ביאור:בבלי בבא קמא דף טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

'[1] בני חורין ובני ברית': 'בני חורין' - למעוטי עבדים; 'בני ברית' - למעוטי עובדי כוכבים; וצריכא: דאי אשמעינן עבד - משום דאין לו יחס [2], אבל נכרי - דיש לו יחס [3] - אימא לא!? ואי אשמעינן נכרי - משום דלא שייך במצות, אבל עבד דשייך במצות [4] - אימא לא? – צריכא.

והנשים בכלל הנזק:

מנהני מילי?

אמר רב יהודה אמר רב, וכן תנא דבי רבי ישמעאל: אמר קרא (במדבר ה ו) [דבר אל בני ישראל] איש או אשה כי יעשו מכל חטאת [האדם למעל מעל בה' ואשמה הנפש ההִוא] - השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה;

דבי רבי אלעזר תנא (שמות כא א) ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם [5] - השוה הכתוב אשה לאיש לכל דינין שבתורה;

דבי חזקיה ורבי יוסי הגלילי תנא: אמר קרא (שמות כא כט) [ואם שור נגח הוא מתמל שלשם והועד בבעליו ולא ישמרנו] והמית איש או אשה [השור יסקל וגם בעליו יומת] - השוה הכתוב אשה לאיש לכל מיתות שבתורה.

וצריכי: דאי אשמעינן קמייתא [6] - התם הוא דחס רחמנא עלה, כי היכי דתהוי לה כפרה [7], אבל דינין: איש, דבר משא ומתן – אִין, אשה – לא; ואי אשמעינן דינין כי היכי דתיהוי לה חיותא [8] אבל כפרה – 'איש' דבר מצוה [9] – אִין, אשה - דלאו בת מצוה – לא! ואי אשמעינן הני תרתי - הכא משום כפרה והכא משום חיותא, אבל לענין קטלא: איש, דבר מצוה - לשלם כופר, אשה – לא! ואי אשמעינן כופר - משום דאיכא איבוד נשמה; אבל הני תרתי דליכא איבוד נשמה, אימא לא - צריכא.

הניזק והמזיק בתשלומין:

אתמר: פלגא נזקא: רב פפא אמר: ממונא [10] [ועוד נפקא מינה: שאין דנים בקנסא בבבל!]; רב הונא בריה דרב יהושע אמר: קנסא.

רב פפא אמר 'ממונא': קסבר סתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימן [11], ובדין הוא דבעי לשלומי כוליה, ורחמנא הוא דחס עליה, דאכתי לא אייעד תוריה;

רב הונא בריה דרב יהושע אמר 'קנסא': קסבר סתם שוורים בחזקת שימור קיימי, ובדין הוא דלא לשלם כלל, ורחמנא הוא דקנסיה כי היכי דלנטריה לתוריה.

תנן: הניזק והמזיק בתשלומין [12] בשלמא למאן דאמר 'פלגא נזקא ממונא' - היינו דשייך ניזק בתשלומין [13]; אלא למאן דאמר 'פלגא נזקא קנסא' - השתא דלאו דידיה שקיל - בתשלומין איתיה [14]?

לא נצרכא אלא לפחת נבילה [15].

'פחת נבילה'? הא תנא ליה רישא [16]: ’’תשלומי נזק' - מלמד שהבעלים מטפלין בנבילה [17]'!? חדא בתם וחדא במועד, וצריכא: דאי אשמעינן תם - משום דאכתי לא אייעד, אבל מועד – אימא לא; ואי אשמעינן מועד - משום דקא משלם כוליה, אבל תם אימא לא – צריכא.

תא שמע [בבא קמא פ"א מ"ד, (להלן טז,ב)]: 'מה בין תם למועד? שהתם משלם חצי נזק מגופו [18], ומועד משלם נזק שלם מן העלייה [19]', ואם איתא [20] - ליתני נמי הא 'תם אינו משלם על פי עצמו [21], מועד [22] משלם על פי עצמו'?

תנא ושייר.

מאי שייר דהאי שייר?

שייר חצי כופר [23].

אי משום חצי כופר - לאו שיורא הוא; הא מני? רבי יוסי הגלילי היא, דאמר [24] תם משלם חצי כופר. [25].

תא שמע [כתובות פ"ג מ"ט]:


עמוד ב

"המית שורי את פלוני" או "שורו של פלוני" - הרי זה משלם על פי עצמו; מאי - לאו בתם [26]?

לא, במועד.

אבל תם מאי? הכי נמי דאין משלם על פי עצמו? אי הכי, אדתני סיפא [המשך המשנה בכתובות פ"ג מ"ט] "המית שורי את עבדו של פלוני" [27] - אין משלם על פי עצמו - לפלוג וליתני בדידיה [28]: 'במה דברים אמורים? במועד, אבל בתם אינו משלם על פי עצמו'!?

כולה במועד קמיירי [29].

