ביאור:בבלי בבא קמא דף יד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ולא קבל עליו שמירת נזקיו ^[1].

אי הכי - אימא סיפא 'נפרצה בלילה או שפרצוה לסטים ויצתה והזיקה פטור' - הא ביום חייב!? הא לא קבל עליו שמירת נזקיו!?

הכי קאמר: 'אם קבל עליו שמירת נזקיו – חייב; נפרצה בלילה או שפרצוה לסטים ויצתה והזיקה – פטור'.

איני ^[2]! והא תני רב יוסף: 'חצר השותפים והפונדק ^[3] חייב בהן על השן ועל הרגל' ^[4] - תיובתא דרבי אלעזר!

אמר לך רבי אלעזר: ותסברא מתניתא מי לא פליגי ^[5] כל שהוא רשות לניזק ולא למזיק - חייב בכל ^[6];

2</ref> דמזיק ולא לניזק - פטור מכל ^[7];

3</ref> לזה ולזה, כגון חצר השותפים והבקעה - פטור בה על השן ועל הרגל ^[8], ^[9] על הנגיחה ועל הנגיפה ועל הנשיכה ועל הרביצה ועל הבעיטה ^[10]: תם משלם חצי נזק ^[11] מועד משלם נזק שלם;

4</ref> לא לזה ולא לזה, כגון חצר שאינו של שניהם ^[12] - חייב בו על השן ועל הרגל ^[13]; על הנגיחה ועל הנשיכה ועל הנגיפה ועל הרביצה ועל הבעיטה: תם משלם חצי נזק מועד משלם נזק שלם.' ^[14]

קתני מיהת 'חצר השותפין והבקעה פטור בה על השן ועל הרגל' ^[15].

^[16] קשיא אהדדי! כי תניא ההיא ^[17] - בחצר מיוחדת לזה ולזה, בין לפירות בין לשוורים ^[18]; ההיא דרב יוסף - בחצר מיוחדת לפירות ואינה מיוחדת לשוורים: דלגבי שן הויא לה חצר הניזק ^[19].

דיקא נמי דקתני הכא דומיא דפונדק ^[20], וקתני התם דומיא דבקעה ^[21], שמע מינה.

מתקיף לה רבי זירא: כיון דמיוחדת לפירות - הא בעינן 'ובער בשדה אחר' וליכא ^[22]?

אמר ליה אביי: כיון דאינה מיוחדת לשוורים - 'שדה אחר' קרינא ביה ^[23].

אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא: לימא: מדמתניתא לא פליגי - אמוראי נמי לא פליגי ^[24]?

אמר ליה: אִין; ואם תמצא לומר פליגי - בקושיא דרבי זירא ובפירוקא דאביי פליגי ^[25].

גופא: ארבעה כללות היה רבי שמעון בן אלעזר אומר בנזקין:

'כל שהוא רשות לניזק ולא למזיק חייב בכל'; 'על הכל' לא קתני ^[26], אלא 'חייב בכל': בכולי נזק (אתא לאשמועינן דחייב נזק שלם); מני? רבי טרפון היא, דאמר ^[27] 'משונה קרן בחצר הניזק: נזק שלם משלם' ^[28].

אימא סיפא: 'לא לזה ולא לזה, כגון חצר שאינו של שניהם - חייב בה על השן ועל הרגל'; מאי 'לא לזה ולא לזה'? אילימא: לא לזה ולא לזה כלל, אלא דאַחֵר ^[29] - והא בעינא 'ובער בשדה אחר' וליכא? אלא פשיטא לא לזה ולא לזה אלא דחד ^[30], וקתני סיפא 'תם משלם חצי נזק ומועד משלם נזק שלם' - אתאן לרבנן, דאמרי 'משונה קרן בחצר הניזק חצי נזק הוא דמשלם'; רישא רבי טרפון וסיפא רבנן?

אין, דהא אמר ליה שמואל לרב יהודה ^[31]: שיננא! שבוק מתניתין ^[32] ותא אבתראי ^[33]: רישא רבי טרפון וסיפא רבנן ^[34].

רבינא משמיה דרבא אמר: כולה רבי טרפון היא, ומאי 'לא לזה ולא לזה'? לא לזה ולא לזה לפירות, אלא דחד ^[35]; 'לזה ולזה' – לשוורים, דלגבי שן הויא לה חצר הניזק ^[36], לגבי קרן הויא לה רשות הרבים ^[37].

אי הכי – 'ארבעה'? שלשה ^[38] הוו ^[39]!?

