ביאור:בבלי בבא קמא דף קב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)


סתם עצים להסקה הן עומדין [1].

אמר רב כהנא: ועצים להסקה [גירסת תוספות [ד"ה ה"ג]: 'דהסקה’] - תנאי היא [2], דתניא: אין מוסרין פירות שביעית: לא למשרה [3] ולא לכבוסה [4]; ורבי יוסי אומר: נותנין פירות שביעית לתוך המשרה ולתוך הכבוסה. מאי טעמא דרבנן? אמר קרא (ויקרא כה ו: והיתה שבת הארץ לכם) לאכלה [לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך] - ולא למשרה, 'לאכלה' - ולא לכבוסה; ורבי יוסי אומר: אמר קרא: 'לכם' - לכל צרכיכם.

ורבנן - נמי הכתיב 'לכם'?

'לכם' דומיא ד'לאכלה': במי שהנאתו וביעורו שוין [5], יצאו משרה וכבוסה, שהנאתן אחר ביעורן [6]. [7]

ורבי יוסי נמי, הכתיב 'לאכלה'!?

אמר לך: ההוא מיבעי ליה לכדתניא, דתניא:

’לאכלה' - ולא למלוגמא [8];

אתה אומר 'לאכלה ולא למלוגמא'? או אינו אלא 'לאכלה' - ולא לכבוסה?

כשהוא אומר 'לכם' - הרי כבוסה אמור; הא מה אני מקיים 'לאכלה'? - לאכלה ולא למלוגמא.

ומה ראית לרבות הכבוסה ולהוציא את המלוגמא?

מרבה אני את הכבוסה ששוה בכל אדם, ומוציא אני את המלוגמא שאינו שוה בכל אדם [9].'

כמאן אזלא הא דתניא: ’’לאכלה' - ולא למלוגמא, 'לאכלה' - ולא לזילוף [10], 'לאכלה' - ולא לעשות ממנה אפיקטויזין [11]'?

כמאן? כרבי יוסי; דאי כרבנן - איכא נמי משרה וכבוסה [12].

רבי יהודה אומר: אם השבח [יתר על היציאה - נותן לו את היציאה, ואם היציאה יתירה על השבח - נותן לו את השבח]:

<סימן סבן>

(עבודה זרה ו ב) יתיב רב יוסף אחורי דרבי אבא, קמיה דרב הונא, ויתיב רב הונא וקאמר: הלכה כרבי יהושע בן קרחה והלכה כרבי יהודה.

אהדרינהו רב יוסף לאפיה, אמר: בשלמא 'רבי יהושע בן קרחה' –אצטריך: סלקא דעתך אמינא יחיד ורבים הלכה כרבים - קא משמע לן הלכה כיחיד.

רבי יהושע בן קרחה - מאי היא?

דתניא: רבי יהושע בן קרחה אומר: מלוה בשטר - אין נפרעין מהן [13]; מלוה על פה - נפרעין מהן מפני שהוא כמציל מידם;

אלא 'הלכה כרבי יהודה' למה לי? מחלוקת ואחר כך סתם היא, ומחלוקת ואחר כך סתם - הלכה כסתם: מחלוקת בבבא קמא: [בבא קמא פ"ט מ"ד] לצבוע לו אדום וצבעו שחור, שחור וצבעו אדום: רבי מאיר אומר: נותן לו דמי צמרו; רבי יהודה אומר: אם השבח יתר על היציאה - נותן לו את היציאה, ואם היציאה יתירה על השבח - נותן לו את השבח; וסתם - בבבא מציעא, דתנן: [בבא מציעא פ"ו מ"ב דף עו,א] כל המשנה ידו על התחתונה וכל החוזר בו ידו על התחתונה?

ורב הונא?

אצטריך: סלקא דעתך אמינא אין סדר למשנה, וסתם ואחר כך מחלוקת היא.

ורב יוסף?

אי הכי - כל מחלוקת ואחר כך סתמא נימא 'אין סדר למשנה, וסתם ואחר כך מחלוקת היא'!?

ורב הונא?

כי לא אמרינן 'אין סדר למשנה' - בחדא מסכתא, אבל בתרי מסכתות אמרינן.

ורב יוסף?

כולה נזיקין - חדא מסכתא היא.

ואיבעית אימא: משום דקתני לה גבי הלכתא פסיקתא 'כל המשנה ידו על התחתונה וכל החוזר בו ידו על התחתונה' [14].

תנו רבנן: 'הנותן מעות לשלוחו


עמוד ב


ליקח לו חטין [15] ולקח מהם שעורין, שעורין ולקח מהם חטין:

תניא חדא אם פחתו פחתו לו [לשליח], ואם הותירו הותירו לו

ותני חדא אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לאמצע!?

