ביאור:בבלי בבא קמא דף צז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ומי אמר רב עבדא כמקרקעי דמי? והאמר רב דניאל בר רב קטינא אמר רב: 'התוקף בעבדו של חבירו ועשה בו מלאכה – פטור ^[1]', ואי סלקא דעתא עבדא כמקרקעי דמי - אמאי פטור? ברשותא דמריה קאי!?

הכא במאי עסקינן? - שלא בשעת מלאכה ^[2], כי הא דשלח ליה רבי אבא למרי בר מר: בעי מיניה מרב הונא: 'הדר בחצר חבירו שלא מדעתו ^[3] - צריך להעלות לו שכר או אין צריך להעלות לו שכר'? ושלח ליה:' אינו צריך להעלות לו שכר'.

הכי? השתא: בשלמא התם - בין למאן דאמר 'ביתא מיתבא יתיב ^[4]' ניחא ליה, בין למאן דאמר (ישעיהו כד יב: נִשְאַר בעיר שַמָּה) וּשְאִיָּה יוּכַּת שָעַר ^[5] ניחא ליה; אלא הכא - מי ניחא ליה דנכחוש עבדיה?

אמרי: הכי נמי! ניחא ליה דלא ליסתרי ^[6].

עבדיה בי רב יוסף בר חמא הוו תקיף עבדי דאינשי דמסיק בהו זוזי ועבדי בהו מלאכה. אמר ליה רבא בריה: מאי טעמא עביד מר הכי?

אמר ליה: דאמר רב נחמן: עבדא נהום כריסיה [שממלא כריסו בלחם ואינו עובד] - לא שוי.

אמר ליה: אימא דאמר רב נחמן כגון דארו עבדיה, דמרקיד בי כובי [שהוא רוקד בבתי מרזח]; [אבל] כולהו עבדי - מעבד עבדי!?

אמר ליה: אנא - כרב דניאל סבירא לי, דאמר רב דניאל בר רב קטינא אמר רב: 'התוקף בעבדו של חבירו ועשה בו מלאכה – פטור', אלמא ניחא ליה דלא ליסתרי עבדיה.

אמר ליה: הני מילי היכא דלא מסיק בהו זוזי מר; כיון דמסיק בהו זוזי - מיחזי כרבית, דאמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: אף על פי שאמרו 'הדר בחצר חבירו שלא מדעתו – אין צריך להעלות לו שכר, הלוהו ודר בחצר חבירו - צריך להעלות לו שכר'!

אמר ליה: הדרי בי.

איתמר: התוקף ספינתו של חבירו ועשה בה מלאכה: אמר רב: רצה - שכרה נוטל, רצה ^[7] - ^[8] פחתה נוטל; ושמואל אמר: אינו נוטל אלא פחתה.

אמר רב פפא: לא פליגי: הא דעבידא לאגרא ^[9], הא דלא עבידא לאגרא ^[10].

ואיבעית אימא: הא והא דעבידא לאגרא: הא דנחית ליה אדעתא דאגרא ^[11], והא דנחית ליה אדעתא דגזלנותא ^[12].

גזל מטבע ונסדק [פירות והרקיבו, יין והחמיץ - משלם כשעת הגזלה. מטבע ונפסל, תרומה ונטמאת, חמץ ועבר עליו הפסח, בהמה ונתעבדה בה עבירה, או שנפסלה מעל גבי המזבח, או שהיתה יוצאה ליסקל - אומר לו "הרי שלך לפניך"]:

אמר רב הונא: נסדק - נסדק ממש; נפסל - פסלתו מלכות ^[13]; ורב יהודה אמר: פסלתו מלכות נמי היינו נסדק ^[14]; אלא היכי דמי נפסל ^[15]? ^[16] שפסלתו מדינה זו ^[17] ויוצאה במדינה אחרת ^[18].

אמר ליה רב חסדא לרב הונא: לדידך, דאמרת נפסל = פסלתו מלכות', הרי פירות והרקיבו יין והחמיץ, דכי פסלתו מלכות דמי, וקתני משלם כשעת הגזילה!?

אמר ליה: התם נשתנה טעמו וריחו, הכא לא נשתנה.

אמר ליה רבה לרב יהודה: לדידך, דאמרת 'פסלתו מלכות נמי היינו נסדק', הרי תרומה ונטמאת, דכי פסלתו מלכות דמי, וקתני אומר לו "הרי שלך לפניך"!?

אמר ליה: התם לא מינכר היזיקה ^[19], הכא מינכר היזיקה ^[20].

