ביאור:בבלי בבא קמא דף קיג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

אבל איתיה במתא – לא ^[1], דאמרינן: אימר לא אמרו ליה, דאמרי: אשכחינהו שליחא דב"ד ואמר ליה ^[2].

ולא אמרן אלא ^[3] דלא חליף אבבא דבי דינא ^[4], אבל חליף אבבא דבי דינא – לא ^[5], אמרי: אשכחוה בי דינא ואמרי ליה;

ולא אמרן אלא דאתי ביומיה, אבל לא אתי ביומיה – לא: אימא אישתלויי אשתלי ^[6].

אמר רבא: האי מאן דכתיב עליה פתיחא על דלא אתי לדינא - עד דאתי לדינא לא מקרעינן ליה ^[7]; על דלא ציית לדינא ^[8] - עד דציית ^[9] לא מקרעינן ליה ^[10].

ולא היא: כיון דאמר "צייתנא" - קרעינן ליה ^[11].

אמר רב חסדא: קובעים זמן שני וחמישי ושני ^[12], זמנא וזמנא בתר זמנא, ^[13] ולמחר כתבינן.

רב אסי איקלע בי רב כהנא; חזא ההיא איתתא דאזמנה לדינא בפניא, ובצפרא כתיב עלה פתיחא! אמר ליה: לא סבר לה מר להא דאמר רב חסדא 'קובעין זמן שני וחמישי ושני'?

אמר ליה: הני מילי גברא דאניס וליתיה במתא, אבל איתתא - כיון דאיתה במתא ולא אתיא - מורדת היא.

אמר רב יהודה: לא יהבינא זמנא ^[14] לא ביומי ניסן ולא ביומי תשרי ^[15], לא במעלי יומא טבא ולא במעלי שבתא; אבל מניסן ^[16] לבתר יומי ניסן ^[17], וביומי תשרי - לבתר תשרי קבעינן; ממעלי שבתא לבתר מעלי שבתא לא קבעינן; מאי טעמא? בעבידתיה דשבתא טריד.

אמר רב נחמן: לא יהבינן זמנא, לא לבני כלה ^[18] בכלה ^[19] ולא לבני ריגלא ^[20] בריגלא.

כי הוו אתו ^[21] לקמיה דרב נחמן ^[22], אמר להו: "וכי לדידכו כנופייכו ^[23]"?

והאידנא דאיכא רמאי - חיישינן.

אם היה דבר שיש בו אחריות - חייב לשלם:

מתני ליה רבי לרבי שמעון בריה: לא דבר שיש בו אחריות ממש, אלא אפילו פרה וחורש בה, חמור ומחמר אחריו - חייבין להחזיר מפני כבוד אביהן.

בעי מיניה רב כהנא מרב: מטה ומיסב עליה, שולחן ואוכל עליו – מהו ^[24]?

אמר לו: (משלי ט ט) תן לחכם ויחכם עוד [הודע לצדיק ויוסף לקח] ^[25].

משנה:

אין פורטין ^[26] לא מתיבת המוכסין ^[27], ^[28] ולא מכיס של גבאין ^[29], ואין נוטלין מהם צדקה; אבל נוטל הוא מתוך ביתו ^[30] או מן השוק ^[31].

גמרא:

תנא: 'אבל ^[32] נותן לו דינר ^[33] ונותן לו את השאר ^[34]'.

ומוכסין? והאמר שמואל 'דינא דמלכותא דינא' ^[35]?

אמר רב חנינא בר כהנא אמר שמואל: במוכס שאין לו קצבה ^[36].

דבי רבי ינאי אמרי: במוכס העומד מאליו ^[37].

איכא דמתני לה - אהא: לא ילבש אדם כלאים אפילו על גבי עשרה בגדים להבריח בו את המכס ^[38].

מתניתא - דלא כרבי עקיבא, דתניא: אסור להבריח את המכס; רבי שמעון אומר משום רבי עקיבא: מותר להבריח את המכס; בשלמא לענין כלאים - בהא קמיפלגי: דמר סבר 'דבר שאין מתכוין - מותר', ומר סבר 'דבר שאין מתכוין - אסור'; אלא להבריח בו את המכס מי שרי? והאמר שמואל 'דינא דמלכותא דינא' ^[39]?

אמר רב חנינא בר כהנא אמר שמואל: במוכס שאין לו קצבה;

דבי רבי ינאי אמרי: במוכס העומד מאליו.

