ביאור:בבלי בבא קמא דף לא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

סליקוסתא ^[1]: בשלמא רב אדא בר אהבה – כשמעתיה ^[2]; אלא רב הונא - לימא הדר ביה?

הנהו - מותְרין הוו ^[3].

משנה:

שני קדרין שהיו מהלכין זה אחר זה, ונתקל הראשון ונפל, ונתקל השני בראשון - הראשון חייב בנזקי שני.

גמרא:

אמר רבי יוחנן: לא תימא מתניתין רבי מאיר היא, דאמר 'נתקל פושע הוא - וחייב', אלא אפילו לרבנן, דאמרי 'אנוס הוא – ופטור' - הכא חייב, שהיה לו לעמוד ולא עמד ^[4].

רב נחמן בר יצחק אמר: אפילו תימא 'לא היה לו לעמוד' - היה לו להזהיר ולא הזהיר;

ורבי יוחנן אמר: כיון דלא היה לו לעמוד - לא היה לו להזהיר, דטריד.

תנן [בבא קמא פ"ג מ"ה, להלן עמוד ב] היה בעל קורה ראשון ובעל חבית אחרון: נשברה חבית בקורה - פטור; ואם עמד בעל קורה – חייב מאי? לאו שעמד לכתף ^[5], דאורחיה הוא, וקתני 'חייב', דהוה ליה להזהיר!?

לא, כשעמד לפוש ^[6];

אבל עמד לכתף – מאי? פטור? אדתני סיפא ואם אמר לו לבעל חבית "עמוד" – פטור, לפלוג וליתני בדידה: 'במה דברים אמורים [שחייב]? כשעמד לפוש, אבל עמד לכתף – פטור'!?

הא קא משמע לן: דאף על גב דעמד לפוש - כי קאמר לו לבעל חבית "עמוד" – פטור.

תא שמע [תוספתא בבא קמא פ"ב מ"ז בשנויים]: הקדרין והזגגין ^[7] שהיו מהלכין זה אחר זה: נתקל הראשון ונפל, ונתקל השני בראשון, והשלישי בשני: ראשון חייב בנזקי שני, ושני חייב בנזקי שלישי; ואם מחמת ראשון נפלו ^[8] ^[9] - ראשון חייב בנזקי כולם; ואם הזהירו זה את זה – פטורין; מאי? לאו שלא היה להן [אפשרות] לעמוד?

לא, שהיה להן [אפשרות] לעמוד.

אבל לא היה להם [אפשרות] לעמוד – מאי? פטור? אי הכי - אדתני סיפא אם הזהירו זה את זה - פטור לפלוג וליתני בדידה: 'במה דברים אמורים [שחייב]? שהיה להן [אפשרות] לעמוד, אבל לא היה להן [אפשרות] לעמוד – פטורין'!?

הא קא משמע לן: דאף על גב דהיה להן [אפשרות] לעמוד [ולא עמדו], כי הזהירו זה את זה – פטורין.

אמר רבא: ראשון חייב בנזקי שני - בין בנזקי גופו בין בנזקי ממונו; שני חייב בנזקי שלישי - בנזקי גופו אבל לא בנזקי ממונו.'

^[10]

ממה נפשך ^[11]!? אי 'נתקל פושע הוא' ^[12] - שני נמי ליחייב ^[13]!? אי 'נתקל לאו פושע הוא' ^[14] - אפילו ראשון נמי ליפטר ^[15]!?

עמוד ב

ראשון ודאי פושע הוא ^[16]; שני ^[17] - אגופו ^[18] מחייב ^[19], דהוה לו לעמוד ולא עמד; אממונו – פטור ^[20], דאמר ליה "האי בירא לאו אנא כריתיה ^[21]" ^[22].

מיתיבי: 'כולן חייבין על נזקי גופן ^[23] ופטורין על נזקי ממונן ^[24]' ^[25]; מאי? לאו אפילו ראשון ^[26]?

לא, לבר מראשון.

והא כולם קתני?

אמר רב אדא בר אהבה: 'כולן – הניזָקין'.

האי מאי? אי אמרת בשלמא 'אפילו ראשון' - היינו דקתני 'כולן'; אלא אי אמרת 'לבר מראשון' - מאי 'כולן'? ליתני 'הניזָקין'!?