אמר רב נחמן בר יצחק:

עמוד ב

שלשה כללות בארבע מקומות ^[40].

משנה:

שום כסף שוה כסף בפני בית דין, ועל פי עדים בני חורין בני ברית; והנשים בכלל הנזק; והניזק והמזיק בתשלומין ^[41].

גמרא:

מאי 'שום כסף'?

אמר רב יהודה: שום זה ^[42] - לא יהא אלא בכסף ^[43].

תנינא ^[44] להא, דתנו רבנן ^[45]: פרה שהזיקה טלית ^[46] וטלית שהזיקה פרה ^[47]: אין אומרים 'תצא פרה בטלית וטלית בפרה ^[48]', אלא שמין אותה בדמים ^[49].

שוה כסף:

דתנו רבנן 'שוה כסף' ^[50]: מלמד שאין בית דין נזקקין ^[51] אלא לנכסים שיש להן אחריות ^[52]; אבל אם קדם ניזק ותפס מטלטלין - בית דין גובין לו מהן.

אמר מר: '"שוה כסף": מלמד שאין בית דין נזקקין אלא לנכסים שיש להן אחריות' מאי משמע?

אמר רבה בר עולא: דבר השוה כל כסף ^[53];

^[54] מאי ניהו ^[55]?

דבר שאין לו אונאה ^[56]?

^[57].

עבדים ושטרות ^[58] - נמי אין להן אונאה ^[59]?

אלא אמר רבה בר עולא: דבר הנקנה בכסף ^[60].

עבדים ^[61] ושטרות נמי נקנין בכסף ^[62]?

אלא אמר רב אשי: 'שוה כסף' ^[63] - ^[64] ולא כסף ^[65]; והני כולהו ^[66] כסף נינהו ^[67].

רמי ליה רב יהודה בר חיננא לרב הונא בריה דרב יהושע: תנא '"שוה כסף": מלמד שאין בית דין נזקקין אלא לנכסים שיש להן אחריות' והתניא (שמות כא לד) [בעל הבור ישלם כסף ישיב לבעליו והמת יהיה לו] 'ישיב' - לרבות שוה כסף, ואפילו סובין ^[68]!?

הכא במאי עסקינן – ביתמי ^[69].

אי ביתמי - אימא סיפא: 'אם קדם ניזק ותפס מטלטלין - בית דין גובין לו מהן' אי ביתמי - אמאי בית דין גובין לו מהן?

כדאמר רבא אמר רב נחמן ^[70]: 'שתפס מחיים ^[71]' הכא נמי שתפס מחיים.

בפני בית דין:

^[72]: פרט למוכר נכסיו ^[73] ואחר כך הולך לבית דין ^[74]; שמע מינה לוה ומכר נכסיו ואחר כך בא לבית דין - אין בית דין גובין לו מהן ^[75]?!

אלא ^[76]: פרט לבית דין הדיוטות ^[77].

על פי עדים:

^[78] - פרט למודה בקנס ואחר כך באו עדים, שהוא פטור.

הניחא למאן דאמר 'מודה בקנס ואחר כך באו עדים - פטור' אלא למאן דאמר 'מודה בקנס ואחר כך באו עדים – חייב' מאי איכא למימר ^[79]?

סיפא אצטריך ליה:

