ביאור:בבלי בבא קמא דף צז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)


ומי אמר רב עבדא כמקרקעי דמי? והאמר רב דניאל בר רב קטינא אמר רב: 'התוקף בעבדו של חבירו ועשה בו מלאכה – פטור [1]', ואי סלקא דעתא עבדא כמקרקעי דמי - אמאי פטור? ברשותא דמריה קאי!?

הכא במאי עסקינן? - שלא בשעת מלאכה [2], כי הא דשלח ליה רבי אבא למרי בר מר: בעי מיניה מרב הונא: 'הדר בחצר חבירו שלא מדעתו [3] - צריך להעלות לו שכר או אין צריך להעלות לו שכר'? ושלח ליה:' אינו צריך להעלות לו שכר'.

הכי? השתא: בשלמא התם - בין למאן דאמר 'ביתא מיתבא יתיב [4]' ניחא ליה, בין למאן דאמר (ישעיהו כד יב: נִשְאַר בעיר שַמָּה) וּשְאִיָּה יוּכַּת שָעַר [5] ניחא ליה; אלא הכא - מי ניחא ליה דנכחוש עבדיה?

אמרי: הכי נמי! ניחא ליה דלא ליסתרי [6].

עבדיה בי רב יוסף בר חמא הוו תקיף עבדי דאינשי דמסיק בהו זוזי ועבדי בהו מלאכה. אמר ליה רבא בריה: מאי טעמא עביד מר הכי?

אמר ליה: דאמר רב נחמן: עבדא נהום כריסיה [שממלא כריסו בלחם ואינו עובד] - לא שוי.

אמר ליה: אימא דאמר רב נחמן כגון דארו עבדיה, דמרקיד בי כובי [שהוא רוקד בבתי מרזח]; [אבל] כולהו עבדי - מעבד עבדי!?

אמר ליה: אנא - כרב דניאל סבירא לי, דאמר רב דניאל בר רב קטינא אמר רב: 'התוקף בעבדו של חבירו ועשה בו מלאכה – פטור', אלמא ניחא ליה דלא ליסתרי עבדיה.

אמר ליה: הני מילי היכא דלא מסיק בהו זוזי מר; כיון דמסיק בהו זוזי - מיחזי כרבית, דאמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: אף על פי שאמרו 'הדר בחצר חבירו שלא מדעתו – אין צריך להעלות לו שכר, הלוהו ודר בחצר חבירו - צריך להעלות לו שכר'!

אמר ליה: הדרי בי.


איתמר: התוקף ספינתו של חבירו ועשה בה מלאכה: אמר רב: רצה - שכרה נוטל, רצה [7] - [8] פחתה נוטל; ושמואל אמר: אינו נוטל אלא פחתה.

אמר רב פפא: לא פליגי: הא דעבידא לאגרא [9], הא דלא עבידא לאגרא [10].

ואיבעית אימא: הא והא דעבידא לאגרא: הא דנחית ליה אדעתא דאגרא [11], והא דנחית ליה אדעתא דגזלנותא [12].

גזל מטבע ונסדק [פירות והרקיבו, יין והחמיץ - משלם כשעת הגזלה. מטבע ונפסל, תרומה ונטמאת, חמץ ועבר עליו הפסח, בהמה ונתעבדה בה עבירה, או שנפסלה מעל גבי המזבח, או שהיתה יוצאה ליסקל - אומר לו "הרי שלך לפניך"]:

אמר רב הונא: נסדק - נסדק ממש; נפסל - פסלתו מלכות [13]; ורב יהודה אמר: פסלתו מלכות נמי היינו נסדק [14]; אלא היכי דמי נפסל [15]? [16] שפסלתו מדינה זו [17] ויוצאה במדינה אחרת [18].

אמר ליה רב חסדא לרב הונא: לדידך, דאמרת נפסל = פסלתו מלכות', הרי פירות והרקיבו יין והחמיץ, דכי פסלתו מלכות דמי, וקתני משלם כשעת הגזילה!?

אמר ליה: התם נשתנה טעמו וריחו, הכא לא נשתנה.

אמר ליה רבה לרב יהודה: לדידך, דאמרת 'פסלתו מלכות נמי היינו נסדק', הרי תרומה ונטמאת, דכי פסלתו מלכות דמי, וקתני אומר לו "הרי שלך לפניך"!?

אמר ליה: התם לא מינכר היזיקה [19], הכא מינכר היזיקה [20].

