ביאור:בבלי בבא קמא דף צג
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא קמא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
(שמות כג כ) הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך [ולהביאך אל המקום אשר הכנתי].
אמר ליה רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי: 'בתר מרי ניכסי [בעל נכסים] - ציבי משך [נמשכים [גם] עצים]’?
אמר ליה: דכתיב (בראשית יג ה) וגם ללוט ההולך את אברם היה צאן ובקר ואהלים.
אמר רב חנן: המוסר דין על חבירו - הוא נענש תחילה, שנאמר: (בראשית טז ה) ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך [אנכי נתתי שפחתי בחיקך ותרא כי הרתה ואקל בעיניה ישפט ה' ביני וביניך], וכתיב (בראשית כג ב: ותמת שרה בקרית ארבע הוא חברון בארץ כנען) ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה; והני מילי - דאית ליה דינא בארעא.
אמר רבי יצחק: אוי לו לצועק יותר מן הנצעק.
תניא נמי הכי: אחד הצועק ואחד הנצעק במשמע [1], אלא שממהרין לצועק יותר מן הנצעק [2].
ואמר רבי יצחק: לעולם אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך, שהרי אבימלך קלל את שרה - ונתקיים בזרעה, שנאמר (בראשית כ טז: ולשרה אמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך) הנה הוא לך כסות עינים [לכל אשר אתך ואת כל ונכחת]; אמר לה: הואיל וכסית ממני, ולא גילית שהוא אישך, וגרמת אלי הצער הזה - יהי רצון יהי רצון שיהא לך כסיות עינים; ונתקיים בזרעה, דכתיב (בראשית כז א) ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות [ויקרא את עשו בנו הגדל ויאמר אליו בני ויאמר אליו הנני].
אמר רבי אבהו: לעולם יהא אדם מן הנרדפין ולא מן הרודפין, שאין לך נרדף בעופות יותר מתורים ובני יונה, והכשירן הכתוב לגבי מזבח.
האומר "סמא את עיני" ["קטע את ידי!", "שבר את רגלי!" - חייב; "על מנת לפטור" – חייב; "קרע את כסותי!", "שבר את כדי!" – חייב; "על מנת לפטור" – פטור; "עשה כן לאיש פלוני על מנת לפטור" חייב, בין בגופו בין בממונו]:
אמר ליה רב אסי בר חמא לרבה: מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא? אמר ליה: רישא - לפי שאין אדם מוחל על ראשי אברים.
אמר ליה: וכי אדם מוחל על צערו? דתניא: "הַכֵּנִי", "פְּצָעֵנִי" על מנת לפטור [3]" – פטור?
אישתיק.
אמר: מידי שמיע לך בהא?
אמר ליה: הכי אמר רב ששת: משום פגם משפחה [לא היה כאן ויתור, שהרי יש בפגיעה גם פגם משפחה, ואינו רשאי למחול].
איתמר: רבי אושעיא אמר: משום פגם משפחה;
רבא אמר: משום שאין אדם מוחל על ראשי אברים שלו [4];
רבי יוחנן אמר: יש 'הן' שהוא כ'לאו', ויש 'לאו' שהוא כ'הן' [5].
תניא נמי הכי: '"הַכֵּנִי", "פְּצָעֵנִי" [6] "על מנת לפטור?" ואמר לו [7] "הן" - הרי יש 'הן' שהוא כ'לאו' [8]; "קרע את כסותי!"; "על מנת לפטור?" ואמר לו "לאו" - הרי 'לאו' שהוא כ'הן' [9].
שבר את כדי קרע את כסותי - חייב:
ורמינהי: ’[שמות כב,ו: כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים] לשמור [וגנב מבית האיש אם ימצא הגנב ישלם שנים] - ולא לאבד, 'לשמור' - ולא לקרוע, 'לשמור' - ולא לחלק לעניים'[10].
אמר רב הונא: לא קשיא: הא דאתי לידיה [11], הא דלא אתי לידיה.
אמר ליה רבה: 'לשמור' - דאתי לידיה משמע [12];
אלא אמר רבה: הא והא דאתא לידיה, ולא קשיא: הא [שחייב] - דאתא לידיה [13] בתורת שמירה [14], הא [שפטור] - דאתא לידיה בתורת קריעה.
ההוא ארנקא דצדקה דאתי לפומבדיתא; אפקדה רב יוסף [15] גבי ההוא גברא; פשע בה. אתו גנבי גנבוה. חייביה רב יוסף. אמר ליה אביי: והתניא "לשמור - ולא לחלק לעניים"?
אמר ליה: עניי דפומבדיתא מיקץ קיץ להו [16], ו'לשמור' הוא [17].
הדרן עלך 'החובל'
-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-
[עריכה]בבא קמא פרק תשיעי 'הגוזל עצים'
משנה:
הגוזל עצים ועשאן כלים, צמר ועשאן בגדים - משלם כשעת הגזלה [18];
גזל פרה מעוברת וילדה, רחל טעונה וגזזה - משלם דמי פרה העומדת לילד, ודמי רחל העומדת ליגזז [19].