הערות

^ אם יזיק הוא את אחרים
^ אדרבי אלעזר פריך
^ בית גדול שרגילין אורחים ואכסנאין ללון בו; ואם הזיק זה את זה
^ ולא הוי כרשות הרבים, דהואיל ואינו מיוחד לבני רשות הרבים אלא לאותן הדרין בו – כ'שדה אחר' קרינן ביה, שהרי על ידי שכירות הם דרים שם
^ דליכא ברייתא דקאי כוותי? והתניא [תוספתא פ"א מ"ו]: ארבעה כללות היה רבי שמעון בן אלעזר אומר בנזקין: 1
^ לקמן מפרש שאפילו קרן תמה משלם נזק שלם, הואיל ונכנס לרשותו והזיקה
^ דאמר ליה "תורך ברשותי מאי בעי"
^ דלא קרינן ביה 'בשדה אחר' דמשמע שיהא מיוחד לניזק
^ אבל
^ שהן תולדותיו של קרן
^ דכרה"ר הוא שהרי לשניהן רשות בו
^ אלא של אחד מהן: של ניזק
^ נזק שלם
^ ולקמן פריך: 'הא תנא רישא דבחצר הניזק אפילו קרן תמה משלם נזק שלם?'
^ והיינו כר' אלעזר
^ וקפריך גמרא:
^ דפטור
^ דהויא ליה חצר השותפין לגבי שן ולגבי קרן; הלכך בשן פטור ברשות הרבים ובקרן תמה חצי נזק ברשות הרבים משלם
^ שלא היה לו להכניס שם שוורים, ולא דמי לרשות הרבים
^ פונדק אינו מיוחד לשוורים, לפי ששם מונחת פרגמטיא של סוחרים, ואינן מניחין ליכנס שם שוורים שלא ידחפו ויטנפו כליהם
^ רועים שם שוורים
^ שהרי יש למזיק רשות בה להכניס פירותיו
^ שהרי נכנס שלא ברשות שלא היה לו רשות לשוורים
^ דהא דרב חסדא בשאינה מיוחדת לשוורים, ודרבי אלעזר במיוחדת אף לשוורים
^ ובחצר המיוחדת לפירות ולא לשוורים רב חסדא כאביי, דכיון דאינה מיוחדת לשוורים - 'שדה אחר' קרינא ביה; ורבי אלעזר כרבי זירא: כיון דיש למזיק רשות בה לפירות - לא קרינא ביה שדה אחר
^ דליהוי משמע 'על השן והרגל ועל הקרן', אלא 'חייב בכל' דמשמע על הקרן אף על גב שהוא תם
^ לקמן בפרק כיצד (דף כד:)
^ קרן תמה וכל תולדותיה קרי 'משונה', הואיל ושינו את וסתן, שלא היו דרכן לכך
^ שאינו לא ניזק ולא מזיק, וקתני 'חייב על השן'
^ כלומר דניזק
^ לקמן גבי חמשה תמין
^ לא תטרח לשנויי כחד תנא
^ ואימא כוותי, דאוקי אנא רישא
^ וארבע כללות דקאמר רבי שמעון - תרי מינייהו בחד דוכתא: חד כרבי טרפון וחד כרבנן
^ דניזק
^ וחייב המזיק בנזקי שן, שהרי לגבי פירות אינה אלא דניזק
^ שהרי ברשות הכניס שם שורו, ומשום הכי הוא משלם חצי נזק ותו לא
^ כללות
^ דהאי כללא בתרא שמעינן ליה מקמאי: דכיון דלגבי שן הויא חצר הניזק - למה ליה למתני 'חייב על השן'? הא תנא ליה רישא: 'כל שהוא רשות לניזק ולא למזיק - חייב בכל'; וקרן בחצר השותפין - הא תנא ליה רישא: 'כגון חצר השותפין והבקעה - על הנגיחה ועל הנגיפה תם משלם חצי נזק'
^ דאין כאן אלא שלשה דינין: ברשות הניזק - חייב בכל; ברשות המזיק פטור מכל; בחצר השותפים חייב בחצי נזק בקרן, ופטור על השן והרגל; אבל ארבעה מקומות הן, שאינן דינן שוה: דיש חצר השותפין שהוא חייב בה על השן, כגון דמיוחדת לחד לפירות ולשניהן לשוורין
^ כולה מתניתין מפרש בגמרא
^ של נזקין
^ שיהו בית דין שמין כמה שוה הנזק: מנה או מאתים, וכך ישלם לו
^ במתניתין
^ בברייתא [תוספתא פ"א מ"ב]; ושמע מינה דהא ברייתא עיקר היא
^ שדרסה עליה בחצר הניזק
^ ברשות הרבים, כגון שנתקלה בהמה בטלית ונשבר רגל פרה
^ יטול את הפרה שהזיקה טליתו, ולא תהא נשומית, אלא הן חסר והן יותר - יטלנה
^ שמין הניזקין בכסף, ולפי מה שהזיק את חבירו (יותר) - ישלם
^ כלומר שוה כסף יפרע לו
^ ליפרע מן המזיק
^ אלא אם כן יש לו קרקע דהיינו 'שוה כסף' דמתניתין; ולקמן מפרש מאי משמע
^ שנותנין עליו
^ וקפריך:
^ מאי 'כל כסף' דקאמרת
^ שאפילו קנאן ביותר מדמיהן שתות - אין מוכר חייב להחזיר לו
^ כדקאמרינן בפרק 'הזהב' (בבא מציעא דף נו.): 'העבדים והשטרות והקרקעות אין להן אונאה אפילו קנאן ביותר מדמיהן'
^ אם מכר שטרות לחבירו
^ אין יכול לוקח לתבוע ממנו אונאה
^ בלא משיכה: דקרקע נקנה בכסף - בפרק קמא דקדושין (דף כו.)
^ עבד נמי נקנה בכסף כדקתני בקדושין (דף יד.)
^ שטרות דנקנות בכסף לא איתפרש היכא
^ דהיינו קרקעות
^ והכי משמע: 'שוה כסף' ישלם
^ עצמו
^ מטלטלים ועבדים ושטרות
^ דמצי לאמטויינהו ממתא למתא ומזדבני
^ אלמא דמטלטלין נמי גבינן לניזקין
^ ביתמי קאמרינן, דאי שבק להו אבוהון המזיק מקרקעי - גבי מינייהו; אבל ממטלטלי - לא, דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבעל חוב, דאיכא למימר לאחר מיתת אביהן קנאום
^ במסכתא כתובות בפרק 'הכותב'
^ דאבוהון
^ הכי משמע מתניתין: שוה כסף בפני בית דין: שיהו קרקעותיו בפני בית דין
^ וכילה המעות
^ שאין בית דין נפרעין מן הלקוחות
^ בתמיה! והא קיימא לן דאתי מלוה וטריף
^ להכי אתא מתניתין
^ דבית דין מומחין דנין דיני קנסות, ולא בית דין הדיוטות
^ על פי עדים שיעידו על הנזק בבית דין שזה הזיקו
^ פלוגתא הוא לקמן בפרק 'מרובה' (דף עה.)