ואיכא דמתני אהא [נדרים פ"ג מ"ד]: נודרין ^[40] להרגין ^[41] ולחרמין ^[42] ולמוכסין שהיא של תרומה, שהיא של בית מלך, אף על פי שאינה של תרומה, אף על פי שאינה של מלך;

ולמוכסין? והאמר שמואל 'דינא דמלכותא דינא'?

אמר רב חנינא בר כהנא אמר שמואל: במוכס שאין לו קצבה;

דבי רבי ינאי אמרי: במוכס העומד מאליו.

רב אשי אמר: במוכס כנעני, דתניא: ישראל וכנעני אנס ^[43] שבאו לדין: אם אתה יכול לזכהו בדיני ישראל - זכהו ואמור לו "כך דינינו"; בדיני כנענים - זכהו ואמור לו "כך דינכם"; ואם לאו באין עליו בעקיפין ^[44] - דברי רבי ישמעאל; רבי עקיבא אומר: אין באין עליו בעקיפין, מפני קידוש השם.

ורבי עקיבא - טעמא דאיכא קידוש השם, הא ליכא קידוש השם באין? וגזל כנעני מי שרי? והתניא [ספרא בהר פרשה ו פ"ט ה"ב]: 'אמר רבי שמעון: דבר זה דרש רבי עקיבא כשבא מזפירין: מנין לגזל כנעני שהוא אסור? - תלמוד לומר: (ויקרא כה מח) אחרי נמכר גאולה תהיה לו [אחד מאחיו יגאלנו] ^[45] -

עמוד ב

שלא ימשכנו ויצא ^[46];

יכול יגלום עליו ^[47]?

תלמוד לומר: (ויקרא כה נ) וחשב עם קונהו [משנת המכרו לו עד שנת היבל והיה כסף ממכרו במספר שנים כימי שכיר יהיה עמו]: ידקדק עם קונהו'

אמר רב יוסף: לא קשיא: הא בכנעני, הא בגר תושב ^[48].

אמר ליה אביי: והא תרוייהו [גר תושב וכנעני] גבי הדדי כתיבי; לא לך [נמכר] אלא לגר ^[49] שנאמר 'לגר' ויקרא כה,מז וכי תשיג יד גר ותושב עמך, ומך אחיך עמו ונמכר לגר תושב עמך או לעקר משפחת גר - ולא לגר צדק אלא לגר תושב, שנאמר 'לגר תושב'; 'משפחת גר' - זה העובד כוכבים; כשהוא אומר 'או לעקר' - זה הנמכר לעבודת כוכבים'!

אלא אמר רבא: לא קשיא: כאן בגזילו, וכאן בהפקעת הלוואתו ^[50].

אמר ליה אביי: עבד עברי - הפקעת הלוואתו הוא ^[51]!?

רבא לטעמיה, דאמר רבא: עבד עברי - גופו קנוי ^[52].

אמר רב ביבי בר גידל אמר רבי שמעון חסידא: גזל כנעני אסור, אבידתו מותרת:

גזילו אסור, דאמר רב הונא: מנין לגזל הכנעני שהוא אסור? - שנאמר (דברים ז טז) ואכלת את כל העמים אשר ה' אלהיך נותן לך [לא תחוס עינך עליהם ולא תעבד את אלהיהם כי מוקש הוא לך]: בזמן שהן מסורים בידך, ולא בזמן שאינם מסורין בידך;

אבידתו מותרת, דאמר רב חמא בר גוריא אמר רב: מנין לאבידת הכנעני שהיא מותרת? - שנאמר (דברים כב ג: וכן תעשה לחמרו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה) לכל אבדת אחיך [אשר תאבד ממנו ומצאתה לא תוכל להתעלם]; לאחיך אתה מחזיר, ואי אתה מחזיר לכנעני.

ואימא הני מילי היכא דלא אתי לידיה, דלא מחייב לאהדורי בתרה, אבל היכא דאתי לידיה - אימא ליהדרה?

אמר רבינא: 'ומצאתהּ' - דאתאי לידיה משמע.

תניא: רבי פנחס בן יאיר אומר: במקום שיש חילול השם - אפילו אבידתו אסור.

