רש"י על ויקרא יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · רש"י על ויקרא · יד · >>

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"זאת תהיה תורת המצורע וגו'" - (מגילה כא) מלמד שאין מטהרין אותו בלילה

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אל מחוץ למחנה" - חוץ לשלש מחנות שנשתלח שם בימי חלוטו

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"חיות" - (חולין קמו) פרט לטרפות

"טהורות" - פרט לעוף טמא לפי שהנגעים באין על לשון הרע (חולין קמ ערכין טו) שהוא מעשה פטפוטי דברים לפיכך הוזקקו לטהרתו צפרים שמפטפטין תמיד בצפצוף קול

"ועץ ארז" - לפי שהנגעים באין על גסות הרוח

"ושני תולעת ואזוב" - מה תקנתו ויתרפא ישפיל עצמו מגאותו כתולעת וכאזוב

"עץ ארז" - מקל של ארז

"ושני תולעת" - לשון של צמר צבוע זהורית (ב"מ כט)

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"על מים חיים" - נותן אותם תחלה בכלי כדי שיהא דם צפור ניכר בהם וכמה הם רביעית

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"את הצפור החיה יקח אתה" - מלמד שאינו אוגדה עמהם אלא מפרישה לעצמה אבל העץ והאזוב כרוכים יחד בלשון הזהורית כענין שנא' ואת עץ הארז ואת שני התולעת ואת האזוב קיחה אחת לשלשתן יכול כשם שאינה בכלל אגודה כן לא תהא בכלל טבילה ת"ל וטבל אותם ואת הצפור החיה החזיר את הצפור לכלל טבילה

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וישב מחוץ לאהלו" - (ת"כ חולין קמא) מלמד שאסור בתשמיש המטה

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"את כל שערו וגו'" - כלל ופרט וכלל להביא כל מקום כנוס שער ונראה

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וכבשה אחת" - לחטאת

"ושלשה עשרונים" - לנסכי שלשה כבשים הללו שחטאתו ואשמו של מצורע טעונין נסכים (מנחות צא)

"ולוג אחד שמן" - להזות עליו שבע וליתן ממנו על תנוך אזנו ומתן בהונות

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לפני ה'" - (סוטה ז) בשער נקנור ולא בעזרה עצמה לפי שהוא מחוסר כפורים

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והקריב אתו לאשם" - יקריבנו לתוך העזרה לשם אשם

"להניף" - שהוא טעון תנופה חי

"והניף אותם" - את האשם ואת הלוג

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"במקום אשר ישחט וגו'" - על ירך המזבח בצפון ומה ת"ל והלא כבר נאמר בתורת אשם בפרשת צו את אהרן שהאשם טעון שחיטה בצפון לפי שיצא זה מכלל אשמות לידון בהעמדה (זבחים כ) יכול תהא שחיטתו במקום העמדתו לכך נאמר ושחט במקום אשר ישחט וגו'

"כי כחטאת" - כי ככל החטאות

"האשם" - הזה

"הוא לכהן" - בכל עבודות התלויות בכהן הושוה אשם זה לחטאת שלא תאמר הואיל ויצא דמו מכלל שאר אשמות להנתן על תנוך ובהונות לא יהא טעון מתן דמים ואימורים לגבי מזבח לכך נאמר כי כחטאת האשם הוא לכהן יכול יהא דמו ניתן למעלה כחטאת ת"ל וכו' בתורת כהנים

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"תנוך" - גדר אמצעי שבאוזן ולשון תנוך לא נודע לי והפותרים קורים לו טנדרו"ס

"בהן" - גודל

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לפני ה'" - (תורת כהנים) כנגד בית קדשי הקדשים

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואת המנחה" - מנחת נסכים של בהמה

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ועשרון סלת אחד" - לכבש זה שהוא א' יביא עשרון א' לנסכיו

"ולוג שמן" - לתת ממנו על הבהונות ושמן של נסכי המנחה לא הוזקק הכתוב לפרש

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ביום השמיני לטהרתו יח" - שמיני לצפרים ולהזאת עץ ארז ואזוב ושני תולעת

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"על מקום דם האשם" - אפי' נתקנח הדם למד שאין הדם גורם אלא המקום גורם

פסוק לד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ונתתי נגע צרעת" - (ויקרא רבה) בשורה היא להם שהנגעים באים עליהם לפי שהטמינו אמוריים מטמוניות של זהב בקירות בתיהם כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר וע"י הנגע נותץ הבית ומוצאן

פסוק לה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כנגע נראה לי בבית" - (נגעים פי"ב ת"כ) אפי' תלמיד חכם שיודע שהוא נגע ודאי לא יפסוק דבר ברור לומר נגע נראה לי אלא כנגע נראה לי

פסוק לו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בטרם יבא הכהן וגו'" - שכל זמן שאין כהן נזקק לו אין שם תורת טומאה

"ולא יטמא כל אשר בבית" - (ת"כ) שאם לא יפנהו ויבא הכהן ויראה הנגע נזקק להסגר וכל מה שבתוכו יטמא ועל מה חסה תורה אם על כלי שטף יטבילם ויטהרו ואם על אוכלין ומשקין יאכלם בימי טומאתו הא לא חסה התורה אלא על כלי חרס שאין להם טהרה במקוה

פסוק לז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"שקערורת" - (ת"כ) שוקעות במראיהן