אלא אמר רבא ^[27]: ראשון ^[28]חייב בין בנזקי גופו דשני בין בנזקי ממונו דשני ^[29], ושני חייב בנזקי שלישי בנזקי גופו אבל לא בנזקי ממונו; מאי טעמא? דהוה ליה בור, ולא מצינו בור שחייב בו את הכלים ^[30].

הניחא לשמואל דאמר 'כל תקלה - בור הוא' ^[31], אלא לרב, דאמר 'אי אפקריה – אִין, אי לא ^[32] – לא ^[33]' מאי איכא למימר ^[34]?

לעולם כדאמר מעיקרא; ודקשיא לך כולן חייבין - תרגמה רב אדא בר מניומי ^[35] קמיה דרבינא: שהוזקו כלים בכלים ^[36].

אמר מר: אם מחמת ראשון נפלו - ראשון חייב בנזקי כולם; מחמת ראשון היכי נפיל?

רב פפא אמר: דפסקה לאורחיה כשלדא ^[37]

רב זביד אמר: כחוטרא דסמיותא ^[38].

משנה:

זה בא בחביתו וזה בא בקורתו ^[39]: נשברה כדו של זה בקורתו של זה – פטור, שלזה רשות להלך ולזה רשות להלך ^[40];

היה בעל הקורה ראשון ובעל חבית אחרון, נשברה חבית בקורה - פטור בעל הקורה ^[41]