אמר שמואל: טעותו ^[53] מותרת ^[54]; כי הא:

דשמואל זבן מִכּוּתִי לקנא דדהבא ^[55] במר דפרזלא ^[56] בארבעה זוזי, ^[57] ואבלע ליה חד זוזא ^[58];

רב כהנא זבן מכותי מאה ועשרים חביתא במאה, ואבלע ליה חד זוזא; אמר ליה ^[59]: "חזי דעלך קא סמיכנא" ^[60];

רבינא זבן דיקלא הוא וכותי לצלחא ^[61], אמר ליה לשמעיה: "קדם ואייתי מעיקרו ^[62], דכותי מניינא ידע ^[63]";

רב אשי הוה קאזיל באורחא, חזא שיבשא ^[64] דגופנא בפרדיסא ותלי בה קיטופי ^[65] דעינבי; אמר ליה לשמעיה: "זיל חזי: אי דכותי נינהו – אייתי, אי דישראל נינהו - לא אייתי לי"; שמע ההוא כותי דהוה יתיב בפרדיסא, אמר ליה: "דכותי שרי?"

אמר ליה: "כותי שקיל דמי, ישראל לא שקיל דמי"

גופא: אמר שמואל: דינא דמלכותא דינא.

אמר רבא: תדע דקטלי דיקלי וגשרי גישרי ועברינן עלייהו.

אמר ליה אביי: ודלמא משום דאייאוש להו מינייהו מרייהו?

אמר ליה: אי לא דינא דמלכותא דינא - היכי מייאשי ^[66]?

והא לא קא עבדי ^[67] כדאמר מלכא: מלכא אמר "זילו וקטלו מכל באגי ^[68]", ואינהו אזלו וקטלו מחד באגא ^[69]!?

שלוחא דמלכא כמלכא, ולא טרח ^[70], ואינהו אפסיד אנפשייהו: דאיבעי להו דאינקוט מכוליה באגי ומשקל דמי [ולפרוע את הוצאות הגשר, ואם לא עשו הם – שליח המלכות עושה כפי שנוח לו].

אמר רבא: מאן דמשתכח בבי דרי ^[71] פרע מנתא דמלכא ^[72]; והני מילי שותפא, אבל אריסא - אריסותיה הוא דקא מפיק ^[73].

ואמר רבא: בַּר מתא אַבַּר מתא מיעבט ^[74]; והני מילי דברלא ארעא ^[75] וכרגא ^[76] דהאי שתא ^[77], אבל שתא דחליף - הואיל ואפייס מלכא - חליף ^[78].

ואמר רבא: הני דדיירי דרי ^[79]: בתוך התחום - אסור ליקח מהן ^[80]; מאי טעמא? משום דמערבא חיותא דמתא בהדייהו; חוץ לתחום - מותר ליקח מהם.

אמר רבינא: אם היו בעלים מרדפים אחריהם - אפילו חוץ לתחום אסור.

מכריז רבא ואיתימא רב הונא: דסלקין לעילא ודנחתין לתתא: האי בר ישראל דידע סהדותא לכותי ולא תבעו מיניה, ואזל ואסהיד ליה בדיני דכותי על ישראל חבריה - משמתינן ליה; מאי טעמא? דאינהו מפקי ממונא