פסוק מ (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וחלצו את האבנים" - כתרגומו וישלפון יטלום משם כמו (דברים כה) וחלצה נעלו ל' הסרה

"אל מקום טמא" - (ת"כ) מקום שאין טהרות משתמשות שם למדך הכתוב שהאבנים הללו מטמאות מקומן בעודן בו

פסוק מא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"יקצע" - (דריצי"ר בלע"ז) ובל' משנה יש הרבה

"מבית" - (ת"כ) מבפנים

"סביב" - סביבות הנגע בת"כ נדרש כן שיקלוף הטיח שסביב אבני הנגע

"הקצו" - ל' קצה אשר קצעו בקצוע הנגע סביב

פסוק מג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הקצות" - לשון העשות וכן הטוח אבל חלץ את האבנים מוסב הל' אל האדם שחלצן והוא משקל ל' כבד כמו כפר דבר

"ואם ישוב הנגע וגו'" - (ת"כ) יכול חזר בו ביום יהא טמא ת"ל ושב הכהן ואם ישוב מה שיבה האמורה להלן בסוף שבוע אף שיבה האמורה כאן בסוף שבוע

פסוק מד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ובא הכהן וראה והנה פשה" - (ת"כ) יכול לא יהא החוזר טמא אלא א"כ פשה נאמר צרעת ממארת בבתים ונאמר צרעת ממארת בבגדים מה להלן טמא את החוזר אע"פ שאינו פושה אף כאן טמא את החוזר אע"פ שאינו פושה א"כ מה ת"ל והנה פשה אין כאן מקומו של מקרא זה אלא ונתץ את הבית היה לו לכתוב אחר ואם ישוב הנגע וראה והנה פשה הא לא בא ללמד אלא על נגע העומד בעיניו בשבוע ראשון ובא בסוף שבוע שני ומצאו שפשה שלא פירש בו הכתוב למעלה כלום בעומד בעיניו בשבוע ראשון ולמדך כאן בפשיון זה שאינו מדבר אלא בעומד בראשון ופשה בשני ומה יעשה לו יכול יתצנו כמו שסמך לו ונתץ את הבית ת"ל ושב הכהן ובא הכהן נלמד ביאה משיבה מה שיבה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע אף ביאה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע ואם חזר נותץ לא חזר טהור (ת"כ) ומנין שאם עמד בזה ובזה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע ת"ל (ובא) ואם בא יבא במה הכתוב מדבר אם בפושה בראשון הרי כבר אמור אם בפושה בשני הרי כבר אמור הא אינו אמור (ובא) ואם בא יבא אלא את שבא בסוף שבוע ראשון ובא בסוף שבוע שני וראה והנה לא פשה זה העומד מה יעשה לו יכול יפטר וילך כמו שכתוב כאן וטהר את הבית ת"ל כי נרפא הנגע לא טהרתי אלא את הרפוי מה יעשה לו ביאה אמורה למעלה וביאה אמורה למטה מה בעליונה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע דגמר לה זהו שיבה זהו ביאה אף בתחתונה כך וכו' כדאיתא בתורת כהנים גמרו של דבר אין נתיצה אלא בנגע החוזר אחר חליצה וקצוי וטיחה ואין החוזר צריך פשיון וסדר המקראות כך הוא ואם ישוב ונתץ והבא אל הבית והאוכל בבית ובא הכהן וראה והנה פשה ודבר הכתוב בעומד בראשון שנותן לו שבוע שני להסגרו ובסוף שבוע שני להסגרו בא וראהו שפשה ומה יעשה לו חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע חזר נותץ לא חזר טעון צפרים שאין בנגעים יותר מג' שבועות

פסוק מה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואם בא יבא" - לסוף שבוע שני

"וראה והנה לא פשה" - מקרא זה בא ללמד בעומד בעיניו בראשון ובשני מה יעשה לו יכול יטהרנו כמשמעו של מקרא וטהר הכהן את הבית ת"ל כי נרפא הנגע לא טהרתי אלא את הרפוי ואין רפוי אלא הבית שהוקצה והוטח ולא חזר הנגע אבל זה טעון חליצה וקצוי וטיחה ושבוע שלישי וכן המקרא נדרש ואם בא יבא בשני וראה והנה לא פשה יטיחנו ואין טיחה בלא חלוץ וקצוי ואחרי הטוח את הבית וטהר הכהן את הבית אם לא חזר לסוף השבוע כי נרפא הנגע ואם חזר כבר פירש על החוזר שטעון נתיצה

פסוק מו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כל ימי הסגיר אותו" - (ת"כ) ולא ימים שקלף את נגעו יכול שאני מוציא המוחלט שקלף את נגעו ת"ל כל ימי

"יטמא עד הערב" - (ת"כ) מלמד שאין מטמא בגדים יכול אפי' שהה בכדי אכילת פרס (עירובין דף פג) ת"ל והאוכל בבית יכבס את בגדיו אין לי אלא אוכל שוכב מנין ת"ל והשוכב אין לי אלא אוכל ושוכב לא אוכל ולא שוכב מנין ת"ל יכבס יכבס ריבה א"כ למה נא' אוכל ושוכב ליתן שיעור לשוכב כדי אכילת פרס (ברכות מא)

פסוק נז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"להורות ביום וגו'" - איזה יום מטהרו ואיזה יום מטמאו