ביאור:בבלי בבא קמא דף כה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא קמא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
[המשך המשנה:]
לא אדון קרן מקרן [1]! [2] אני אדון קרן מרגל: ומה במקום שהקל על השן ועל הרגל: ברשות הרבים - החמיר בקרן, מקום שהחמיר על השן ועל הרגל: ברשות הניזק - אינו דין שנחמיר בקרן!?
אמרו לו דיו לבא מן הדין להיות כנדון [3]: מה ברשות הרבים חצי נזק, אף ברשות הניזק חצי נזק.
גמרא:
ורבי טרפון - לית ליה 'דיו'? והא 'דיו' [4] דאורייתא הוא, דתניא [5]: מדין קל וחומר כיצד? (במדבר יב יד) ויאמר ה' אל משה: ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים [תסגר שבעת ימים מחוץ למחנה ואחר תאסף] - קל וחומר לשכינה ארבעה עשר יום!? אלא דיו לבא מן הדין להיות כנדון!
כי לית ליה 'דיו' - היכא דמפריך קל וחומר [6], היכא דלא מפריך קל וחומר - אית ליה 'דיו': התם שבעה דשכינה לא כתיבי, אתא קל וחומר אייתי ארבסר, אתא דיו אפיק שבעה ואוקי שבעה; אבל הכא - חצי נזק כתיב [7], ואתא קל וחומר ואייתי חצי נזק אחרינא ונעשה נזק שלם; אי דרשת 'דיו' [8] - אפריך ליה קל וחומר [9]!
ורבנן?
שבעה דשכינה כתיבי: 'תסגר שבעת ימים'.
ורבי טרפון?
ההוא 'תסגר' - [10] דדרשינן דיו הוא [11].
ורבנן?
כתיב קרא אחרינא [12]: ותסגר מרים [מחוץ למחנה שבעת ימים והעם לא נסע עד האסף מרים]
ורבי טרפון?
ההוא - דאפילו בעלמא דרשינן 'דיו' [13], ולא תאמר "הכא משום כבודו של משה, אבל בעלמא לא" - קא משמע לן.
אמר ליה רב פפא לאביי: והא האי תנא דלא דריש 'דיו' ואף על גב דלא מפריך קל וחומר, דתניא: 'קֶרי בזב [14] - מניין [15]?
ודין הוא: מה טהור בטהור [16] - טמא בטמא [17], טמא בטהור [18] - אינו דין שיהא טמא בטמא [19]?' וקא מייתי לה בין למגע בין למשא [20]; ואמאי [לומד התנא גם למשא]? נימא: אהני קל וחומר למגע, אהני 'דיו' לאפוקי משא [21]!? וכי תימא: למגע לא אצטריך קל וחומר, דלא גרע מגברא טהור – איצטריך [גם למגע]: סלקא דעתא אמינא (דברים כג יא: כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור) מקרה לילה [ויצא אל מחוץ למחנה לא יבא אל תוך המחנה] כתיב - מי שקריו גורם לו [טומאה, כלומר: טפת הזרע – הוא גם טמא במגע], יצא זה [הזב] שאין קריו גורם לו [טואמה] אלא דבר אחר [הזיבה] גרם לו והייתי חושב שאין שכבת הזרע מטמא במגע כלל] - קא משמע לן!
[תשובת אביי:] מידי '[22] ולא דבר אחר' כתיב? [23].
ומאן תנא דשמעת ליה דאמר שכבת זרע של זב מטמא במשא [24]? לא רבי אליעזר ולא רבי יהושע, דתניא: שכבת זרע של זב מטמא במגע ואין מטמא במשא - דברי רבי אליעזר; ורבי יהושע אומר: אף מטמא במשא, לפי שאי אפשר בלא צחצוחי זיבה; עד כאן לא קאמר רבי יהושע התם אלא שאי אפשר בלא צחצוחי זיבה, הא לאו הכי – לא!
