ביאור:בבלי בבא קמא דף ל

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

משום רבי ישמעאל [שני דברים אינן ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאילו הן ברשותו, ואלו הן: בור ברשות הרבים וחמץ משש [שעות] ולמעלה]!?

לא קשיא: הא דידיה, הא דרביה [רבי ישמעאל; אבל רבי יוחנן היה רבו של רבי אלעזר, ולא חלק עליו לדינא, אלא הביא את דברי התנא רבי ישמעאל].

משנה:

השופך מים ברשות הרבים והוזק בהן אחר - חייב בנזקו;

המצניע את הקוץ ואת הזכוכית, והגודר את גדרו בקוצים, וגדר שנפל לרשות הרבים והוזקו בהן אחרים - חייב בנזקן.

גמרא:

אמר רב: לא שנו אלא דנטנפו כליו במים, אבל הוא עצמו – פטור: קרקע עולם הזיקתו.

אמר ליה רב הונא לרב: לא יהא אלא כרפשו ^[1]? ^[2]

מי סברת דלא תמו מיא ^[3]? בדתמו מיא ^[4].

ותרתי למה לי ^[5]?

חדא בימות החמה וחדא בימות הגשמים ^[6], דתניא: כל אלו שאמרו ^[7] "פותקין ביבותיהן ^[8] וגורפין מערותיהן" ^[9]' - בימות החמה אין להן רשות, ובימות הגשמים יש להם רשות, ואף על פי שברשות - אם הזיקו חייבין לשלם.

המצניע את הקוץ [ואת הזכוכית, והגודר את גדרו בקוצים, וגדר שנפל לרשות הרבים והוזקו בהן אחרים - חייב בנזקן.]:

אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא מפריח [שהקוצים נכנסים לרשות הרבים] אבל מצמצם – לא.

מאי טעמא פטור [שהרי ממונו הזיק]?

אמר רב אחא בריה דרב איקא: לפי שאין דרכן של בני אדם להתחכך בכתלים.

תנו רבנן [תוספתא בבא קמא פרק ב ה"ו [ליברמן] ]: המצניע קוצותיו וזכוכיותיו לתוך כותל של חבירו, ובא בעל כותל וסתר כותלו, ונפל לרשות הרבים, והזיקו - חייב המצניע.

אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא בכותל רעוע ^[10], אבל בכותל בריא - המצניע פטור ^[11] וחייב בעל הכותל.

אמר רבינא: זאת אומרת המכסה בורו בדליו ^[12] של חבירו, ובא בעל דלי ונטל דליו - חייב בעל הבור ^[13].

פשיטא ^[14]?

מהו דתימא ^[15]: 'התם הוא דלא הוי ידע ליה דלודעיה ^[16] אבל הכא - דידע ליה ^[17] - הוה ליה לאודועיה ^[18]' - קא משמע לן ^[19].

תנו רבנן [המשך תוספתא בבא קמא פרק ב ה"ו [ליברמן] ]: חסידים הראשונים היו מצניעים קוצותיהם וזכוכיותיהם בתוך שדותיהן, ומעמיקים להן שלשה טפחים כדי שלא יעכב המחרישה.

רב ששת שדי להו בנורא.

רבא שדי להו בדגלת ^[20].

אמר רב יהודה: האי מאן דבעי למהוי חסידא - לקיים מילי דנזיקין.

רבא אמר: מילי דאבות; ואמרי לה מילי דברכות.

משנה:

המוציא את תבנו וקשו לרשות הרבים לזבלים ^[21] והוזק בהן אחר - חייב בנזקו;

וכל הקודם בהן זכה.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל המקלקלין ברשות הרבים והזיקו - חייבין לשלם, וכל הקודם בהן זכה.

^[22]

ההופך את הגלל ברשות הרבים והוזק בהן אחר - חייב בנזקו.

גמרא:

לימא מתניתין דלא כרבי יהודה, דתניא: 'רבי יהודה אומר: בשעת הוצאת זבלים אדם מוציא זבלו לרשות הרבים, וצוברו ^[23] כל שלשים יום כדי שיהא נישוף ברגלי אדם וברגלי בהמה, שעל מנת כן הנחיל יהושע את הארץ ^[24].'

אפילו תימא רבי יהודה: מודה רבי יהודה שאם הזיק - משלם מה שהזיק. והתנן ^[25] ^[26]: רבי יהודה אומר: בנר חנוכה פטור מפני שהוא ברשות. מאי לאו משום רשות בית דין ^[27]?

לא, משום רשות מצוה ^[28], דתניא: 'רבי יהודה אומר: בנר חנוכה פטור מפני שהוא רשות מצוה' ^[29].

