רש"י על ויקרא טו
<< · רש"י על ויקרא · טו · >>
תוכן עניינים
- 1 פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 2 פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 3 פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 4 פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 5 פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 6 פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 7 פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 8 פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 9 פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 10 פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 11 פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 12 פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 13 פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 14 פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 15 פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 16 פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 17 פסוק לא (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 18 פסוק לב (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 19 פסוק לג (כל הפרק)(כל הפסוק)
פסוק ב (כל הפסוק)
"כי יהיה זב" - יכול זב מ"מ יהא טמא ת"ל מבשרו ולא כל בשרו (ת"כ נדה מג) אחר שחלק הכתוב בין בשר לבשר זכיתי לדין טמא בזב וטמא בזבה מה זבה ממקום שהיא מטמאה טומאה קלה נדה מטמאה טומאה חמורה זיבה אף הזב ממקום שמטמא טומאה קלה קרי מטמא טומאה חמורה זיבה
"זובו טמא" - (ת"כ) למד על הטפה שהיא מטמאה (נדה נה) זוב דומה למי בצק של שעורין ודחוי ודומה ללובן ביצה המוזרת שכבת זרע קשור כלובן ביצה שאינה מוזרתפסוק ג (כל הפסוק)
"רר" - ל' ריר שזב את בשרו
"את זובו" - כמו ריר שיוצא צלול
"או החתים" - שיוצא עב וסותם את פי האמה ונסתם בשרו מטפת זובו זהו פשוטו ומדרשו (נדה מג) מנה הכתוב הראשון ראיות שתים וקראו טמא שנא' זב מבשרו זובו טמא הוא ומנה הכ' השני ראיות שלש וקראו טמא שנ' טומאתו בזובו רר בשרו את זובו או החתים בשרו מזובו טומאתו היא הא כיצד שתים לטומאה והשלישית מזקיקתו לקרבןפסוק ד (כל הפסוק)
"כל המשכב" - הראוי למשכב יכול אפי' מיוחד למלאכה אחרת ת"ל אשר ישכב אשר שכב לא נאמר אלא אשר ישכב המיוחד תמיד לכך יצא זה שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו
"אשר ישב" - ישב לא נאמר אלא אשר ישב עליו הזב במיוחד תמיד לכךפסוק ה (כל הפסוק)
פסוק ו (כל הפסוק)
פסוק ח (כל הפסוק)
פסוק ט (כל הפסוק)
פסוק י (כל הפסוק)
"וכל הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו" - (ת"כ) של זב בא ולימד על המרכב שיהא הנוגע בו טמא ואין טעון כבוס בגדים והוא חומר במשכב מבמרכב
"והנושא אותם" - כל האמור בענין הזב זובו ורוקו ושכבת זרעו ומימי רגליו והמשכב והמרכב משאן מטמא אדם לטמא בגדיםפסוק יא (כל הפסוק)
פסוק יב (כל הפסוק)
פסוק יג (כל הפסוק)
"וכי יטהר" - כשיפסוק
"שבעת ימים לטהרתו" - שבעת ימים טהורים מטומאת זיבה שלא יראה זוב וכולן רצופין (נדה סח)פסוק יח (כל הפסוק)
פסוק יט (כל הפסוק)
"כי תהיה זבה" - (ת"כ) יכול מאחד מכל איבריה ת"ל (ויקרא כ) והיא גלתה את מקור דמיה אין דם מטמא אלא הבא מן המקור (נדה יז)
"דם יהיה זובה בבשרה" - אין זובה קרוי זוב לטמא אא"כ הוא אדום
"בנדתה" - כמו (איוב יח) ומתבל ינידוהו שהיא מנודה ממגע כל אדם
"תהיה בנדתה" - אפילו לא ראתה אלא ראיה ראשונהפסוק כג (כל הפסוק)
"ואם על המשכב הוא" - (ת"כ) השוכב או היושב על משכבה או על מושבה אפי' לא נגע בה אף הוא בדת טומאה האמור במקרא העליון שטעון כבוס בגדים
"על הכלי" - לרבות את המרכב
"בנגעו בו יטמא" - אינו מדבר אלא על המרכב שנתרבה מעל הכלי
"בנגעו בו יטמא" - ואינו טעון כבוס בגדים שהמרכב אין מגעו מטמא אדם לטמא בגדיםפסוק כד (כל הפסוק)
פסוק כה (כל הפסוק)
"ימים רבים" - שלשה ימים
"בלא עת נדתה" - אחר שיצאו שבעת ימי נדתה
"או כי תזוב" - את ג' הימים הללו
"על נדתה" - (נדה עג) מופלג מנדתה יום א' זו היא זבה ומשפטה חרוץ בפרשה זו ולא כדת הנדה שזו טעונה ספירת ז' נקיים וקרבן והנדה אינה טעונה ספירת ז' נקיים אלא שבעת ימים תהיה בנדתה בין רואה בין שאינה רואה ודרשו בפרשה זו י"א יום שבין סוף נדה לתחלת נדה שכל שלשה רצופין שתראה באחד עשר יום הללו תהא זבה