אלא האי תנא הוא, [דשמעת ליה דאמר 'שכבת זרע של זב מטמא במשא' – וממילא שאינו לומד 'דיו’], דתנן: ’[כלים פ"א מ"ג] למעלה מהן [25] -
זובו של זב, ורוקו, ושכבת זרעו, ומימי רגליו, ודם הנדה: מטמאין בין במגע בין במשא'. [26]
ודלמא הכי נמי: לפי שאי אפשר בלא צחצוחי זיבה?
אם כן, לתנייה [27] גבי זובו; מאי שנא דקתני לה גבי רוקו [’זובו של זב ורוקו ושכבת זרעו', ואם היה ששכבת זרע מטמא רק בגלל חשש לצחצוחי זיבה - היה צריך להיות הסדר 'זובו של זב ושכבת זרעו ורוקו’]? אלא משום דאתי מרוקו [28].
אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא: והא האי תנא לא דריש 'דיו' ואף על גב דלא מפריך קל וחומר, דתניא: 'מפץ במת - מניין [29]? - ודין הוא: ומה פכין קטנים שטהורים בזב [30] [אעפ"כ] מִטַּמֵּא במת [31], מפץ - שמִטַּמֵּא בזב [32] - אינו דין שיִטמא במת?! וקמייתי לה [33] בין לטומאת ערב בין לטומאת שבעה [34]'; ואמאי? אימא אהני קל וחומר לטומאת ערב, ואהני 'דיו' לאפוקי טומאת שבעה [35]!?
אמר ליה: כבר רמא ניהליה רב נחמן בר זכריה לאביי, ואמר ליה אביי: תנא - [36] ממפץ בשרץ מייתי לה [37], והכי קאמר [כאן אביי משנה את הברייתא, מעין 'חיסורי מיחסרא': אין הלימוד של טומאת מת של מפץ ישירות מזב, אלא: מפץ במת נלמד משרץ, ושרץ – מזב]: 'מפץ בשרץ מניין? ודין הוא: ומה פכין קטנים שטהורים בזב - טמאין בשרץ [38], מפץ - שטמא בזב - אינו דין שיהא טמא בשרץ'! [39]; אלא מפץ במת מניין? נאמר 'בגד' ו'עור' בשרץ (ויקרא יא לב: וכל אשר יפל עליו מהם במתם יטמא מכל כלי עץ או בגד או עור או שק, כל כלי אשר יעשה מלאכה בהם במים יובא וטמא עד הערב וטהר) ונאמר 'בגד' ו'עור' במת (במדבר לא כ: וכל בגד וכל כלי עור וכל מעשה עזים וכל כלי עץ תתחטאו): מה 'בגד' ו'עור' האמור בשרץ - מפץ טמא בו, אף 'בגד' ו'עור' האמור במת - מפץ טמא בו.
מופנה!? דאי לא מופנה - איכא למפרך: מה לשרץ שכן מטמא בכעדשה, תאמר במת שאין מטמא בכעדשה אלא בכזית?
לאיי, אפנויי מופנה: מכדי שרץ אתקש לשכבת זרע, דכתיב (ויקרא כב ד: איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר; והנגע בכל טמא נפש) או איש אשר תצא [ממנו שכבת זרע], וסמיך ליה (ויקרא כב ה) או איש אשר יגע בכל שרץ [אשר יטמא לו או באדם אשר יטמא לו לכל טמאתו]; וכתיב ביה בשכבת זרע (ויקרא טו יז) וכל בגד וכל עור אשר יהיה עליו שכבת זרע [וכבס במים וטמא עד הערב]; 'בגד' ו'עור' דכתב רחמנא בשרץ - למה לי? שמע מינה לאפנויי.
ואכתי מופנה מצד אחד הוא; הניחא למאן דאמר 'מופנה מצד אחד למידין ואין משיבין' – שפיר; אלא למאן דאמר 'למידין ומשיבין' - מאי איכא למימר?