הערות

^ לא משמתינן ליה, דהנהו איתתא ושיבבי לא עבדי שליחותם
^ אלא משדרינן ליה עוד שליחות אחרינא בתריה
^ כי אתי ההוא פלוני לביתיה
^ לית ליה אורחא לבבא דבי דינא
^ לא סמכינן אשיבבי
^ שכחו שליחותם קודם ששב אותו פלוני לביתו
^ ואף על גב דאמר "אתינא! אתינא!"
^ שאמרו [לו] "צא תן לו", ולא קיים
^ ויפרע לו
^ ואף על גב דאמר "פרענא"
^ לאלתר, דדלמא לית ליה זוזי השתא, וטרח, אבל באתא לדינא - כל כמה דלא אתי אפקרותא הוא
^ ליום שני בשבת, ואם לא יבא - מזמנין אותו ליום חמישי, ואם לא יבא - מזמנין אותו ליום שני
^ ועד למחר לא כתבינן פתיחא שכל היום ממתינין שמא יבא
^ אין מזמנין אדם לדין
^ בניסן ובתשרי, שהן זמן קציר ובציר
^ שולחים שיבא
^ ביום פלוני באייר
^ באין לשמוע הדרשה בכל שבת
^ אין אומרים לו 'בא ביום שני לדין', דממנע ולא אתי לכלה
^ באין לשמוע הלכות הרגל קודם הרגל שלשים יום
^ תובעין
^ ביום כלה להזמין בעלי דינין לדין
^ לצורך דינכם הקהלתי אתכם
^ כיון דמידי דקאי בגו ביתיה הוא, ולא מתחזי לעלמא כי פרה וחמור, וליכא זילותא דאבוהון? או דלמא כיון דנפקי ועיילי אינשי לביתייהו וחזו להו - איכא זילותא
^ כפרה וחמור כן מטה ושלחן
^ להחליף סלעים בפרוטות
^ מיד מוכסים ליטול הפרוטות מתיבתן שנותנין בה מעות המכס
^ וכן
^ מכיס של גבאי המכס שגובה כסף גולגולת וארנונא לפי שהן של גזל
^ של מוכס ממעות שלו
^ אם יש לו מעות בשוק שאין לוקח מתיבת המכס
^ היה חייב לו פרוטות למוכס מן המכס בשוה חצי דינר ואין לו הפרוטות
^ נותן לו דינר כסף
^ ומקבל הימנו פרוטות בשוה חציו, מפני שהוא כמציל מידו
^ וזה שקיבל את המכס מן המלך בדבר קצוב כך וכך לשנה - אין גזלן
^ אלא נוטל ככל חפצו
^ שלא מאת המלך, אפילו יש לו קצבה
^ ואף על פי שאין כוונתו להנאת לבישה אלא להבריח בו בלבישת כלאים
^ ונמצא שגוזל את המוכס: ישראל זה שקיבל את המכס מיד המלך נכרי בהיתר
^ "קונם כל פירות עלי אם אין תבואה זו של בית המלך"
^ רוצחים
^ בעלי תיגרה ומריבה וגוזלי ממון
^ במוכס שהוא כנעני אנס, ואין לחוש אם גוזלו, היכא דליכא חילול השם: שאין מבין שזה מכזב
^ בחכמה, עד שפוטרין את הישראל
^ בעבד עברי הנמכר לנכרי בשוק משתעי
^ כלומר: שלא יוציאוהו בית דין מיד הכותי אלא בגאולה
^ יכול יניח את הכנעני לכפול ולהוסיף ולתבוע מה שלא נתן
^ אין עובד עבודה זרה ואוכל נבילות
^ בקדושין היא (דף כ,א) ובערכין (דף ל,ב): 'כמה קשה אבקה של שביעית: אדם שנושא ונותן בפירות שביעית - סוף מוכר את עצמו, שנאמר: (ויקרא כה לט: וכי ימוך אחיך עמך) ונמכר לך [לא תעבד בו עבדת עבד ואחר כך כתוב פסוק מז, בו כתוב 'ונמכר לגר', שאביי דורש להלן]; לא לך אלא לכנעני כו' ולעבודה זרה עצמה לחטוב עצים ולשאוב מים' ואכולהו קאי 'גאולה תהיה לו'; אלמא גזל כנעני אסור
^ שאין גזל ממש – שרי, כי ליכא חילול השם; ולהבריח המכס הוי כהפקעת הלואתו
^ שהלוהו על עבודתו, ואפילו הכי אמר רבי עקיבא 'לא יצא על כרחו'
^ כל שש שנים, ונמצא שגזלו ממש
^ היה חייב לו לישראל וטעה בחשבון
^ דליכא חילול השם
^ מזרק של זהב
^ בחזקת של נחושת
^ ועוד טעות אחרת:
^ שעיכב זוז מדמיו והטעהו בחשבון, שלקח שלשה במקום ארבעה
^ רב כהנא לכותי
^ אינו מונה אותם, כדי להוציא עצמו מן החשד; לישנא אחרינא: כותי אמר ליה לרב כהנא: חזי דעלך סמיכנא; זו שמעתי
^ לבקע
^ פסקית של צד העיקר קח לצרכי, שהן עבים
^ מנין הפסקים מנה, אבל לא נתן עיניו כמה דקים יש וכמה גסים יש
^ זמורות
^ אשכולות
^ כלומר: מי הוי יאוש? הא 'יאוש כדי' הוי [עיין בגמרא מיד אחרי המשנה הבאה], ואין כאן שנוי רשות, שברשות הרבים הן; ושינוי מעשה נמי ליכא, דהשתא נמי 'גובא דדיקלא' מקרו
^ שליחותיה
^ באגא = בקעה
^ ואשתכח דלאו דינא דמלכותא הוא ואמאי עברינן עלייהו
^ אין עליו לטרוח וליקח מזה אחד ומזה אחד
^ היו ארבעה שותפין בגורן, והביאו שלשה חלקן בביתן והרביעית נמצא בגורן
^ בשביל כולם, ולכשיבאו חביריו - אין יכולין לומר "שלך היה ולא שלנו"; ואם גבאי זה ישראל הוא, שקנה מן המלך את המס - אין כאן משום גזל, דדינא דמלכותא דינא; ואם כותי הוא - מותר לקנות ממנו
^ דאין לו חלק בגופו של קרקע, ואין עליו לפרוע חלק על הבית; ולענין זבוני - לא מזבנינן מיניה, דגזל הוא מה שנטלו מן האריס
^ רשות ביד ישראל גבאי המלך למשכן בן העיר על מס בן עיר חבירו, דדינא דמלכותא דינא
^ אברול ארעא: מס קרקע שאכל פירות
^ כסף גולגולת
^ דשתא דא
^ והוא - הגבאי - כבר פרע למלך כל קצבה שקיבל עליו שנה שעברה, ומעתה המס שלו, ולו אין כח למשכן את זה על חבירו
^ עכו"ם שיש להם בהמות ומזבלין מהן שדות בשכר
^ בהמה, שמא נתחברה עם בהמותיהם של ישראל, ושל בני ישראל הוא

