהו כד יב: נִשְׁאַר בָּעִיר שַׁמָּה) וּשְׁאִיָּה יֻכַּת שָׁעַר [7].

אמר מר בר רב אשי: לדידי חזי ליה ומנגח כי תורא.

רב יוסף אמר: ביתא מיתבא יתיב [8].

מאי בינייהו?

איכא בינייהו דקא משתמש ביה [9] בציבי ותיבנא [10].

ההוא גברא דבנה אפדנא אקילקלתא דיתמי [11].

אגביה רב נחמן לאפדניה מיניה.

לימא קסבר רב נחמן 'הדר בחצר חבירו שלא מדעתו - צריך להעלות לו שכר'?

ההוא - מעיקרא קרמנאי הוו דיירי ביה [12], ויהבי להו ליתמי דבר מועט [13].

אמר ליה: 'זיל פייסינהו ליתמי' - ולא אשגח; אגביה רב נחמן לאפדניה מיניה.

כיצד משלמת מה שנהנית? [אכלה מתוך הרחבה - משלמת מה שנהנית; מצדי הרחבה משלמת מה שהזיקה; מפתח החנות משלמת מה שנהנית; מתוך החנות משלמת מה שהזיקה]:

אמר רב: ובמחזרת [14]; ושמואל אמר: אפילו מחזרת נמי פטור [15].

ולשמואל היכי משכחת לה דמחייב?

כגון דשבקתה לרחבה ואזלה וקמה בצידי רחבה [16].

ואיכא דמתני להא שמעתא באפי נפשה [17]:

מחזרת: רב אמר: חייבת, ושמואל אמר: פטורה.

ולשמואל משלמת מה שהזיקה היכי משכחת לה דמחייבא?

כגון דשבקה לרחבה ואזלה וקמה בצידי רחבה.

מתיב רב נחמן בר יצחק: מפתח החנות - משלמת מה שנהנית - היכי משכחת לה [18]?: פשיטא במחזרת [19], וקאמר <מר> מה שנהנית: מה שנהנית – אִין, מה שהזיקה – לא!?

הוא מותיב לה והוא מפרק לה: דקיימא [20] בקרן זוית [21].

________


|align = "right" | |align = "right" |

|- |align = "right" חנות| |align = "right" מבוי |


מבוי קטן גדול |[עריכה]

|align = "right" |

|align = "right" |


|______|

איכא דאמרי: מחזרת כולי עלמא לא פליגי דחייבת [22]; כי פליגי ב'מקצה מקום מרשותו לרשות הרבים' [23], והכי אתמר: אמר רב: לא שנא אלא מחזרת, אבל מקצה מקום מרשותו לרשות הרבים – פטורה [מלשלם מה שהזיקה, אבל תשלם מה שנהנית?]; ושמואל אמר: אפילו מקצה מקום מרשותו לרשות הרבים – חייבת [מה שהזיקה].

לימא [24] בבור ברשותו [25] קמפלגי [26]: רב דאמר 'פטור' קסבר 'בור ברשותו חייב' [27], ושמואל דאמר 'חייב' - קסבר בור ברשותו פטור [28].

אמר לך רב: לעולם אימא לך:


עמוד ב


בעלמא בור ברשותו פטור [29], ושאני הכא דאמר "לאו כל כמינך דמקרבת להו לפירותך לרשות הרבים, ומחייבת להו לתוראי"!

ושמואל אמר: בעלמא בור ברשותו חייב [30] דבשלמא בור - איכא למימר "לאו אדעתיה [31]" [32]; אלא פירות - מי איכא למימר "לאו אדעתיה"? הא חזי להו [33]!?

לימא 'מחזרת' - תנאי היא, דתניא: אכלה מתוך הרחבה משלמת מה שנהנית; מצידי הרחבה - משלמת מה שהזיקה [עד כאן כלשון המשנה פ"ב מ"ב, דף יט,ב] דברי רבי מאיר ורבי יהודה; רבי יוסי ורבי אלעזר אומרים: אין דרכה לאכול אלא להלך;

רבי יוסי היינו תנא קמא [34]!? אלא מחזרת איכא בינייהו: תנא קמא סבר: מחזרת נמי משלם מה שנהנית [35], ורבי יוסי סבר משלמת מה שהזיקה [36]!?

לא, דכולי עלמא מחזרת אי כרב אי כשמואל והכא ב'ביער בשדה אחר' (שמות כב ד: כי יבער איש שדה או כרם ושלח את בעירה ובער בשדה אחר מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם) קא מיפלגי [37]: מר סבר: 'ובער בשדה אחר' - ולא ברשות הרבים, ומר סבר 'ובער בשדה אחר' - ולא ברשות המזיק [38].

'ברשות המזיק'? לימא "פירך ברשותי מאי בעי" [39]?

אלא דאילפא [40] ורבי אושעיא [41] איכא בינייהו [42].

משנה:

הכלב והגדי שקפצו מראש הגג ושברו את הכלים - משלם נזק שלם, מפני שהן מועדין [43].