דמת - נמי אפנויי מופנה: מכדי מת אתקש לשכבת זרע, דכתיב (ויקרא כב ד: איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר; והנגע בכל טמא נפש, או איש אשר תצא ממנו) והנוגע בכל טמא נפש או איש אשר תצא ממנו [שכבת זרע], וכתיב ביה בשכבת זרע (ויקרא טו יז) וכל בגד וכל עור אשר יהיה עליו שכבת זרע [וכבס במים וטמא עד הערב]; 'בגד' ו'עור' דכתב רחמנא במת למה לי? שמע מינה לאפנויי, והוי מופנה משני צדדין.
הניחא למאן דאמר 'דון מינה ואוקי באתרא' [40]; אלא למאן דאמר 'דון מינה ומינה' [41] - מאי איכא למימר?
אמר רבא [42]: אמר קרא: (במדבר לא כד) וכבסתם בגדיכם ביום השביעי [וטהרתם ואחר תבאו אל המחנה] - כל טמאות שאתם מטמאין במת לא יהו פחותין משבעה.
ותהא שן ורגל חייב ברשות הרבים מקל וחומר: ומה קרן - שברשות הניזק אינו משלם אלא חצי נזק - ברשות הרבים חייבת, שן ורגל - שברשות הניזק משלם נזק שלם - אינו דין שברשות הרבים חייב?
אמר קרא (שמות כב ד: כי יבער איש שדה או כרם ושלח את בעירה ובער בשדה אחר) ובער בשדה אחר [מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם] - ולא ברשות הרבים.
הערות
[עריכה]- ^ כדאמרן לעיל
- ^ אלא
- ^ דסוף סוף אי לאו קרן ברשות הרבים - לא משתכחת צד קל וחומר
- ^ גבי י"ג מדות
- ^ בתורת כהנים [ברייתא דרבי ישמעאל בפתיחה לספרא, הלכה ג]
- ^ ומתניתין, אי דרשת 'דיו' - מיפרך ק"ו כוליה, ולא גמרת בה מידי כדמפרשינן: דהתם שבעה דשכינה כו'
- ^ ומשמע נמי ארשות הניזק
- ^ ואוקמת ליה ברשות הניזק אחצי נזק
- ^ לא אגמרינן ק"ו מידי
- ^ לאשמועינן
- ^ דאתא, דאי לא כתיב הכי - הוה מוקמינן ליה אארבסר
- ^ הפסוק הבא: במדבר יב,טו
- ^ ומייתורא דקרא גמרינן ליה
- ^ קריו של זב
- ^ שתהא הטיפה מטמא במגע ובמשא כטיפה של זוב, דקיימא לן במסכת נדה (דף נה,א) שמטמא במשא? וקֶרי לא דמי לזוב, כדאמר בפרק 'בנות כותים' (נדה דף לה,ב): זוב דומה ללובן ביצה המוזרת; קֶרי דומה ללובן ביצה שאינה מוזרת
- ^ רוק שהוא טהור באדם טהור
- ^ הוי טמא ומטמא במשא באדם טמא, כגון זב, כדכתיב: 'וכי ירוק הזב בטהור' (ויקרא טו ח) דמשמע: במה שביד הטהור, כדדרשינן במסכת נדה (דף נה,ב), דהיינו משא, וכתיב וכבס בגדיו כו' [שם]
- ^ קֶרי, שטמא בטהור: הטיפה מטמא במגע, כדכתיב 'וכל בגד וכל עור אשר יהיה עליו שכבת זרע וגו' (ויקרא טו יז), ואדם נמי מטמא במגע, כדכתיב 'או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע וגו [ויקרא כב,ד]’, ודרשינן במסכת נדה בפרק 'יוצא דופן' (דף מג,ב): מנין לרבות את הנוגע בשכבת זרע? תלמוד לומר: 'או איש'