[וכי רבי יהודה סובר רק ב'רשות מצוה' פטור?] תא שמע: כל אלו שאמרו מותרין לקלקל ^[30] ברשות הרבים: אם הזיקו חייבין לשלם, ורבי יהודה פוטר.

אמר רב נחמן: מתניתין - שלא בשעת הוצאת זבלים, ורבי יהודה היא.

רב אשי אמר:

עמוד ב

'תבנו וקשו' תנן ^[31], משום דמשרקי ^[32].

כל הקודם בהן זכה:

אמר רב: בין בגופן בין בשבחן ^[33];

וזעירי אמר: בשבחן אבל לא בגופן.

במאי קמיפלגי?

רב סבר: קנסו גופן משום שבחן, וזעירי סבר: לא קנסו גופן משום שבחן.

תנן ההופך את הגלל ברשות הרבים והוזק בהן אחר - חייב בנזקו, ואילו 'כל הקודם זכה' לא קתני ^[34]?

תנא לרישא - והוא הדין לסיפא.

והא תני עלה ^[35]: אסורין משום גזל?

כי קתני אסורין משום גזל - אכולה מתניתין קאי ^[36]: לאותו שקדם וזכה ^[37].

והא לא קתני הכי, ~~דתנן~~ דתניא [התיקון על פי רבינו חננאל, שאומר "בהדיא תני בברייתא"; וכן אין מילים כאלה במשנה; אולי צ"ל "ותני עלה"]: 'המוציא תבנו וקשו לרשות הרבים לזבלים, והוזק בהן אחר - חייב בנזקו, וכל הקודם בהן זכה, ומותר משום גזל, וההופך את הגלל לרשות הרבים והוזק בהן אחר – חייב, ואסור משום גזל' [ואם הלכה כרב, שגם הגוף מותר – מדוע בגלל אסור]?

אמר רב נחמן בר יצחק: 'גלל' קרמית? דבר שיש בו שבח - קנסו גופו משום שבחו, דבר שאין בו שבח - לא קנסו.

איבעיא להו: לדברי האומר 'קנסו גופן משום שבחן' - לאלתר קנסינן או לכי מייתי שבחא קנסינן?

תא שמע מדקאיירינן גלל ^[38]

ותסברא? כי איירינן 'גלל' - מיקמי דלשני רב נחמן [בר יצחק] ^[39]; לבתר דשני רב נחמן - מי איכא למירמא גלל כלל ^[40]?

לימא כתנאי: שטר שכתוב בו רבית ^[41] - קונסין אותו ואינו גובה לא את הקרן ולא את הרבית - דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: גובה את הקרן אבל לא את הרבית. לימא רב דאמר כרבי מאיר וזעירי דאמר כרבנן?

אמר לך רב: אנא דאמרי אפילו לרבנן: עד כאן לא קאמרי רבנן התם, אלא קרן דבהתירא, אבל הכא קרן גופא קמזיק ^[42]!

וזעירי אמר לך: אנא דאמרי אפילו לרבי מאיר: עד כאן לא קאמר רבי מאיר התם אלא דמשעת כתיבה דעבד ליה שׂוּמָא ^[43] אבל הכא מי יימר דמזיק?

לימא כהני תנאי: 'המוציא תבנו וקשו לרשות הרבים לזבלים והוזק בהן אחר - חייב בנזקו, וכל הקודם בהן זכה, ואסורין משום גזל; רבי שמעון בן גמליאל אומר: כל המקלקלין ברשות הרבים והזיקו - חייבין לשלם, וכל הקודם בהן – זכה, ומותרין משום גזל'?

הא - גופא קשיא: אמרת כל הקודם בהן זכה והדר קאמר אסורין משום גזל? אלא - לאו הכי קאמר: 'וכל הקודם בהן זכה בשבחן, 'ואסורין משום גזל' – אגופן, ואתא רבן שמעון בן גמליאל למימר: אפילו גופן נמי כל הקודם בהן זכה?

לזעירי ודאי תנאי היא ^[44], לרב מי לימא תנאי היא? אמר לך רב: דכולי עלמא קנסו גופן משום שבחן, והכא 'בהלכה ואין מורין כן' קא מיפלגי ^[45];

דאתמר רב הונא אמר רב: הלכה ואין מורין כן;

רב אדא בר אהבה אמר: הלכה ומורין כן.

