ביאור:בבלי בבא קמא דף צג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)


(שמות כג כ) הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך [ולהביאך אל המקום אשר הכנתי].

אמר ליה רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי: 'בתר מרי ניכסי [בעל נכסים] - ציבי משך [נמשכים [גם] עצים]’?

אמר ליה: דכתיב (בראשית יג ה) וגם ללוט ההולך את אברם היה צאן ובקר ואהלים.

אמר רב חנן: המוסר דין על חבירו - הוא נענש תחילה, שנאמר: (בראשית טז ה) ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך [אנכי נתתי שפחתי בחיקך ותרא כי הרתה ואקל בעיניה ישפט ה' ביני וביניך], וכתיב (בראשית כג ב: ותמת שרה בקרית ארבע הוא חברון בארץ כנען) ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה; והני מילי - דאית ליה דינא בארעא.

אמר רבי יצחק: אוי לו לצועק יותר מן הנצעק.

תניא נמי הכי: אחד הצועק ואחד הנצעק במשמע [1], אלא שממהרין לצועק יותר מן הנצעק [2].

ואמר רבי יצחק: לעולם אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך, שהרי אבימלך קלל את שרה - ונתקיים בזרעה, שנאמר (בראשית כ טז: ולשרה אמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך) הנה הוא לך כסות עינים [לכל אשר אתך ואת כל ונכחת]; אמר לה: הואיל וכסית ממני, ולא גילית שהוא אישך, וגרמת אלי הצער הזה - יהי רצון יהי רצון שיהא לך כסיות עינים; ונתקיים בזרעה, דכתיב (בראשית כז א) ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות [ויקרא את עשו בנו הגדל ויאמר אליו בני ויאמר אליו הנני].

אמר רבי אבהו: לעולם יהא אדם מן הנרדפין ולא מן הרודפין, שאין לך נרדף בעופות יותר מתורים ובני יונה, והכשירן הכתוב לגבי מזבח.

האומר "סמא את עיני" ["קטע את ידי!", "שבר את רגלי!" - חייב; "על מנת לפטור" – חייב; "קרע את כסותי!", "שבר את כדי!" – חייב; "על מנת לפטור" – פטור; "עשה כן לאיש פלוני על מנת לפטור" חייב, בין בגופו בין בממונו]:

אמר ליה רב אסי בר חמא לרבה: מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא? אמר ליה: רישא - לפי שאין אדם מוחל על ראשי אברים.

אמר ליה: וכי אדם מוחל על צערו? דתניא: "הַכֵּנִי", "פְּצָעֵנִי" על מנת לפטור [3]" – פטור?

אישתיק.

אמר: מידי שמיע לך בהא?

אמר ליה: הכי אמר רב ששת: משום פגם משפחה [לא היה כאן ויתור, שהרי יש בפגיעה גם פגם משפחה, ואינו רשאי למחול].

איתמר: רבי אושעיא אמר: משום פגם משפחה;

רבא אמר: משום שאין אדם מוחל על ראשי אברים שלו [4];

רבי יוחנן אמר: יש 'הן' שהוא כ'לאו', ויש 'לאו' שהוא כ'הן' [5].

תניא נמי הכי: '"הַכֵּנִי", "פְּצָעֵנִי" [6] "על מנת לפטור?" ואמר לו [7] "הן" - הרי יש 'הן' שהוא כ'לאו' [8]; "קרע את כסותי!"; "על מנת לפטור?" ואמר לו "לאו" - הרי 'לאו' שהוא כ'הן' [9].

שבר את כדי קרע את כסותי - חייב:

ורמינהי: ’[שמות כב,ו: כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים] לשמור [וגנב מבית האיש אם ימצא הגנב ישלם שנים] - ולא לאבד, 'לשמור' - ולא לקרוע, 'לשמור' - ולא לחלק לעניים'[10].

אמר רב הונא: לא קשיא: הא דאתי לידיה [11], הא דלא אתי לידיה.

אמר ליה רבה: 'לשמור' - דאתי לידיה משמע [12];

אלא אמר רבה: הא והא דאתא לידיה, ולא קשיא: הא [שחייב] - דאתא לידיה [13] בתורת שמירה [14], הא [שפטור] - דאתא לידיה בתורת קריעה.

ההוא ארנקא דצדקה דאתי לפומבדיתא; אפקדה רב יוסף [15] גבי ההוא גברא; פשע בה. אתו גנבי גנבוה. חייביה רב יוסף. אמר ליה אביי: והתניא "לשמור - ולא לחלק לעניים"?

אמר ליה: עניי דפומבדיתא מיקץ קיץ להו [16], ו'לשמור' הוא [17].

הדרן עלך 'החובל'


-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-[עריכה]

בבא קמא פרק תשיעי 'הגוזל עצים'


עמוד ב

משנה:

הגוזל עצים ועשאן כלים, צמר ועשאן בגדים - משלם כשעת הגזלה [18];

גזל פרה מעוברת וילדה, רחל טעונה וגזזה - משלם דמי פרה העומדת לילד, ודמי רחל העומדת ליגזז [19].