[1] אם יזיק הוא את אחרים

[2] אדרבי אלעזר פריך

[3] בית גדול שרגילין אורחים ואכסנאין ללון בו; ואם הזיק זה את זה

[4] ולא הוי כרשות הרבים, דהואיל ואינו מיוחד לבני רשות הרבים אלא לאותן הדרין בו – כ'שדה אחר' קרינן ביה, שהרי על ידי שכירות הם דרים שם

[5] דליכא ברייתא דקאי כוותי? והתניא [תוספתא פ"א מ"ו]: ארבעה כללות היה רבי שמעון בן אלעזר אומר בנזקין: 1

[6] לקמן מפרש שאפילו קרן תמה משלם נזק שלם, הואיל ונכנס לרשותו והזיקה

[7] דאמר ליה "תורך ברשותי מאי בעי"

[8] דלא קרינן ביה 'בשדה אחר' דמשמע שיהא מיוחד לניזק

[9] אבל

[10] שהן תולדותיו של קרן

[11] דכרה"ר הוא שהרי לשניהן רשות בו

[12] אלא של אחד מהן: של ניזק

[13] נזק שלם

[14] ולקמן פריך: 'הא תנא רישא דבחצר הניזק אפילו קרן תמה משלם נזק שלם?'

[15] והיינו כר' אלעזר

[16] וקפריך גמרא:

[17] דפטור

[18] דהויא ליה חצר השותפין לגבי שן ולגבי קרן; הלכך בשן פטור ברשות הרבים ובקרן תמה חצי נזק ברשות הרבים משלם

[19] שלא היה לו להכניס שם שוורים, ולא דמי לרשות הרבים

[20] פונדק אינו מיוחד לשוורים, לפי ששם מונחת פרגמטיא של סוחרים, ואינן מניחין ליכנס שם שוורים שלא ידחפו ויטנפו כליהם

[21] רועים שם שוורים

[22] שהרי יש למזיק רשות בה להכניס פירותיו

[23] שהרי נכנס שלא ברשות שלא היה לו רשות לשוורים

[24] דהא דרב חסדא בשאינה מיוחדת לשוורים, ודרבי אלעזר במיוחדת אף לשוורים

[25] ובחצר המיוחדת לפירות ולא לשוורים רב חסדא כאביי, דכיון דאינה מיוחדת לשוורים - 'שדה אחר' קרינא ביה; ורבי אלעזר כרבי זירא: כיון דיש למזיק רשות בה לפירות - לא קרינא ביה שדה אחר

[26] דליהוי משמע 'על השן והרגל ועל הקרן', אלא 'חייב בכל' דמשמע על הקרן אף על גב שהוא תם

[27] לקמן בפרק כיצד (דף כד:)

[28] קרן תמה וכל תולדותיה קרי 'משונה', הואיל ושינו את וסתן, שלא היו דרכן לכך

[29] שאינו לא ניזק ולא מזיק, וקתני 'חייב על השן'