[1] לא משמתינן ליה, דהנהו איתתא ושיבבי לא עבדי שליחותם

[2] אלא משדרינן ליה עוד שליחות אחרינא בתריה

[3] כי אתי ההוא פלוני לביתיה

[4] לית ליה אורחא לבבא דבי דינא

[5] לא סמכינן אשיבבי

[6] שכחו שליחותם קודם ששב אותו פלוני לביתו

[7] ואף על גב דאמר "אתינא! אתינא!"

[8] שאמרו [לו] "צא תן לו", ולא קיים

[9] ויפרע לו

[10] ואף על גב דאמר "פרענא"

[11] לאלתר, דדלמא לית ליה זוזי השתא, וטרח, אבל באתא לדינא - כל כמה דלא אתי אפקרותא הוא

[12] ליום שני בשבת, ואם לא יבא - מזמנין אותו ליום חמישי, ואם לא יבא - מזמנין אותו ליום שני

[13] ועד למחר לא כתבינן פתיחא שכל היום ממתינין שמא יבא

[14] אין מזמנין אדם לדין

[15] בניסן ובתשרי, שהן זמן קציר ובציר

[16] שולחים שיבא

[17] ביום פלוני באייר

[18] באין לשמוע הדרשה בכל שבת

[19] אין אומרים לו 'בא ביום שני לדין', דממנע ולא אתי לכלה

[20] באין לשמוע הלכות הרגל קודם הרגל שלשים יום

[21] תובעין

[22] ביום כלה להזמין בעלי דינין לדין

[23] לצורך דינכם הקהלתי אתכם

[24] כיון דמידי דקאי בגו ביתיה הוא, ולא מתחזי לעלמא כי פרה וחמור, וליכא זילותא דאבוהון? או דלמא כיון דנפקי ועיילי אינשי לביתייהו וחזו להו - איכא זילותא

[25] כפרה וחמור כן מטה ושלחן

[26] להחליף סלעים בפרוטות

[27] מיד מוכסים ליטול הפרוטות מתיבתן שנותנין בה מעות המכס

[28] וכן

[29] מכיס של גבאי המכס שגובה כסף גולגולת וארנונא לפי שהן של גזל

[30] של מוכס ממעות שלו

[31] אם יש לו מעות בשוק שאין לוקח מתיבת המכס

[32] היה חייב לו פרוטות למוכס מן המכס בשוה חצי דינר ואין לו הפרוטות

[33] נותן לו דינר כסף

[34] ומקבל הימנו פרוטות בשוה חציו, מפני שהוא כמציל מידו

[35] וזה שקיבל את המכס מן המלך בדבר קצוב כך וכך לשנה - אין גזלן

[36] אלא נוטל ככל חפצו

[37] שלא מאת המלך, אפילו יש לו קצבה

[38] ואף על פי שאין כוונתו להנאת לבישה אלא להבריח בו בלבישת כלאים

[39] ונמצא שגוזל את המוכס: ישראל זה שקיבל את המכס מיד המלך נכרי בהיתר

[40] "קונם כל פירות עלי אם אין תבואה זו של בית המלך"