איתמר: המלוה את חבירו ^[21] על המטבע ^[22], ונפסלה המטבע: רב אמר:

עמוד ב

נותן לו מטבע היוצא באותה שעה ^[23]; ושמואל אמר: יכול לומר לו "לך הוציאו במישן".

אמר רב נחמן: מסתברא מילתיה דשמואל דאית ליה אורחא למיזל למישן, אבל לית ליה אורחא – לא.

איתיביה רבא לרב נחמן: [תוספתא מעשר שני פ"א ה"ו [ליברמן]]: אין מחללין על המעות שאינם יוצאות ^[24]; כיצד? - היו לו מעות כוזביות ירושלמיות או של מלכים הראשונים ^[25] - אין מחללין - הא של אחרונים ^[26] דומיא דראשונים ^[27] – מחללין ^[28]!?

אמר ליה: הכא במאי עסקינן ^[29]? - כשאין מלכיות מקפידות זו על זו.

אלא כי אמר שמואל - כשמלכיות מקפידות זו על זו ^[30]? ^[31] - היכי מצי ממטי להו ^[32]?

דממטי להו על ידי הדחק [נראה שרש"י אינו גורס חלק זה של התשובה, אלא רק 'דלא בחשי', מכך שהוא אומר: ומשני: דלא בחשי], דלא בחשי ^[33], ואי משכחי – קפדי ^[34].

תא שמע [המשך בתוספתא שם]: אין מחללין ^[35] על מעות של כאן ^[36] והן ^[37] בבבל ^[38], ושל בבל והן כאן ^[39]; של בבל והן בבבל – מחללין ^[40]'; קתני מיהת אין מחללין על מעות של כאן והן בבבל' - אף על גב דסופו למיסק להתם ^[41]!?

הכא במאי עסקינן? - כשמלכיות מקפידות זו על זו ^[42].

אי הכי של בבל והן בבבל - למאי חזו ^[43]?

חזו דזבין בהו בהמה, ומסיק לירושלים.

והתניא: התקינו שיהו המעות יוצאות בירושלים מפני כך ^[44]?

אמר רבי זירא: לא קשיא! כאן [המעות יוצאות בירושלים] - בזמן שיד ישראל תקיפה על אומות העולם, כאן [אין מחללין וכו’] - בזמן שיד אומות העולם תקיפה על עצמן [על ישראל].

תנו רבנן: איזהו 'מטבע של ירושלים'? - דוד ושלמה ^[45] מצד אחד, ו'ירושלים עיר הקודש' ^[46] מצד אחר; ואיזהו 'מטבע של אברהם אבינו'? זקן וזקינה ^[47] מצד אחד, ובחור ובתולה ^[48] מצד אחר.

בעא מיניה רבא מרב חסדא ^[49]: המלוה את חבירו על המטבע והוסיפו עליו [שהמושל החליט להגדיל או לעבות את המטבע שיוצא באותו שם] ^[50] – מהו ^[51]?

אמר לו: נותן לו מטבע היוצא באותה שעה ^[52].

אמר ליה: ואפילו כי נפיא [בגודל נפּה]?

אמר ליה: אִין.

אמר ליה: אפילו כי תרטיא ^[53]?

אמר ליה: אִין.

והא קא זיילין פירי ^[54]!?

אמר רב אשי: חזינן: אי מחמת טיבעא זיל - מנכינן ליה,

הערות

^ מלשלם לבעליו שכרו
^ בשעה [שאינו רגיל] לעשות מלאכה, או שאין עכשיו לבעליו מלאכה לעשות, דזה נהנה וזה אין חסר הוא, ופטור
^ ומוקמינא לה בפרק שני (דף כא.) בחצר דלא קיימא לאגרא
^ זה הדר בתוכה - ההנהו לבית זה, שהוא מיושב בדיורין, אין חרב: לפי שהדר בתוכה טם ומשפיץ סדקיה תמיד
^ שד הוא ושמו 'שאיה' מכתת שערים וכותלי בית שאין אדם דר בתוכה
^ שלא ילמד דרכי הבטלה
^ אם נשברה או נתקלקלה, ודמי פחתה יתירין על שכרה
^ דמי
^ מסתמא כי נחית לה - אדעתא דאגרא נחית; הלכך לאו בתורת גזלן דיינינן ליה, ונותן שכרה על כרחו, אם רבין הן על דמי פחתה
^ לא יהיב ליה אלא פחתה
^ רצה - שכרה נוטל, ואם פחתה יתר על שכרה - נוטל דמי פחתה, דהא על כרחו שקלה, וגזל הוא
^ אפילו שכרה גדול מפחתה - לא יהיב אלא פחתה, דכל הגזלנין משלמין כשעת הגזלה
^ המלך צוה שלא יצא, לא במדינה זו ולא במדינה אחרת
^ דכיון דלא נפיק לגמרי - היזק גמור הוא, ומשלם כשעת הגזלה
^ דקתני מתניתין "הרי שלך לפניך"
^ כגון
^ בני מדינה פסלוהו מעצמן
^ שיכול לומר לו "לך להוציאו שם"
^ לא נשתנה מראיתה משאר חטים
^ שאין צורה זו דומה לצורה של כל היוצאים עכשיו, וכשגזלה הימנו היו כל צורות המדינות שוות לה
^ שום פרגמטיא
^ שקצץ לו מעות
^ בשעת פרעון, דהא קיבל עליו לתת לו מטבע, והאי לאו מטבע הוא; ודוקא הלוהו פרגמטיא, אבל הלוהו מעות - את שהלוהו משלם לו
^ כלל בירושלים: דלאו 'כסף צורה' קרינא ביה
^ כוזביות: מטבע של בן כוזיבא, וירושלמיות הוו, והכי גרסינן: כוזביות ירושלמיות, או של מלכים הראשונים - וכוזביות וירושלמיות לא נפקי כלל; לישנא אחרינא 'כוזביות': של כזיב, והכי גרסינן: כוזביות או ירושלמיות, או של מלכים הראשונים
^ דנפקי במדינה אחרת
^ ודומיא דראשונים הוא בכך: דאין יוצאות כאן במקומו של בעל הבית, שנפסלו בכאן
^ ואף על גב דלית ליה אורחא להתם במקום שיוצאין, שהרי בירושלים צריך לילך ולהוציאן, וקשיא לרב נחמן אליבא דשמואל, דאמר 'אבל לית ליה אורחא למישן – לא'
^ אלא כי אמר רב נחמן אליבא דשמואל דכי לית ליה אורחא למישן - לא
^ בתמיה
^ אי הכי [אפילו] כי אית ליה אורחא למישן
^ הא כי בדקי להו בני מדינה זו, ומשכחי ליה אותן מעות - מפסדי ליה
^ שאין מקפידין כל כך שיהו בודקין ומחפשין על דבר זה
^ הלכך אית ליה אורחא, שנצרך לילך שם יקבלם ויוציא לשם בסחורה, ואי לאו - הואיל ואין יכול להראותם בכאן בפרהסיא לבני מישן הבאים כאן - אם רוצה לא יקבלם
^ מעשר שני
^ ירושלים
^ והמעות והבעלים
^ הואיל ואינן יוצאות מיד במקום שהן שם, דבעינן 'מצוי בידך' וליכא
^ בירושלים; של בבל במלכות ירושלים, דמקפדת ובחשי טפי
^ והפירות - לא שני לן: כל היכא דאיתנהו - יכול לחללן והן [ובלבד שהן] חוץ לירושלים
^ אלמא אף על גב דאית ליה אורחא למישן, כגון הכא, דסופו לעלות כאן ולהוציאן, ואפילו הכי לא קרי להו 'מעות היוצאות'
^ יתר מדאי, דבחשי ובדקי; הלכך מסוכנות הן
^ הא לא מצי לאמטויינהו להכא
^ ואמאי תני לעיל ולא על של בבל והן כאן
^ כתוב
^ כתוב
^ אברהם ושרה
^ יצחק ורבקה
^ אליבא דרב, דאומר: 'נותן לו מטבע של אותה שעה'
^ - היכא דהוסיפו עליו
^ מאי אמר רב
^ בשעת פרעון
^ סלע גדול במדה מחזקת רובע
^ לגבי מטבע זו, נמצא שמשתכר זה בתוספת, ואינה דומה לראשונים, והוי רבית

[1] מלשלם לבעליו שכרו

[2] בשעה [שאינו רגיל] לעשות מלאכה, או שאין עכשיו לבעליו מלאכה לעשות, דזה נהנה וזה אין חסר הוא, ופטור

[3] ומוקמינא לה בפרק שני (דף כא.) בחצר דלא קיימא לאגרא

[4] זה הדר בתוכה - ההנהו לבית זה, שהוא מיושב בדיורין, אין חרב: לפי שהדר בתוכה טם ומשפיץ סדקיה תמיד