הערות

^ פסולת עיצורי תמרים שעשו מהן שכר; לישנא אחרינא: שמרי שכר תמרים, ומנגבין אותן כעין יין קרוש ומאכילין לחמורים
^ דאמר הלכה ומורין כן
^ שהתרו כמה פעמים בבעלים
^ כלומר: בהכי מתוקמא מתניתין: ששהה בנפילתו כדי עמידה ולא עמד
^ לתקן הקורה על כתיפו כדרך נושאי משאוי
^ דמשונה הוא, ואין רשות הרבים עשויה לכך
^ מוכרי כלי זכוכית
^ גירסת רש"י: כולן
^ לקמן מפרש
^ והכי פירושו: ראשון חייב בנזקי שני - בין שניזק בגופו של ראשון ובין שהוזק בממונו של ראשון; גופו - כדין מזיק, וחייב אף על כלים דשני, דגופו לא משוינן [ליה] כדין בור; וממונו [הוה ליה] - בתורת בור, וחייב על גוף שני ופטור על כליו: אם הוזק ממון בממון – פטור, דבור חייב בו נזקי אדם, דאמרינן לעיל: דכי דרשינן 'שור ולא אדם' - לענין קטלא, אבל לענין נזקין – חייב, ופטר בו את הכלים. ושני חייב בנזקי שלישי כדין מזיק, היכא דהוזק בגופו של שני אבל לא בנזקי ממונו: שאם ממונו של שני הזיק את השלישי בגופו - אינו חייב: אפילו תורת בור אין לו על הקדירות של השני להתחייב במה שהזיק, ואפילו הזיק בגופו של שלישי
^ דמשוית לממונו של ראשון בור וממונו דשני פטור
^ והוי כמשליך תקלותיו ברשות הרבים; משום הכי ממון ראשון חייב
^ אנזקי שלישי דעביד ממונו לגופו של שלישי
^ ואנוס משוית ליה
^ אפילו אנזקין דהזיק בגופו, כל שכן בממונו
^ דמנפשיה נפל; הלכך גופו הוי כמזיק, ואממונו הוה ליה 'כורה בור' ומחייב מיהא אגופו דשני; וקסבר רבא דרבנן לא פליגי עליה דרבי מאיר ב'נתקל פושע הוא', כדאוקי לעיל אביי: דבתרתי פליגי, אלא באפקר נזקיו - הוא דפליגי; אבל נתקל מעצמו - פושע הוא לדברי הכל
^ בנפילתו אנוס הוא
^ מיהא
^ כמזיק בידים
^ לגמרי ואפילו היה לו לעמוד
^ אלא ראשון
^ ומפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס - אמרן (לעיל דף כט,א) דפטור
^ שהזיק גופן את אחרים, בין בגוף בין בממון
^ שהזיק ממונן את אחרים
^ וקסלקא דעתא השתא דלגמרי פטר להו, אפילו הזיק הממון את גוף חבירו
^ ושמע מינה 'נתקל לאו פושע הוא', ואגופו הוא דמיחייב, דהוה ליה לעמוד, ואף על גב דתחילתו אנוס – חייב, דבגופו לא משוינן ליה דין בור דנימא 'מפקיר נזקיו אחר נפילת אונס הוא' אלא מזיק ממש הוא, דאדם לא הוי בור; אבל אממונו פטור
^ על כרחך רבא לא חייב הראשון בנזקי ממונו שהזיק בשני, דלאו פושע הוא, ולא חלק בין ראשון לשני אלא בנזקין שהזיק גופו, והכי אמר רבא
^ הוי גופו מזיק, ו
^ וחייב אפילו בנזקי ממונו של שני הואיל והיה לו לעמוד
^ אבל שני - אפילו היה לו לעמוד - לא מיחייב כוליה האי כראשון: דראשון הוי פושע טפי משני; הלכך ראשון ודאי הוי מזיק, ושני מיסתייה אי משוית ליה לגופיה בור - וחייב על נזקי גופו של שלישי אבל לא בנזקי ממונו, דלא מצינו בור שחייב בו את הכלים; וברייתא דקתני 'כולן חייבין' - על נזקי גופו, דמשמע אפילו שני, כגון שהזיק את גופו של שלישי
^ איכא למימר דגופו של שני אית ליה תורת בור
^ אפקריה
^ לא הוה בור
^ בשלמא ממון איכא למימר דמפקיר איניש; אלא גוף מי מפקיר
^ לברייתא דלעיל
^ ולעולם מילתיה דרבא כדהוה שמעינן ליה מעיקרא: דגופו דראשון ושני הוה כמזיקין בידים, וחייבין על הכל; ואפילו לשמואל, דאמר דמידי דלא אפקריה הוי בור - הני מילי בממון, אבל בגופו - אדם הוא, ולא בור, וחייב על נזקי כלים; וממונו של ראשון לשמואל - בין אפקריה בין לא אפקריה - הוי בור; ולרב: אי לא אפקריה - חייב בכל, ואי אפקריה - הוי בור, דנתקל מעצמו - פושע הוא; וממונו של שני פטור אף על נזקי גוף השלישי, ד'נזק המופקר על ידי אונס הוא'; ואי נמי לא אפקריה – 'שורו' הוא, וטפח באפיה, שהרי אנוס הוא; ומילתיה דרבא מתוקמא בין לרב בין לשמואל; ודקשיא לך ברייתא דקתני שאפילו ראשון ממונו פטור - היינו היכא דהוזקו כלים דשני בכליו דראשון, דמיפטר, משום דבור נינהו, ולא חייב בו את הכלים; ולרב בדאפקרינהו ולשמואל אפילו לא אפקרינהו; והכי קתני: כולן חייבין על נזקי שמזיק גופו, ואפילו הזיק כלים, דגופו דאדם - מזיק הוא; ופטורין על נזקי ממונן אם הזיק ממונן את כלי חביריהן, דאפילו ממון הראשון - טפי מבור לא משוית ליה, שאין לך פושע יותר מכורה בור, ופטר בו את הכלים! אבל הזיק ממונו את הגוף - יש מהן חייב ויש מהן פטור: ראשון חייב ושני פטור; וגירסא הכי איתא: אמר רבא ראשון חייב בנזקי שני בין בנזקי גופו בין בנזקי ממונו שני חייב בנזקי שלישי בנזקי גופו אבל לא בנזקי ממונו מה נפשך אי נתקל פושע הוא שני נמי ליחייב ואי נתקל לאו פושע הוא ראשון נמי ליפטר ראשון ודאי פושע הוא ושני אגופו מיחייב דהוה ליה לעמוד ולא עמד אממונו פטור דאמר ליה האי בירא לאו אנא כריתיה ולא גרסינן הכא 'דהוה ליה בור מיתיבי כו' עד לבר מראשון והא כולן קתני כו' עד שני חייב בנזקי שלישי בנזקי גופו ולא בנזקי ממונו דהוה ליה בור כו' ולא גרסינן הכא האי בירא לאו אנא כריתיה וכו'
^ כנבילה המושלכת למעבר הדרך ברחבה וממלאה את כל הדרך;' שלדא' – נבילה, כדאמרינן בעלמא 'שלדו קיימת' (נדה דף כח,א)
^ כמקל של סומין שמגשש הסומא בו, ופעמים שהוא מושיטו לרוחב הדרך ומגשש
^ ופגע זה בזה
^ שלשניהם רשות להלך
^ שזה [בעל הקורה] מהלך כדרכו, והוא [בעל החבית] מיהר ללכת