- ^ בזב
- ^ כי רוק
- ^ [ולענין משא נאמר: דיו] דהא קֶרי של טהור אינו מטמא במשא
- ^ מקרה לילה
- ^ 'מקרה לילה' כתיב: בין בטמא בין בטהור משמע; הלכך למגע לא אצטריך קל וחומר [אלא למשא, וה'דיו' היה מבטל את הקו"ח לגמרי, ומסבה זו אין התנא לומד 'דיו’]
- ^ דקאמר דמהאי קל וחומר מפיק מגע ומשא
- ^ משלשה אבות הטומאות דשרץ ושכבת זרע וטמא מת, דקתני לעיל מהך מתניתא במסכת כלים, ואינם מטמאין אלא במגע
- ^ וכולהו הנך מפרש בפרק 'דם הנדה' (נדה דף נה,ב) דמטמאו במשא
- ^ שכבת זרע
- ^ כדגמרינן לעיל: מה טהור בטהור כו'
- ^ שמִטַּמֵּא? לפי שנאמר במת גבי מדין 'וכל בגד וכל כלי עור [וכל מעשה עזים וכל כלי עץ תתחטאו] (במדבר לא כ), וזה [מפץ] אינו לא בכלל בגד ולא בכלל עור ולא בכלל כלי עץ - מניין שאפילו הוא מִטַּמֵּא באהל המת
- ^ בכל טומאותיו, דכלי חרס אין מִטַּמֵּא אלא מאוירו; ומתוך שפיו שלו צר - אין יכול להכניס אצבעו לתוכו; ולמדרס נמי לא חזי; ובהיסט נמי: להכי אפקיה רחמנא להיסט כלי חרס בזב בלשון 'מגע', כדכתיב (ויקרא טו יב) 'וכלי חרס אשר יגע בו הזב וגו' - ומהכא נפקא לן דזב מִטַּמֵּא בהיסט, למימר דכל שאינו ראוי לטמא במגעו - אינו מִטַּמֵּא בהסיטו
- ^ באהל המת, דכתיב (במדבר יט כב) 'וכל כלי פתוח וגו'; ואי זהו כלי שטומאתו קודמת לפתחו? הוי אומר זה כלי חרס, וכתיב [שם] 'טמא הוא', ואפילו פיו צר - הרי הוא ראוי להאהיל עליו
- ^ שראוי למשכב, וכתיב 'המשכב אשר ישכב [עליו הזב יטמא] וגו' (ויקרא טו ד)
- ^ מפץ שיהא טמא
- ^ במת שבעה ימים, כשאר כלים שבאהל המת
- ^ דהא זב לא מִטַּמֵּא ליה במשכבו אלא טומאת ערב
- ^ מפץ במת
- ^ ובגזירה שוה, כדלקמן: נאמר בגד ועור כו', ולאו בקל וחומר מזב, כדאמרת; והך משנה - הכי קאמר: מפץ בשרץ מנא ליה
- ^ דשרץ מטמא בכעדשה, וראוי הוא ליכנס בפי פך קטן
- ^ ואית דגרסי 'תנא מפץ בשרץ מייתי', כלומר: והאי תנא - מפץ בשרץ הוא דמייתי בקל וחומר מזב, ולטומאת ערב, ולא מפץ במת
- ^ איכא למימר דלא איצטריכא 'בגד' ו'עור' דמת אלא לאפנויי, דגמרינן לה משכבת זרע לקבולי טומאת מת, ומוקמינן טומאת מת באתרא: מה בשאר כלים טומאת שבעה - אף גבי מפץ טומאת שבעה
- ^ דמילתא דילפינן ליה ממילתא אחריתי - לכל מילי דיינינן ליה מינה, מפץ במת לטומאת שבעה מנלן? (השתא בגד ועור דמת איצטריך) דאי [משרץ הוה גמר] אמינא טומאת ערב הוא דאית ליה
- ^ וגזירת הכתוב הוא דלא אמרינן ביה דון מינה ומינה