הכלב שנטל חררה והלך לגדיש, אכל החררה והדליק הגדיש: על החררה משלם נזק שלם [44] ועל הגדיש משלם חצי נזק [45].

גמרא:

טעמא דקפצו; הא נפלו – פטור.

אלמא קסבר 'תחלתו בפשיעה [46] וסופו באונס [47] - פטור'!

תניא נמי הכי: הכלב והגדי שקפצו מראש הגג ושברו את הכלים - משלם נזק שלם; נפלו – פטורין.

הניחא למאן דאמר [48]: 'תחלתו בפשיעה וסופו באונס – פטור', אלא למאן דאמר 'חייב' - מאי איכא למימר?

כגון דמקרבי כלים לגבי כותל [49], דכי קפצי בקפיצה - לא נפלי עלייהו, ואפילו 'תחלתו בפשיעה' ליכא [50].

אמר רב זביד משמיה דרבא: פעמים שאפילו נפלו נמי חייב [51]: משכחת לה בכותל רעוע [52].

מאי ניהו? דאבעי ליה לאסוקי דעתא דנפיל ארחי [לבֵנים] [53]? סוף סוף לא נפל ארחי, ונפול אינהו – 'תחלתו בפשיעה וסופו באונס' הוא [54]!?

לא, צריכא בכותל צר [55].

תנו רבנן [דומה לתוספתא בבא קמא פ"ב ה"א]: 'הכלב והגדי שדלגו ממטה למעלה – פטורין [56]; מלמעלה למטה – חייבין;

אדם ותרנגול שדלגו בין מלמעלה למטה בין מלמטה למעלה – חייבין' [57];


הערות[עריכה]