תא שמע [סוף המשנה כתובות פ"ג מ"ט]: זה הכלל: כל המשלם יותר על מה שהזיק [30] - אינו משלם על פי עצמו מאי – לאו הא פחות ממה שהזיק [31] – משלם [32]?

לא! הא כמה שהזיק [33] משלם, אבל פחות מאי? הכי נמי דלא משלם.

אי הכי, אדתני זה הכלל: כל המשלם יותר על מה שהזיק אינו משלם על פי עצמו, ליתני 'זה הכלל: כל שאינו משלם כמה שהזיק - דמשמע פחות ומשמע יותר'?

תיובתא.

והלכתא פלגא נזקא קנסא.

תיובתא והלכתא?

אִין: טעמא מאי הויא תיובתא? משום דלא קתני 'כמו שהזיק' [34]: לא פסיקא ליה [35]: כיון דאיכא חצי נזק צרורות [36], דהלכתא גמירא לה, דממונא הוא [37]; משום הכי לא קתני.

והשתא דאמרת פלגא נזקא קנסא, האי כלבא דאכל אימרי [38] ושונרא דאכלה תרנגולא - משונה הוא [39] ולא מגבינן בבבל [40]; והני מילי ברברבי [41], אבל בזוטרי אורחיה הוא;

ואי תפס [42] לא מפקינן מיניה;

ואי [43]אמר "קבעו לי זימנא דאזלינא [44] לארעא דישראל" - קבעינן ליה;

ואי לא אזיל - משמתינן ליה;

ובין כך ובין כך משמתינן ליה [45] עד דמסלק הזיקא [46] מדרבי נתן, דתניא: 'רבי נתן אומר: מניין שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו ואל יעמיד סולם רעוע בתוך ביתו? - תלמוד לומר: (דברים כב ח: כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך; ו)לא תשים דמים בביתך [כי יפל הנפל ממנו]’.

משנה:

חמשה תמין וחמשה מועדין:

הבהמה אינה מועדת -

1</ref>לא ליגח [47]

2</ref>ולא ליגוף [48]

3</ref>ולא לשוך

4</ref>ולא לרבוץ

5</ref>ולא לבעוט [49].

[וחמשה המועדים:]

1</ref>השן - מועדת לאכול את הראוי לה

2</ref>הרגל - מועדת לשבור בדרך הילוכה

3</ref>ושור המועד [50]

4</ref>ושור המזיק ברשות הניזק [51]

5</ref>והאדם [52] [53].

הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס והנחש - הרי אלו מועדין [54].

רבי אלעזר אומר: בזמן שהן בני תרבות [55] אינן מועדין; והנחש מועד לעולם.

גמרא:

[אין משנתנו כאן מציינת דינים בפועל אלא רק את המעמעד. השן מועדת – ואם כן האם היא חייבת? לא נאמר שהיא חייבת; והרי ברשות הרבים היא פטורה! אך הגמרא מתיחסת כאן גם למשנה הבאה: מה בין תם למועד? אלא שהתם משלם חצי נזק מגופו, ומועד משלם נזק שלם מן העלייה; ולפי המשנה להלן הגמרא מפרשת את משנתנו: שכל מה שבמשנתו נחשב ל'תם' – ישלם חצי נזק; ומועד – תמיד ישלם נזק שלם. לפי זה אין הגמרא מפרשת את המשנה כעומדת בפני עצמה, אלא ככרוכה עם המשנה הבאה; ולכן ומתחילה בניתוח המצבים בהם נאמרו אימרות המשנה: כיצד אפשר לפרש את משנתנו לפי הדינים שבמשנה הבאה?]

מדקתני השן מועדת לאכול' [שהרי לפי המשנה להלן: אם אומרת המשנה 'מועדת' – הכוונה שמשלמת נזק שלם]- מכלל דבחצר הניזק עסקינן, וקתני בהמה אינה מועדת [56]'?

לשלם כוליה [אינה מועדת], אבל חצי נזק משלמת [57].

מני?

רבנן היא, דאמרי: משונה קרן בחצר הניזק - חצי נזק הוא דמשלם.

אימא סיפא: שור המועד, ושור המזיק ברשות הניזק, והאדם: אתאן לרבי טרפון, דאמר [(להלן כד,ב) במשנה]: משונה קרן בחצר הניזק - נזק שלם 'הוא דמשלם; רישא רבנן וסיפא רבי טרפון?

אִין, דהאמר ליה שמואל לרב יהודה: "שיננא! שבוק מתניתין ותא אבתראי: רישא רבנן וסיפא רבי טרפון".

רבי אלעזר משמיה דרב אמר:

הערות[עריכה]

  1. ^ שיהו העדים
  2. ^ דאמרינן בפרק הבא על יבמתו (יבמות דף סב.) הכל מודים בעבד שאין לו יחס כדכתיב עם החמור עם הדומין לחמור
  3. ^ כדמפרש התם דכתיב הדרימון בן טברימון בן חזאל
  4. ^ שהנשים חייבות בהן, דגמר לה לה מאשה
  5. ^ כולן בכלל
  6. ^ 'איש או אשה כי יעשו' דמשתעי בקרבן
  7. ^ דתיהוי כאיש לענין כפרה
  8. ^ דאי לא הואי בכלל דינין הוי פרשי תגרי מינה
  9. ^ משלם בעל השור כופר ליורשים משום דבטליה ממצות
  10. ^ דין הוא שישלמנו, ואינו קנס; ונפקא מינה דאי מודה מקמי דאתו סהדי לא מיפטר
  11. ^ שרגילין בנגיחה וצריכין שמירה
  12. ^ משמע דשניהן מפסדי ממון בתשלומין: שזה משלם מחצה וזה מפסיד מחצה
  13. ^ כלומר מפסיד ממה שהיה ראוי לו, דבעי למשקל כוליה, שזה פשע בשורו שלא שמרו
  14. ^ בתמיה: דמשמע שמפסיד מדינו
  15. ^ דכל פחת נבילה - דניזק הוא, והיינו דשייך ניזק בתשלומין: שאפילו אותו קנס שזיכתה לו תורה - אינו נוטל כולו
  16. ^ 'חבתי בתשלומי נזקו', וקתני עלה
  17. ^ ואמרינן: לא נצרכא אלא לפחת נבילה
  18. ^ ואם אינו שוה חצי נזק - מפסיד הניזק, כדכתיב (שמות כא לה) 'וחצו את כספו'
  19. ^ אם אינו שוה כנגד כל הנזק - נוטל נכסים מביתו
  20. ^ דקנסא
  21. ^ שחצי נזקו של תם קנס ואינו משלם ע"פ עצמו
  22. ^ הוי ממון
  23. ^ מועד שהמית את האדם - משלם כופר ליורשים, ותם אפילו חצי כופר לא משלם
  24. ^ בפרק 'שור שנגח את הפרה' (לקמן דף מב,א)
  25. ^ וליכא שיורא: דאי משום דהאי משלם כופר שלם והאי לא משלם אלא פלגא כופר - לאו שיורא הוא דהא תני לה 'תם משלם חצי נזק ומועד נזק שלם' וכופר בכלל
  26. ^ והכי קאמר: "המית שורי את פלוני" - משלם חצי כופר ע"פ עצמו, ורבי יוסי הגלילי היא; או "שורו של פלוני המית" - משלם על פי עצמו חצי נזק"; אלמא ממונא הוא
  27. ^ הא - קנסא הוא, דמשלם שלשים סלעים, ואפילו אינו שוה אלא דינר
  28. ^ בקמייתא גופיה, ד"המית שורי שורו של פלוני" מצי לפלוגי
  29. ^ וחילוקים דמועד בעי לאשמועינן
  30. ^ כגון שלשים של עבד
  31. ^ כגון חצי נזק דתם
  32. ^ על פי עצמו
  33. ^ נזק שלם דמועד
  34. ^ הא - לאו תיובתא היא
  35. ^ למיתני 'כמה שהזיק' דליהוי משמע: דפחות אינו משלם על פי עצמו
  36. ^ דאינו משלם כמה שהזיק
  37. ^ ואפילו הכי משלם על פי עצמו
  38. ^ כבשים
  39. ^ דאין דרכן בכך והוי תולדה דקרן לשלם חצי נזק
  40. ^ דאין דנין דיני קנסות אלא בסמוכין ובבבל אין סמיכה
  41. ^ תרנגולים וכבשים גדולים דאין דרך כלב וחתול להורגן
  42. ^ ניזק בבבל
  43. ^ לא תפיס ניזק, ו
  44. ^ דליתי בהדי [שיבוא בעל השור המזיק אתי ונלך יחד]
  45. ^ להרוג את הכלב ואת החתול
  46. ^ שיהרגם
  47. ^ בקרן
  48. ^ דחיפת גוף
  49. ^ וכולהו הוי תולדה דקרן, ומשלמין חצי נזק; הרי חמשה תמין
  50. ^ שלש פעמים ליגח או לגוף או לרבוץ או לבעוט או לשוך - הרי הן חמשה מועדין לשלם נזק שלם; ולגבי מועד חשיב להו חד: דעל ידי העדאה דעדים אתי בהו חיוב נזק שלם, הלכך חדא מילתא הוא
  51. ^ ואפילו קרן תמה הוי כמועד לשלם נזק שלם
  52. ^ הרי חמשה; ובבעלי חיים קמיירי, להכי לא חשיב בור ואש
  53. ^ ולקמן פריך: אמאי לא חשיב הארי והדוב כו' [דלהלן:]
  54. ^ אפילו בנשיכה, ובכל נזקין ומשלמין בעלים שלהן נזק שלם
  55. ^ שגידלן אדם בביתו
  56. ^ לא ליגח ולא לגוף
  57. ^ אלמא קרן בחצר הניזק - חצי נזק הוא דמשלם