איני! והא רב הונא אפקר חושלי ^[46], רב אדא בר אהבה אפקר

הערות

^ המשליך זבלו ברשות הרבים - מי לא מיחייב כי לא הפקירו? הכי נמי רפשו הוא דאזקיה: שנתערבו המים והעפר ונעשה טיט, ושלו הוא
^ מדמוקי לה בטינוף כלים - מכלל דלא אפקריה, דהא בור לא חייב בו כלים.
^ אלא נתכנסו ונעשו רפש
^ ונבלעו קמיירי, ואין כאן רפש
^ לאשמעינן במתניתין טינוף כלים? והא תנינא לעיל [כח,א]: נשברה כדו ברשות הרבים והוחלק אחד במים ואוקמה רב נמי בדלא הפקירן ובטינוף כלים
^ ואיצטריך לאשמעינן דאף על גב דברשות קעבדי, אם הזיקו - חייב לשלם
^ חכמים מותרין לקלקל ברשות הרבים ואלו הן:
^ 'ביב' = צינור המקלח שופכין של מי תשמיש הבית לרשות הרבים
^ לקלח שופכין שלהם ברשות הרבים
^ דהוה ליה למצניע לאסוקי אדעתיה שכותל זה עומד לסותרו
^ דהוה ליה לאצנעינהו
^ כסוי בור
^ כדאמרינן במצניע קוצותיו - דהיינו בור - בכותל רעוע של חבירו, וסתר זה את כותלו - דחייב המצניע; והכא נמי איבעי ליה לאסוקי אדעתיה שזה יטול את דליו
^ היא היא, ומאי אשמעינן רבינא
^ לא דמי
^ דהתם משום הכי ליכא לחיוביה לבעל כותל: דלא הוי ידע ליה למצניע דלודעיה שיבא ויטול קוצותיו
^ בעל הדלי דידע לבעל הבור
^ איבעי ליה לאודעיה שהוא נוטל את דליו
^ אשמעינן רבינא דלאו היינו טעמא
^ חידקל
^ שירקבו התבן והקש ונעשים זבל לזבל שדות וכרמים
^ רבן שמעון בן גמליאל שמעיה לתנא קמא דלא קניס אלא שבחא, אבל גופא לא, כדקתני בברייתא בגמרא, ואתא רבן שמעון בן גמליאל למימר דגוף נמי: כל הקודם בו זכה. לישנא אחרינא כל המקלקלין - ואפילו עושין ברשות;
^ רשאי להניחן שם
^ שלא יהו מקפידין על כך
^ ה"ג: דתניא:
^ בפרק 'הכונס צאן לדיר', דקתני: גמל שהיה טעון פשתן [ונדלק הפשתן בנר ושרף את הבירה]
^ הניח בחוץ משום פרסומי ניסא - פטור
^ כלומר: משום רשות בית דין דמצוה – מיפטר
^ אבל ברשות בית דין דלאו מצוה - חייב
^ כגון פותקין ביבותיהן וגורפין מערות
^ דמחייב
^ מחליקין, דעדיין לא נעשו זבל, וקשים הם ומחליקין בהן; וכי קאמר רבי יהודה - בזבל קאמר: דמוציא אדם זבלו, שאינו נוח להחליק כל כך
^ במה שהשביחן ברשות הרבים
^ משום דגלל זהו רעי, ואינו משביח ברשות הרבים דמושבח ועומד הוא, וקשה לרב
^ בברייתא
^ האי אסורין משום גזל - ואפילו אתבן וקש; הלכך הכי קאמר
^ דלאחר שקדם וזכה בהם אחר - אסור לגזלן הימנו
^ עליה דרב - מכלל דאיהו סבר לאלתר קנסינן: דאי לבתר דאייתי שבחא - מאי רומיא דגלל? הא לאו שבח בגלל!
^ דהוה סבירא לן דאף על גב דאין סופו להשביח - קניס רב, וכל שכן דבדבר שסופו להשביח קניס לאלתר
^ והשתא דקים לן דטעמא דקנסא משום שבח הוא, מיבעיא אי לאלתר קניס או כי מייתי שבח
^ שכתוב בו שלוה ברבית
^ עתיד להזיק
^ שָׂם עליו נשך, ועבר ב'לא תשימון' (שמות כב כד)
^ דליכא למימר דכולי עלמא לא קנסו, דהא רבן שמעון קניס
^ תנא קמא סבר הלכה דקנסו גופן; ואין מורין כן, והכי קאמר: [הלכה] כל הקודם בהן זכה, ואפילו גופן – דיעבד; ואי אתי מרישא לקמן לאימלוכי - אמרינן ליה 'אסורין משום גזל'
^ שעורין קלופין ששטח איש אחד ברשות הרבים כדי שיתייבשו, והפקירן רב הונא, והורה שהקודם בהן זכה

[1] המשליך זבלו ברשות הרבים - מי לא מיחייב כי לא הפקירו? הכי נמי רפשו הוא דאזקיה: שנתערבו המים והעפר ונעשה טיט, ושלו הוא

[2] מדמוקי לה בטינוף כלים - מכלל דלא אפקריה, דהא בור לא חייב בו כלים.