אמר רבי יוחנן: לא קשיא: הא רבי מאיר והא רבי יהודה: הא [16] רבי מאיר, דאמר 'שינוי קונה', והא [17] רבי יהודה דאמר 'שינוי אינו קונה' [18].

מתקיף לה רבי אלעזר: ממאי? דלמא עד כאן לא קאמר רבי מאיר אלא במידי דחזי ליה לגופיה [19], אבל לסחורה - לא אמר [20]!?

אלא אמר רבי אלעזר: הא והא רבי מאיר, ולא קשיא: כאן לאכילה, כאן לסחורה.

מחכו עלה במערבא לרבי יוחנן אליבא דרבי יהודה: וכי מי הודיעו לבעל חטין [21] שיַקנה חטין לבעל מעות [22]!?

מתקיף לה רב שמואל בר ססרטי: אי הכי - אפילו חטין וחטין נמי לא!?

אמר רבי אבהו: שאני חטין וחטין, דשליחותיה קא עביד, וכי בעל הבית דמי; תדע, דתנן [ערכין פ"ו מ"ה; דף כד] 'אחד המקדיש נכסיו ואחד המעריך את עצמו - אין לו [23] בכסות אשתו ולא בכסות בניו ולא בצבע שצבע לִשְמָן [24] ולא בסנדלים חדשים [25] שלקחן לשמן [26]', ואמאי? לימא הכא נמי 'מי הודיעו לצבע שיקנה צבעו לאשה' אלא לאו משום דאמרינן [דשליחותיה קא עביד וכיד אשתו דמי הכא נמי] שליחותיה קא עביד, וכיד בעל הבית דמי!

אמר רבי אבא: לא! כל המקדיש נכסיו - אין דעתו על כסות אשתו ובניו.

מתקיף לה רבי זירא: וכי דעתו של אדם על תפיליו, ותנן: [ערכין פ"ו מ"ד; דף כג,ב] 'המקדיש נכסיו, מעלין [27] לו תפילין [28]'!?

אמר ליה אביי: אִין, דעתו של אדם על תפילין [29]: המקדיש נכסיו סבר [30] מצוה קא עבידנא [31], ואין דעתו של אדם על כסות אשתו ובניו משום איבה.

מתקיף לה רב אושעיא: והלא חייבי ערכין שנו כאן [32], ותנן: חייבי ערכין ממשכנין אותן [33]! וכי דעתו של אדם על עצמו למשכנו [34]?

אלא אמר רבי אבא: כל המקדיש נכסיו - נעשה כמי שהקנה להן כסות אשתו ובניו מעיקרא.

תנו רבנן: הלוקח שדה בשם חבירו - אין כופין אותו למכור, ואם אמר לו "על מנת" - כופין אותו למכור.

מאי קאמר?

אמר רב ששת: הכי קאמר: הלוקח שדה מחבירו בשם ריש גלותא [35] - אין כופין אותו ריש גלותא למכור [36], ואם אמר "על מנת" כופין את ריש גלותא למכור [37].

אמר מר 'הלוקח שדה בשם ריש גלותא אין כופין אותו ריש גלותא למכור' - מכלל דמקנא קניא ליה! לימא פליגא דבני מערבא, דאמרי: 'וכי מי הודיעו לבעל חטין שיקנה חטין לבעל הבית'!

אי משום הא - לא קשיא, כגון דאודעיה לבעל שדה ואודעינהו לסהדי; אלא אימא סיפא: '"על מנת" - כופין אותו ריש גלותא למכור' – אמאי? ולימא ריש גלותא "לא יקרייכו בעינא [38] ולא זילותייכו בעינא [39]"!?

אלא אמר אביי: הכי קאמר: הלוקח שדה בשם חבירו ריש גלותא,


הערות[עריכה]