איתמר: המלוה את חבירו [21] על המטבע [22], ונפסלה המטבע: רב אמר:


עמוד ב


נותן לו מטבע היוצא באותה שעה [23]; ושמואל אמר: יכול לומר לו "לך הוציאו במישן".

אמר רב נחמן: מסתברא מילתיה דשמואל דאית ליה אורחא למיזל למישן, אבל לית ליה אורחא – לא.

איתיביה רבא לרב נחמן: [תוספתא מעשר שני פ"א ה"ו [ליברמן]]: אין מחללין על המעות שאינם יוצאות [24]; כיצד? - היו לו מעות כוזביות ירושלמיות או של מלכים הראשונים [25] - אין מחללין - הא של אחרונים [26] דומיא דראשונים [27] – מחללין [28]!?

אמר ליה: הכא במאי עסקינן [29]? - כשאין מלכיות מקפידות זו על זו.

אלא כי אמר שמואל - כשמלכיות מקפידות זו על זו [30]? [31] - היכי מצי ממטי להו [32]?

דממטי להו על ידי הדחק [נראה שרש"י אינו גורס חלק זה של התשובה, אלא רק 'דלא בחשי', מכך שהוא אומר: ומשני: דלא בחשי], דלא בחשי [33], ואי משכחי – קפדי [34].

תא שמע [המשך בתוספתא שם]: אין מחללין [35] על מעות של כאן [36] והן [37] בבבל [38], ושל בבל והן כאן [39]; של בבל והן בבבל – מחללין [40]'; קתני מיהת אין מחללין על מעות של כאן והן בבבל' - אף על גב דסופו למיסק להתם [41]!?

הכא במאי עסקינן? - כשמלכיות מקפידות זו על זו [42].

אי הכי של בבל והן בבבל - למאי חזו [43]?

חזו דזבין בהו בהמה, ומסיק לירושלים.

והתניא: התקינו שיהו המעות יוצאות בירושלים מפני כך [44]?

אמר רבי זירא: לא קשיא! כאן [המעות יוצאות בירושלים] - בזמן שיד ישראל תקיפה על אומות העולם, כאן [אין מחללין וכו’] - בזמן שיד אומות העולם תקיפה על עצמן [על ישראל].

תנו רבנן: איזהו 'מטבע של ירושלים'? - דוד ושלמה [45] מצד אחד, ו'ירושלים עיר הקודש' [46] מצד אחר; ואיזהו 'מטבע של אברהם אבינו'? זקן וזקינה [47] מצד אחד, ובחור ובתולה [48] מצד אחר.

בעא מיניה רבא מרב חסדא [49]: המלוה את חבירו על המטבע והוסיפו עליו [שהמושל החליט להגדיל או לעבות את המטבע שיוצא באותו שם] [50] – מהו [51]?

אמר לו: נותן לו מטבע היוצא באותה שעה [52].

אמר ליה: ואפילו כי נפיא [בגודל נפּה]?

אמר ליה: אִין.

אמר ליה: אפילו כי תרטיא [53]?

אמר ליה: אִין.

והא קא זיילין פירי [54]!?

אמר רב אשי: חזינן: אי מחמת טיבעא זיל - מנכינן ליה,


הערות[עריכה]

  1. ^ מלשלם לבעליו שכרו
  2. ^ בשעה [שאינו רגיל] לעשות מלאכה, או שאין עכשיו לבעליו מלאכה לעשות, דזה נהנה וזה אין חסר הוא, ופטור
  3. ^ ומוקמינא לה בפרק שני (דף כא.) בחצר דלא קיימא לאגרא
  4. ^ זה הדר בתוכה - ההנהו לבית זה, שהוא מיושב בדיורין, אין חרב: לפי שהדר בתוכה טם ומשפיץ סדקיה תמיד
  5. ^ שד הוא ושמו 'שאיה' מכתת שערים וכותלי בית שאין אדם דר בתוכה
  6. ^ שלא ילמד דרכי הבטלה
  7. ^ אם נשברה או נתקלקלה, ודמי פחתה יתירין על שכרה
  8. ^ דמי
  9. ^ מסתמא כי נחית לה - אדעתא דאגרא נחית; הלכך לאו בתורת גזלן דיינינן ליה, ונותן שכרה על כרחו, אם רבין הן על דמי פחתה
  10. ^ לא יהיב ליה אלא פחתה
  11. ^ רצה - שכרה נוטל, ואם פחתה יתר על שכרה - נוטל דמי פחתה, דהא על כרחו שקלה, וגזל הוא
  12. ^ אפילו שכרה גדול מפחתה - לא יהיב אלא פחתה, דכל הגזלנין משלמין כשעת הגזלה
  13. ^ המלך צוה שלא יצא, לא במדינה זו ולא במדינה אחרת
  14. ^ דכיון דלא נפיק לגמרי - היזק גמור הוא, ומשלם כשעת הגזלה
  15. ^ דקתני מתניתין "הרי שלך לפניך"
  16. ^ כגון
  17. ^ בני מדינה פסלוהו מעצמן
  18. ^ שיכול לומר לו "לך להוציאו שם"
  19. ^ לא נשתנה מראיתה משאר חטים
  20. ^ שאין צורה זו דומה לצורה של כל היוצאים עכשיו, וכשגזלה הימנו היו כל צורות המדינות שוות לה
  21. ^ שום פרגמטיא
  22. ^ שקצץ לו מעות
  23. ^ בשעת פרעון, דהא קיבל עליו לתת לו מטבע, והאי לאו מטבע הוא; ודוקא הלוהו פרגמטיא, אבל הלוהו מעות - את שהלוהו משלם לו
  24. ^ כלל בירושלים: דלאו 'כסף צורה' קרינא ביה
  25. ^ כוזביות: מטבע של בן כוזיבא, וירושלמיות הוו, והכי גרסינן: כוזביות ירושלמיות, או של מלכים הראשונים - וכוזביות וירושלמיות לא נפקי כלל; לישנא אחרינא 'כוזביות': של כזיב, והכי גרסינן: כוזביות או ירושלמיות, או של מלכים הראשונים
  26. ^ דנפקי במדינה אחרת
  27. ^ ודומיא דראשונים הוא בכך: דאין יוצאות כאן במקומו של בעל הבית, שנפסלו בכאן
  28. ^ ואף על גב דלית ליה אורחא להתם במקום שיוצאין, שהרי בירושלים צריך לילך ולהוציאן, וקשיא לרב נחמן אליבא דשמואל, דאמר 'אבל לית ליה אורחא למישן – לא'
  29. ^ אלא כי אמר רב נחמן אליבא דשמואל דכי לית ליה אורחא למישן - לא
  30. ^ בתמיה
  31. ^ אי הכי [אפילו] כי אית ליה אורחא למישן
  32. ^ הא כי בדקי להו בני מדינה זו, ומשכחי ליה אותן מעות - מפסדי ליה
  33. ^ שאין מקפידין כל כך שיהו בודקין ומחפשין על דבר זה
  34. ^ הלכך אית ליה אורחא, שנצרך לילך שם יקבלם ויוציא לשם בסחורה, ואי לאו - הואיל ואין יכול להראותם בכאן בפרהסיא לבני מישן הבאים כאן - אם רוצה לא יקבלם
  35. ^ מעשר שני
  36. ^ ירושלים
  37. ^ והמעות והבעלים
  38. ^ הואיל ואינן יוצאות מיד במקום שהן שם, דבעינן 'מצוי בידך' וליכא
  39. ^ בירושלים; של בבל במלכות ירושלים, דמקפדת ובחשי טפי
  40. ^ והפירות - לא שני לן: כל היכא דאיתנהו - יכול לחללן והן [ובלבד שהן] חוץ לירושלים
  41. ^ אלמא אף על גב דאית ליה אורחא למישן, כגון הכא, דסופו לעלות כאן ולהוציאן, ואפילו הכי לא קרי להו 'מעות היוצאות'
  42. ^ יתר מדאי, דבחשי ובדקי; הלכך מסוכנות הן
  43. ^ הא לא מצי לאמטויינהו להכא
  44. ^ ואמאי תני לעיל ולא על של בבל והן כאן
  45. ^ כתוב
  46. ^ כתוב
  47. ^ אברהם ושרה
  48. ^ יצחק ורבקה
  49. ^ אליבא דרב, דאומר: 'נותן לו מטבע של אותה שעה'
  50. ^ - היכא דהוסיפו עליו
  51. ^ מאי אמר רב
  52. ^ בשעת פרעון
  53. ^ סלע גדול במדה מחזקת רובע
  54. ^ לגבי מטבע זו, נמצא שמשתכר זה בתוספת, ואינה דומה לראשונים, והוי רבית