[3] אלא נתכנסו ונעשו רפש

[4] ונבלעו קמיירי, ואין כאן רפש

[5] לאשמעינן במתניתין טינוף כלים? והא תנינא לעיל [כח,א]: נשברה כדו ברשות הרבים והוחלק אחד במים ואוקמה רב נמי בדלא הפקירן ובטינוף כלים

[6] ואיצטריך לאשמעינן דאף על גב דברשות קעבדי, אם הזיקו - חייב לשלם

[7] חכמים מותרין לקלקל ברשות הרבים ואלו הן:

[8] 'ביב' = צינור המקלח שופכין של מי תשמיש הבית לרשות הרבים

[9] לקלח שופכין שלהם ברשות הרבים

[10] דהוה ליה למצניע לאסוקי אדעתיה שכותל זה עומד לסותרו

[11] דהוה ליה לאצנעינהו

[12] כסוי בור

[13] כדאמרינן במצניע קוצותיו - דהיינו בור - בכותל רעוע של חבירו, וסתר זה את כותלו - דחייב המצניע; והכא נמי איבעי ליה לאסוקי אדעתיה שזה יטול את דליו

[14] היא היא, ומאי אשמעינן רבינא

[15] לא דמי

[16] דהתם משום הכי ליכא לחיוביה לבעל כותל: דלא הוי ידע ליה למצניע דלודעיה שיבא ויטול קוצותיו

[17] בעל הדלי דידע לבעל הבור

[18] איבעי ליה לאודעיה שהוא נוטל את דליו

[19] אשמעינן רבינא דלאו היינו טעמא

[20] חידקל

[21] שירקבו התבן והקש ונעשים זבל לזבל שדות וכרמים

[22] רבן שמעון בן גמליאל שמעיה לתנא קמא דלא קניס אלא שבחא, אבל גופא לא, כדקתני בברייתא בגמרא, ואתא רבן שמעון בן גמליאל למימר דגוף נמי: כל הקודם בו זכה. לישנא אחרינא כל המקלקלין - ואפילו עושין ברשות;

[23] רשאי להניחן שם

[24] שלא יהו מקפידין על כך

[25] ה"ג: דתניא:

[26] בפרק 'הכונס צאן לדיר', דקתני: גמל שהיה טעון פשתן [ונדלק הפשתן בנר ושרף את הבירה]

[27] הניח בחוץ משום פרסומי ניסא - פטור

[28] כלומר: משום רשות בית דין דמצוה – מיפטר

[29] אבל ברשות בית דין דלאו מצוה - חייב

[30] כגון פותקין ביבותיהן וגורפין מערות

[31] דמחייב

[32] מחליקין, דעדיין לא נעשו זבל, וקשים הם ומחליקין בהן; וכי קאמר רבי יהודה - בזבל קאמר: דמוציא אדם זבלו, שאינו נוח להחליק כל כך

[33] במה שהשביחן ברשות הרבים

[34] משום דגלל זהו רעי, ואינו משביח ברשות הרבים דמושבח ועומד הוא, וקשה לרב

[35] בברייתא

[36] האי אסורין משום גזל - ואפילו אתבן וקש; הלכך הכי קאמר

[37] דלאחר שקדם וזכה בהם אחר - אסור לגזלן הימנו

[38] עליה דרב - מכלל דאיהו סבר לאלתר קנסינן: דאי לבתר דאייתי שבחא - מאי רומיא דגלל? הא לאו שבח בגלל!

[39] דהוה סבירא לן דאף על גב דאין סופו להשביח - קניס רב, וכל שכן דבדבר שסופו להשביח קניס לאלתר

[40] והשתא דקים לן דטעמא דקנסא משום שבח הוא, מיבעיא אי לאלתר קניס או כי מייתי שבח

[41] שכתוב בו שלוה ברבית

[42] עתיד להזיק

[43] שָׂם עליו נשך, ועבר ב'לא תשימון' (שמות כב כד)

[44] דליכא למימר דכולי עלמא לא קנסו, דהא רבן שמעון קניס

[45] תנא קמא סבר הלכה דקנסו גופן; ואין מורין כן, והכי קאמר: [הלכה] כל הקודם בהן זכה, ואפילו גופן – דיעבד; ואי אתי מרישא לקמן לאימלוכי - אמרינן ליה 'אסורין משום גזל'

[46] שעורין קלופין ששטח איש אחד ברשות הרבים כדי שיתייבשו, והפקירן רב הונא, והורה שהקודם בהן זכה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]