[5] שד הוא ושמו 'שאיה' מכתת שערים וכותלי בית שאין אדם דר בתוכה

[6] שלא ילמד דרכי הבטלה

[7] אם נשברה או נתקלקלה, ודמי פחתה יתירין על שכרה

[8] דמי

[9] מסתמא כי נחית לה - אדעתא דאגרא נחית; הלכך לאו בתורת גזלן דיינינן ליה, ונותן שכרה על כרחו, אם רבין הן על דמי פחתה

[10] לא יהיב ליה אלא פחתה

[11] רצה - שכרה נוטל, ואם פחתה יתר על שכרה - נוטל דמי פחתה, דהא על כרחו שקלה, וגזל הוא

[12] אפילו שכרה גדול מפחתה - לא יהיב אלא פחתה, דכל הגזלנין משלמין כשעת הגזלה

[13] המלך צוה שלא יצא, לא במדינה זו ולא במדינה אחרת

[14] דכיון דלא נפיק לגמרי - היזק גמור הוא, ומשלם כשעת הגזלה

[15] דקתני מתניתין "הרי שלך לפניך"

[16] כגון

[17] בני מדינה פסלוהו מעצמן

[18] שיכול לומר לו "לך להוציאו שם"

[19] לא נשתנה מראיתה משאר חטים

[20] שאין צורה זו דומה לצורה של כל היוצאים עכשיו, וכשגזלה הימנו היו כל צורות המדינות שוות לה

[21] שום פרגמטיא

[22] שקצץ לו מעות

[23] בשעת פרעון, דהא קיבל עליו לתת לו מטבע, והאי לאו מטבע הוא; ודוקא הלוהו פרגמטיא, אבל הלוהו מעות - את שהלוהו משלם לו

[24] כלל בירושלים: דלאו 'כסף צורה' קרינא ביה

[25] כוזביות: מטבע של בן כוזיבא, וירושלמיות הוו, והכי גרסינן: כוזביות ירושלמיות, או של מלכים הראשונים - וכוזביות וירושלמיות לא נפקי כלל; לישנא אחרינא 'כוזביות': של כזיב, והכי גרסינן: כוזביות או ירושלמיות, או של מלכים הראשונים

[26] דנפקי במדינה אחרת

[27] ודומיא דראשונים הוא בכך: דאין יוצאות כאן במקומו של בעל הבית, שנפסלו בכאן

[28] ואף על גב דלית ליה אורחא להתם במקום שיוצאין, שהרי בירושלים צריך לילך ולהוציאן, וקשיא לרב נחמן אליבא דשמואל, דאמר 'אבל לית ליה אורחא למישן – לא'

[29] אלא כי אמר רב נחמן אליבא דשמואל דכי לית ליה אורחא למישן - לא

[30] בתמיה

[31] אי הכי [אפילו] כי אית ליה אורחא למישן

[32] הא כי בדקי להו בני מדינה זו, ומשכחי ליה אותן מעות - מפסדי ליה

[33] שאין מקפידין כל כך שיהו בודקין ומחפשין על דבר זה

[34] הלכך אית ליה אורחא, שנצרך לילך שם יקבלם ויוציא לשם בסחורה, ואי לאו - הואיל ואין יכול להראותם בכאן בפרהסיא לבני מישן הבאים כאן - אם רוצה לא יקבלם

[35] מעשר שני

[36] ירושלים

[37] והמעות והבעלים

[38] הואיל ואינן יוצאות מיד במקום שהן שם, דבעינן 'מצוי בידך' וליכא

[39] בירושלים; של בבל במלכות ירושלים, דמקפדת ובחשי טפי

[40] והפירות - לא שני לן: כל היכא דאיתנהו - יכול לחללן והן [ובלבד שהן] חוץ לירושלים

[41] אלמא אף על גב דאית ליה אורחא למישן, כגון הכא, דסופו לעלות כאן ולהוציאן, ואפילו הכי לא קרי להו 'מעות היוצאות'

[42] יתר מדאי, דבחשי ובדקי; הלכך מסוכנות הן

[43] הא לא מצי לאמטויינהו להכא

[44] ואמאי תני לעיל ולא על של בבל והן כאן

[45] כתוב

[46] כתוב

[47] אברהם ושרה

[48] יצחק ורבקה

[49] אליבא דרב, דאומר: 'נותן לו מטבע של אותה שעה'

[50] - היכא דהוסיפו עליו

[51] מאי אמר רב

[52] בשעת פרעון

[53] סלע גדול במדה מחזקת רובע

[54] לגבי מטבע זו, נמצא שמשתכר זה בתוספת, ואינה דומה לראשונים, והוי רבית

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]