ביאור:בבלי בבא קמא דף עח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)


והא גבי קדשים נמי נאמר 'שור או כשב' - שאין אתה יכול להוציא כלאים מביניהם [1], ונרבי?

מדסיפא למעט [2] - רישא נמי למעט.

אדרבה: מדרישא לרבות - סיפא נמי לרבות!?

האי מאי? אי אמרת בשלמא למעט - הוא דאיצטריך תרי מיעוטי: דאף על גב דאימעט כלאים - איצטריך למעוטי נדמה; אלא אי אמרת לרבות - תרי ריבויי למה? השתא כלאים אירבי ליה - נדמה מבעיא?

אלא הא דאמר רבא 'זה בנה אב: כל מקום שנאמר שה אינו אלא להוציא את הכלאים' - למאי הלכתא?: אי לקדשים [3] - בהדיא כתיב בהו (ויקרא כב כז) שור או כשב [או עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה’] - [4] פרט לכלאים [5]! אי למעשר [6] - [7] תחת (ויקרא כב כז: 'תחת אמו') תחת [ויקרא כז,לב: וכל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבר תחת השבט העשירי יהיה קדש לה’] יליף מקדשים [8]! אי לבכור - העברה [שמות יג,יב: והעברת כל פטר רחם לה' [וכל פטר שגר בהמה אשר יהיה לך הזכרים לה’]</ref> העברה [9] יליף ממעשר! אי נמי 'נדמה'? אמרת: לא! דכתיב (במדבר יח יז) אך בכור שור [או בכור כשב או בכור עז לא תפדה קדש הם את דמם תזרק על המזבח ואת חלבם תקטיר אשה לריח ניחח לה’] - עד שיהא הוא שור ובכורו שור, כלאים מבעיא?

אלא - כי איתמר דרבא - לענין פטר חמור [10] כדתנן [בכורות פ"א מ"ה]: 'אין פודין לא בעגל ולא בחיה [11] ולא בשחוטה [12] ולא בטריפה ולא בכלאים [13] ולא בכוי [14]'.

ולרבי אלעזר, דמתיר בכלאים, דתנן [בסיפא של בכורות פ"א מ"ה]: רבי אליעזר מתיר בכלאים מפני שהוא שה - למאי הלכתא?

אמר לך רבי אליעזר: כי איתמר דרבא - לטמא שנולד מן הטהור ועיבורו מן הטמא [15]; ודלא כרבי יהושע [16], דאי רבי יהושע – מ'שה כשבים ושה עזים' (דברים יד ד: זאת הבהמה אשר תאכלו שור שה כשבים ושה עזים) נפקא ליה: עד שיהא אביו כבש ואמו כבשה.

וטהורה מטמאה - מי מיעברא [17]?

אִין, דקיימא לן:


עמוד ב


דאיעבר מִקָּלוּט, כרבי שמעון. [18]

בעי רבא: "הרי עלי עולה", והפריש שור, ובא אחר וגנבו: מי פטר גנב נפשיה (גבי בעלים) בכבש לרבנן, בעולת העוף לרבי אלעזר בן עזריה (דאמר ליה "עולה קא מחייבת, ועולה משלימנא לך, ולא אפסדתך תו מידי, דהא יוצא בה אתה ידי נדרך), דתנן [מנחות פ"יג מ"ו]: "הרי עלי עולה" - יביא כבש; רבי אלעזר בן עזריה אומר: יביא תור או בן יונה – מאי? מי אמרינן 'שם עולה קביל עילויה'? או דלמא מצי אמר ליה: "אנא מצוה מן המובחר בעינא למיעבד!"?

בתר דאיבעיא - הדר פשט: גנב פטר עצמו בכבש לרבנן, בעולת העוף לרבי אלעזר בן עזריה. (דאתשלומין דבעלים מחייב, והרי הוציאו ידי נדרו; ואפסידא דהקדש מיפטר, ד'מבית האיש' כתיב (שמות כב ו) ולא הקדש; ואליבא דרבי שמעון נקט לה, דאמר: קדשים שחייב באחריותן – חייב. פלוגתייהו דרבנן ורבי אלעזר בן עזריה וטעמייהו - בפרק בתרא דמנחות.)

רב אחא בריה דרב איקא מתני לה בהדיא: אמר רבא: "הרי עלי עולה" והפריש שור, ובא אחר וגנבו - פטר עצמו בכבש לרבנן ובעולת העוף לרבי אלעזר בן עזריה.

משנה:

מכרו חוץ מאחד ממאה שבו, או שהיתה לו בו שותפות (קודם שגנבו - לא קרינן ביה 'ומכרוֹ' - כולו - באיסורא);

השוחט ונתנבלה בידו, הנוחר (קורעו מנחיריו עד לבו), והמעקר (עוקר סימנין) - משלם תשלומי כפל, ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה (ואפילו לרבנן, דהא לאו שחיטה היא כלל).

גמרא:

מאי חוץ מאחד ממאה שבו (כלומר: ממאי קאמרינן דאי שייריה הוי שיורא)?

אמר רב: חוץ מדבר הניתר עמו בשחיטה (כגון מבשרו; אבל שיורת עורה וקרניה וגיזותיה - לא הוי שיור);

ולוי אמר: חוץ מגיזותיה (אפילו גיזותיה הוי שיור).

וכן תניא במתניתא [מכילתא דרשב"י שמות כא,לז]: חוץ מגיזותיה.

מיתיבי [דומה לתוספתא בבא קמא (ליברמן) פרק ז הלכה יח; רשב"א שם – כברייתא בשמו להלן]: מכרה חוץ מידה, חוץ מרגלה, חוץ מקרנה, חוץ מגיזותיה - אינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה; רבי אומר: דבר המעכב בשחיטה (דבר שאם ניטל הימנה - נעשית בו נבילה מחיים, כגון: וושט, או קנה, או הירך וחלל שלה, או כבד, או אחד מבני מעיים - דלא מתיר לה שחיטה; אבל ידה ורגלה מן הארכובה ולמטה – לא; וטעמא דכולהו מפרש לקמן) - אינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה, ושאינו מעכב בשחיטה - משלם תשלומי ארבעה וחמשה; רבי שמעון בן אלעזר אומר: חוץ מקרנה - אינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה; חוץ מגיזותיה - משלם תשלומי ארבעה וחמשה.; בשלמא ללוי - כתנא קמא, אלא לרב – (דאמר) כמאן (אי כתנא קמא - אפילו חוץ מגיזותיה; אי כרבי - אפילו ידה נמי לא)?

אמרי: רב דאמר כי האי תנא, דתניא [הוא לשון התוספתא בבא קמא (ליברמן) פרק ז הלכה יח]: רבי שמעון בן אלעזר אומר: מכרה חוץ מידה וחוץ מרגלה - אינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה; חוץ מקרנה, חוץ מגיזותיה - משלם תשלומי ארבעה וחמשה.

במאי קמיפלגי?

תנא קמא סבר (שמות כא לז: כי יגנב איש שור או שה וטבחו או מכרו חמשה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה) 'וטבחוֹ' - כולו בעינן, 'ומכרוֹ' - כולו בעינן; ורבי סבר: 'וטבחוֹ' מידי דהוי בטביחה (הוי שיור במכירה), לאפוקי מידי דלא הויא בטביחה; 'ומכרוֹ' - דומיא דטביחה; ורבי שמעון בן אלעזר סבר: (לא דריש דומיא דטביחה;) קרנא, דלא למגזא קיימא, הוי שיור - ואינו משלם תשלום ארבעה וחמשה; (ומיהו) גיזותיה, דלמיגז קיימי, לא הוי שיור - ומשלם תשלום ארבעה וחמשה; ואידך תנא דבי רבי שמעון בן אלעזר סבר: ידיו ורגליו, דצריכי טביחה, הוי שיור - ולא משלם תשלומי ארבעה וחמשה; קרניה וגיזותיה, דלא צריכי טביחה, לא הוי שיור.

קשיא דרבי שמעון בן אלעזר אדרבי שמעון בן אלעזר!?

תרי תנאי ואליבא דרבי שמעון בן אלעזר.

תנו רבנן [תוספתא בבא קמא (ליברמן) פרק ז הלכה טו]: הגונב את הקיטעת ואת החיגרת ואת הסומא (אף על גב דליכא כולה - חייב); וכן הגונב בהמת השותפין – חייב (דמאי דגנב הא זבין כוליה); ושותפים שגנבו – פטורים.

והתניא: שותפין שגנבו – חייבין!

אמר רב נחמן: לא קשיא: כאן בשותף שגנב מחבירו (פטור מארבעה וחמשה אפילו מחלק חבירו, דליכא 'וטבחו כולו באיסורא'), כאן בשותף שגנב מעלמא.

איתיביה רבא לרב נחמן: 'יכול שותף שגנב מחבירו ושותפין שגנבו יהו חייבין? תלמוד לומר: 'וטבחו’’ – כולו בעינן, וליכא!?

אלא אמר רב נחמן: לא קשיא: כאן בשותף שטבח לדעת חבירו (משלמין בין שניהם, דאיכא 'וטבחו כולה בחיובא', דהטובח חייב על חלקו, וחבירו נמי עשאו שליח; והא רבינן (לעיל דף עא,א) דיש שליח לדבר עבירה הכא, דאמרינן 'תחת' לרבות את השליח), כאן בשותף שטבח שלא לדעת חבירו (פטור, דליכא 'וטבחו כולו בחיובא' דבההוא פלגא דחבריה - לא נעשה שליח, והוה ליה כטובח ומוכר אחר הגנב, דפטור; ועל חלקו נמי פטור, הואיל וליכא 'וטבחו כולו בחיובא'). (ואף על גב דאמרן לעיל 'חמשה בקר, ואפילו חמשה חצאי בקר' - הני מילי היכא שגנב בהמת השותפין וטבחו, ואחר כך הודה לאחד מהם על חלקו: דבשעת טביחה הואי כוליה בחיובא; והכי אמרינן ב'הגוזל' (לקמן דף קו,ב): דשותף שטבח שלא לדעת חבירו – פטור.)

בעי רבי ירמיה: מכרה "חוץ משלשים יום (אעשה בה מלאכתי)", "חוץ ממלאכתה (אם תרצה לשוחטה שחוט מיד, ואם תעשה בה מלאכה - המלאכה היא שלי)", "חוץ מעוברה" – מהו (מי הוי שיור או לא)?

אליבא דמאן דאמר 'עובר ירך אמו הוא' [19] - לא תבעי לך [גבי עוברה], דהא שייר בה; כי תבעי לך אליבא דמאן דאמר ד'עובר לאו ירך אמו' – מאי? מימר אמרינן כיון דמחובר בה הוי שיור? או דלמא כיון דלמפרש מינה קאי - לא הוי שיור?

איכא דאמרי: כיון דלאו ירך אמו הוא - לא הוי שיור? או דלמא כיון דצריך לאישתרויי בהדה בשחיטה - כמאן דשייר בגופה דמי?

תיקו.

בעי רב פפא: גנבה קטעה ומכרה מהו? מי אמרינן: מאי דגנב הא לא זבין? או דלמא מה דזבין הא לא שייר?

תיקו.

תנו רבנן [תוספתא מסכת בבא קמא [20] פרק ז הלכה יד]: 'גנב ונתן לאחר, וטבח [21]; גנב ונתן לאחר ומכר;


הערות[עריכה]

  1. ^ אין כלאים באים משניהם
  2. ^ 'או' דסיפא דקרא 'כשב או עז' - ודאי למעט אתא: שהרי כלאים באים מהם, וממילא משתמע - לרבות לא איצטריך; ואי 'לרבות נדמה' - כל שכן דלא איצטריך, דכיון דמרישא הוא מתרבי כלאים - כל שכן נדמה, דקיל
  3. ^ למימרא דפסול לקרבן, דכתיב בהו 'שה' בנדבות, בפרשת נסכים (במדבר טו יא) או לשה בכבשים וגו'
  4. ^ מרבויא ד'או כשב'
  5. ^ דפסול
  6. ^ בהמה - ואף על גב דלא כתיב ביה 'שה' אלא 'צאן' קאמר רבא דפסול
  7. ^ הא אמרינן בבכורות לענין מילי טובא דגמר
  8. ^ 'תחת השבט' מ'תחת אמו', הלכך להא מלתא יליף נמי ופסול
  9. ^ [ויקרא כז,לב: 'וכל אשר יעבר'
  10. ^ דכתיב 'שה', וקא אשמעינן רבא טעמא דמתניתין דקתני 'אין פודין' – מהכא הוא
  11. ^ צבי ואיל
  12. ^ בשה שחוטה, דלאו 'שה' קרינא בה
  13. ^ משני מיני בהמות
  14. ^ מבהמה וחיה
  15. ^ פרה שילדה סוס ואביו סוס, או רחל שילדה חזיר ואביו חזיר - דאסור באכילה, דכתיב 'זאת הבהמה אשר תאכלו: שור שה כשבים' (דברים יד ד) וכיון דכתיב 'שה' - פרט לכלאים – כהאי גוונא הוא
  16. ^ בפרק קמא דבכורות (דף ז,א)
  17. ^ דאיצטריך למעוטי? והא קיימא לן [בפרק קמא דבכורות (דף ז,א)] לעולם אין מתעברת לא טמאה מן הטהורה ולא טהורה מן הטמאה
  18. ^ קלוט: פרסותיו קלוטות, ונולד מן הטהור; ורבי שמעון קרי ליה 'טמא', דתניא בכורות (דף ו,ב; [ספרא שמיני פרשתא ב משנה ג]): רבי שמעון אומר: 'גמל' 'גמל' שני פעמים (ויקרא יא,ד; דברים יד,ז]: אחד גמל הנולד מן הגמלה, ואחד גמל הנולד מן הפרה; ואפילו עברתו מן הטהור - משור גמור - קאסר ליה רבי שמעון, ופליג עליה רבי יהושע היכא דעברתו מן הטהור: משור שאינו קלוט, ומתירו בסימן אחד של טהרה: או מעלה גרה או מפריס פרסה, ודורש 'את זה לא תאכלו:... את הגמל' (דברים יד ז): זה אי אתה אוכל בסימן אחד, אבל יש אחר שאתה אוכל בסימן אחד, ואי זה? זה טמא הנולד מן הטהור ועיבורו מן הטהור; יכול אף עיבורו מן הטמא' – כלומר: יכול כשם שאני מכשיר בו כך אני מכשיר בבנו אם נתעברה פרה הימנו? 'תלמוד לומר: 'שה כשבים ושה עזים' (דברים יד ד) - עד שיהא נולד משני כבשים, שיהו אביו ואמו כבשים; וההיא פסולא דבנו - דנפקא ליה לרבי יהושע מ'כשבים' - משמע ליה לרבא מ'שה'.)
  19. ^ פלוגתא בתמורה (ל,ב-לא,א)
  20. ^ ליברמן
  21. ^ לא נתן במתנה, דאם כן אפילו לא טבח - מחייב אנתינה, משום מכירה, כדקתני סיפא! אלא: עשאו שליח לטביחה או למכירה