קטגוריה:ויקרא טו לג
והדוה בנדתה והזב את זובו לזכר ולנקבה ולאיש אשר ישכב עם טמאה.
וְהַדָּוָה בְּנִדָּתָהּ וְהַזָּב אֶת זוֹבוֹ לַזָּכָר וְלַנְּקֵבָה וּלְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עִם טְמֵאָה.
וְהַדָּוָה֙ בְּנִדָּתָ֔הּ וְהַזָּב֙ אֶת־זוֹב֔וֹ לַזָּכָ֖ר וְלַנְּקֵבָ֑ה וּלְאִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר יִשְׁכַּ֖ב עִם־טְמֵאָֽה׃
וְהַדָּוָה֙ וְ - ו' החיבור
הַ - מילית, ה' הידיעה
דָּוָה֙ - תואר, נקבה, יחיד, נפרד
צורת יסוד: c/d/1739
מורפ': HC/Td/Aafsa בְּנִדָּתָ֔הּ בְּ - מילת יחס
נִדָּתָ֔ - שם עצם, נקבה, יחיד, נסמך
הּ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, נקבה, יחיד
צורת יסוד: b/5079
מורפ': HR/Ncfsc/Sp3fs וְהַזָּב֙ וְ - ו' החיבור
הַ - מילית, ה' הידיעה
זָּב֙ - פועל, קל, בינוני פעיל (הווה), זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: c/d/2100
מורפ': HC/Td/Vqrmsa אֶת אֶת - מילית, מושא ישיר (את)
צורת יסוד: 853
מורפ': HTo־זוֹב֔וֹ זוֹב֔ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
וֹ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 2101
מורפ': HNcmsc/Sp3ms לַזָּכָ֖ר לַ - מילת יחס, ה' הידיעה
זָּכָ֖ר - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: l/2145
מורפ': HRd/Ncmsa וְלַנְּקֵבָ֑ה וְ - ו' החיבור
לַ - מילת יחס, ה' הידיעה
נְּקֵבָ֑ה - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד
צורת יסוד: c/l/5347
מורפ': HC/Rd/Ncfsa וּלְאִ֕ישׁ וּ - ו' החיבור
לְ - מילת יחס
אִ֕ישׁ - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: c/l/376
מורפ': HC/R/Ncmsa אֲשֶׁ֥ר אֲשֶׁ֥ר - מילית, זיקה (ש/אשר)
צורת יסוד: 834 a
מורפ': HTr יִשְׁכַּ֖ב יִשְׁכַּ֖ב - פועל, קל, עתיד, גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 7901
מורפ': HVqi3ms עִם עִם - מילת יחס
צורת יסוד: 5973 a
מורפ': HR־טְמֵאָֽה טְמֵאָֽה - תואר, נקבה, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 2931
מורפ': HAafsa׃
תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):
וְהַדָּוָה֙ פשטא (משנה, דרגא 3)
בְּנִדָּתָ֔הּ זקף קטן (מלך, דרגא 2)
וְהַזָּב֙ פשטא (משנה, דרגא 3)
אֶת־זוֹב֔וֹ זקף קטן (מלך, דרגא 2)
לַזָּכָ֖ר טפחא (מלך, דרגא 2)
וְלַנְּקֵבָ֑ה אתנחתא (קיסר, דרגא 1)
וּלְאִ֕ישׁ זקף גדול (מלך, דרגא 2)
אֲשֶׁ֥ר מרכא (משרת, דרגא 5) יִשְׁכַּ֖ב טפחא (מלך, דרגא 2)
עִם־טְמֵאָֽה סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)
וְהַדָּוָה הכואבת בְּנִדָּתָהּ, וְהַזָּב אֶת זוֹבוֹ, לַזָּכָר וְלַנְּקֵבָה, וּלְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עִם טְמֵאָה נידה, זבה או יולדת. {פ}
פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְלִדְסְאוֹבְתַהּ בְּרִיחוּקַהּ וְלִדְדָּאִיב יָת דּוֹבֵיהּ לִדְכַר וּלְנוּקְבָּא וְלִגְבַר דְּיִשְׁכּוֹב עִם מְסָאַבְתָּא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְלִדְסִיאוֹבְתָּא בְּעִידוּנֵי רִיחוּקָהּ וּלְדִדַיֵיב יַת דִיבֵיהּ לִדְכַר אוֹ לְנוּקְבָא וְלִגְבַר דִי יְשַׁמֵשׁ עִם מְסָאָבְתָּא כָּל אִלֵין יֶהֱוָון זְהִירִין בְּסוֹאֲבַתְהוֹן וְכַד יִדְכּוּן יַיְתוּן יַת קוּרְבָּנֵיהוֹן מְטוֹל לִמְכַפְּרָא עֲלֵיהוֹן: |
מדרש ספרא
• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •
[יב] "והדוה בנדתה"-- זקנים הראשונים היו אומרים "תהיה בנדתה"-- לא תכחול ולא תפקוס עד שתבא במים. עד שבא רבי עקיבא ולמד: נכנס הדבר לידי איבה והוא מבקש לגרשה. הא מה אני מקיים "והדוה בנדתה"-- תהא בנדתה עד שתבא במים.
[יג] "והזב את זובו"-- אחרים אומרים, מה הזב מטמא במשא אף הזוב מטמא במשא.
"לזכר"-- לרבות את המצורע. "ולנקבה"-- לרבות את היולדת. ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר, הרי הוא אומר "והזב את זובו לזכר"-- כל שהוא זכר, בין גדול בין קטן. "ולנקבה"-- כל שהיא נקבה, בין גדולה בין קטנה.
"ולאיש אשר ישכב עם טמאה"-- להביא את הבא על שומרת יום כנגד יום.רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ולפי סדר הפרשיות היה ראוי שיקדים ויאמר ולאיש אשר ישכב עם טמאה ושתסיים הפרשה לזכר ולנקבה, ושיאמר כך והדוה בנדתה והאיש אשר ישכב עם טמאה והזב את זובו לזכר ולנקבה, כי כן סדור הפרשיות אם תסתכל בהן. אבל לפי דעתי שנה הענין מפני שיהיה סיום הפרשה במלת טמאה כדי להסמיך אותו למיתת בני אהרן, ולרמוז בזה כי מיתתן היתה על שנכנסו למקדש בטומאה, כי זו אחת מן הדעות שבאו לחכמים ז"ל במדרשם בחטאם של נדב ואביהוא, יש אומרים על אש זרה וכן מפורש בכתוב (ויקרא י) ויקריבו לפני ה' אש זרה, וכתיב בתריה ותצא אש מלפני ה'. יש אומרים, שתויי יין, דדריש סמוכין שסמך הכתוב לחטאם יין ושכר אל תשת. ויש אומרים הורו הלכה בפני רבן, מדסמיך ליה ולהורות.
ויש אומרים על שהיו עומדין בלא נשים שלא היו רוצין להנשא, והרבה היו עגונות שהיו ממתינות להם, והיו גסי הרוח ואומרים אחי אבינו מלך אבינו כהן גדול אחי אמנו נשיא ישראל אנו סגני כהונה, אי זו אשה הגונה לנו, ועל כן נענשו, שנאמר (תהלים עח) בחוריו אכלה אש ובתולותיו לא הוללו למה בחוריו אכלה אש על כי בתולותיו לא הוללו. ויש אומרים על קריבת הר סיני שהציצו יותר מדאי ובשביל כך מתו, והמתין להם הקב"ה עד עכשו שלא לערבב שמחת התורה, וזהו שכתוב אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה', כלומר על קריבת הר סיני, לפי ששם הזהיר משה כבר ואמר להם (שמות יט) והכהנים והעם וגו'. ויש אומרים על שנכנסו למקדש בטומאה, פירוש בלא קדוש ידים ורגלים שהוא במיתה, שנאמר (שם ל) ורחצו ידיהם ורגליהם ולא ימותו. ולפיכך סיימה הפרשה ולאיש אשר ישכב עם טמאה וסמיך ליה אחרי מות. הרי בכאן ששה דעות בחטאם ואפשר שחטאו בכולן.
ואולי מה שכתוב ותאכל אותם מלא בוא"ו, ירמוז לזה. מלבד שיש בו רמז למה שהזכירו רז"ל בסוף פרק קמא דיומא, שש אשות הן, וכבר הזכרתים שם.
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
" והזב" והעיון בדבר הזב הוא שהוא להעיר אזן על חטא שקדם. את זובו: " לזכר ולנקבה" ועם זה ראוי להתבונן הבדל זוב הזכר מזוב הנקבה כי זוב הנקבה לא יטמא זולתי האדום וזוב הזכר לא יטמא זולתי בהיותו בלתי אדום:
" ולאיש אשר ישכב עם טמאה" גם כן ראוי להתבונן שעל האיש השוכב עם טמאה אמר ותהי נדתה עליו ולא כן יאמר על הטהורה שישכב הזב אותה כי בזה יורה שהזכר מתקלקל יותר בשכיבת הדוה ממה שתתקלקל האשה כשכיבת החולה כמו שבא הנסיון במצורעת וזולתה:בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
פרשנות מודרנית:
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "ויקרא טו לג"
קטגוריה זו מכילה את 29 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 29 דפים.