[1] פסולת עיצורי תמרים שעשו מהן שכר; לישנא אחרינא: שמרי שכר תמרים, ומנגבין אותן כעין יין קרוש ומאכילין לחמורים

[2] דאמר הלכה ומורין כן

[3] שהתרו כמה פעמים בבעלים

[4] כלומר: בהכי מתוקמא מתניתין: ששהה בנפילתו כדי עמידה ולא עמד

[5] לתקן הקורה על כתיפו כדרך נושאי משאוי

[6] דמשונה הוא, ואין רשות הרבים עשויה לכך

[7] מוכרי כלי זכוכית

[8] גירסת רש"י: כולן

[9] לקמן מפרש

[10] והכי פירושו: ראשון חייב בנזקי שני - בין שניזק בגופו של ראשון ובין שהוזק בממונו של ראשון; גופו - כדין מזיק, וחייב אף על כלים דשני, דגופו לא משוינן [ליה] כדין בור; וממונו [הוה ליה] - בתורת בור, וחייב על גוף שני ופטור על כליו: אם הוזק ממון בממון – פטור, דבור חייב בו נזקי אדם, דאמרינן לעיל: דכי דרשינן 'שור ולא אדם' - לענין קטלא, אבל לענין נזקין – חייב, ופטר בו את הכלים. ושני חייב בנזקי שלישי כדין מזיק, היכא דהוזק בגופו של שני אבל לא בנזקי ממונו: שאם ממונו של שני הזיק את השלישי בגופו - אינו חייב: אפילו תורת בור אין לו על הקדירות של השני להתחייב במה שהזיק, ואפילו הזיק בגופו של שלישי

[11] דמשוית לממונו של ראשון בור וממונו דשני פטור

[12] והוי כמשליך תקלותיו ברשות הרבים; משום הכי ממון ראשון חייב

[13] אנזקי שלישי דעביד ממונו לגופו של שלישי

[14] ואנוס משוית ליה

[15] אפילו אנזקין דהזיק בגופו, כל שכן בממונו

[16] דמנפשיה נפל; הלכך גופו הוי כמזיק, ואממונו הוה ליה 'כורה בור' ומחייב מיהא אגופו דשני; וקסבר רבא דרבנן לא פליגי עליה דרבי מאיר ב'נתקל פושע הוא', כדאוקי לעיל אביי: דבתרתי פליגי, אלא באפקר נזקיו - הוא דפליגי; אבל נתקל מעצמו - פושע הוא לדברי הכל

[17] בנפילתו אנוס הוא

[18] מיהא

[19] כמזיק בידים

[20] לגמרי ואפילו היה לו לעמוד

[21] אלא ראשון

[22] ומפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס - אמרן (לעיל דף כט,א) דפטור

[23] שהזיק גופן את אחרים, בין בגוף בין בממון

[24] שהזיק ממונן את אחרים

[25] וקסלקא דעתא השתא דלגמרי פטר להו, אפילו הזיק הממון את גוף חבירו

[26] ושמע מינה 'נתקל לאו פושע הוא', ואגופו הוא דמיחייב, דהוה ליה לעמוד, ואף על גב דתחילתו אנוס – חייב, דבגופו לא משוינן ליה דין בור דנימא 'מפקיר נזקיו אחר נפילת אונס הוא' אלא מזיק ממש הוא, דאדם לא הוי בור; אבל אממונו פטור

