קטגוריה:ויקרא טו לב

אלוהים אמר למשה ואהרון להודיע לעם את חוקי הזב, ככתוב: "דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲמַרְתֶּם אֲלֵהֶם: אִישׁ אִישׁ, כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ, זוֹבוֹ טָמֵא הוּא" (ביאור:ויקרא טו ב).

לאחר סיכום חוקי הזב, הפרק מסתיים במילים: "זֹאת תּוֹרַת הַזָּב", כשם שהפרק הקודם הסתיים, "זֹאת תּוֹרַת הַצָּרָעַת" (ויקרא יד נז), והפרק הקודם הסתיים, "זֹאת תּוֹרַת נֶגַע צָרַעַת בֶּגֶד הַצֶּמֶר אוֹ הַפִּשְׁתִּים" (ויקרא יג נט).

הפסוק אינו מוסיף מידע אלא רק מסכם את הפסוקים הקודמים ומרכז את הנושאים שדנו בהם בפרק.

כדי לשמור על בריאות העם ושלא ימותו ככתוב: "וְלֹא יָמֻתוּ בְּטֻמְאָתָם" (ביאור:ויקרא לו לא), אלוהים מורה לעם מה הוא המצב המסוכן והמדבק.

"זָּב" - שורש 'זוב' - מטפטף, נוזל, נוטף (מילוג). למילה אין משמעות שלילית בלבד, כי נאמר על הארץ המובטחת, "וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִוא אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" (שמות ג ח).

אלוהים הסביר:

• "אִישׁ אִישׁ, כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ, זוֹבוֹ טָמֵא הוּא" (ביאור:ויקרא טו ב) - כל נוזל שיצא מהגוף הוא טמא למגע לאנשים אחרים, אולם לא האיש או האישה עצמם.
• אולם אם לאיש או לאישה יש סימן בבשרו או בעורו, אז הוא וזובו טמאים, ככתוב: "הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ מִזּוֹבוֹ, טֻמְאָתוֹ הִוא" (ביאור:ויקרא טו ג).
• אולם הבעיה היתה עם הזרע, שנשפך, אולם אינו טמא כאשר הוא נמצא במקומו המיועד, לכן נוסף תאור מדויק על "שִׁכְבַת זֶרַע" שמטמאת ודורשת רחיצה, ככתוב בפסוקים (ויקרא טו טז-יח).