  1. ^ ולא להאיר, הלכך עצים נינהו, ומעיקרא לא חל עלייהו שביעית; אבל ספיחי סטים - סתמן לצביעה, הלכך חל עלייהו קדושה, ואסירי לאחר הביעור אף להיסק; ועלי קנים וגפנים - יש שאוכלין אותן ויש שמסיקין אותן הלכך בתר מחשבת לקיטה אזלינן
  2. ^ איכא למאן דאמר סתם עצים להסקה ניתנו, ולא חיילא שביעית אפילו אעצים דמשחן, ואיכא למאן דלית ליה, ואעצים דמשחן מיהא חיילא
  3. ^ אין שורין פשתן ביין של שביעית
  4. ^ וכן אין מכבסין בגדים, דהוי סחורה
  5. ^ הנאה, שהיא בשעה שהוא כלה מן העולם, אתה יכול ליהנות מפירות שביעית קודם זמן הביעור
  6. ^ שמשעה שמטילין פשתן או בגד ביין - נתקלקל ונבער, והנאתו אינו אלא עד שלשה ימים וארבעה עד שיהא הפשתן שרוי, וכן הבגד
  7. ^ והיינו 'תנאי': דרבנן סברי סתם פירות לאכילה, וחיילא עלייהו קדושת שביעית, כדאמרן לעיל: דכל דבר שהנאתו וביעורו שוה – חיילא; הלכך אפילו לִקטן למשרה וכביסה - לא מהניא מחשבה לאפקועי איסורן, למיהוי כעלי קנים שלקטן לעצים דמשתרו; דהתם סתמייהו להכי ולהכי, אבל פירות - סתמן לאכילה, ומשעת יצירתן - חייל קדושתן, ותו לא מהני מחשבה לאפקועי, ואסורין למשרה וכביסה, דאין נהנין בקדושת שביעית אלא הנאה הדומה לאכילה; וגבי עצים נמי: סתם עצים להסקה ניתנו, ולא חיילא אפילו אעצים דמשחן. ורבי יוסי סבר: לא אמרינן 'סתם פירות לאכילה ניתנו', ומהניא בהו מחשבה, כעלי קנים וגפנים: דהיכא דליקטן למשרה - הוי דבר שהנאתו אחר ביעורו, ולא חל עלייהו שביעית. כך מצאתי, ויש לשונות אחרים; וזו שמעתי – והגון.
  8. ^ אלנפשט"ר
  9. ^ אינה צריכה אלא לחולים
  10. ^ שמזלפין יין בבית; והאי נמי אין שוה בכל אדם, שאינו צריך זילוף אלא אדם מעונג ומעודן
  11. ^ וושי"ט להקיא
  12. ^ והכא לא נקט אלא דבר שאין שוה בכל אדם
  13. ^ לפני אידיהן, מפני ששמחה היא לו, ואזיל ומודה לעכו"ם ביום חגם; ורבנן סברי: אסור לפורען וליפרע מהן כלל
  14. ^ הך סתמא ודאי עיקר הוא, דקתני לה התם בבבא מציעא (עו,א) גבי הלכתא פסיקתא, דהא לא שייכא התם ולא תני אלא משום פיסוק הלכה שפסקה התנא עם כל החוזר בו שלא נחלק אדם עליהן
  15. ^ למחצית שכר
  16. ^ קמייתא
  17. ^ בתרייתא
  18. ^ ומיהו אם פחתו - פחתו לו, דלאו לעוותיה שדריה
  19. ^ צמר ללבוש וספסל להשתמש
  20. ^ בכל מידי דאיכא רווחא ניחא ליה, וכי הותירו - לאו שינוי הוא
  21. ^ למוכר החטין
  22. ^ שלצורך בעל המעות הן, שיַקנה לו? דקתני הותירו לאמצע? בשלמא לרבי אלעזר אליבא דרבי מאיר, דאמר 'בכל דהו ניחא ליה' - לאו מְשַנֶּה הוא, ושליחותיה דבעל הבית קעביד, וקני בעל מעות מחצית השכר; אלא לרבי יוחנן, דאמר מְשַנֶּה הוא, ולא הוי שליחות, ומיהו שינוי לא קני – קשיא: דממאן קבעי למקני? הא לא קננהו בעל מעות מעולם
  23. ^ לגזבר
  24. ^ דאשתו ובניו
  25. ^ רבותא נקט
  26. ^ למשכנו בשביל הערך, וכן לגבי מקדיש, לא הוו בכלל נכסים להקדישו
  27. ^ שמין
  28. ^ ילוה המעות, ויתן בשבילם להקדש
  29. ^ ודאי דעתו של אדם על תפילין להקדישן
  30. ^ האי נמי
  31. ^ דיהיבנא להקדש
  32. ^ דקתני 'המעריך את עצמו'
  33. ^ בעל כרחו
  34. ^ אלמא לאו משום דעתו הוא
  35. ^ שאמר לו למוכר "לצורך ריש גלותא אני לוקחה" ונתכוון להטיל אימה, שלא יצאו עליה עסיקין, וכתב המוכר שטר המכירה בשם ריש גלותא
  36. ^ לחזור ולכתוב שטר מכירה שהוא מכרה ללוקח
  37. ^ ואם אומר לו לוקח למוכר "על מנת שיכתוב לי ריש גלותא בשמו לשמי שטר אחר" כופין ריש גלותא למכור
  38. ^ שעשיתם אותי ראש להטיל אימה
  39. ^ שאתם באים לעשות אותי למוכר שדות