גזל פרה ונתעברה אצלו וילדה, רחל ונטענה אצלו וגזזה - משלם כשעת הגזלה.

זה הכלל: כל הגזלנים משלמין כשעת הגזלה.

גמרא:

אמרי: עצים ועשאן כלים – אִין; שיפן – לא? צמר ועשאן בגדים – אִין, ליבנן – לא!? ורמינהי: גזל עצים ושיפן, אבנים וסיתתן [20], צמר וליבנן, פשתן ונקהו [21] - משלם כשעת הגזלה.!? [22]

אמר אביי: תנא דידן קתני שינוי דרבנן, [דהדרא, וכל שכן שינוי דאורייתא – רש"י אינו גורס מילים אלה]: עצים ועשאן כלים - בעצים משופין; ומאי נינהו? נסרים, דשינוי דהדר לברייתא הוא [23], דאי בעי - משליף להו [24]; צמר ועשאן בגדים [25] - [26] בצמר טווי [27], דשינוי דהדר לברייתא הוא, דאי בעי סתר ליה [28] - [29] וכל שכן שינוי דאורייתא; ותנא ברא שינוי דאורייתא קתני, ושינוי דרבנן לא קתני.

רב אשי אמר: תנא דידן - נמי שינוי דאורייתא [30] קתני [31]: עצים ועשאן כלים – בוכאני [32], דהיינו 'שיפן' [33]; צמר ועשאן בגדים - נמטי [34], דהיינו שינוי דלא הדר [35].

וליבון - מי הוי שינוי? ורמינהי [חולין פ"יא מ"ג, קלה,א]: לא הספיק ליתנו [36] לו [37] עד שצבעו – פטור [38]; לִבְּנוֹ ולא צבעו – חייב.?

אמר אביי: לא קשיא: הא רבי שמעון הא רבנן, דתניא: גזזו טוואו וארגו - אין מצטרף [39]; לִבְּנוֹ - רבי שמעון אומר: אין מצטרף, וחכמים אומרים: מצטרף.

רבא אמר: הא והא רבי שמעון, ולא קשיא: הא דנפציה נפוצי [40], הא דסרקיה סרוקי [41].

רבי חייא בר אבין אמר: הא דחווריה חוורי [במים ואמצעי ניקוי להוציא הלכלוך, ללא אצמעי הלבנה] הא דכבריה כברויי [42].

השתא: יש לומר צבע לרבי שמעון לא הוי שינוי, ליבון הוי שינוי? דתניא: גזז ראשון ראשון וצבעו [43], [44] ראשון ראשון וטוואו, ראשון ראשון וארגו [45] - אין מצטרף; רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון: צבעו – מצטרף.

אמר אביי: לא קשיא: הא רבנן אליבא דרבי שמעון, הא רבי שמעון בן יהודה אליבא דרבי שמעון.

רבא אמר: לעולם לא פליגי רבנן עליה דרבי שמעון בן יהודה, ושאני צבע: הואיל ויכול להעבירו על ידי צפון [46]; וכי קתני התם 'לא הספיק ליתנו לו עד שצבעו - פטור', ואוקימנא כדברי הכל - בקלא אילן [47], דלא עבר.

אמר אביי: רבי שמעון בן יהודה, ובית שמאי, ורבי אליעזר בן יעקב, ורבי שמעון בן אלעזר, ורבי ישמעאל - כולהו סבירא להו שינוי במקומו עומד [48].

רבי שמעון בן יהודה - הא דאמרן.

בית שמאי מאי היא?

דתניא: נתן לה חטין באתננה ועשאן סולת, זיתים ועשאן שמן, ענבים ועשאן יין:' תני חדא: אסור [49]' ותניא אידך: מותר, ואמר רב יוסף: תני גוריון


הערות[עריכה]