  1. ^ בהקדש ליכא למימר 'שלא מדעת': דדעת שכינה איכא; הלכך כהדיוט מדעת דמי
  2. ^ ועוד אמר אבא מרי:
  3. ^ ונמצאת בית של שמעון, והוא שכרה מראובן
  4. ^ בתמיה, כלומר: תרתי מילי קאמר דסתרן אהדדי: דהאי דשכר בית שמעון מראובן, הוה ליה דר בחצר שמעון שלא מדעת שמעון, וקאמר 'צריך להעלות לו שכר', ורישא קאמר 'אין צריך'
  5. ^ מעלה שכר לשמעון, דהוה ליה זה נהנה וזה חסר
  6. ^ דלא קיימא לאגרא
  7. ^ שד ששמו 'שאיה' מכתת שער: בית שאין בני אדם דרין בו; והלכך זה שעמד בו ההנהו. לישנא אחרינא: בית שהוא 'שאוי', ויחיד מאין אדם - יוכת שער: מזיקין מכתתין אותו
  8. ^ בית שהוא מיושב בדירת בני אדם – 'יתיב': יִשּׁוּבוֹ קיים, לפי שהדרין בתוכו רואין מה שהוא צריך ומתקנין אותו
  9. ^ בעל הבית
  10. ^ שהיו עציו ותבנו בתוכו, וזה הלך ודר בו; משום 'שאיה' ליכא, הואיל ומשתמשין בו; משום 'ביתא מיתבא' איכא: דאין זה ישוב, וזה שדר בו - יפה עשה, וההנהו
  11. ^ 'אקילקלתא': אשפה, דמתרגמינן 'אקילקלתא' - מאשפות ירים אביון (תהלים קיג ז)
  12. ^ 'קרמנאי': שם אומה; לישנא אחרינא 'קדמונאי': קדמונים היו יושבין בו
  13. ^ ומעלים שכר ליתומים, והוה ליה 'קיימא לאגרא'
  14. ^ במחזרת ראשה מרחבה לצידה של רחבה, ואכלה פירות קתני מתניתין ד'משלמת מה שהזיקה' אף על גב דכולה קיימא ברחבה
  15. ^ הואיל וגוף הבהמה קאי ברחבה, דאורחה הוא להחזיר ראשה, ו'שן ברשות הרבים' היא
  16. ^ שאין דרך שוורים ללכת שם; הלכך לאו כרשות הרבים דמי
  17. ^ לאו אמתניתין
  18. ^ דהא פתח חנות בתוך הרחבה ליכא
  19. ^ ולא משכחת לה אלא במחזרת
  20. ^ חנות
  21. ^ כגון מבוי קטן הַכָּלֶה במבוי גדול, וקיימא חנות בראש מבוי קטן ומשוך קצת כלפי פנים; וכשנכנסה בהמה ממבוי גדול לקטן - פגעה בפירות מיד דרך הלוכה, דלאו מחזרת היא
  22. ^ דלא היה לה להחזיר ראשה לצידי רחבה
  23. ^ שכנס לתוך שלו ובנה והניח מקרקעו לרשות הרבים, ושטח שם פירות, ונכנסה שם בהמה דרך הלוכה ואכלתן
  24. ^ רב ושמואל - בחופר
  25. ^ והפקיר רשותו ולא הפקיר בורו
  26. ^ ובפלוגתא דרבי ישמעאל ורבי עקיבא, דפליגי בה לקמן בפרק 'שור שנגח את הפרה' (דף מט:)
  27. ^ ומשום הכי פטורה הך בהמה, דזה ששטח שם פירותיו הוה ליה כמו בור: שאם הוחלקה בהן בהמה – חייב, שהרי הפקיר רשותו; הלכך לא היה לו לעשות כן; וקיימא לן ב'המניח את הכד' (לקמן פ"ג מ"ג; דף ל,א): כל המקלקלין ברשות הרבים שהזיקו - חייבין לשלם, וכל המחזיק בהן זכה [במשנה הלשון שונה במקצת]
  28. ^ הלכך בהמה שאכלתן – חייבת, שהרי ברשות עשה, ורשות הרבים נמי לא הוי, שאין זה דרך הילוכה
  29. ^ דלא חייבה תורה אלא על בור ברשות הרבים וכדיליף רבי ישמעאל טעמיה התם
  30. ^ הואיל והפקירו; והכא מאי טעמא בהמה שאכלתן חייבת?
  31. ^ דשור לנטורי נפשיה מבור
  32. ^ וכיון דברשות נכנס - דהא הפקיר רשותו - חייב בעל הבור
  33. ^ ואפילו הוחלקה בהן – פטור; ואף על גב דכל תקלה בור הוא – הני מילי ברשות הרבים, דאין לו רשות לתת שם תקלה
  34. ^ דקסלקא דעתא דלאו אתוך הרחבה קאי רבי יוסי דלבעי לחיוביה, דהא כתיב 'ובער בשדה אחר' - ולא ברשות הרבים! אלא אצידי רחבה קאי, דאין דרכה לאכול אלא להלך: וזו שאכלה – חייבת; הלכך היינו תנא קמא
  35. ^ דשמעינן לרבי מאיר דאמר 'בצידי הרחבה משלמת מה שהזיקה', וכגון דאזלה וקמה בצידי רחבה; אבל 'מחזרת' – לא [מה שהזיקה, אלא רק מה שנהנית]
  36. ^ וקאמר רבי יוסי: אין דרכה להחזיר ראשה ולאכול, אלא להלך, וזו שהחזירה ואכלה - חייבת
  37. ^ ואתוך הרחבה נמי מחייב ליה רבי יוסי
  38. ^ שאם הכניס פירותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות, ואכלתן בהמתו של בעל הבית - פטור
  39. ^ וקרא למה לי
  40. ^ דאמר אילפא לעיל: בהמה שפשטה צוארה ואכלה מעל גבי חבירתה – חייבת
  41. ^ דאמר: בהמה הקופצת ואכלה מתוך הקופה - חייבת
  42. ^ רבי מאיר סבר: מתוך הרחבה לעולם פטור, אלא לפי מה שנהנית, ואפילו בדאילפא ורבי אושעיא; ואתא רבי יוסי למימר: אין דרכה לפשוט צוארה על חבירתה, ואין דרכה לקפוץ מדרך ולאכול, אלא להלך, ואית ליה דאילפא ודרבי אושעיא
  43. ^ לקפוץ; וברשות הניזק קאמר - דתולדה דרגל היא
  44. ^ דהוי שן ברשות הניזק [לפי זה נראה שהכלב אכל את החררה ברשות בעל החררה,אשר הוא גם בעל הגדיש]
  45. ^ מפרש בגמרא
  46. ^ דאיבעי לאסוקי אדעתיה דלמא קפצי דהא אורחייהו לקפוץ
  47. ^ דהא נפלו ונפילה לא הוה ליה לאסוקי אדעתיה
  48. ^ אמוראי פליגי בה בפרק [המפקיד] (בבא מציעא דף מב.)
  49. ^ טובא
  50. ^ דאי הוו קפצי - לברא ממאני הוו קפצי; וכי נפול להדי כותל ואיתביר מנא - אנוס הוא
  51. ^ ואפילו למאן דאמר: 'תחלתו בפשיעה וסופו באונס - פטור'
  52. ^ שמעקה הגג רעוע: דאפילו לגבי נפילה הוי פשיעה
  53. ^ בתמיה
  54. ^ כלומר: כיון דסוף סוף לא נפל ארחי - אין סופו בפשיעה [ולדיעה זו - פטור]
  55. ^ שמעקה הגג צר ודחוק, וכי הניחם בראש הגג - הוה ליה לאסוקי אדעתיה דקפצי אמעקה, כדרכן (ומן המעקה שהוא צר נפלי); לישנא אחרינא 'צר' - משופע
  56. ^ מנזק שלם, וחייב בחצי נזק, דמשונין הן
  57. ^ אדם, אי נמי לאו אורחיה לקפוץ מלמטה למעלה – חייב, דאין באדם צד תמות אלא בבהמה; ותרנגול דרכו לדלג אפילו מלמטה למעלה