ביאור:בבלי בבא קמא דף עט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)


גנב והקדיש, גנב והקיף [1], גנב והחליף, גנב ונתן במתנה, גנב ופרע חובו, גנב ופרע בהקיפו [2], גנב ושלח סבלונות בבית חמיו - משלם תשלומי ארבעה וחמשה.'

מאי קא משמע לן?

אשמעינן רישא גנב ונתן לאחר וטבח, דיש שליח לדבר עבירה; אף על גב דבכל התורה כולה אין שליח לדבר עבירה - הכא יש שליח לדבר עבירה; מאי טעמא? 'וטבחוֹ' ו'מכרוֹ': מה מכירה דלא אפשר דלאו על ידי אחר - אף טביחה על ידי אחר מחייב;

ואשמעינן סיפא גנב והקדיש: מה לי מכרו להדיוט מה לי מכרו לשמים!?

משנה:

גנב ברשות הבעלים, וטבח ומכר חוץ מרשותם [3], או שגנב חוץ מרשותם [4] וטבח ומכר ברשותם, או שגנב וטבח ומכר חוץ מרשותם - משלם תשלומי ארבעה וחמשה; אבל גנב וטבח ומכר ברשותם – פטור [5].

היה [6] מושכו ויוצא, ומת ברשות הבעלים – פטור [7];

הגביהו [8] או הוציאו מרשות בעלים ומת – חייב.

נתנוֹ [9] לבכורות בנו [10] או לבעל חוב, לשומר חנם, לשואל, לנושא שכר, ולשוכר, והיה מושכו [11], ומת ברשות הבעלים [12] – פטור [13];

הגביהו או שהוציאו מרשות הבעלים ומת – חייב.

גמרא:

בעי אמימר: תיקנו משיכה בשומרים [14] או לא?

אמר רב יימר: תא שמע: נתנוֹ לבכורות בנו, או לבעל חובו, לשומר חנם, ולשואל, לנושא שכר, ולשוכר, היה מושכו ויוצא ומת ברשות הבעלים – פטור; מאי? לאו שומר [15], ושמע מינה 'תיקנו משיכה בשומרין'?

אמר ליה: לא, גנב [16]

הא - תנא ליה רישא!?

תנא גנב שגנב מבית הבעלים, ותנא גנב שגנב מבית שומר.

אמר ליה רב אשי: לא תדחייה: מה לי גנב שגנב מבית שומר מה לי גנב שגנב מבית בעלים? אלא - לאו שומר, ושמע מינה 'תיקנו משיכה בשומרין'?

שמע מינה.

איתמר נמי: אמר רבי אלעזר: כדרך שתיקנו משיכה בלקוחות - כך תיקנו משיכה בשומרין.

תניא נמי הכי: כדרך שתיקנו משיכה בלקוחות - כך תיקנו משיכה בשומרין, וכשם שהקרקע נקנית בכסף בשטר ובחזקה - כך שכירות נקנית בכסף בשטר ובחזקה.

שכירות דמאי? אילימא


עמוד ב


שכירות דמטלטלין [17] - מטלטלי בני שטרא נינהו [18]? [19]?

אמר רב חסדא: שכירות דקרקע.

אמר רבי אלעזר: ראוהו שהטמין בחורשין [20] וטבח ומכר - משלם תשלומי ארבעה וחמשה. אמאי? הא לא משך?

אמר רב חסדא: שהכישה במקל.

אמרי: וכיון דראוהו [21] - גזלן הוא!

תוספות ד"ה כיון דראוהו גזלן הוא – כלומר: שעושה במקום גלוי, ולא דמי לגונב בבית או בחצר.

כיון דקא מטמרי מנייהו - גנב הוא.

ואלא גזלן - היכי דמי?

אמר רבי אבהו: כגון בניהו בן יהוידע, שנאמר (שמואל ב כג כא: והוא הכה את איש מצרי אשר מראה וביד המצרי חנית וירד אליו בשבט ) ויגזל את החנית מיד המצרי ויהרגהו בחניתו'.

רבי יוחנן אמר: כגון בעלי שכם, שנאמר (שופטים ט כה) וישימו לו בעלי שכם מארבים על ראשי ההרים ויגזלו את כל אשר יעבר עליהם בדרך [ויגד לאבימלך].

ורבי אבהו - מאי טעמא לא אמר מהאי?