גזל פרה ונתעברה אצלו וילדה, רחל ונטענה אצלו וגזזה - משלם כשעת הגזלה.
זה הכלל: כל הגזלנים משלמין כשעת הגזלה.
גמרא:
אמרי: עצים ועשאן כלים – אִין; שיפן – לא? צמר ועשאן בגדים – אִין, ליבנן – לא!? ורמינהי: גזל עצים ושיפן, אבנים וסיתתן [20], צמר וליבנן, פשתן ונקהו [21] - משלם כשעת הגזלה.!? [22]
אמר אביי: תנא דידן קתני שינוי דרבנן, [דהדרא, וכל שכן שינוי דאורייתא – רש"י אינו גורס מילים אלה]: עצים ועשאן כלים - בעצים משופין; ומאי נינהו? נסרים, דשינוי דהדר לברייתא הוא [23], דאי בעי - משליף להו [24]; צמר ועשאן בגדים [25] - [26] בצמר טווי [27], דשינוי דהדר לברייתא הוא, דאי בעי סתר ליה [28] - [29] וכל שכן שינוי דאורייתא; ותנא ברא שינוי דאורייתא קתני, ושינוי דרבנן לא קתני.
רב אשי אמר: תנא דידן - נמי שינוי דאורייתא [30] קתני [31]: עצים ועשאן כלים – בוכאני [32], דהיינו 'שיפן' [33]; צמר ועשאן בגדים - נמטי [34], דהיינו שינוי דלא הדר [35].
וליבון - מי הוי שינוי? ורמינהי [חולין פ"יא מ"ג, קלה,א]: לא הספיק ליתנו [36] לו [37] עד שצבעו – פטור [38]; לִבְּנוֹ ולא צבעו – חייב.?
אמר אביי: לא קשיא: הא רבי שמעון הא רבנן, דתניא: גזזו טוואו וארגו - אין מצטרף [39]; לִבְּנוֹ - רבי שמעון אומר: אין מצטרף, וחכמים אומרים: מצטרף.
רבא אמר: הא והא רבי שמעון, ולא קשיא: הא דנפציה נפוצי [40], הא דסרקיה סרוקי [41].
רבי חייא בר אבין אמר: הא דחווריה חוורי [במים ואמצעי ניקוי להוציא הלכלוך, ללא אצמעי הלבנה] הא דכבריה כברויי [42].
השתא: יש לומר צבע לרבי שמעון לא הוי שינוי, ליבון הוי שינוי? דתניא: גזז ראשון ראשון וצבעו [43], [44] ראשון ראשון וטוואו, ראשון ראשון וארגו [45] - אין מצטרף; רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון: צבעו – מצטרף.
אמר אביי: לא קשיא: הא רבנן אליבא דרבי שמעון, הא רבי שמעון בן יהודה אליבא דרבי שמעון.
רבא אמר: לעולם לא פליגי רבנן עליה דרבי שמעון בן יהודה, ושאני צבע: הואיל ויכול להעבירו על ידי צפון [46]; וכי קתני התם 'לא הספיק ליתנו לו עד שצבעו - פטור', ואוקימנא כדברי הכל - בקלא אילן [47], דלא עבר.
אמר אביי: רבי שמעון בן יהודה, ובית שמאי, ורבי אליעזר בן יעקב, ורבי שמעון בן אלעזר, ורבי ישמעאל - כולהו סבירא להו שינוי במקומו עומד [48].
רבי שמעון בן יהודה - הא דאמרן.
בית שמאי מאי היא?
