קטגוריה:ויקרא טו ו
נוסח המקרא
והישב על הכלי אשר ישב עליו הזב יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב
וְהַיֹּשֵׁב עַל הַכְּלִי אֲשֶׁר יֵשֵׁב עָלָיו הַזָּב יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב.
וְהַיֹּשֵׁב֙ עַֽל־הַכְּלִ֔י אֲשֶׁר־יֵשֵׁ֥ב עָלָ֖יו הַזָּ֑ב יְכַבֵּ֧ס בְּגָדָ֛יו וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֖יִם וְטָמֵ֥א עַד־הָעָֽרֶב׃
וְ/הַ/יֹּשֵׁב֙ עַֽל־הַ/כְּלִ֔י אֲשֶׁר־יֵשֵׁ֥ב עָלָ֖י/ו הַ/זָּ֑ב יְכַבֵּ֧ס בְּגָדָ֛י/ו וְ/רָחַ֥ץ בַּ/מַּ֖יִם וְ/טָמֵ֥א עַד־הָ/עָֽרֶב׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וּדְיִתֵּיב עַל מָאנָא דְּיִתֵּיב עֲלוֹהִי דּוֹבָנָא יְצַבַּע לְבוּשׁוֹהִי וְיַסְחֵי בְמַיָּא וִיהֵי מְסָאַב עַד רַמְשָׁא׃ |
ירושלמי (יונתן): | וְדִי יְתִיב עַל מָאנָא דִמְיַיחֵד לְמֵיתַב עֲלוֹי דוֹבָנָא יְצַבַּע לְבוּשׁוֹי וְיַסְחֵי בְּאַרְבְּעִין סָאוִוין דְמוֹי וִיהֵי מְסָאָב עַד רַמְשָׁא: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
מדרש ספרא
• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •
[א] "והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב יטמא"-- אין לי אלא בזמן שיושב עליו ונוגע בו. מנין לעשרה מושבות זה על גבי זה, ואפילו על גבי אבן מסמא? ת"ל "והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב יטמא"-- מקום שהזב יושב ומטמא ישב הטהור ויטמא.
[ב] אין לי אלא בזמן שהוא יושב עליו והזב שם. מנין לעשות ריקם כמלא? ת"ל "כלי"-- לעשותו ריקם כמלא.
[ג] אין לי אלא משכב. מרכב מנין? ודין הוא: אם מצינו שלא חלק הכתוב בין נישא לנושא במשכב, כך לא נחלק בין נישא לנושא למרכב. מה לי לא חלק בין נישא לנושא למשכב-- שלא חלק מגעו ממשאו! לא נחלק בין נישא לנושא למרכב שחלק מגעו ממשאו?! ת"ל "כלי"-- לרבות את המרכב.
[ד] ר' חנינא בן חנינא אומר, אם בדרך שלא ירדה עליו הטומאה, יצאה ממנו, בדרך שירדה עליו הטומאה אינו דין שתצא ממנו?! לאו! מה לי החמיר במרכב הנישא, שהרי החמיר בזב הנישא! נחמיר במרכב הנושא שהרי היקל בזב הנושא?! ת"ל "כלי" -- לרבות את המרכב.
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:ויקרא טו ו.
וְהַיֹּשֵׁב עַל הַכְּלִי, אֲשֶׁר יֵשֵׁב עָלָיו הַזָּב
כאשר איש נוגע במשכב, ששכב עליו הזב, כבר נגיעה קלה אחת מחייבת: "יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם, וְטָמֵא עַד הָעָרֶב" (ביאור:ויקרא טו ה),
אולם במושב, שאינו "מֶּרְכָּב" (אוכף) (ביאור:ויקרא טו ט), אלוהים הקל, ומגע אינו מטמא שדורש כיבוס ורחיצה. רק ישיבה שלמה מטמאת.
סביר שאדם היושב על כלי, הוא פחות חולה מאדם שחייב לשכב במיטה, וגם האדם יושב פחות זמן, והמקום לא כל חם ולח, כך שיש פחות התפתחות של נגיפים במושב.
יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם, וְטָמֵא עַד הָעָרֶב
ראו: ביאור:ויקרא טו ה.
וְהַנֹּגֵעַ?
כמובן יש נגיעה ויש נגיעה, ולא כל נגיעה היא זהה. תלוי עד כמה מלוכלך היה מקום הנגיעה, ובאיזה מקום בגוף היתה הנגיעה: יד או פנים או פצע פתוח.
לנגיעה רגילה בין יד למושב, בהמשך נאמר: "וְכָל הַנֹּגֵעַ, בְּכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה תַחְתָּיו, יִטְמָא עַד הָעָרֶב" (ביאור:ויקרא טו י), במשמעות: "שָׁטַף בַּמָּיִם" ידיו (ביאור:ויקרא טו יא), ויתבודד עד הערב כטמא.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "ויקרא טו ו"
קטגוריה זו מכילה את 9 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 9 דפים.