[30] כלומר דניזק

[31] לקמן גבי חמשה תמין

[32] לא תטרח לשנויי כחד תנא

[33] ואימא כוותי, דאוקי אנא רישא

[34] וארבע כללות דקאמר רבי שמעון - תרי מינייהו בחד דוכתא: חד כרבי טרפון וחד כרבנן

[35] דניזק

[36] וחייב המזיק בנזקי שן, שהרי לגבי פירות אינה אלא דניזק

[37] שהרי ברשות הכניס שם שורו, ומשום הכי הוא משלם חצי נזק ותו לא

[38] כללות

[39] דהאי כללא בתרא שמעינן ליה מקמאי: דכיון דלגבי שן הויא חצר הניזק - למה ליה למתני 'חייב על השן'? הא תנא ליה רישא: 'כל שהוא רשות לניזק ולא למזיק - חייב בכל'; וקרן בחצר השותפין - הא תנא ליה רישא: 'כגון חצר השותפין והבקעה - על הנגיחה ועל הנגיפה תם משלם חצי נזק'

[40] דאין כאן אלא שלשה דינין: ברשות הניזק - חייב בכל; ברשות המזיק פטור מכל; בחצר השותפים חייב בחצי נזק בקרן, ופטור על השן והרגל; אבל ארבעה מקומות הן, שאינן דינן שוה: דיש חצר השותפין שהוא חייב בה על השן, כגון דמיוחדת לחד לפירות ולשניהן לשוורין

[41] כולה מתניתין מפרש בגמרא

[42] של נזקין

[43] שיהו בית דין שמין כמה שוה הנזק: מנה או מאתים, וכך ישלם לו

[44] במתניתין

[45] בברייתא [תוספתא פ"א מ"ב]; ושמע מינה דהא ברייתא עיקר היא

[46] שדרסה עליה בחצר הניזק

[47] ברשות הרבים, כגון שנתקלה בהמה בטלית ונשבר רגל פרה

[48] יטול את הפרה שהזיקה טליתו, ולא תהא נשומית, אלא הן חסר והן יותר - יטלנה

[49] שמין הניזקין בכסף, ולפי מה שהזיק את חבירו (יותר) - ישלם

[50] כלומר שוה כסף יפרע לו

[51] ליפרע מן המזיק

[52] אלא אם כן יש לו קרקע דהיינו 'שוה כסף' דמתניתין; ולקמן מפרש מאי משמע

[53] שנותנין עליו

[54] וקפריך:

[55] מאי 'כל כסף' דקאמרת

[56] שאפילו קנאן ביותר מדמיהן שתות - אין מוכר חייב להחזיר לו

[57] כדקאמרינן בפרק 'הזהב' (בבא מציעא דף נו.): 'העבדים והשטרות והקרקעות אין להן אונאה אפילו קנאן ביותר מדמיהן'

[58] אם מכר שטרות לחבירו

[59] אין יכול לוקח לתבוע ממנו אונאה

[60] בלא משיכה: דקרקע נקנה בכסף - בפרק קמא דקדושין (דף כו.)

[61] עבד נמי נקנה בכסף כדקתני בקדושין (דף יד.)

[62] שטרות דנקנות בכסף לא איתפרש היכא

[63] דהיינו קרקעות

[64] והכי משמע: 'שוה כסף' ישלם

[65] עצמו

[66] מטלטלים ועבדים ושטרות

[67] דמצי לאמטויינהו ממתא למתא ומזדבני

[68] אלמא דמטלטלין נמי גבינן לניזקין

[69] ביתמי קאמרינן, דאי שבק להו אבוהון המזיק מקרקעי - גבי מינייהו; אבל ממטלטלי - לא, דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבעל חוב, דאיכא למימר לאחר מיתת אביהן קנאום

[70] במסכתא כתובות בפרק 'הכותב'

[71] דאבוהון

[72] הכי משמע מתניתין: שוה כסף בפני בית דין: שיהו קרקעותיו בפני בית דין

[73] וכילה המעות

[74] שאין בית דין נפרעין מן הלקוחות

[75] בתמיה! והא קיימא לן דאתי מלוה וטריף

[76] להכי אתא מתניתין

[77] דבית דין מומחין דנין דיני קנסות, ולא בית דין הדיוטות

[78] על פי עדים שיעידו על הנזק בבית דין שזה הזיקו

[79] פלוגתא הוא לקמן בפרק 'מרובה' (דף עה.)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]

[75]

[76]

[77]

[78]

[79]