דתניא: נתן לה חטין באתננה ועשאן סולת, זיתים ועשאן שמן, ענבים ועשאן יין:' תני חדא: אסור [49]' ותניא אידך: מותר, ואמר רב יוסף: תני גוריון
הערות
[עריכה]- ^ 'וחרה אפי והרגתי אתכם' (שמות כב) שנים במשמע
- ^ כדאשכחן בשרה
- ^ על מנת שתהא פטור
- ^ וברייתא לא תקשי, דעל צערו (כאב מכה) מוחל אדם
- ^ אדם מוחל על הכל; ומתניתין - לאו דאמר ליה נחבל לחובל "קטע את ידי על מנת שתהא פטור" אלא "קטע את ידי" סתמא, ואמר ליה חובל "על מנת לפטור?" כלומר: אמור לי אתה: על מנת שאהיה פטור?" ואמר ליה היאך "הן"; וקא משמע לן מתניתין דיש 'הן' שהוא כ'לאו', וכגון דמתמה אתמוהי: אי אתמה – פטור; והאי דנקט חיובא לגבי מכה ופוצע, ופטורה לגבי ממונא - אורחיה דמילתא נקט, דמחיל איניש אממוניה טפי מגופיה
- ^ ואמר ליה זה:
- ^ נחבל
- ^ אי אתמה – חייב, ואי בניחותא אהדריה - פטור
- ^ וברייתא דלעיל דקתני הכני ופצעני על מנת לפטור – פטור - בדאמר נחבל כולה מילתא: "הכני ופצעני על מנת לפטור" דהא ודאי דוקא אמר ליה
- ^ דהפקידו אצלו לשמור - חייב בפשיעה; ולא כשהפקידו אצלו על מנת לאבד או על מנת לחלק לעניים, דלא קרינא ביה 'לשמור': דכיון דאמר ליה "חלקהו" - תו לא דמפקיד נינהו, ומאן קתבע? ועניים לא מצו תבעי, דלכל חד וחד מצי אמר "לאו לדידך יהיבנא אלא לאחריני"
- ^ וקרע בידים – חייב, אי לא אמר ליה "על מנת לפטור"; ואפילו אתא לידיה מעיקרא "על מנת לאבד"
- ^ דכתיב "וכי יתן..." ואפילו הכי קממעט ליה
- ^ מעיקרא
- ^ והדר אמר ליה "קרע" - חייב אי לא אמר ליה "על מנת לפטור"
- ^ גבאי הוה
- ^ ממון כך וכך לשַבָּת לכל אחד
- ^ הוה ליה ממון שיש לו תובעין וקרינא ביה 'לשמור'
- ^ דמי עצים וצמר, ואין חייב להחזיר לו כלים, דקני בשינוי
- ^ והעודף ששוה עכשיו הולד והגיזה יותר - שלו הוא, דקננהו בשינוי
- ^ 'שפוי' שייך בעצים, ו'סתיתה' – באבנים, ושניהן לשון תיקון: שמתקנן ומחליקן
- ^ מן הנעורת
- ^ ומתניתין - אמאי נקט כלים ובגדים? הא אינו חוקקם עד שישפם תחלה! וכן צמר - מלבנו תחילה, ואחרי כן טווהו, ומשעת שפוי וליבון קנה מיד, ולמה לי כולי האי?
- ^ כלומר: להכי נקט 'כלים': לאשמועינן דהני 'עצים' דקתני - בנסרים משופים עסקינן, ועשאן תיבות וקתדראות, דהוי שינוי קל שחוזר לברייתו
- ^ ומנתק הנסרים זו מזו, והרי הן נסרים כבתחילה, ואפילו הכי קני; וכל שכן עצים ושיפן, דהוי שינוי גמור, ומדאורייתא קני, כדאמר ב'מרובה' (לעיל דף סו,א) 'שינוי קונה: כתיבא ותנינא... 'והשיב את הגזלה' - מה תלמוד לומר 'אשר גזל'? אם כעין שגזל – יחזיר, ואם לאו - דמי בעלמא בעי לשלומי'
- ^ להכי לא נקט 'ליבנו', דלא מבעיא צמר וליבנו - דשינוי שאין חוזר הוא
- ^ אלא אפילו
- ^ גזל צמר טווי וארגו
- ^ והוי חוטין כמעיקרא
- ^ אפילו הכי קני,
- ^ דלא הדר
- ^ דקני; אבל שינוי דרבנן - לא קני; ודקשיא לך משיפוי וליבון הוא דקנה, וכלים ובגדים למה לי? - הכי נמי קאמר
- ^ לכתוש
- ^ וליכא חקיקה
- ^ פלטי"ר בלע"ז, דאין מלבנים אותו הצמר; אבל היכא דלבנן - קנייה
- ^ נמטי- אין הצמר חוזר עוד לברייתו להיות כל נימא ונימא בפני עצמה
- ^ לראשית הגז
- ^ לכהן
- ^ דקנייה בשינוי; ודמים נמי לא משלם, דלאו גזל גמור הוא, דלא מטא לידיה [של כהן כלשהו, וממון שאין לו תובעים הוא]
- '^ דתנן בשחיטת חולין [פ"יא מ"ב]: חמש רחלות גוזזות - כל אחת מנה ופרס - חייבות בראשית הגז; וראשית הגז מהו? הגוזז רחל, לאחר שגזזה - נותן מן הגיזה לכהן לפי מה שירצה, ובלבד שתהא נתינה חשובה. וקתני: דאם גזז אחת וצבעה, וכן שניה, וכן שלישית - אין מצטרפות למנה ופרס להתחייב, דקננהו בשינוי
- ^ ביד; ירפי"ר בלע"ז; ולא הוי שינוי כולי האי
- ^ במסרק
- ^ בגפרית, להתלבן יפה
- ^ לבד
- ^ או שגזז
- ^ וכל שעה כשהוא גוזז - היה משנהו
- ^ שיו"ן; אבל ליבון לא הדר לברייתו
- ^ דומה לתכלת
- ^ אין זז מרשות בעלים הראשונים ואפילו נשתנה
- ^ למזבח