קטגוריה:ויקרא טו ח

[ז] ונגע בו או נשאו. בנדה בפרק דם הנדה (דף נה:) פירש שם, דלא תימא אף על גב דלא נגע, דנילף 'רוק' 'רוק' מיבמה, מה התם אף על גב דלא נגע, אף כאן אף על גב דלא נגע, תלמוד לומר "בטהור", דצריך ליגע בטהור. וכמו שמטמא אם נגע הטהור ברוק, הכי נמי אם נושאו מטמא את הטהור, ויליף ליה שם מדכתיב "וכי ירוק הזב בטהור", דהוי ליה למכתב 'וכי ירוק הזב על טהור', אלא "בטהור" במה שביד טהור, שתופס הטהור דבר בידו והגיע רוק הזב עליו, והטהור נושא הרוק טמא, מפני שנשאו: [ח] כגון התפוס של סרגא. פירוש, האוכף עצמו נקרא מה שהרוכב יושב עליו, והוא מטמא טומאת מושב (עירובין דף כז.). והעץ של אוכף שלפני הרוכב או שאחורי הרוכב, שעליו סומך לפניו או לאחריו, נקרא "מרכב", שדינו חלוק מטומאת האוכף עצמו שמטמא טומאת משכב ומושב (שם), שמשכב ומושב מגעו מטמא אדם לטמא בגדים (פסוק ה), וזה אין מגעו מטמא אדם לטמא בגדים, רק משאו של מרכב מטמא אדם לטמא בגדים (רש"י פסוק י). ואין חילוק באיזה צד נטמא המרכב, דאף אם נטמא שישב עליו הזב, בשביל זה אינו מטמא טומאת מושב, אלא בכל צד שנטמא מן הזב - מטמא טומאת מרכב בלבד. ומשכב ומושב נמי, באיזה צד שנטמא, בין על ידי ישיבה או סמיכה, לעולם הם מטמאים טומאת משכב ומושב. ואין חילוק בין מגען ובין משאן, דכמו שמשאן מטמא אדם לטמא בגדים, אף מגען מטמא אדם לטמא בגדים:בד"ה וכי ירוק הזב בטהור כו' קמל"ן אלא במשא מהי תיתי דהוי אשרץ פירש כמו שהשרץ מטמא במגע ולא במשא אף זה במגע ולא במשא אמר ר"ל תנא דבי רבי ישמעאל אמר קרא ע"כ כצ"ל ונמחק מלת ומשני ה"א קמל"ן דאי לאו שט"ס הוא וצ"ל כמו שהגהתי לא היה מצא הרא"ם ז"ל ידיו ורגליו בביהמ"ד ולא הוי עיין כלל בסוגי' דהתם מדברי הרב ר' אברהם היילפרין ז"ל: