ביאור:בבלי בבא קמא דף קיד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

אפומא דחד ^[1]; ולא אמרן אלא חד, אבל בתרי - לא; וחד נמי לא אמרן אלא בדיני דמגיסתא ^[2], אבל בי דוואר ^[3] - אינהו נמי חד אמומתא שדו ליה ^[4].

אמר רב אשי: כי הוינא בי רב הונא [אולי: רב הונא בר נחמן; גירסת הרי"ף: רב כהנא] - איבעיא לן: אדם חשוב דסמכי עליה כבי תרי: מפקי ממונא אפומיה ולא איבעי ליה לאסהודי? או דלמא כיון דאדם חשוב הוא - לא מצי משתמיט להו, ומצי לאסהודי?

תיקו.

אמר רב אשי: האי בר ישראל דזבין ליה ארעא לעובד כוכבים אמצרא דבר ישראל חבריה - משמתינן ליה; מאי טעמא? אי נימא משום דינא דבר מצרא - והאמר מר: זבין מעכו"ם וזבין לעכו"ם ^[5] ליכא משום דינא דבר מצרא, אלא דאמרינן ליה: "ארבעית ^[6] לי אריא אמצראי"; משמתינן ליה עד דקביל עליה כל אונסא דאתי מחמתיה.

משנה:

נטלו מוכסין את חמורו ונתנו לו חמור אחר; נטלו לסטים את כסותו ונתנו לו כסות אחרת - הרי אלו שלו מפני שהבעלים מתייאשין מהן ^[7].

המציל מן הנהר או מן הגייס או מן הלסטין: אם נתייאשו הבעלים ^[8] - הרי אלו שלו.

^[9]

וכן נחיל ^[10] של דבורים: אם נתייאשו - הרי אלו שלו.

אמר רבי יוחנן בן ברוקה: נאמנת אשה או קטן לומר "מכאן יצא נחיל זה", ומהלך בתוך שדה חבירו להציל את נחילו, ואם הזיק - משלם מה שהזיק; אבל ^[11] לא יקוץ את סוכו על מנת ליתן את הדמים ^[12].

רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר: אף קוצץ ונותן את הדמים.

גמרא:

תנא: אם נטל ^[13] מחזיר לבעלים הראשונים ^[14]; קסבר יאוש כדי ^[15] לא קני ^[16] ומעיקרא באיסורא אתא לידיה ^[17];

ואיכא דאמרי: 'אם בא להחזיר ^[18] - יחזיר לבעלים ראשונים ^[19]' [ונראה לפי זה שיאוש לא קני; אך מי שסובר יאוש קני יסביר כך:] מאי טעמא? יאוש כדי קני; מיהו אי אמר "אי אפשי בממון שאינו שלי" - מחזיר לבעלים הראשונים.

הרי אלו שלו מפני שהבעלים [מתייאשין מהן]:

אמר רב ~~אשי~~ אסי: לא שנו אלא לסטים עובד כוכבים, אבל ליסטים ישראל – לא; סבר: "למחר נקיטנא ליה בדינא".

מתקיף לה רב יוסף: אדרבה! איפכא מסתברא: עכו"ם דדייני בגיתי ^[20] - לא מייאש; ישראל, כיון דאמרי 'מימר' ^[21] - מייאש;

אלא אי איתמר - אסיפא איתמר: 'המציל [מן הנהר או] מן העכו"ם [מן הגייס] ומן [או מן] הלסטים: אם נתייאשו הבעלים [- הרי אלו שלו]’ – אִין; סתמא – לא; לא שנו אלא עכו"ם, משום דדייני בגיתי, אבל לסטים ישראל - כיון דאמרי 'מימר' – מייאש.

תנן התם [כלים פ"כו מ"ח, (לעיל סו,ב)]: 'עורות של בעל הבית - מחשבה מטמאתן ^[22], ושל עבדן ^[23] - ^[24] אין מחשבה מטמאתן ^[25]; של גזלן - אין מחשבה מטמאתן ^[26], ושל גנב - מחשבה מטמאתן ^[27]. רבי שמעון אומר: חילוף הדברים: של גזלן ^[28] מחשבה מטמאתן, של גנב - אין מחשבה מטמאתן, לפי שלא נתייאשו הבעלים ^[29].'

אמר עולא: מחלוקת – בסתם ^[30], אבל בידוע ^[31] - דברי הכל יאוש ^[32] קני ^[33].

רבה אמר: בידוע נמי מחלוקת ^[34].

אמר ליה אביי לרבה: לא תיפלוג עליה דעולא, דתנן במתניתין כוותיה ^[35] לפי שלא נתייאשו הבעלים; טעמא דלא נתייאשו הבעלים, אבל נתייאשו הבעלים - הרי אלו שלו!

אמר ליה: אנן – 'לפי שאין יאוש לבעלים ^[36]' מתנינן לה.

תנן: 'נטלו מוכסין חמורו [ונתנו לו חמור אחר; נטלו לסטים את כסותו ונתנו לו כסות אחרת - הרי אלו שלו מפני שהבעלים מתייאשין מהן] ^[37] – מני? אי רבנן - קשיא גזלן! אי רבי שמעון - קשיא גנב!

בשלמא לעולא, דאמר 'בידוע קני' - הכא נמי בידוע, ודברי הכל; אלא לרבה, דאמר 'בידוע נמי מחלוקת' - הא מני? לא רבנן ולא רבי שמעון!?

בלסטים מזויין ^[38], ורבי שמעון היא.

אי הכי - היינו 'גזלן' ^[39]!?

תרי גווני גזלן.

תא שמע: הגנב והגזלן והאנס ^[40] - הקדשן הקדש ותרומתן תרומה ומעשרותן מעשר – מני? אי רבנן - קשיא גזלן, אי רבי שמעון - קשיא גנב?

בשלמא לעולא דאמר 'בידוע קני' - הכא נמי בידוע, ודברי הכל היא; אלא לרבה דאמר 'בידוע נמי מחלוקת' - הא מני? לא רבנן ולא רבי שמעון?

הכא נמי בלסטים מזויין, ורבי שמעון היא ^[41].

אי הכי היינו 'גזלן'?

תרי גווני גזלן.

ואי בעית אימא: הא מתניתא - רבי היא, דתניא: רבי אמר: גנב כגזלן,

עמוד ב

וקיימא לן ^[42]: כגזלן לרבי שמעון ^[43].

גופא: רבי אומר: אומר אני: גנב כגזלן.

איבעיא להו: כגזלן דרבנן קאמר, ולא קני? או דלמא כגזלן דרבי שמעון קאמר, וקני?

תא שמע: 'נטלו מוכסין חמורו [ונתנו לו חמור אחר; נטלו לסטים את כסותו ונתנו לו כסות אחרת - הרי אלו שלו מפני שהבעלים מתייאשין מהן]’ – מני? אי רבנן - קשיא גזלן? אי רבי שמעון - קשיא גנב?

אי אמרת בשלמא רבי כגזלן דרבי שמעון קאמר, וקני, הא מני? רבי היא, משום הכי קני; אלא אי אמרת כגזלן דרבנן קאמר, ולא קני - הא מני? לא רבי ולא רבי שמעון ולא רבנן!?

הכא במאי עסקינן? בלסטים מזויין, ורבי שמעון היא.

אי הכי - היינו גזלן?

תרי גווני גזלן.

תא שמע: הגנב והגזלן והאנס: הקדשן הקדש, ותרומתן תרומה, ומעשרותן מעשר. מני? אי רבנן - קשיא 'גזלן'? אי רבי שמעון - קשיא 'גנב'? אי אמרת בשלמא 'גנב כגזלן דרבי שמעון' קאמר, משום הכי קני, אלא אי אמרת 'גנב כגזלן דרבנן' - הא מני?

בלסטים מזויין, ורבי שמעון היא.

אי הכי - היינו גזלן?

תרי גווני גזלן.

אמר ליה רב אשי לרבה [אולי צ"ל לרבא]: תא שמע: דמתני רבי לרבי שמעון בריה: לא דבר שיש בו אחריות ממש אלא אפילו פרה וחורש בה חמור ומחמר אחריו - חייבין להחזיר מפני כבוד אביהן; טעמא - מפני כבוד אביהן, הא לאו כבוד אביהן – לא ^[44]; שמע מינה: רבי - גזלן דרבי שמעון קאמר - שמע מינה.

וכן נחיל של דבורים [אם נתייאשו - הרי אלו שלו]:

מאי וכן ^[45]?

הכי קאמר: אפילו נחיל של דבורים, דקנין דרבנן הוא ^[46]; סלקא דעתא אמינא: 'האי - כיון דרבנן בעלמא הוא דקני ליה, אפילו סתמא נמי מייאש' - קא משמע לן: אם נתייאשו הבעלים – אִין, אי לא - לא.

אמר רבי יוחנן בן ברוקה נאמנת אשה וקטן [נאמנת אשה או קטן לומר "מכאן יצא נחיל זה", ומהלך בתוך שדה חבירו להציל את נחילו, ואם הזיק - משלם מה שהזיק]:

אשה וקטן בני עדות נינהו?

אמר רב יהודה אמר שמואל: הכא במאי עסקינן? - כגון שהיו בעלים מרדפין אחריהם ^[47], ואשה וקטן מסיחין לפי תומם, ואומר "מכאן יצא נחיל זה".

אמר רב אשי: אין מסיח לפי תומו כשר אלא לעדות אשה בלבד ^[48].

אמר ליה רבינא לרב אשי: ולא? והרי נחיל של דבורים מסיח לפי תומו הוא!?

שאני נחיל של דבורים דקנין דרבנן הוא.

ודאורייתא לא? והאמר רב יהודה אמר שמואל: מעשה באדם אחד שהיה מסיח לפי תומו, ואומר: "זכורני כשאני תינוק ומורכבני על כתיפו של אבא והוציאוני מבית הספר והפשיטוני את כתנתי והטבילוני ^[49] לאכול בתרומה לערב", ורבי חנינא מסיים בה הכי "וחבירי בדילין ממני ^[50] והיו קורין אותי 'יוחנן אוכל חלות'" והעלהו רבי לכהונה על פיו!?

בתרומה דרבנן ^[51].

ואכתי דאורייתא לא? והא כי אתא רב דימי אמר רב חנא קרטיגנא ואמרי לה רב אחא קרטיגנא משתעי: מעשה בא לפני רבי יהושע בן לוי - ואמרי לה מעשה בא לפני רבי - בתינוק אחד שהיה מסיח לפי תומו ואמר: אני ואמי נשבינו לבין העכו"ם; יצאתי לשאוב מים - דעתי על אמי; ללקוט עצים - דעתי על אמי, והשיאה רבי על פיו לכהונה.' ^[52]!

בשבויה הקילו ^[53].

אבל לא יקוץ את סוכו [על מנת ליתן את הדמים. רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר: אף קוצץ ונותן את הדמים.]:

תניא: 'רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר: תנאי בית דין הוא שיהא יורד לתוך שדה של חבירו וקוצץ סוכו של חבירו להציל את נחילו ונוטל דמי סוכו מתוך נחילו של חבירו;

ותנאי בית דין הוא ^[54] שיהא שופך יינו ומציל את דובשנו של חבירו ונוטל דמי יינו מתוך דובשנו של חבירו;

ותנאי בית דין הוא ^[55] שיהא מפרק את עציו וטוען פשתנו של חבירו ונוטל דמי עציו מתוך פשתנו של חבירו, שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ.'

משנה:

המכיר כליו וספריו ביד אחר, ויצא לו שם גניבה ^[56] בעיר - ישבע לו לוקח כמה נתן ויטול ^[57], ואם לאו - לאו כל המנו, שאני אומר: 'מכרן לאחר ולקחן זה הימנו'.

גמרא:

וכי יצא לו שם גניבה בעיר מאי הוי? ליחוש דילמא זבנינהו והוא ניהו קא מפיק שמא!?

אמר רב יהודה אמר רב: כגון שבאו בני אדם בתוך ביתו ועמד והפגין ^[58] בלילה, ואמר "נגנבו כליי".

כל שכן עילא מצא ^[59]!?

רב כהנא מסיים בה משמיה דרב: כגון שהיתה מחתרת חתורה בתוך ביתו, ובני אדם שלנו בתוך ביתו יצאו ואנבורקראות ^[60] של כלים על כתפיהם, והכל אומרים "נגנבו כליו של פלוני"!

ודלמא כלים הוו, ספרים לא הוו?

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כגון דקאמרי נמי "ספרים".

וליחוש דלמא זוטרי וקא טעין רברבי?

אמר רבי יוסי בר חנינא: דקאמרי "ספר פלוני ופלוני".

ודלמא הוו עתיקי וקא טעין חדתי?

אמר רב: כגון דאמרי "הללו כליו של פלוני"! "הללו ספריו של פלוני"!

מי אמר רב הכי? והאמר רב: בא במחתרת ונטל כלים ויצא – פטור; מאי טעמא? בדמי קננהו ^[61]?

הני מילי דקננהו בבא במחתרת, דמעיקרא מסר נפשיה לקטלא, אבל הני - כיון דלא מסרו נפשייהו לקטלא – לא.

אמר רבא: לא שנו אלא בעל הבית העשוי למכור כליו, אבל בעל הבית שאינו עשוי למכור כליו -

הערות

^ ונמצא שהפסידו שלא כדין
^ בני כפר שאין יודעין לדון במשפט
^ שלטון
^ על פי עד אחד אין מוציאין ממון אבל מחייבין בעל דין שבועה להכחיש העד, כדין תורה; לשון אחר 'דמגוזתא': אנסין, בחזקה, כמו 'אתו גוזאי וקא מחו ליה' (מגילה כח א): סריסים (של בית רבי) העומדין לרדות בחזקה
^ בבבא מציעא [ב'המקבל’]
^ הרבעת
^ דמסתמא נתייאשו הבעלים מיד, וקננהו היאך ביאוש ושינוי רשות
^ דשמעינן דאייאוש דאמר "ווי לחסרון כיס"
^ אבל סתמא – לא, וקשיא לסטים דסיפא אלסטים דרישא; בגמרא פריך, ומשני לה: חדא בלסטים עכו"ם וחדא בליסטים ישראל דמייאש מסתמא.
^ גיור"א
^ נתיישבו דבורים על סוכת חבירו וירא ליטלן אחת אחת שלא יברחו
^ לא יקוץ את הסוכה להוליכן כולן ביחד, ואפילו על מנת ליתן דמים
^ חמור מן המוכסין
^ ופליגא ברייתא אמתניתין
^ שנתייאשו הבעלים ביד מוכס
^ לא קנה המוכס ביאוש לבדו בלא נתינת דמים או שינוי מעשה
^ וכי אתא ליד שני באיסור אתא לידיה
^ שחסיד הוא
^ ולא למוכס
^ בגאוה ובזרוע
^ "צא ותן לו", ואין חובטין במקלות; לשון אחר: דאמרי לנגזל "מי יימר כדקאמרת? הבא עדים שגנבו ממך"
^ חישב עליהם בדבר שאין בו חסרון מלאכה, כגון לעוצבא ולמטה - ירדו לטומאה [הוכשרו לקבל טומאה] מיד
^ שאומנותו בכך
^ סתמיה למכירה, הלכך
^ אין מחשבתו מחשבה: שאם יבאו בני אדם לקנותו - ימכרנו להן, ונמצא שסופן למנעלין, ועדיין לא נגמרה מלאכתן לכך
^ דלאו דידיה הוא: דכיון דידע מאן שקליה מיניה - לא מייאש
^ דאייאוש מרייהו דלא ידעי למאן יתבעו
^ כיון דשקליה מיניה בהדיא ולא מצי קאי באפיה מייאש
^ סבר: בחישנא ליה ומשכחינא ליה
^ דלא שמעינן דמייאש, דבהא פליגי: דמר סבר סתם גניבה - יאוש בעלים הוא, ולא סתם גזילה; ומר סבר חילוף הדברים, כדפרישית
^ דשמעינן דמייאש
^ כדי
^ ואפילו גנב לרבי שמעון וגזלן לרבנן
^ דאי נמי דשמעינן דמייאש - אמרי רבנן בגזלן דלא הוי יאוש: דכל שעתא דעתיה למנקטיה בדינא; וכן גנב לרבי שמעון
^ הך מתניתין דעורות דטהרות דקתני
^ אין יאושן יאוש
^ מוכס = גזלן; לסטים = גנב
^ דגזלן הוא
^ והא תנא ליה:' מוכס'
^ אנס דקתני גבי גזלן הוי חמסן, דיהיב זוזי
^ דאמר גזלן קני
^ לקמן דהא 'גנב כגזלן' דקאמר רבי
^ כגזלן דרבי שמעון קאמר, דקני, ולא כגזלן דרבנן - דלא קני
^ אלמא גזלן לרבי קני, כרבי שמעון, וקאמר 'גנב כגזלן'אלמא תרוייהו קני
^ פשיטא דקני ביאוש, דמאי שנא נחיל מכסות
^ דאין כאן גזל אלא מפני דרכי שלום, דהא דהפקר נינהו, ותניא (חולין דף קמא:): 'יוני שובך ויוני עלייה - אין בהן משום גזל אלא מפני דרכי שלום'
^ קודם דיבור הקטן, דרגלים לדבר דשלו הם
^ שמע מן התינוקות שהיו אומרים "הרי אנו הולכין לספוד ולקבור איש פלוני" [בפרק בתרא דיבמות (דף קכא,ב)]
^ לפי שדרכו של תינוק לטפח בשרצים ובטומאות
^ מפני תרומתי
^ בזמן הזה, דרבי - לאחר חורבן היה; ואיכא מאן דאמר 'לא קידשה לעתיד לבא'
^ ואף על גב דאיסורא דאורייתא היא, משום זונה
^ דספיקא בעלמא היא
^ במתניתין הוא: זה בא בחביתו של יין וזה בא בכדו של דבש; נסדקה חבית של דבש
^ אם מת חמור חבירו הטעון פשתן בדרך, וחמורו של זה טעון עצים
^ שיצא קול שנגנבו כליו
^ ויחזיר לו כליו; ולפני יאוש קמיירי
^ צעק
^ פירכא היא, כלומר: עילא מצא כשמכר כליו ונתחרט וידע שמכרן לוקח לאחר, עמד והפגין וצעק בלילה להאמין דבריו כשיערער
^ חבילות
^ דהבא במחתרת בר מיתה הוא, כדכתיב 'אם במחתרת ימצא הגנב וגו'; וכיון דאי הוה בידיה פטור - כי מכרן לאחר אמאי מהדר להו לוקח

[1] ונמצא שהפסידו שלא כדין

[2] בני כפר שאין יודעין לדון במשפט

[3] שלטון

[4] על פי עד אחד אין מוציאין ממון אבל מחייבין בעל דין שבועה להכחיש העד, כדין תורה; לשון אחר 'דמגוזתא': אנסין, בחזקה, כמו 'אתו גוזאי וקא מחו ליה' (מגילה כח א): סריסים (של בית רבי) העומדין לרדות בחזקה

[5] בבבא מציעא [ב'המקבל’]

[6] הרבעת

[7] דמסתמא נתייאשו הבעלים מיד, וקננהו היאך ביאוש ושינוי רשות

[8] דשמעינן דאייאוש דאמר "ווי לחסרון כיס"

[9] אבל סתמא – לא, וקשיא לסטים דסיפא אלסטים דרישא; בגמרא פריך, ומשני לה: חדא בלסטים עכו"ם וחדא בליסטים ישראל דמייאש מסתמא.

[10] גיור"א

[11] נתיישבו דבורים על סוכת חבירו וירא ליטלן אחת אחת שלא יברחו

[12] לא יקוץ את הסוכה להוליכן כולן ביחד, ואפילו על מנת ליתן דמים

[13] חמור מן המוכסין

[14] ופליגא ברייתא אמתניתין

[15] שנתייאשו הבעלים ביד מוכס

[16] לא קנה המוכס ביאוש לבדו בלא נתינת דמים או שינוי מעשה

[17] וכי אתא ליד שני באיסור אתא לידיה

[18] שחסיד הוא

[19] ולא למוכס

[20] בגאוה ובזרוע

[21] "צא ותן לו", ואין חובטין במקלות; לשון אחר: דאמרי לנגזל "מי יימר כדקאמרת? הבא עדים שגנבו ממך"

[22] חישב עליהם בדבר שאין בו חסרון מלאכה, כגון לעוצבא ולמטה - ירדו לטומאה [הוכשרו לקבל טומאה] מיד

[23] שאומנותו בכך

[24] סתמיה למכירה, הלכך

[25] אין מחשבתו מחשבה: שאם יבאו בני אדם לקנותו - ימכרנו להן, ונמצא שסופן למנעלין, ועדיין לא נגמרה מלאכתן לכך

[26] דלאו דידיה הוא: דכיון דידע מאן שקליה מיניה - לא מייאש

[27] דאייאוש מרייהו דלא ידעי למאן יתבעו

[28] כיון דשקליה מיניה בהדיא ולא מצי קאי באפיה מייאש

[29] סבר: בחישנא ליה ומשכחינא ליה

[30] דלא שמעינן דמייאש, דבהא פליגי: דמר סבר סתם גניבה - יאוש בעלים הוא, ולא סתם גזילה; ומר סבר חילוף הדברים, כדפרישית

[31] דשמעינן דמייאש

[32] כדי

[33] ואפילו גנב לרבי שמעון וגזלן לרבנן

[34] דאי נמי דשמעינן דמייאש - אמרי רבנן בגזלן דלא הוי יאוש: דכל שעתא דעתיה למנקטיה בדינא; וכן גנב לרבי שמעון

[35] הך מתניתין דעורות דטהרות דקתני

[36] אין יאושן יאוש

[37] מוכס = גזלן; לסטים = גנב

[38] דגזלן הוא

[39] והא תנא ליה:' מוכס'

[40] אנס דקתני גבי גזלן הוי חמסן, דיהיב זוזי

[41] דאמר גזלן קני

[42] לקמן דהא 'גנב כגזלן' דקאמר רבי

[43] כגזלן דרבי שמעון קאמר, דקני, ולא כגזלן דרבנן - דלא קני

[44] אלמא גזלן לרבי קני, כרבי שמעון, וקאמר 'גנב כגזלן'אלמא תרוייהו קני

[45] פשיטא דקני ביאוש, דמאי שנא נחיל מכסות

[46] דאין כאן גזל אלא מפני דרכי שלום, דהא דהפקר נינהו, ותניא (חולין דף קמא:): 'יוני שובך ויוני עלייה - אין בהן משום גזל אלא מפני דרכי שלום'

[47] קודם דיבור הקטן, דרגלים לדבר דשלו הם

[48] שמע מן התינוקות שהיו אומרים "הרי אנו הולכין לספוד ולקבור איש פלוני" [בפרק בתרא דיבמות (דף קכא,ב)]

[49] לפי שדרכו של תינוק לטפח בשרצים ובטומאות

[50] מפני תרומתי

[51] בזמן הזה, דרבי - לאחר חורבן היה; ואיכא מאן דאמר 'לא קידשה לעתיד לבא'

[52] ואף על גב דאיסורא דאורייתא היא, משום זונה

[53] דספיקא בעלמא היא

[54] במתניתין הוא: זה בא בחביתו של יין וזה בא בכדו של דבש; נסדקה חבית של דבש

[55] אם מת חמור חבירו הטעון פשתן בדרך, וחמורו של זה טעון עצים

[56] שיצא קול שנגנבו כליו

[57] ויחזיר לו כליו; ולפני יאוש קמיירי

[58] צעק

[59] פירכא היא, כלומר: עילא מצא כשמכר כליו ונתחרט וידע שמכרן לוקח לאחר, עמד והפגין וצעק בלילה להאמין דבריו כשיערער

[60] חבילות

[61] דהבא במחתרת בר מיתה הוא, כדכתיב 'אם במחתרת ימצא הגנב וגו'; וכיון דאי הוה בידיה פטור - כי מכרן לאחר אמאי מהדר להו לוקח

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]