בעל הטורים על התורה/ויקרא/טו
(ב) דברו אל בני ישראל. ובפ' נגעים לא אמר דברו לפי שע"י העגל שעשה אהרן באו נגעים על ישראל. וסמך פרשת זב למצורע לפי שע"י הנחש נתקללה האשה בזיבה והנחש בצרעת:
(ג) החתים בשרו מזובו. בגימטריא זה בחתימת פי האמה:
(ד) ישכב עליו. בגימטריא זה מיוחד לשכיבה:
וכל הכלי. בגימטריא אבל לא האבן:
(ה) ורחץ במים. בגי' ובארבעים סאה. ד"א במים במי מ' פי' מ' סאה:
(יא) שטף. ב' דין ואידך וחלף ביהודה שטף ועבר שזב צריך מים חיים:
(יב) יגע. בגימטריא היסט. איזהו מגע במקצתו שהוא שכולו זהו היסטו:
(יד) ובא לפני יהו"ה אל פתח. בגי' הנה מלמד שהזב הוא טובל מבעוד יום:
(טז) תצא ממנו. בגי' זה זרע יורה כחץ:
כי תצא ממנו. בגי' זרע לח לא יבש:
ורחץ במים את כל בשרו. בגימ' ולא יהא בו חציצה בבשרו ושערו:
(יט) דם יהיה זובה בבשרה. בגימטריא הן דם נדה מטמא לח ויבש:
תהיה בנדתה. (עם האותיות) בגימטריא עד שהיא תבא במים (עם התיבות):
(כו) כטומאת. ב'. כטומאת נדתה כטומאת הנדה היתה וגו' כדאיתא במדרש שמדמה אותם לטומאת נדה מה נדה יש לה טהרה במים אף ישראל יש להן טהרה שנאמר וזרקתי עליכם מים וגו' אי נמי מה נדה כהן נכנס עמה בבית אף ישראל אע"פ שהן טמאים שכינה ביניהם שנאמר השוכן אתם בתוך טומאותם ולא כמת שאין הכהן נכנס עמו בבית. י"א פעמים כתיב בפרשה זבה זובו זובה נגד י"א יום שבין נדה לנדה:
(לג) ולאיש. ג' דין ואידך ולאיש שתים מכסות להנה ולאיש בושת בן שאול כי הם ב' תיבות ולאיש אשר ישכב יש לו להתבייש כדכתיב ולאיש בושת כיצד יעשה כמו שמצינו בר"א שהיה מגלה טפח ומכסה טפח ודומה לו כמו שכפאו שד וזו ולאיש שתים מכסות: