רש"י על ויקרא יד
<< · רש"י על ויקרא · יד · >>
פסוק ב (כל הפסוק)
פסוק ג (כל הפסוק)
פסוק ד (כל הפסוק)
"חיות" - (חולין קמו) פרט לטרפות
"טהורות" - פרט לעוף טמא לפי שהנגעים באין על לשון הרע (חולין קמ ערכין טו) שהוא מעשה פטפוטי דברים לפיכך הוזקקו לטהרתו צפרים שמפטפטין תמיד בצפצוף קול
"ועץ ארז" - לפי שהנגעים באין על גסות הרוח
"ושני תולעת ואזוב" - מה תקנתו ויתרפא ישפיל עצמו מגאותו כתולעת וכאזוב
"עץ ארז" - מקל של ארז
"ושני תולעת" - לשון של צמר צבוע זהורית (ב"מ כט)פסוק ה (כל הפסוק)
פסוק ו (כל הפסוק)
פסוק ח (כל הפסוק)
פסוק ט (כל הפסוק)
פסוק י (כל הפסוק)
"וכבשה אחת" - לחטאת
"ושלשה עשרונים" - לנסכי שלשה כבשים הללו שחטאתו ואשמו של מצורע טעונין נסכים (מנחות צא)
"ולוג אחד שמן" - להזות עליו שבע וליתן ממנו על תנוך אזנו ומתן בהונותפסוק יא (כל הפסוק)
פסוק יב (כל הפסוק)
"והקריב אתו לאשם" - יקריבנו לתוך העזרה לשם אשם
"להניף" - שהוא טעון תנופה חי
"והניף אותם" - את האשם ואת הלוגפסוק יג (כל הפסוק)
"במקום אשר ישחט וגו'" - על ירך המזבח בצפון ומה ת"ל והלא כבר נאמר בתורת אשם בפרשת צו את אהרן שהאשם טעון שחיטה בצפון לפי שיצא זה מכלל אשמות לידון בהעמדה (זבחים כ) יכול תהא שחיטתו במקום העמדתו לכך נאמר ושחט במקום אשר ישחט וגו'
"כי כחטאת" - כי ככל החטאות
"האשם" - הזה
"הוא לכהן" - בכל עבודות התלויות בכהן הושוה אשם זה לחטאת שלא תאמר הואיל ויצא דמו מכלל שאר אשמות להנתן על תנוך ובהונות לא יהא טעון מתן דמים ואימורים לגבי מזבח לכך נאמר כי כחטאת האשם הוא לכהן יכול יהא דמו ניתן למעלה כחטאת ת"ל וכו' בתורת כהניםפסוק יד (כל הפסוק)
"תנוך" - גדר אמצעי שבאוזן ולשון תנוך לא נודע לי והפותרים קורים לו טנדרו"ס
"בהן" - גודלפסוק טז (כל הפסוק)
פסוק כ (כל הפסוק)
פסוק כא (כל הפסוק)
"ועשרון סלת אחד" - לכבש זה שהוא א' יביא עשרון א' לנסכיו
"ולוג שמן" - לתת ממנו על הבהונות ושמן של נסכי המנחה לא הוזקק הכתוב לפרשפסוק כג (כל הפסוק)
פסוק כח (כל הפסוק)
פסוק לד (כל הפסוק)
פסוק לה (כל הפסוק)
פסוק לו (כל הפסוק)
"בטרם יבא הכהן וגו'" - שכל זמן שאין כהן נזקק לו אין שם תורת טומאה
"ולא יטמא כל אשר בבית" - (ת"כ) שאם לא יפנהו ויבא הכהן ויראה הנגע נזקק להסגר וכל מה שבתוכו יטמא ועל מה חסה תורה אם על כלי שטף יטבילם ויטהרו ואם על אוכלין ומשקין יאכלם בימי טומאתו הא לא חסה התורה אלא על כלי חרס שאין להם טהרה במקוהפסוק לז (כל הפסוק)
פסוק מ (כל הפסוק)
"וחלצו את האבנים" - כתרגומו וישלפון יטלום משם כמו (דברים כה) וחלצה נעלו ל' הסרה
"אל מקום טמא" - (ת"כ) מקום שאין טהרות משתמשות שם למדך הכתוב שהאבנים הללו מטמאות מקומן בעודן בופסוק מא (כל הפסוק)
"יקצע" - (דריצי"ר בלע"ז) ובל' משנה יש הרבה
"מבית" - (ת"כ) מבפנים
"סביב" - סביבות הנגע בת"כ נדרש כן שיקלוף הטיח שסביב אבני הנגע
"הקצו" - ל' קצה אשר קצעו בקצוע הנגע סביבפסוק מג (כל הפסוק)
"הקצות" - לשון העשות וכן הטוח אבל חלץ את האבנים מוסב הל' אל האדם שחלצן והוא משקל ל' כבד כמו כפר דבר
"ואם ישוב הנגע וגו'" - (ת"כ) יכול חזר בו ביום יהא טמא ת"ל ושב הכהן ואם ישוב מה שיבה האמורה להלן בסוף שבוע אף שיבה האמורה כאן בסוף שבועפסוק מד (כל הפסוק)
פסוק מה (כל הפסוק)
"ואם בא יבא" - לסוף שבוע שני
"וראה והנה לא פשה" - מקרא זה בא ללמד בעומד בעיניו בראשון ובשני מה יעשה לו יכול יטהרנו כמשמעו של מקרא וטהר הכהן את הבית ת"ל כי נרפא הנגע לא טהרתי אלא את הרפוי ואין רפוי אלא הבית שהוקצה והוטח ולא חזר הנגע אבל זה טעון חליצה וקצוי וטיחה ושבוע שלישי וכן המקרא נדרש ואם בא יבא בשני וראה והנה לא פשה יטיחנו ואין טיחה בלא חלוץ וקצוי ואחרי הטוח את הבית וטהר הכהן את הבית אם לא חזר לסוף השבוע כי נרפא הנגע ואם חזר כבר פירש על החוזר שטעון נתיצהפסוק מו (כל הפסוק)
"כל ימי הסגיר אותו" - (ת"כ) ולא ימים שקלף את נגעו יכול שאני מוציא המוחלט שקלף את נגעו ת"ל כל ימי
"יטמא עד הערב" - (ת"כ) מלמד שאין מטמא בגדים יכול אפי' שהה בכדי אכילת פרס (עירובין דף פג) ת"ל והאוכל בבית יכבס את בגדיו אין לי אלא אוכל שוכב מנין ת"ל והשוכב אין לי אלא אוכל ושוכב לא אוכל ולא שוכב מנין ת"ל יכבס יכבס ריבה א"כ למה נא' אוכל ושוכב ליתן שיעור לשוכב כדי אכילת פרס (ברכות מא)