[27] על כרחך רבא לא חייב הראשון בנזקי ממונו שהזיק בשני, דלאו פושע הוא, ולא חלק בין ראשון לשני אלא בנזקין שהזיק גופו, והכי אמר רבא

[28] הוי גופו מזיק, ו

[29] וחייב אפילו בנזקי ממונו של שני הואיל והיה לו לעמוד

[30] אבל שני - אפילו היה לו לעמוד - לא מיחייב כוליה האי כראשון: דראשון הוי פושע טפי משני; הלכך ראשון ודאי הוי מזיק, ושני מיסתייה אי משוית ליה לגופיה בור - וחייב על נזקי גופו של שלישי אבל לא בנזקי ממונו, דלא מצינו בור שחייב בו את הכלים; וברייתא דקתני 'כולן חייבין' - על נזקי גופו, דמשמע אפילו שני, כגון שהזיק את גופו של שלישי

[31] איכא למימר דגופו של שני אית ליה תורת בור

[32] אפקריה

[33] לא הוה בור

[34] בשלמא ממון איכא למימר דמפקיר איניש; אלא גוף מי מפקיר

[35] לברייתא דלעיל

[36] ולעולם מילתיה דרבא כדהוה שמעינן ליה מעיקרא: דגופו דראשון ושני הוה כמזיקין בידים, וחייבין על הכל; ואפילו לשמואל, דאמר דמידי דלא אפקריה הוי בור - הני מילי בממון, אבל בגופו - אדם הוא, ולא בור, וחייב על נזקי כלים; וממונו של ראשון לשמואל - בין אפקריה בין לא אפקריה - הוי בור; ולרב: אי לא אפקריה - חייב בכל, ואי אפקריה - הוי בור, דנתקל מעצמו - פושע הוא; וממונו של שני פטור אף על נזקי גוף השלישי, ד'נזק המופקר על ידי אונס הוא'; ואי נמי לא אפקריה – 'שורו' הוא, וטפח באפיה, שהרי אנוס הוא; ומילתיה דרבא מתוקמא בין לרב בין לשמואל; ודקשיא לך ברייתא דקתני שאפילו ראשון ממונו פטור - היינו היכא דהוזקו כלים דשני בכליו דראשון, דמיפטר, משום דבור נינהו, ולא חייב בו את הכלים; ולרב בדאפקרינהו ולשמואל אפילו לא אפקרינהו; והכי קתני: כולן חייבין על נזקי שמזיק גופו, ואפילו הזיק כלים, דגופו דאדם - מזיק הוא; ופטורין על נזקי ממונן אם הזיק ממונן את כלי חביריהן, דאפילו ממון הראשון - טפי מבור לא משוית ליה, שאין לך פושע יותר מכורה בור, ופטר בו את הכלים! אבל הזיק ממונו את הגוף - יש מהן חייב ויש מהן פטור: ראשון חייב ושני פטור; וגירסא הכי איתא: אמר רבא ראשון חייב בנזקי שני בין בנזקי גופו בין בנזקי ממונו שני חייב בנזקי שלישי בנזקי גופו אבל לא בנזקי ממונו מה נפשך אי נתקל פושע הוא שני נמי ליחייב ואי נתקל לאו פושע הוא ראשון נמי ליפטר ראשון ודאי פושע הוא ושני אגופו מיחייב דהוה ליה לעמוד ולא עמד אממונו פטור דאמר ליה האי בירא לאו אנא כריתיה ולא גרסינן הכא 'דהוה ליה בור מיתיבי כו' עד לבר מראשון והא כולן קתני כו' עד שני חייב בנזקי שלישי בנזקי גופו ולא בנזקי ממונו דהוה ליה בור כו' ולא גרסינן הכא האי בירא לאו אנא כריתיה וכו'

[37] כנבילה המושלכת למעבר הדרך ברחבה וממלאה את כל הדרך;' שלדא' – נבילה, כדאמרינן בעלמא 'שלדו קיימת' (נדה דף כח,א)

[38] כמקל של סומין שמגשש הסומא בו, ופעמים שהוא מושיטו לרוחב הדרך ומגשש

[39] ופגע זה בזה

[40] שלשניהם רשות להלך

[41] שזה [בעל הקורה] מהלך כדרכו, והוא [בעל החבית] מיהר ללכת

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]