  1. ^ 'וחרה אפי והרגתי אתכם' (שמות כב) שנים במשמע
  2. ^ כדאשכחן בשרה
  3. ^ על מנת שתהא פטור
  4. ^ וברייתא לא תקשי, דעל צערו (כאב מכה) מוחל אדם
  5. ^ אדם מוחל על הכל; ומתניתין - לאו דאמר ליה נחבל לחובל "קטע את ידי על מנת שתהא פטור" אלא "קטע את ידי" סתמא, ואמר ליה חובל "על מנת לפטור?" כלומר: אמור לי אתה: על מנת שאהיה פטור?" ואמר ליה היאך "הן"; וקא משמע לן מתניתין דיש 'הן' שהוא כ'לאו', וכגון דמתמה אתמוהי: אי אתמה – פטור; והאי דנקט חיובא לגבי מכה ופוצע, ופטורה לגבי ממונא - אורחיה דמילתא נקט, דמחיל איניש אממוניה טפי מגופיה
  6. ^ ואמר ליה זה:
  7. ^ נחבל
  8. ^ אי אתמה – חייב, ואי בניחותא אהדריה - פטור
  9. ^ וברייתא דלעיל דקתני הכני ופצעני על מנת לפטור – פטור - בדאמר נחבל כולה מילתא: "הכני ופצעני על מנת לפטור" דהא ודאי דוקא אמר ליה
  10. ^ דהפקידו אצלו לשמור - חייב בפשיעה; ולא כשהפקידו אצלו על מנת לאבד או על מנת לחלק לעניים, דלא קרינא ביה 'לשמור': דכיון דאמר ליה "חלקהו" - תו לא דמפקיד נינהו, ומאן קתבע? ועניים לא מצו תבעי, דלכל חד וחד מצי אמר "לאו לדידך יהיבנא אלא לאחריני"
  11. ^ וקרע בידים – חייב, אי לא אמר ליה "על מנת לפטור"; ואפילו אתא לידיה מעיקרא "על מנת לאבד"
  12. ^ דכתיב "וכי יתן..." ואפילו הכי קממעט ליה
  13. ^ מעיקרא
  14. ^ והדר אמר ליה "קרע" - חייב אי לא אמר ליה "על מנת לפטור"
  15. ^ גבאי הוה
  16. ^ ממון כך וכך לשַבָּת לכל אחד
  17. ^ הוה ליה ממון שיש לו תובעין וקרינא ביה 'לשמור'
  18. ^ דמי עצים וצמר, ואין חייב להחזיר לו כלים, דקני בשינוי
  19. ^ והעודף ששוה עכשיו הולד והגיזה יותר - שלו הוא, דקננהו בשינוי
  20. ^ 'שפוי' שייך בעצים, ו'סתיתה' – באבנים, ושניהן לשון תיקון: שמתקנן ומחליקן
  21. ^ מן הנעורת
  22. ^ ומתניתין - אמאי נקט כלים ובגדים? הא אינו חוקקם עד שישפם תחלה! וכן צמר - מלבנו תחילה, ואחרי כן טווהו, ומשעת שפוי וליבון קנה מיד, ולמה לי כולי האי?
  23. ^ כלומר: להכי נקט 'כלים': לאשמועינן דהני 'עצים' דקתני - בנסרים משופים עסקינן, ועשאן תיבות וקתדראות, דהוי שינוי קל שחוזר לברייתו
  24. ^ ומנתק הנסרים זו מזו, והרי הן נסרים כבתחילה, ואפילו הכי קני; וכל שכן עצים ושיפן, דהוי שינוי גמור, ומדאורייתא קני, כדאמר ב'מרובה' (לעיל דף סו,א) 'שינוי קונה: כתיבא ותנינא... 'והשיב את הגזלה' - מה תלמוד לומר 'אשר גזל'? אם כעין שגזל – יחזיר, ואם לאו - דמי בעלמא בעי לשלומי'
  25. ^ להכי לא נקט 'ליבנו', דלא מבעיא צמר וליבנו - דשינוי שאין חוזר הוא
  26. ^ אלא אפילו
  27. ^ גזל צמר טווי וארגו
  28. ^ והוי חוטין כמעיקרא
  29. ^ אפילו הכי קני,
  30. ^ דלא הדר
  31. ^ דקני; אבל שינוי דרבנן - לא קני; ודקשיא לך משיפוי וליבון הוא דקנה, וכלים ובגדים למה לי? - הכי נמי קאמר
  32. ^ לכתוש
  33. ^ וליכא חקיקה
  34. ^ פלטי"ר בלע"ז, דאין מלבנים אותו הצמר; אבל היכא דלבנן - קנייה
  35. ^ נמטי- אין הצמר חוזר עוד לברייתו להיות כל נימא ונימא בפני עצמה
  36. ^ לראשית הגז
  37. ^ לכהן
  38. ^ דקנייה בשינוי; ודמים נמי לא משלם, דלאו גזל גמור הוא, דלא מטא לידיה [של כהן כלשהו, וממון שאין לו תובעים הוא]
  39. '^ דתנן בשחיטת חולין [פ"יא מ"ב]: חמש רחלות גוזזות - כל אחת מנה ופרס - חייבות בראשית הגז; וראשית הגז מהו? הגוזז רחל, לאחר שגזזה - נותן מן הגיזה לכהן לפי מה שירצה, ובלבד שתהא נתינה חשובה. וקתני: דאם גזז אחת וצבעה, וכן שניה, וכן שלישית - אין מצטרפות למנה ופרס להתחייב, דקננהו בשינוי
  40. ^ ביד; ירפי"ר בלע"ז; ולא הוי שינוי כולי האי
  41. ^ במסרק
  42. ^ בגפרית, להתלבן יפה
  43. ^ לבד
  44. ^ או שגזז
  45. ^ וכל שעה כשהוא גוזז - היה משנהו
  46. ^ שיו"ן; אבל ליבון לא הדר לברייתו
  47. ^ דומה לתכלת
  48. ^ אין זז מרשות בעלים הראשונים ואפילו נשתנה
  49. ^ למזבח