[41] רוצחים

[42] בעלי תיגרה ומריבה וגוזלי ממון

[43] במוכס שהוא כנעני אנס, ואין לחוש אם גוזלו, היכא דליכא חילול השם: שאין מבין שזה מכזב

[44] בחכמה, עד שפוטרין את הישראל

[45] בעבד עברי הנמכר לנכרי בשוק משתעי

[46] כלומר: שלא יוציאוהו בית דין מיד הכותי אלא בגאולה

[47] יכול יניח את הכנעני לכפול ולהוסיף ולתבוע מה שלא נתן

[48] אין עובד עבודה זרה ואוכל נבילות

[49] בקדושין היא (דף כ,א) ובערכין (דף ל,ב): 'כמה קשה אבקה של שביעית: אדם שנושא ונותן בפירות שביעית - סוף מוכר את עצמו, שנאמר: (ויקרא כה לט: וכי ימוך אחיך עמך) ונמכר לך [לא תעבד בו עבדת עבד ואחר כך כתוב פסוק מז, בו כתוב 'ונמכר לגר', שאביי דורש להלן]; לא לך אלא לכנעני כו' ולעבודה זרה עצמה לחטוב עצים ולשאוב מים' ואכולהו קאי 'גאולה תהיה לו'; אלמא גזל כנעני אסור

[50] שאין גזל ממש – שרי, כי ליכא חילול השם; ולהבריח המכס הוי כהפקעת הלואתו

[51] שהלוהו על עבודתו, ואפילו הכי אמר רבי עקיבא 'לא יצא על כרחו'

[52] כל שש שנים, ונמצא שגזלו ממש

[53] היה חייב לו לישראל וטעה בחשבון

[54] דליכא חילול השם

[55] מזרק של זהב

[56] בחזקת של נחושת

[57] ועוד טעות אחרת:

[58] שעיכב זוז מדמיו והטעהו בחשבון, שלקח שלשה במקום ארבעה

[59] רב כהנא לכותי

[60] אינו מונה אותם, כדי להוציא עצמו מן החשד; לישנא אחרינא: כותי אמר ליה לרב כהנא: חזי דעלך סמיכנא; זו שמעתי

[61] לבקע

[62] פסקית של צד העיקר קח לצרכי, שהן עבים

[63] מנין הפסקים מנה, אבל לא נתן עיניו כמה דקים יש וכמה גסים יש

[64] זמורות

[65] אשכולות

[66] כלומר: מי הוי יאוש? הא 'יאוש כדי' הוי [עיין בגמרא מיד אחרי המשנה הבאה], ואין כאן שנוי רשות, שברשות הרבים הן; ושינוי מעשה נמי ליכא, דהשתא נמי 'גובא דדיקלא' מקרו

[67] שליחותיה

[68] באגא = בקעה

[69] ואשתכח דלאו דינא דמלכותא הוא ואמאי עברינן עלייהו

[70] אין עליו לטרוח וליקח מזה אחד ומזה אחד

[71] היו ארבעה שותפין בגורן, והביאו שלשה חלקן בביתן והרביעית נמצא בגורן

[72] בשביל כולם, ולכשיבאו חביריו - אין יכולין לומר "שלך היה ולא שלנו"; ואם גבאי זה ישראל הוא, שקנה מן המלך את המס - אין כאן משום גזל, דדינא דמלכותא דינא; ואם כותי הוא - מותר לקנות ממנו

[73] דאין לו חלק בגופו של קרקע, ואין עליו לפרוע חלק על הבית; ולענין זבוני - לא מזבנינן מיניה, דגזל הוא מה שנטלו מן האריס

[74] רשות ביד ישראל גבאי המלך למשכן בן העיר על מס בן עיר חבירו, דדינא דמלכותא דינא

[75] אברול ארעא: מס קרקע שאכל פירות

[76] כסף גולגולת

[77] דשתא דא

[78] והוא - הגבאי - כבר פרע למלך כל קצבה שקיבל עליו שנה שעברה, ומעתה המס שלו, ולו אין כח למשכן את זה על חבירו

[79] עכו"ם שיש להם בהמות ומזבלין מהן שדות בשכר

[80] בהמה, שמא נתחברה עם בהמותיהם של ישראל, ושל בני ישראל הוא

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]

[75]

[76]

[77]

[78]

[79]

[80]