אמר לך: כיון דמטמרי איטמורי - לא גזלני נינהו.

ורבי יוחנן?

הא דקא מטמרי דלא ניחזינהו אינשי וניערקו מנייהו.

'שאלו תלמידיו את רבן יוחנן בן זכאי: מפני מה החמירה תורה בגנב [22] יותר מגזלן?

אמר להן: זה השוה כבוד עבד לכבוד קונו [23], [24] וזה [25] לא השוה כבוד עבד לכבוד קונו [26]: כביכול עשה עין של מטה כאילו אינה רואה ואוזן של מטה כאילו אינה שומעת, שנאמר (ישעיהו כט טו) הוי המעמיקים מה' לסתיר עצה [27] והיה במחשך מעשיהם [ויאמרו מי ראנו ומי ידענו], וכתיב (תהלים צד ז) ויאמרו לא יראה יה ולא יבין אלהי יעקב, וכתיב (יחזקאל ט ט: ויאמר אלי עון בית ישראל ויהודה גדול במאד מאד ותמלא הארץ דמים והעיר מלאה מטה) כי אמרו עזב ה' את הארץ ואין ה' רואה.

<תניא> 'אמר רבי מאיר: משלו משל משום רבן גמליאל: למה הדבר דומה? לשני בני אדם שהיו בעיר ועשו משתה; אחד זימן את בני העיר ולא זימן את בני המלך, ואחד לא זימן את בני העיר ולא זימן את בני המלך - איזה מהן עונשו מרובה? הוי אומר זה שזימן את בני העיר ולא זימן את בני המלך.

אמר רבי מאיר: בא וראה כמה גדול כח של מלאכה: שור, שביטלו ממלאכתו – חמשה; שה, שלא ביטלו ממלאכתו – ארבעה.

אמר רבן יוחנן בן זכאי: בא וראה כמה גדול כבוד הבריות: שור שהלך ברגליו – חמשה; שה שהרכיבו [28] על כתיפו [29] – ארבעה [30]'.

משנה:

אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל [31], אבל מגדלין בסוריא [32] ובמדברות של ארץ ישראל;

אין מגדלין תרנגולין בירושלים [33] מפני הקדשים [34] ולא כהנים בארץ ישראל [35] מפני הטהרות [36];

אין מגדלין חזירין בכל מקום [37];

לא יגדל אדם את הכלב [38] אלא אם כן היה קשור בשלשלת;

אין פורסין נישובים [39] ליונים אלא אם כן היה רחוק מן הישוב [40] שלשים ריס [41].

גמרא:

תנו רבנן: אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל, אבל מגדלין בחורשין [42] שבארץ ישראל; בסוריא - אפילו בישוב, ואין צריך לומר בחוצה לארץ.

תניא אידך: 'אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל, אבל מגדלין במדבר שביהודה ובמדבר שבספר עכו; ואף על פי שאמרו אין מגדלין בהמה דקה - אבל מגדלין בהמה גסה לפי שאין גוזרין גזרה על הצבור אלא אם כן רוב צבור יכולין לעמוד בה [43]: בהמה דקה אפשר להביא מחוצה לארץ, בהמה גסה אי אפשר להביא מחוצה לארץ; ואף על פי שאמרו אין מגדלין בהמה דקה, אבל משהה הוא קודם לרגל שלשים יום וקודם משתה בנו שלשים יום, ובלבד שלא ישהה את האחרונה [44] שלשים יום [45];

ס"א: דסלקא דעתא אמינא דאי נפק ליה רגל ומכי זבנה עד השתא אכתי לא מלו ליה תלתין יומין - לא נימא 'תלתין משרא שרי ליה לשהויי', אלא כיון דנפק ליה רגל - לא מבעי ליה לשהויי;


הערות[עריכה]

