ביאור:ויקרא טו ג
ויקרא טו ג: "וְזֹאת תִּהְיֶה טֻמְאָתוֹ בְּזוֹבוֹ: רָר בְּשָׂרוֹ אֶת זוֹבוֹ, אוֹ הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ מִזּוֹבוֹ, טֻמְאָתוֹ הִוא."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:ויקרא טו ג.
ראו מבנה ויקרא טו
וְזֹאת תִּהְיֶה טֻמְאָתוֹ בְּזוֹבוֹ
[עריכה]טֻמְאָתוֹ
[עריכה]כפי שתואר בפסוק הקודם טומאתו של האיש היא כל דבר הזב מבשרו, ככתוב: "אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ, זוֹבוֹ טָמֵא הוּא" (ביאור:ויקרא טו ב).
טֻמְאָתוֹ הִוא
[עריכה]"רָר" - שורש 'רור' - נוזל הפה, רוק, רִיר, נוזל דביק המופרש מגוף (מילוג).
כאשר הטומאה זבה מבשרו של האיש, האיש עצמו נעשה טמא כאשר:
- יש כתם ומחלה בבשרו אשר ריר זב ונזל כמוגלה.
- הזב מבשרו שנזל, לכלך והחתים את בשרו או בגדיו.
כאשר האיש נגע בדבר טמא, כולו נעשה טמא, והוא חייב לטפל בעניין: לנקות את עצמו, בגדיו וכל דבר שהוא נגע בו (ביאור:ויקרא טו יג), להצהיר את שגיאותיו בהגשת קורבן (ביאור:ויקרא טו יד), ולבקש סליחה (ביאור:ויקרא טו טו).