  1. ^ מכר באמנה ואשראי ולא קיבל דמים
  2. ^ שהקיפו חבירו פרקמטיא באשראי ופרע לו בהמה זו
  3. ^ כשהוציא מרשותו נעשה עליו גנב (לרב יהודה) וקנאו
  4. ^ קנאו במשיכה מיד ונעשה גנב עליו
  5. ^ דלא נעשה עליו גנב
  6. ^ גנב
  7. ^ מכלום; ספרים אחרים: מכפל
  8. ^ אפילו ברשות בעלים, שהרי הגבהה קונה בכל מקום [קדושין כה,ב]
  9. ^ בעליו
  10. ^ לכהן בחמשה סלעים של פדיון הבן
  11. ^ הכהן או בעל חוב או השומר
  12. ^ לשנא אחרינא: נתנו גנב לבכורות בנו, ונתנו לו שָם במקום שגנבו לשומר חנם ולשואל
  13. ^ הגנב מכלום; ולשון אחרינא עיקר: האי 'חייב' - אגנב קאי, דמחייב גנב בקנין שלוחיו; דאי בנותנו בעליו - מאי 'חייב'? נהי ד'שואל' - מצי למימר 'חייב באונסין'; אלא שאר שומרים - מי חייבי במתה כדרכה? ועוד: לגבי כהן ובעל חוב - מאי 'חייב' ו'פטור' איכא? 'הפסיד' ו'לא הפסיד' מבעי ליה
  14. ^ שלא יתחייב שומר בשמירה עד שימשוך
  15. ^ היה מושכו שומר ומת - חייב גנב במשיכת שומר
  16. ^ והכי קאמר: נתן בעל הבית לבכורות בנו כו', ובא גנב לגונבו משם; היה מושכו ויוצא כו'
  17. ^ שהשכיר לו כליו
  18. ^ בתמיה
  19. ^ הא לא מקנו מטלטלין אלא במשיכה, כדאמרינן בקדושין (דף כו,א); ונהי נמי דמקנו בכספא לענין קבולי 'מי שפרע' מיהו בשטר לא מיקנו מידי, דדברים בעלמא נינהו, כדאמרינן ב'הזהב' (בבא מציעא דף מט,א) 'דברים אין בהם משום מחוסרי אמנה'
  20. ^ שנטמן ביער לגנוב בהמות הרועות שם
  21. ^ ולא דומה לגנב בפני שנים, דהתם - אף על גב דחזו ליה שאר אינשי - לא מיסתפי מינייהו, דמימר אמר: לא מינייהו שקילנא מידי; אבל 'חורשין' - מרעה לכל היא, ולא ידע דמאן ניהו הך בהמה, וכיון דלא מיסתפי מכולי עלמא
  22. ^ לשלם כפל ארבעה וחמשה
  23. ^ לא ירא מבני אדם כדרך שלא ירא מהקב"ה
  24. ^ אבל
  25. ^ גנב
  26. ^ אלא כיבד העבד יותר מקונו, שהוא ירא מבני אדם ומעין של מעלה לא נזהר
  27. ^ 'לסתיר עצה' כמו להסתיר יועץ במסתרים, לגנוב להרֵעַ
  28. ^ הגנב
  29. ^ וזלזל את עצמו
  30. ^ לפיכך היקל הקב"ה עליו בתשלומין
  31. ^ משום ישוב ארץ ישראל: שמבעיר [אוכל] את השדות וכל שדות ארץ ישראל - סתמן דישראל
  32. ^ ארם צובה, דדוד כיבשה; וקסבר דלא שמיה כיבוש, והויא כחוצה לארץ, ובחוצה לארץ מותר לגדל, דלא חיישינן לישוב, ואם יפסידו שדות אחרים - ישלמנה
  33. ^ אפילו ישראל
  34. ^ שישראל אוכלים שם בשר שלמים ותודה ומעשר בהמה, ודרך תרנגולים לנקר באשפה; [והסיבה:] שמא יביאו עצם כעדשה מן השרץ ויטמאו את הקדשים
  35. ^ ולא יגדלו כהנים תרנגולין בכל ארץ ישראל
  36. ^ שהכהנים אוכלין תרומה - הן צריכין להזהר בטהרתן
  37. ^ טעמא מפרש בגמרא
  38. ^ מפני שנושך ומנבח, ומפלת אשה מיראתו
  39. ^ 'נישובים': פחים
  40. ^ שלא ילכדו בהן יוני בני הישוב
  41. ^ ארבע מילין
  42. ^ ביערות, כדמתרגמינן 'ביער' = בחורשא (דברים יט ה)
  43. ^ צריכה בישוב למשאוי ולחרישה
  44. ^ שבהן
  45. ^ לקח בהמות קודם לרגל שלשים יום, וסמוך לרגל לא יאמר: "הריני שוחט את המוקדמות ומאחר את האחרונות אף לאחר הרגל עד מלאות שלשים יום למקחן"